בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 128 (229) 01/08/99

זמן אוויר

מותו של ימאמוטו

כמי שהיה אחראי למיתקפת הפתע היפנית על פרל הארבור, היה האדמירל איסורוקו ימאמוטו האיש השנוא ביותר בארה"ב, אחרי היטלר. האמריקאים החליטו לנקום בו אישית: ב-18 באפריל 1943, הם ארבו למטוס ה"בטי" של ימאמוטו ואחרי קרב-אוויר קצר הפילו אותו מעל הג'ונגלים של איי שלמה. היתה זו ההתנקשות האווירית היחידה שביצע חיל-האוויר האמריקאי

יואב רוזן

7 בדצמבר, 1941. השעה 8:00 בבוקר לערך. פרל הארבור, בסיס הצי האמריקאי באוקיינוס השקט. כ-353 מטוסי-קרב של הצי היפני המלכותי מגיחים בזה אחר זה מכיוון מערב ופותחים במיתקפת פתע על הבסיס, השוכן באי או'האו, אחד מאיי הוואי, שהיה בשליטת ארה"ב באותה עת. הם ממריאים משש נושאות-מטוסים, עימן ממתינות גם שתי אוניות מערכה, שתי סיירות כבדות ו-11 משחתות, למקרה הצורך. בראש הכוח עומד המפקד, קומנדר מיטסואו פוצ'ידה.
כמאה כלי-שיט של חיל-הים האמריקאי, כמו ה"יו.אס.אס. ניו אורלינס" וה"יו.אס.אס. פיניקס", שהו באותו בוקר בפרל הארבור. האמריקאים, שהופתעו לחלוטין ונותרו כמעט ללא יכולת תגובה, איבדו תוך כמה שעות כאלפיים מחייליהם וספגו פגיעות כבדות רבות, בנפש וברכוש: אוניות קרב, משחתות, מכליות דלק, סיירות ימיות וספינות תומכות. 18 מטוסי-קרב וביניהם מפציצים, שחנו באותו בוקר בשדה סמוך, נפגעו או הושמדו. באותה שעה התנהל בין יפן לארה"ב משא-ומתן בנוגע למידת התערבותן בהתרחשויות בזירה הבינלאומית ופעילותן בה. האמריקאים לא האמינו שיפן תצא למיתקפת פתע ועוד במרחק של כ-6,000 ק"מ מגבולה.
במקביל, נשלחו מפציצים יפניים לתקוף שדות-תעופה אמריקאיים בפיליפינים. גורם ההפתעה פעל שוב בהצלחה ורוב המטוסים האמריקאיים הושמדו בעודם על הקרקע. האמריקאים ניסו להגיב: באש שהופעלה מן הקרקע, בנוסף למטוסים ספורים שהספיקו להמריא, הם הצליחו להפיל 29 מהמטוסים היפניים. אך הנזק שנגרם לכוח היפני היה כאין וכאפס לעומת ההרס שנגרם לצי האמריקאי בהוואי. באותו יום אמר הנשיא האמריקאי דאז, פרנקלין רוזוולט: "We live in infamy" ("אנו חיים בבושה").

קראו לו 57

האיש שעמד מאחורי המיתקפה הזו, שלאחריה מיהרה יפן להכריז רשמית מלחמה על ארה"ב ובריטניה ובכך הפכה את מלחמת-העולם השנייה, שעד כה התנהלה בעיקר בגבולות אירופה, למלחמת-עולם במלוא מובן המילה - היה האדמירל איסורוקו ימאמוטו. הוא נולד ב-4 באוגוסט 1884, בנאגאוקה שביפן, תחת השם איסורוקו סאדאיושי. איסורוקו, שמשמעותו "57" ביפנית, אימץ את השם ימאמוטו מאוחר יותר בחייו. אביו, טקאנו סאדאיושי, חבר לשעבר במעמד הסמוראים היפניים, היה בן 57 כאשר נולד בנו, השישי במספר.
בין השנים 1919 ל-1921 למד ימאמוטו באוניברסיטת הרווארד שבארה"ב וחזר לשם ב-1925 כשגריר הצי היפני בוושינגטון. עוד כנער שירת ימאמוטו את ארצו נאמנה, כשהתגייס לשורותיו של הצי היפני המלכותי. ב-1905, בזמן קרב צושימה נגד הרוסים, איבד ימאמוטו שתיים מאצבעות ידו השמאלית. לאחר סיום המלחמה עם הרוסים, קודם ימאמוטו לדרגת סגן. בין השנים 1914 ל-1916 למד בבית-הספר לסגל של הצי המלכותי. בתחילת שנות ה-20 הועלה לדרגת סרן ולמד לטוס, כשהוא מכיר בחשיבות יכולות התעופה של הצי. הוא הבין כי לכלי-הטיס, לעומת כלי-השיט, יש עליונות אסטרטגית בקרב. עם שובו מארה"ב, מונה למפקד נושאת-המטוסים "אקאגי". ב-1936 מונה לסגנו של המפקד העליון על הצי המלכותי. שלוש שנים לאחר-מכן הפך למפקד הצי המשולב. "בשישה עד שנים-עשר החודשים הראשונים למלחמה עם בריטניה וארה"ב, אני אקטוף נצחון אחר נצחון. אבל אחר-כך, אם המלחמה תימשך, לא יהיו לי כל תקוות נוספות להצלחה", אמר ב-1940.
אישית, התנגד ימאמוטו ליציאה למלחמה נגד ארה"ב, אך כאשר הפקודות הונחתו עליו מלמעלה - מצמרת הצבא ובשם מדינתו - תיכנן ימאמוטו, באסטרטגיה מבריקה וחסרת פגמים כמעט לחלוטין, את המיתקפה על פרל הארבור. הוא יצא לקרב, מסתייג וחסר התלהבות, בחשש שגורלו יהיה להילחם ולמות למען הקיסר במלחמה שהיתה אבודה מראש. בהמשך, הוביל את הצי היפני לנצחונותיו הראשונים במלחמת-העולם השנייה. עד היום הוא נחשב לאחד הגיבורים הצבאיים הגדולים של ארצו.
בארה"ב הוצג ימאמוטו על-ידי המימשל כהתגלמות הרוע עלי-אדמות, שני בנבזותו רק לאדולף היטלר. בעין אובייקטיבית ונטולת תעמולה, נראה ימאמוטו כאדם משכיל ורגיש שהבין, מתוך שנותיו בארה"ב, את הסכנה שביציאה למלחמה וראה את תוצאותיה הרות האסון. הוא קיווה להביס את ארה"ב במלחמה קצרה וקטלנית והבין שמלחמה מתמשכת תביא אסון לארצו.
יפן, כאמור, יצאה למלחמה. תגובת הנקם האמריקאית לא איחרה להגיע. תבוסתה הסופית של יפן במלחמה הגיעה בדמות שתי הפצצות האטומיות שהושלכו על הירושימה ונגסאקי באוגוסט 1945. את אלה ימאמוטו לא ראה. הנקם האמריקאי פגע בו עוד קודם.

בזכות הקוד שפוצח

אחד מיתרונותיה הגדולים של ארה"ב במלחמה היה הצלחתה לפצח את הקוד היפני. כך יכלו האמריקאים לדעת על תכניות האויב, מהלכיו ומשימותיו. אחת המשימות האלה היתה ביקורו של האדמירל ימאמוטו בבסיס הצי היפני בבוגנוויליה שבדרום האוקיינוס השקט. המודיעין האמריקאי קלט הודעה, שעברה בקשר היפני ותיארה את הביקור, וקרא אותה באמצעות הקוד שפוצח כמה שנים קודם. חיל-האוויר ה-13 של ארה"ב, בהחלטת הבית הלבן ובאישורו, יצא לקבל את פניו של ימאמוטו בדרכו לשם. המטרה: לארוב למטוסו של האדמירל ולהתנקש בחייו - פשוטו כמשמעו - בעודו באוויר.
טייסת הקרב ה-39 ובראשה מייג'ור ג'ון מיטשל וטייסת הקרב ה-70 ובראשה קפטן תומאס ג'. לנפייר, גויסו למשימה. בבוקר ה-18 באפריל 1943, הם יצאו לכיוון איי שלמה, אל נקודת המפגש האווירית הצפויה עם האדמירל. בהרכב של 16 מטוסי-קרב לצורך חיפוי וארבעה לצורך תקיפה, הם טסו בגובה 700 ק"מ, מדרימים מעל פני האוקיינוס השקט ומתמרנים באיזור ש"שרץ" מטוסי "זירו" (Zero ) יפניים.
הם עבדו בצמוד ללוח-הזמנים של האדמירל, כפי שפורט בהודעה שפיצחו. 20 מטוסי-הקרב, כולם מסוג P-38 לייטנינג, יצאו ב-7:25 בבוקר לדרך. שני מטוסים מיחידת התקיפה נאלצו לחזור בגלל תקלות מנוע ותכניותיו של לנפייר השתבשו; הוא תיכנן מיתקפה של ארבעה מטוסים.
במשך קרוב לשעתיים הם טסו בדממת אלחוט מוחלטת, נמנעים משימוש בקשר, כדי לא להיקלט על-ידי האויב. הם הגיעו אל נקודת המארב בגובה של 50 רגל מעל פני המים ב-9:33, שתי דקות מוקדם מהמצופה.
לפתע קטע לוטננט דאג קאנינג את הדממה. "בוגי, בשעה 10!", צעק אל תוך הקשר, כשהבחין בשני מפציצי מיצובישי (או בכינוים, "בטי") מלווים בשישה מטוסי "זקס" (גירסה מעודכנת של ה"זירו"). אחד הטייסים ניסה לפתוח באש, אך מכלי הדלק, שהיה אמור להטיל, לא צנחו.
המטוסים היפניים הבחינו ב-P-38 האמריקאיים. מטוסי ה"בטי" הנמיכו גובה, בזמן שמטוסי הליווי יצאו להתקפה. קרב אווירי של תמרונים והתחמקויות התפתח. במהלכו, איבד מטוס ה"בטי", ובו האדמירל, את אחת מכנפיו מפגיעה ישירה. הוא צלל אל תוך הג'ונגל, מותיר אחריו שובל עשן שחור וסמיך. ימאמוטו וכל צוותו נהרגו. ה"בטי" השני נפגע אף הוא ורק שלושה מאנשיו שרדו. בסיכום, הופל עוד מטוס "זקס" אחד. שאר המטוסים היפניים נסו על נפשם.
ההתנקשות האווירית בחייו של מי שהיה ארכיטקט ההתקפה על פרל הארבור, שגרמה לפגיעות כה רבות - בנפש, ברכוש ובמורל אמריקאי - הסתיימה בהצלחה. מייג'ור מיטשל הורה לשוב הביתה מיד וכל מטוסי ה-P-38 לייטנינג חזרו לבסיסם בשלום. כולם למעט אחד, שנעלם בדרך, לאחר שיצא כדי לוודא שהמטוס שבתחילת הקרב לא הצליח להטיל את מכלי הדלק, אכן עשה זאת.
אבל כבד נפל ביפן אחרי ההתנקשות בחיי האדמירל הנערץ. אדמירל אחר, מינייצ'י קוגה, שהחליף את ימאמוטו, סיכם במילים פשוטות: "היה לנו רק ימאמוטו אחד ואיש לא יוכל להחליפו".

עוד באותו מדור

יבשת החלל עדיין שוממת

החזון היה להפוך את החלל לביתם השני של בני-האדם. נקודת ההתחלה היתה הנחיתה על הירח. המצב כיום: הטיסות לחלל עדיין מסובכות ויקרות ותחנת החלל הבינלאומית היא התקווה היחידה. סקירת שלושים שנות מחקר מאויש, מהנחיתה של אפולו-11 ועד היום, מראה שהדרך ליישובו של החלל עדיין נמדדת בשנות אור

תמיד מאחורייך

מתי התרחש קרב-האוויר הראשון בו השתתף מטוס ה-F-16? מתי רשם לזכותו ה-F-14 את הפלת הבכורה? מיהו המטוס שנושא בתואר הבלתי רשמי "אלוף ההפלות"? כל ההפלות הראשונות של מטוסי הקרב המודרניים: ה-F-14, ה-F-15, ה-F-16, ה-F-18 והמיג-29. המזרח-התיכון, מסתבר, היה ונשאר זירת המבחן העיקרית שלהם, במיוחד בשירות חיל-האוויר הישראלי