בטאון חיל האוויר

כתבות

סופות בשמי יוון

מעל פסגות האולימפוס והים הכחול, בליבה של ארץ המיתולוגיה, פגשו טייסות "סופה" של חיל־האוויר פאנטומים ומטוסי F־16 יווניים. כולם התאמנו על טיסה במתארים לא מוכרים, "הפציצו" מטרות, נלחמו באוויר ובעיקר שיתפו פעולה

טל מיכאל | צילום: יונתן זלק וטייסת "האחת"

כאן, בשטחים הפתוחים הסובבים את העיר לאריסה נרקמו כמה מסיפוריה המוכרים ביותר של המיתולוגיה היוונית. בין הנהר החוצה את העיר לפסגות המקיפות אותה חלפו הסיפורים הללו מפה לאוזן, מאב לבנו והם ניכרים עד היום בעיר, בתבליטים, בעתיקות מסביב ואפילו כאן, ביער העבות שמקיף אותה.
בצד הכביש המתפתל ניצב שלט קטן. "כנף 110" נכתב עליו באלפות, סיגמות ולמדות ומיד אחריו מחסום, שומר, מפקדה, דת"קים וכן, גם מיתולוגיה: אוסף של ציורים ושמות מלווה כל צעד בבסיס ומזכיר בין אם במילים ובין אם בעלילה שגם ביוון ואולי בעיקר שם, אין הווה ללא עבר.

ביבשת של דדלוס

"החינוך שלנו מושתת על מורשת והיסטוריה ואני בטוח שחיל־האוויר שלכם מזדהה עם ההערכה שלנו לסיפורים מהעבר. גם אתם ככה", מחייך קצין יווני שפגשנו. הוא כבר טייל בישראל בשנה שעברה, כשהגיע יחד עם הטייסת שלו לתרגיל משותף בעובדה. "אפשר להרגיש אצלכם את המורשת בתוך הבסיסים. את רמת־דוד, למשל, בנו הבריטים אם אני לא טועה. הנה כבר נקודה משותפת: גם את הבסיס שלנו הם בנו לפני 65 שנים בדיוק".
הוא צודק, יש דמיון בין הבסיסים. הבנייה הייחודית, גגות הרעפים והצמחייה הים־תיכונית זורקים בחזרה לעמק יזרעאל ולריח הבית ועד מהרה גם העיניים מסתגלות לתמונה, במיוחד שסרבלים מוכרים מתחילים להגיח מבניין המפקדה.
"אתה בא לאכול?", צועק בעברית איש צוות־אוויר לחברו. "כמו בבית, אה?", צוחק הקצין היווני. "תרגישו חופשי להרגיש כאן בבית". אבל הפעם "הרגשת בית" דווקא אינה רצויה. היחס היווני אמנם יוצא מן הכלל, אבל צוותי טייסות ה"סופה" (F־16I) שהגיעו לכאן, באו הנה במטרה אחת: להרגיש כמה שפחות בבית.
עשרות אנשי צוות־אוויר, טכנאים ובעלי תפקידים נוספים בטייסות התכנסו בבסיס היווני במשך שבוע לאימון עם טייסות חיל־האוויר היווני.
"אין ספק שהדרך הטובה ביותר לתרגל את צוותי־האוויר בפעילויות אותן יפגשו בעתיד, היא להוציא אותם מהמסגרת שהם מכירים", מסביר תא"ל חגי טופולנסקי, ראש מטה חיל־האוויר שלקח חלק פעיל בתרגיל. "אנחנו מתאמנים על אתגרים שבבוא היום ניאלץ לעמוד מולם וזה שונה לחלוטין ממה שקורה בארץ: מזג־האוויר, ההרים ובעיקר הטווחים הרחוקים. כך מתרגלים את הזרוע הארוכה של חיל־האוויר".

"סופות" וסערה
"הגענו לבסיס הזה, אבל האימון לא מתרחש בדיוק כאן", מסביר רס"ן שגיא, טייס בטייסת "הנגב" שהצטרפה גם היא לתרגיל. "יחד עם היוונים אנחנו מתאמנים מעל דרום היבשת ומבצעים קרבות אוויר ותקיפות קרקע שונות. באימונים אנו רואים את יוון כולה ומתמודדים עם תנאי טופוגרפיה ומזג־אוויר שאנחנו לא רגילים לראות בישראל".
מספיק להרגיש את הסערה המשתוללת בחוץ בכדי להבין עד כמה שונה "האקלים הים־תיכוני" היווני מהאקלים בארץ.
"האזור הזה עלול להיות מטעה", מסביר סגן מתן, כרגע חזאי המשלחת ובשגרה חזאי במרכז השליטה של החיל. "האקלים מוגדר ים־תיכוני כמו בישראל, אך קו הרוחב הצפוני הופך אותו למאתגר יותר. מערכות לחץ נמוך נכנסות לכאן מאירופה ויוצרות סערות ועננים נמוכים מאוד".
ההרים הגבוהים המאפיינים את חבל הארץ הופכים את העננות לנמוכה אף יותר. "גובה העננים נמדד ביחס לפני הים. בגלל שכאן ההרים גבוהים, נוצר מצב שעננות שהייתה מוגדרת בינונית בישראל, תיחשב כאן נמוכה. עד עכשיו, בכל הגיחות, הצוותים התרשמו מגובה העננים הנמוך יחסית לקרקע".
לדבריו של מתן העננות הרבה אינה אמורה להפריע לתפקודם של המטוסים עצמם, אך עלולה לפגוע מאוד בהתמצאות הצוותים. "הערפל יכול להטעות מאוד בטיסות נמוכות ואין ספק שהצוותים ייאלצו להיות הרבה יותר ערניים ויצטרכו לתכנן את המסלולים שלהם בהתאם".
על תכנון הנתיבים עובדים כבר כמה שעות. בגיחה הקרובה שתמריא מהבסיס תוך שעה, ימריאו שני מבנים של ארבעה מטוסים, כשדקות ספורות אחריהם יעלו לאוויר מטוסי F־16 יווניים שיבצעו ביחד משימות שונות.
"היוונים שמים דגש על קרבות אוויר־אוויר, אבל אנחנו הגענו הנה עם דגשים קצת שונים", מסביר רס"ן שגיא. "בעיקר נתאמן איתם על תקיפות מטרות, התמודדות עם הטופוגרפיה ביום ובלילה ונקנח כמובן בקרבות. אין ספק שהם טובים בדברים שהם מתאמנים עליהם ויש לנו מה ללמוד מהם, אבל ללא ספק גם להם יש הרבה מה ללמוד מאתנו, כך הופך שיתוף הפעולה חשוב עבור שני הצדדים".

כשנגיע לגשר

רגע לפני שינתן האות והמטוסים ימריאו אל עבר המרחבים המיתולוגיים, צוותי המבנים עוד מתכננים את הגיחה הקרובה.
"אחרי שנסיים להטיל את הפצצות על המטרות נטוס לים ונתחיל בקרבות", מסביר רס"ן עומרי, מוביל המבנה וטייס "סופה" בטייסת "אבירי הזנב הכתום". "נחזור על המטרות שוב: יש לנו בית, יש לנו שדה־תעופה ובסוף יש גם גשר מעל נהר צפונית לעיר דלפי".
אחד מהמילואימניקים בתדריך קוטע את השיחה. "ראיתם את העתיקות שיש שם באזור?", הוא שואל ושניים מהנהנים בהסכמה. "מה דעתכם, אולי נסדר את הנתיב כך שנעבור שם? יהיה מרשים לראות את זה בטיסה נמוכה", הוא מחייך.
"אפשר לשקול את זה, אבל רק בדרך חזרה. בדרך לשם יש לנו זמנים מדויקים", עונה רס"ן עומרי. "אל תשכחו שגם היוונים מאחורינו כל הדרך. אחרי הקרבות ואחרי שנפציץ את הגשר נוכל להתחיל לחשוב על זה. בכל אופן לגבי הבניין, המטרה הראשונה שלנו. שימו לב לשדרה שיש לפניו, אם אתם מתבלבלים, תזכרו את הכנסיות שיש לידו, זה יעזור לכם להתמקם". כל אחד מאנשי הצוות בוחן את המפות ותצלומי האוויר שבידיו ומסמן נקודות בקדחתנות.
"אז מה עושים עם הגשר בסוף?", שואל רס"ן עמוס, הנווט המוביל בגיחה.
"אמרנו שהוא מורכב מפלטות. לדעתי צריך לכוון את הפצצות אל הנקודה הצרה ביותר שלו", עונה אל"ם (מיל') עידו, גם הוא מטייסת "אבירי הזנב הכתום".
"מה קרה לכם? גשר פלטות זה מה שיש לנו באיילון, כאן זה גשר מטורף. אל תתנו לתמונות להטעות אתכם, זה גשר עצום", מסביר רס"ן עמוס.
אכן, קשה להבין עד כמה רחב הגשר כשמסתכלים על תמונת הלוויין שלו, אך התמונות מהקרקע חושפות זווית שונה לחלוטין. "הוא באמת עצום. בכל מקרה, אני לא חושב שצריך לתקוף מלמעלה. זוכרים שעשינו את זה כבר פעם במציאות? כל מה שהיה בסוף זה רק חור".
למרות שהם עומדים לטוס בסביבה שלא טסו בה מעולם, אנשי הצוות אינם נראים לחוצים כלל. "אחרי שעוברים על הנתיבים כל כך טוב אין שום סיבה להילחץ. זוכרים כבר הכל בעל־פה", מסביר רס"ן עומרי. "נכון, שטחי האימונים בישראל שונים לחלוטין מיוון, אבל ניתוח מתאים של השטח ומיומנות נרכשת הם התנאים שיקבעו בסופו של דבר את איכות המשימה שלנו".
עכשיו כשהמפות המסומנות בידיהם וכל אחד מהנוכחים מדקלם אסוציאציות שיעזרו לו לזהות את המטרות בקלות, הם מוכנים לעלות לשמיים של זאוס.

אל פסגת האולימפוס
בחוץ משתוללת סערה ואנשי הצוותים הטכניים עטופים במעיליהם ומתרוצצים בין "הסופות" בליין.
"העבודה כאן בימים האחרונים מאתגרת יותר מהשגרה והרבה יותר מעניינת", מסביר רס"ן אבי בכר, מפקד הגף הטכני. "עשרות אנשים רצים כאן סביב השעון ודואגים למטוסים של ארבע טייסות סופה שונות, כולם באו הנה בהתלהבות וכולם עושים את העבודה כי הם באמת נהנים ממנה".
בדיקות אחרונות למטוסים, צוותי האוויר מתמקמים במושבים וקולות המנועים המתחממים מציתים את האוויר הקר. לכל צד יש מה ללמוד מהצד השני, כי באופן טבעי מציב חיל־האוויר היווני לעצמו דגשים שונים מחיל־האוויר הישראלי.
"האימון ביוון מייצר עבורנו מתאר איכותי ולא שגרתי בתווך לא מוכר, בחוסר וודאות ובתנאים שונים מהארץ", מסביר סא"ל אביעד, מוביל התרגיל ומפקד טייסת "האחת". "היכולת של חיל־ֲהאוויר הישראלי לפעול בשטח אחר ובסביבה לא מוכרת עם תוצאות מצויינות, מבטאת את עוצמתו ויכולותיו של החיל".

קרבות קרקע
המטוסים הישראליים, בצבעי הסוואה מדבריים, ממריאים על רקע הנוף הירוק ודקות ספורות אחריהם מתמקמים על המסלול מטוסי F־16 יוונים. אפורים ומתכתיים ללא שום סמל או סימן זיהוי, הם מתקרבים לנקודת הזינוק ונעלמים בשניות, מותירים מאחוריהם רק גל חום באוויר הקר.
בינתיים על הקרקע, מתחילות שמועות על קרבות אחרים לגמרי שעומדים להתחולל כאן. "שמענו שבשעות הקרובות תתחיל כאן הפגנה רצינית מסביב לגדרות הבסיס", מספר גיא, מפקד יחידת האבטחה המלווה את התרגיל וקוטע את דבריו בגלל טלפון בהול. "עדיין לא ברור למה הם עומדים להפגין, אבל סביר להניח שהם מנצלים את היותנו כאן. אני מעריך שההפגנה עוסקת במצב הכלכלי הירוד של המדינה ומבחינת המפגינים תרגיל עם ישראל הוא כנראה בזבוז".
גיא פותח בפנינו צוהר למערך האבטחה והנהלים המחמירים הנדרשים בתרגיל על אדמה זרה. "המשלחת מאובטחת 24 שעות ביממה על־ידי המשטרה והצבא היוונים. יש התראות לפיגועים ורק בימים האחרונים נעצרה בקפריסין חוליה שעמדה לבצע פיגוע על ספינת נוסעים. אנחנו לא יכולים להיות שאננים ולכן אנחנו מפטרלים כאן לכל אורך התרגיל".
חלקו המזרחי של הבסיס גובל בפאתי העיר וצוות האבטחה חושש מנסיונות ירי אל עבר מטוסינו. "טילי קרקע־אוויר הם איום מוכר ולכן לפני כל המראה או נחיתה אנחנו סורקים את הבסיס וסביבתו ומוודאים שאין איומים באזור".

לעבור את ההר
השמיים מתקדרים והשמש נעלמת לאיטה מאחורי הפסגות. מתוך העננים הכבדים מגיחות נקודות אור קטנות ותוך מספר שניות הופכות לכנפיים וזנבות. בעוד כמה רגעים הסופות ינחתו בקול גדול והתרגיל יתקרב לסיומו. אחרי הנחיתה על המסלול החלק נפתחות החופות הרטובות והצוותים יורדים חזרה אל הקרקע.
"עמדנו בכל היעדים שהצבנו לעצמנו ולא נתקלנו בשום קושי מיוחד", משתף רס"ן עמוס. "הפעם, בניגוד לפעמים האחרות, הייתה עננות שלא צפינו גם בעמקים ובאזורים הנמוכים. היינו צריכים לשאול את עצמנו יותר מפעם אחת 'איך עוקפים את ההר המתקרב אלינו?' והתמודדנו עם דילמות שאין בישראל".
יחד עם הצוותים האחרים שנתקלו בדילמות דומות הם חוזרים אל עבר המפקדה, לתחקיר משותף עם היוונים.
"מדהים שגם כאן ביוון כל המערכות פעלו בדיוק כמו שצריך. למרות שהשטח לא מוכר לנו ואנו רחוקים כל־כך מהבית, המטוסים התמודדו עם הכל כמו שצריך וזיהו נקודות ציון עם דיוק מדהים בדיוק כפי שהם מזהים בארץ", מחייך רס"ן שגיא. "למרות שכולנו הגענו לכאן מטייסות שונות אנחנו מסתדרים נהדר ואפשר להגיד שאין בינינו הבדלים משמעותיים. האנשים אמנם שונים אבל בסופו של דבר האימונים הרבים והעובדה שהמטוסים הם בדיוק אותם המטוסים והמטרות משותפות לכולנו מאפשרים לנו לבצע כל משימה ביחד".
הנצחון לא חשוב היום לאף אחד מהצדדים. יוונים וישראלים מתאספים בחדר התדריכים, צוחקים ומרוצים מהיום שחלף. כל צד תורם את נקודת המבט שלו בתחקיר ועושה ככל שביכולתו לעזור לצד השני להשתפר.
"תודה שהגעתם להתאמן כאן אתנו", מחייך גנרל ג'ורג' בליומיס, מפקד הכנף היוונית. "אין ספק שהתרגיל המשותף חיזק גם אותנו וגם אתכם ולמרות הקשיים הכלכליים, נשמח אם תגיעו לכאן שוב בהמשך או שאנחנו לפחות נבוא להתרשם שוב מהארץ המיוחדת שלכם".

 לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

עוד באותו מדור