בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 165 26/10/05

כתבות

להלחם בדרקון אדום

המרכז לאימון מתקדם בטייסת ה"דרקון המעופף" בבסיס חיל-האוויר בעובדה החל את פעילותו. טייסות "חוד החנית" ו"עוף החול" ירדו דרומה לשבוע של קרבות-אוויר במתארים קרובים יותר למציאות מאי פעם

טלי בן-יוסף, נעם גוטמן ושיר בן-אור | צילום: ליאור דיין ועפר צידון

האסוסיאציה הראשונה של המדבריות בדרום הארץ אינה, בדרך-כלל, "מלאי חיים". למרות זאת, לא כך הם פני הדברים בפועל: במדבריות הארץ שוכנים מאות מינים של בעלי חיים וצמחים שונים, כמו גם עשרות יישובים ומספר בסיסי חיל-אוויר. אותם בסיסי חיל-אוויר תורמים גם הם את חלקם להפחת רוח חיים באזורה הדרומי של מדינת ישראל. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך היא מה שהתחולל אי שם בשמיים בשבוע אחד באמצע אוגוסט בבסיס חיל-האוויר בעובדה, כאשר שאון עשרות מטוסי קרב פילח את השקט המדברי בקרבות-אוויר, עשרות תו"לים (תורת-לחימה) תורגלו ואימונים שונים התבצעו.

בדומה לאסוסיאציה השגויה לגבי המדבריות, גם האסוסיאציה לגבי דרקונים יכולה להיות מתעתעת: הדרקונים יכולים להיות אכזריים ומרושעים כמו ב"שר-הטבעות" והדרקון של סנט ג'ורג', או יצורים ידידותיים לסביבה כדוגמת אליוט ("חברי הדרקון אליוט"), גורבאש ("מעוף הדרקונים"), או שלל דרקונים סיניים. אמנם, הדרקונים המצוירים על זנב מטוסי טייסת "הדרקון המעופף" נראים מאיימים, אך כפי שיתואר בכתבה שלפניכם, כוונתם לטובה. בסופו של דבר, אם בסרטים ובאגדות, או במדבריות הארץ ובחיל-האוויר - הדברים לא תמיד כפי שהם נראים.

כמה נמוך אפשר לרדת?

אמנם הנוף מרהיב כרגיל, אך דבר אחר תופס את תשומת הלב: לא בכל יום מתרחש האימון הראשון של המרכז לאימון מתקדם בחיל-האוויר, עליו מופקדת טייסת "הדרקון המעופף", אשר נפתחה בסוף חודש יוני. במסגרת האימון פרסו טייסת "חוד החנית", טייסת בז (F-15), וטייסת "עוף החול", טייסת נץ (F-16) לבסיס חיל-האוויר בעובדה, לשבוע שנועד לבדוק איך מתמודדים מיטב טייסי חיל-האוויר מול טייסת שהודרכה והוסבה לדמות איומים שונים, החל ממטוסי אויב ועד לטק"א (טילי קרקע-אוויר).

לא מבזבזים כאן אף רגע: כבר מהשנייה בה ניתקים גלגלי המטוסים ממסלולי הטיסה המוכרים בבסיסי-האם של הטייסות המתארחות, ממריאים מטוסי הנץ והבז לגיחה הראשונה, אשר בסופה ינחתו בבסיס הטייסת המארחת, בעובדה. סגן ע', טייס בז בטייסת "חוד החנית", מתאר את הטיסה הראשונה: "כל הגיחה היתה בגובה נמוך מאוד. הדילמה העיקרית היא בעצם עד כמה נמוך אתה יכול לטוס ביחס למטוסי האויב שנועלים ומאיימים עליך וסוללות הטילים שגם נועלות ומאיימות עליך. צריך לדעת לשלב בין כל הדברים האלה, בלי להתנגש באדמה. זה אימון עמוס מאוד. בדרך-כלל טייסים מגיעים לקצה מגבלת חלוקת הקשב שלהם, כי אתה צריך להתמודד עם טיסה בגובה נמוך וגם להשתדל שלא ליפול. הגיחות חייבות להיות בגובה נמוך מכיוון שזו הדרך היחידה להתחמק מאיומי הטק"א".

סרן י', סמ"ט (סגן מפקד טייסת) ב' בטייסת "עוף החול", מספר על הקשיים שהטייסים נתקלו בהם כשהגיעו למרכז האימון המתקדם: "המראנו לגיחת אימון שגרתית, ונדרשנו לתקוף מפקדה באמצעות "ספייס" בתוך אזור מוכה טילים (אמ"ט). אחרי תקיפת המטרה, היינו אמורים ליירט שני זוגות מטוסים בלב אותו אזור. צריך לשים לב גם לטילים, שממשיכים לאיים עליך וגם למשימת היירוט. כל זה דורש ניתוח מהיר של כל האיומים שעומדים מולך, חלקם בהפתעה גמורה, כמו ביום האויב של זוג המטוסים מטייסת "הדרקון המעופף". האבחנה, מהו האיום הקריטי יותר, חיונית להצלחת המשימה. פתאום אתה מוצא את עצמך יורד מגיחה שארכה בסך-הכל 17 דקות, מזיע כולך מרוב עבודה קשה".

רס"ן א', סמ"ט ב' היוצא בטייסת "עוף החול", ממשיך: "לפעמים יש הרגשה של אימון שהוא ממש על סף יכולת חלוקת הקשב. צריך לבחור אם נוקטים בגישה של התגוננות או שמתמקדים ביירוט ולהתאים את צורת הטיסה להחלטה שלך. חשוב להפנים שאי אפשר לעשות הכל והסדנה הזאת, מול המרכז לאימון מתקדם, מחדדת עבורנו את הנקודה הזאת. בסך הכל, אנחנו אמנם טייסים, אבל עדיין בני אדם", הוא אומר בחיוך ופונה להתכונן לגיחה הבאה.

להתגבר ולהתבגר

אחד הדברים שתרמו להסתגלות המהירה של הטייסות לשגרת האימון שהתקשחה לפתע, הוא נוכחות אנשי המילואים של טייסות "עוף החול" ו"חוד החנית" בפריסה. אלה באו עם ניסיון והרבה ממנו: "הייתי בהמון פריסות", אומר אל"ם (מיל') גל, נווט מילואים בטייסת "עוף החול", "והייחוד בפריסה הזאת, הוא קפיצת המדרגה בכל הקשור למגרש המשחקים הטכנולוגי. היום אנחנו מתמודדים לראשונה מול מה שנקרא "המרכז לאימון מתקדם" - טייסת שמתמקצעת ונותנת את שירותי ביום האויב הכי טובים שיש. בפריסות קודמות הכוח האדום הוקצה מתוך הטייסת והיה פחות מוכשר ומאומן לכך. חוץ מזה, כשהיו טייסות שהעניקו שירות דומה בעבר הן הורכבו בעיקר מאנשי מילואים ולא התמקצעו בתחום ביום האויב".
לגבי רמת הקושי והאתגר באימון, הוא מוסיף: "יש מתארי טיסה באימון שהם בפירוש קשים. צריך לקבל את ההחלטה הנכונה, לחלק בצורה אופטימלית את הקשב לכל הסכנות. אם תיקח החלטה כלשהי, יכול להיות שתשלם במחיר קרקעי ואילו החלטה נגדית יכולה לגרור איום אווירי. כבוגר מלחמת יום-כיפור, אני יכול לראות מעין נקודת השקה ברמת הקושי ובסוג האתגר. כמובן, שכל הקושי נותר במגבלה של אימון, כשברור לנו שאנחנו לא באמת מאוימים. אבל הדילמות, הסיבוכים, והאתגרים בטיסה - הכל קשה, הכל אותנטי. אני חושב שחיל-האוויר באמת עלה ברמה אחת מעלה. אין ספק, התגברנו על הרבה קשיים והתבגרנו בדרך".

גם הטייסים הצעירים מסכימים שמדובר באימון מאתגר מאוד. "זו פעם ראשונה שלי בעובדה", אומר סגן י', נווט צעיר מטייסת "חוד החנית". "גם בלי בסיס נתונים להשוואה, אני יכול להגיד שניתן לנו כאן אימון ברמה גבוהה ביותר, עם דמיון יחסית גבוה למה שאנחנו יכולים להיתקל בו במציאות. מה שיפה בטייסת "הדרקון המעופף", זה לא שהם טסים בצורה הכי 'קשה', אלא בצורה הכי מדויקת, הכי קרובה לביום אויב. מדובר בטייסים מקצוענים ביותר ואני מאמין שאם רק היו רוצים, הם גם היו יכולים להעלות את רמת הקושי. השאיפה שלהם היא ליצור דימוי מוחלט לאויב ולדייק בביום".

גם סגן ע', טייס צעיר בטייסת "עוף החול", מסכים. "האימון הזה פשוט איכותי יותר. מדובר בטייסת שעובדת לפי נתוני מודיעין מורכבים ומהימנים, שיוצרים רמת דיוק בביום שלא הכרנו קודם, בטח שלא בטייסת האם. בנוסף, יש כאן גורם חזק של הפתעה. אתה לא יודע מי יופיע מולך, מתי ואיך הוא יטוס. הם טסים בתעוזה תעופתית שאנחנו בטייסת חוששים להגיע אליה, מחמת מגבלות בטיחות ככח כחול. כאן הם כל-כך מיומנים ביכולות טיסת הביום, שהם יכולים להרשות לעצמם לקחת את האימון צעד אחד קדימה. לנו, כטייסים שמתארחים בסדנה זה מאוד מאתגר. הטיסה מתבצעת בלחץ אינטנסיבי, המתח לא מרפה והאדרנלין זורם בקוקפיט בכמויות אדירות. כטייס צעיר, אני טס בדרך כלל במתארים פשוטים יחסית, יותר סטריליים. כאן יש לי הזדמנות ראשונה להתמודד עם אלמנטים של הפתעה, עם סגנון טיסה יותר 'נועז' ובעיקר עם איום רציני ביותר".

בינתיים, מהצד השני, מתחילים לזרום הרשמים: "דימינו קרבות באזור מאוים לכחולים, עם כל טילי הקרקע-אוויר שקיימים", מספר סא"ל א', מפקד טייסת "הדרקון המעופף". "אנחנו מדמים מטוסים רוסיים, לצורך העניין. הרעיון הוא שהם יעברו דרך חתחתים ככל הניתן. אם אנחנו מצליחים להפיל אותם - מצוין, ואם לא - אז גם טוב. התחלנו ממתארים בסיסיים יותר בתחילת השבוע. אם היום הראשון היה רק חימום וכלל אימון פרט, היום השני יהיה באורינטציה קצת יותר מבצעית".

זה אדום ומהיר

טייסת "הדרקון המעופף" לקחה ברצינות את נושא הנחלת תרבות הטיסה האדומה לחיל-האוויר. החל מקורס-הטייס האדום שעברו אנשי-צוות האוויר ובקר הטייסת ועד לדאגה לפרטים הקטנים ביותר של קליטת הפריסה, בטייסת "הדרקון המעופף" עשו הכל על-מנת לדאוג לאימון הטוב ביותר. לא רק שהיא מדמה את האויב בפועל, היא אחראית גם על כל ההדרכה, התחקור, הארגון המנהלי של הפריסה ובעצם דואגת לטייסות המתארחות לכל: "יש שני הבדלים מרכזיים כיום עם קיומה של הטייסת האדומה.  דבר ראשון, יש טייסת שמפעילה לנו את הפריסה באופן מלא", מעיד סא"ל ט', מפקד טייסת "חוד החנית" היוצא ומפקדה החדש של טייסת הסופה שלישית. "הטייסת דואגת לנו לכל אזורי הטיסה, כל התיאומים מול כל הגורמים ונותנת לנו שרותים כאלה ואחרים. בדרך כלל בפריסות יש סדיר מהטייסת שלי שאחראי לכל הדברים האלו, זה משהו שנבנה חודשים מראש ולכן עכשיו לנו, בתור טייסת מבצעית, יורד הרבה עומס. הדבר השני הוא שבעבר הטייסת דימתה גם כוחות כחולים וגם כוחות אדומים. כתוצאה מכך, הכוחות האדומים לא דימו בצורה הטובה ביותר את כוחות האויב, מכיוון ואין לנו את המידע המודיעין והניסיון שיש למרכז לאימון מתקדם היום. כמו כן, הטייסים שדימו את כוחות האויב האדומים לא התנסו בלחימה ככח כחול".

רס"ן י', סגן מפקד-הטייסת מוסיף: "חשוב להבין שגם האימון שהיה בחיל-האוויר עד היום הוא טוב. אנחנו רק מנסים לשפר אותו דרגה אחת למעלה. הושקעו המון אמצעים בשבוע הזה, כדי שכל טייס ירצה לבוא ולחוות אותו, לטוס בו. אתה טס מול אופוזיציה חזקה יחסית, שמשקיעים בה הרבה. תוך כדי טיסות גם עולים לנו כל מיני רעיונות חדשים איך לעשות כל מיני דברים".

במסגרת השיפורים, דאגה הטייסת לפריצת דרך אחת, שנראית קטנה, אך הצליחה לשנות ולהפתיע את הטייסות האחרות. סרן א', מפקד מכלול הדרכה בטייסת "הדרקון המעופף": "שני דברים חדשים שעשינו הם אשף התיאום ואשף התחקור. עד היום כל הטיפול המנהלתי בסדנאות נעשה דרך מיילים, טלפונים והרבה תיאומים. אנחנו הפעלנו מעין מחולל, שנקרא אשף התיאום. כל טייסת שמגיעה לסדנה, מקבלת מסמך מוכן עם כל הדברים שהם זקוקים להם. הם רק צריכים לסמן ולמלא: כמה חיילים מגיעים לפריסה, עם כמה מטוסים, כמה טלפונים הם יצטרכו, אילו מכשירים. אחראי הסדנה אצלנו מקבל את כל רשימת הדרישות בנושא טיסה, קשר, תחזוקה, מנהלה ותעופה על המחשב, שולח את זה לכל הגופים בבסיס, לפקודת ביצוע, הם מבצעים וזהו, מבחינתנו הסדנה מוכנה. זה מקל מאוד על הטייסות וזה שינוי תהומי לעומת מה שעשו עד עכשיו בסדנאות. עד עכשיו, אחראי הסדנה מ"חוד החנית" היה צריך להתקשר לטייסת תעופה, וצריך להתקשר לטייסת מנהלה, ולחפש את השליש הזה ולחפש את החייל ההוא ולשלוח אנשים ולסייר. עכשיו זה עניין של טלפון אחד.

"הדבר השני הוא אשף התחקור. זו תוכנה שקצין התחקור שלנו, סגן ע', תיכנת. מה שקורה זה שלכל מבנה שטס ויורד על הקרקע, יש ליד עמדת התחקור שלו מחשב עם התוכנה הזו. שם מחכים לו פרטי הגיחה: תאריך, נתונים, סוג המשימה או איזו גיחה. עכשיו הוא רק צריך למלא את שם הטייס, מספר הזנב, האם היו תקלות, הערות, הפלות א"א, אם היו פגיעות, על מי וכיוצא בזאת. כל טייסת שירדה מהטיסה שומרת את הנתונים האלה, אנחנו מקבלים אותם במרוכז אצלנו והכול הולך לתחקיר יומי עם התוצאות המדויקות. היתרון כאן הוא שגם אנחנו, בנחיתות שלנו בתור אדומים, מיד ממלאים תוצאות ושולחים את זה להם. הם מקבלים את התוצאות עוד לפני שהם מתחקרים בינם לבין עצמם. זו מהפכה בתחום התחקור בחיל-האוויר, לעשות את הכל און-ליין, ישר למחשב ושכל אחד ממלא את התוצאות שלו ואז זה מסנכרן את כל התוצאות".

האויב מבפנים

כחלק מן האימון, דימו מספר טייסים מן הכח הכחול מטוסי אויב נוספים על-פי הוראותיהם של אנשי "הדרקון המעופף". רס"ן א' מטייסת "עוף החול" ראה את היום הראשון לפריסה מנקודת מבט אדומה: "בעיקרון, רק טייסת "הדרקון המעופף" אמורה לבצע גיחות כאדומים, אבל בפריסה הזאת גם הטייסות שמתארחות תורמות את חלקן וזוכות להיות חלק מהכח האדום החדש. חשוב להדגיש שאם היינו באים לפריסה עצמאית היינו צריכים להקצות יותר כח אדום מהטייסת וכך פחות צוות-אוויר מהטייסת היה מתאמן ככח כחול. כל ההדרכות וההכנות לטיסה נעשות בטייסת "הדרקון המעופף". את התדריך עברנו שם, את התחקיר עשינו שם. הם מדריכים אותנו איך לבצע את הגיחה מבחינה טכנית וגם מבחינת התו"ל (תורת-לחימה), איך נכון יותר לעבוד כאדומים. רמת הידע אצלם גבוהה בהרבה לעומת ביום האויב בטייסת שלנו, והאתגר משתנה באופן מהותי.
היום, כטייס אדום, דימינו מטוסי מיג-29 המנסים ללא הצלחה לסכל תקיפה כחולה. הכחולים נתקלו גם באיום טילי קרקע-אוויר וגם במטוסי היירוט שלנו. דימינו מטוס חזק יחסית כך שהאימון היה קשה יותר וסוחט עבור הטייסים הכחולים. למטוסי המיג-29, המדומים כמובן, יש יכולות תמרון טובות ומערכות נשק מתקדמות. מבחינת יכולות הטיסה הם טסים בערך כמו F-15 ו- F-16. זאת בניגוד לאתמול, כשדימינו מטוסי מיג-23, שהם יחסית חלשים יותר. היום הורשינו לטוס באיכות גבוהה יותר, יכולנו לקרוע לכחולים את הצורה".

כדי להבהיר עד כמה שונה הטיסה כטייס אדום, מספר סרן א', מפקד מכלול הדרכה בטייסת "הדרקון המעופף", על נקודת מבט שונה: "אני יכול להגיד בוודאות מוחלטת שבטייסות הנץ שאני בא מהן, לא טסו בתור אדומים ברמה כזאת כמו שאנחנו טסים פה. מעטים היו המקרים שטסו אדום כמו שצריך, כאדומים שמגיבים, ואדומים שמהווים אתגר -  לא באופן מובנה וברור, בתור תורת-טיסה. פה מבחינתי זה החידוש, וחידוש רציני. עכשיו אני טס אדום שונה ממה שידעתי לטוס אדום בעבר, אין ספק בזה בכלל. זה שונה לחלוטין".

ובינתיים, בגפים הטכניים של הטייסות המתארחות עובדים מסביב לשעון. "פרסתי לעובדה עם הטייסת אינספור פעמים", מעיד רס"ן אמנון מזרחי, הקצין הטכני של טייסת "עוף החול", "ואני יכול להגיד שהשינוי המחשבתי והארגוני לאור הקמת טייסת 'הדרקון המעופף' מורגש בצורה ניכרת. יש כאן מעין 'אבא' בבסיס, שמסנכרן את כל הפעילות המשותפת שלנו, גם מבחינת ניהול הטיסה וגם מבחינה תחזוקתית. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. אפשר אפילו לראות מעין פרדוקס משעשע, כשאנחנו פותרים ביחד תקלות במטוסים שלהם, כדי שיוכלו לדמות אויב יותר מאתגר וקשה לטייסת שלנו".

בקרת איכות

כחלק מדוקטרינת ביום האויב של הטייסת, הוכנס תפקיד ייחודי עבור בקר בטייסת "הדרקון המעופף". עבור אנשי צוות-האוויר, האדם שנמצא בדרך-כלל בצד השני של הקשר, הוא עכשיו שותף פעיל לתכנון הטיסה וביצועה. סגן ע', בקר הטייסת: "התפקיד שלי כאן הוא ייחודי. אין שום טייסת בחיל-האוויר שיש לה בקר תחת מפקד טייסת, כחלק מהמבנה הארגוני של הטייסת. הגעתי לכאן מכיוון ואחד הפערים שעלו זה רמת חיבור בין כל הגורמים בחיל. לדעתי, הפער הגדול ביותר היה בין מערך הבקרה לבין המערך הטס. כאן החליטו לבוא ולפתור את הבעיה הזאת. הפער הוא בעבודה השוטפת בין הבקר לטייס. אמרו, 'איך נשפר את זה? נשים אותם ביחד ואז נגשר על הפער'. הניסיון מראה שגם בחו"ל יש אפשרות כזו.
תפקיד הבקר בטייסת הוא להיות שותף ברמת התכנון של כל מתארי הטייסת והשליטה של הטייסת והבקרה בזמן אמת. בתור מפקד גף בקרה ושליטה בטייסת, יש מתחתי בקרים שהוסמכו והם ייעודים לבקרת הכוחות האדומים, ואני אחראי עליהם: גם על תהליך ההכשרה שלהם לפני שהם כשירים לשירות, וגם בזמן אמת, לדעת שהבקרה מתבצעת כמו שצריך ואנחנו מגיעים למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם".
לדברי ע', את היתרונות כבר רואים בשטח: "העבודה הקרובה, הידיעה שיש ראייה כוללת. שאני יושב ומקשיב להם, אני יכול להבין מה הם צריכים ממני והם יותר מודעים למה שאני יכול לתת להם. הטייסת טסה בדיוק חודש וחצי וכבר רואים שהרמה של כולנו, גם של הבקרה וגם של הטיסה, פשוט עלתה בכמה מדרגות".

בניגוד לתפקיד הבקר הרגיל בחיל-האוויר, במרכז האימון המתקדם התפקיד ומטרותיו שונים: "התפקיד שונה לחלוטין מתפקיד בקר רגיל בחיל-האוויר", ממשיך ע'. "בקר רגיל קם בבוקר ויוצא לפעילות, במקביל לבקרת פעילות מבצעית, הגנת שמי המדינה וכל שאר התפקידים שעושים ביחידות הבקרה האוויריות. לכאן הביאו בקר שכל תפקידו זה לבקר את האימון הזה ולדאוג שהבקרים האחרים שמבקרים את האימון יהיו מספיק טובים וכשירים ושהאימון עצמו, בזמן אמת, יבוקר בצורה הכי טובה שאפשר על-מנת לשפר את האימון. ביחידות הבקרה האוויריות הבקר הוא חלק מן האימון ולא אחראי על האימון. כאן אנחנו אחראים לייצר את האימון".

"אני חושב שהאימונים שיהיו פה ישפיעו על כל החיל", מסכם ע'. "התחלנו בדברים מוכרים אבל אנחנו מתקדמים לכיוונים חדשים וגם בשאיפה לייצר אימון שהוא טוב והוא רב חיילי והוא מאמן את כולם בצורה הכי טובה שאפשר".

דרך עיניים מזרחיות

לאחר עשרות מתארים ואימון אחד, בטייסות מתחילים לראות את הסוף. מפקד טייסת "עוף החול", סא"ל ד', מסכם: "חייבים להבין את המשמעות של הנעשה כאן. אנחנו רואים את האימון הראשון של טייסת ביום האויב החדשה של חיל-האוויר לנגד עינינו. יש לזה חשיבות עצומה, עיני חיל-האוויר נשואות אלינו. חנכנו תחום בחיל ועשינו זאת בכבוד".

רס"ן י', סגן מפקד טייסת "חוד החנית", ממשיך: "הכיוון שחיל-האוויר הולך אליו הוא כיוון מצוין, והרעיון של הטייסת האדומה הוא רעיון מצוין. אמנם זה רק האימון הראשון מול הטייסת אבל כבר מתחילים לראות איך הדברים מתקדמים. נעשתה פה עבודה מדהימה של אנשי המרכז לאימון מתקדם, מכל הבחינות ובכל התחומים, גם בתחום החשיבה המבצעית. יש עוד פערים שצריך להשלים ועוד דברים שלא הבשילו אבל מבחינת הרעיון והתפיסה זה נראה כיוון מעולה. זה נותן לטייסות אימון מצוין".

רס"ן י', סגן מפקד טייסת "הדרקון המעופף", משלים ומסכם בכמה משפטים על דרכה העתידית של הטייסת: "תכליתנו היא לשפר את המוכנות המבצעית של חיל-האוויר. אמנם אנחנו טייסת הדרכה ברציונל אשר ייעודה לשפר את הכשירות המבצעית של חיל-האוויר ואם נצליח לעשות את זה, אפילו במעט, אז עשינו את שלנו. אנחנו מאוד רוצים להיות מחוברים לתו"לים (תורות-לחימה) העכשוויים שמפתחים ואנחנו דואגים לעשות את זה. אנחנו מפתחים את מה שמחלקת מבצעים בחיל-אוויר מתכננת ונביא את זה לשטח: נדריך את האנשים, נבדוק את התו"לים. ככח שחושב אחרת, אנחנו באים וחושבים מתוך העיניים של האויב הרלוונטי".

קצת עבר, הרבה עתיד - "הדרקון המעופף" הופך לאדום

עוד לפני שהתחילו באימון הראשון, היו עסוקים בטייסת "הדרקון המעופף" בקורס הראשון בארץ לטייסים אדומים. במהלך הקורס כתבו אנשי הטייסת תו"לים וחוקי דימוי חדשים, כהכנה לאימונים העתידיים, אשר במסגרתם עתידות כל טייסות הקרב של חיל-האוויר להגיע לאימון אדום ומקצועי.

המונח 'טייסת אדומה' אינו חדש לחיל-האוויר. כבר בשנת 1977 החלה לפעול כטייסת אדומה בבסיס רמת-דוד טייסת "הסילון הראשונה", טייסת המיראז'ים האחרונה בחיל עם תחילת עידן ה- F-15. עם קליטת מטוסי הנץ (F-16 A/B), עברו המטוסים אל טייסת "הנגב", וזו המשיכה בטיסות דימוי-אויב מספר חודשים נוספים, עד שקלטה לבסוף את מטוסי הנץ.

לעומת זאת, המושג - 'המרכז לאימון מתקדם' עדיין חדש בחיל. הרעיון המרכזי בטייסת "הדרקון המעופף", אשר עליה הוטלה המשימה להיות הטייסת האדומה החדשה, היה לקחת את שיטות האימון עליהן מתבסס החיל, ולדמות כח אויב.

לשם כך התכנסו מספר שבועות לפני תחילת הסדנה הראשונה, אנשי צוות-האוויר וסגן ע', הבקר של טייסת "הדרקון המעופף", לקורס מיוחד במינו - קורס-טיס אדום. בקורס, הראשון מסוגו בארץ ובחיל, נערכו טיסות רגילות לצד הרצאות מודיעין ומחקר מטעם מומחים בלהק-המודיעין (למד"ן) של חיל-האוויר.

סרן א', מפקד מכלול הדרכה בטייסת, מרחיב על הקורס ועל ייעוד הטייסת: "הייעוד שלנו הוא הכרת היכולות של האויבים בצורה הכי עמוקה שיש, ללמוד אותן ולהביא יכולות דימוי חדשות. בהתחלה לקחנו דגם של קורס הכשרה שעושים בחיל-האוויר האמריקאי לטייסים אדומים מקצועיים. האמריקאים לוקחים טייסים ותיקים, מדרגת רס"ן ומעלה, שהם מבוגרים ותיקי טיסה עם ניסיון של עשרות אלפי שעות על F-16. אלו ההגדרות שלהם לכניסה לקורס. שם עושים קורס מסודר במשך זמן רב מאוד.

בשילוב עם הטיסות עברנו קורס מטעם למד"ן. הקורס כלל הדרכות מפורטות על כלי-הטיס, על דוקטרינות הטיסה של האויבים ועל המצב השלטוני שלהם ועשינו כל מיני דברים מעבר לסיווג הרגיל של צוות-אוויר.

בעקבות שני הדברים האלו בנינו את חוקי הדימוי והטיסה שלנו. את חוקי הדימוי החדשים שאנחנו מייצרים אנחנו מתכוונים לייצא גם לשאר הטייסות, כדי שהדימוי יהיה אמיתי יותר. המטרה של הקורס היא יכולת תדרוך ותחקור ברמה גבוהה וביצוע הדרכות מודיעין ברמה גבוהה. אנחנו מעין שלוחת טיסה של למד"ן ומחלקת הדרכה.

בנוסף, יש הדרכות טיסה שמתמקדות בטקטיקה של טיסה כאדום, שם אנחנו צריכים להבין עכשיו את הסיטואציה של הכח שבא מולנו. הם טסים מבצעית, ואנחנו צריכים לוודא שהמעטפת של הגיחה נשמרת ובטיחותית ובסוף לתת להם את האימון הכי טוב שאנחנו יכולים, בתוך מעטפת המגבלות. בדו"חות טיסה שלנו אנחנו מתמקדים בכל הקונפליקטים הקטנים האלה שבתוך הטיסה, איפה אנחנו צריכים לוותר ואיפה לא, איפה הולך להגיע קונפליקט או איפה המטוס הכחול עדיין לא בתמונה לחלוטין, ואיפה אנחנו צריכים לקחת צעד אחורה ולתת איזה שהוא דיווח בקשר".

עוד באותו מדור

עוף חדש במשפחה

החודש מלאו 36 שנים לקליטת מסוק היסעור בחיל–האוויר. לא רבים יודעים כי היסעור ניהל מאבק עיקש עם מסוק אחר לפני שהוחלט כי הוא יהיה המסוק החדש של חיל–האוויר וכי גם לאחר שנפלה ההחלטה לרכוש אותו, לא תמו כל הקשיים. סיפורו של המסוק הכי כבד בחיל, שמחזיק מעמד מול כל הסערות, ממש כמו העוף שאת שמו הוא נושא

שש אלי קרב

תא"ל (מיל') שלמה שש נחת בפעם האחרונה. הוא רצה להיות רופא, הפך לטייס שהשתתף במבצעים ומלחמות, היה בין מקימי מערך הנץ בחיל–האוויר והיום הוא מביט אחורה בסיפוק. סיפורו של אדם ומפקד