בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 128 (229) 01/08/99

זמן אוויר | ההפלות הראשונות של מטוסי הקרב המודרניים

תמיד מאחורייך

מתי התרחש קרב-האוויר הראשון בו השתתף מטוס ה-F-16? מתי רשם לזכותו ה-F-14 את הפלת הבכורה? מיהו המטוס שנושא בתואר הבלתי רשמי "אלוף ההפלות"? כל ההפלות הראשונות של מטוסי הקרב המודרניים: ה-F-14, ה-F-15, ה-F-16, ה-F-18 והמיג-29. המזרח-התיכון, מסתבר, היה ונשאר זירת המבחן העיקרית שלהם, במיוחד בשירות חיל-האוויר הישראלי

נועם אופיר

F-14 - קרב פנים אל פנים

יכולת היירוט של ה-F-14 נחשבת עד היום לחסרת תקדים; המטוס מסוגל ליירט בו-זמנית שש מטרות בטווח של יותר מ-150 ק"מ. יכולת זאת מושגת אודות שילוב המכ"ם רב-העוצמה של המטוס לטילי ה-AIM-54 פניקס, טילי האוויר-אוויר הסדרתיים בעלי הטווח הארוך ביותר.
התפיסה שעמדה מאחורי פיתוח ה-F-14 היתה לספק הגנה לנושאות המטוסים בפני מטוסי וטילי האויב על-ידי יירוטם מטווח רחוק, בטרם יהוו סיכון של ממש. כדי להשיג את יכולת היירוט המרשימה הזו נאלצו מתכנני ה-F-14 להתפשר על יכולתו של המטוס להלחם בקרבות אוויר הדוקים. ה-F-14 הוא מטוס גדול, המתקשה לתמרן בחדות, מה שמהווה, לפחות על הנייר, חיסרון בטווחים קצרים. ב-19 באוגוסט 1981 נטלו מטוסי ה-F-14 חלק בקרב האוויר הראשון שלהם. הקרב, באופן אירוני, היה בטווחים קצרים. קצרים מאוד.
צמד מטוסי F-14 מטייסת VF-41 המריא בשעות הבוקר מנושאת המטוסים "נימיץ" לגיחת פיטרול שיגרתית במפרץ סידרה, שבקרבת לוב. המפרץ נחשב לנקודת מחלוקת בינלאומית, שכן לוב ראתה בו חלק מהמים הטריטוריאליים שלה. ארה"ב חשבה אחרת ולכן הפגינה נוכחות צבאית ימית באיזור.
זמן קצר לאחר תחילת הפיטרול איתר אחד ממטוסי ה-F-14 מטרה חשודה שנעה מכיוון דרום לעבר המטוסים האמריקאיים. הטייסים האמריקאים לא הופתעו; יום קודם הזניקו הלוביים יותר מ-35 מטוסי קרב לעבר האיזור שבו התאמנו ספינות צי ארה"ב. המטוסים הלוביים הסתלקו מהמקום ברגע שמטוסי הקרב האמריקאיים נעלו עליהם את המכ"ם.
צמד מטוסי ה-F-14 המשיכו לטוס לעבר המטרה החשודה שטסה לעברם. ההנחה היתה שמדובר בעוד ניסיון לובי לבחון את הנחישות האמריקאית. בהגיעם למרחק של כ-13 קילומטרים מהמטרה החשודה הבחין מטוס ה-F-14 המוביל שמדובר בצמד מטוסי קרב מסוג סוחוי-22 פיטר של חיל-האוויר הלובי.
ה-F-14 תימרנו כך שיוכלו לנעול על המטוסים הלוביים במידה ואלה יהוו איום עליהם. ואכן, בעודם מתמרנים אחד מטייסי ה-F-14 שאחד ממטוסי הסוחוי-22 שיגר טיל לעברם. בהתאם לנהלי הפתיחה באש של צי ארה"ב זו פעולה עוינת שיש להגיב עליה.
בקרב האוויר הקצר שהתפתח לא התקשו מטוסי ה-F-14 להגיע לעמדות ירי וכל אחד מהם הפיל מטוס לובי באמצעות טיל אוויר-אוויר מונחה חום AIM-9 סיידווינדר. שתיים אפס לזכות ה-F-14.
בשנים הבאות ירשמו מטוסי ה-F-14 הפלות נוספות של מטוסים לוביים ועיראקיים. באופן אירוני כל ההפלות הושגות בקרבות אוויר-אוויר מטווח קצר. בפעם היחידה בה עשו מטוסי ה-F-14 שימוש בטילי הפניקס הייחודיים שלהם, הם החטיאו.

F-15 - אלוף ההפלות

הוא הפיל במלחמת לבנון, במלחמת המפרץ, במבצע "כוח מאוחד" ובתקריות אוויריות נוספות. בכל מקום אליו הגיע הפך עד מהרה ה-F-15 למפיל מספר אחד.
למעשה, חוץ מחיל-האוויר היפאני, כל אחד מחילות-האוויר המפעילים את ה-F-15 רשם הפלות במטוס זה. סדרת ההפלות של ה-F-15 מגוונת מאוד - החל במטוסי הקרב המתקדמים ביותר, כדוגמת המיג-29 וכלה במסוקי תובלה איטיים. למרבה הצער, לזכות מטוסי ה-F-15 רשומה גם ההפלה היחידה עד כה של מסוק בלק-הוק - במהלך טעות זיהוי טרגית בשמי עיראק.
כמו כלי-טיס מערביים רבים, גם מטוסי ה-F-15 רשמו את הפלת הבכורה שלהם בשירות חיל-האוויר הישראלי. המזרח התיכון היה ונשאר זירת המבחן העיקרית של מערכות נשק מתקדמות.
ב-27 ביולי 1979 עסק כוח משולב של שישה מטוסי F-15 ושני מטוסי כפיר במשימת חיפוי על מטוסי פאנטום שתקפו מטרות מחבלים בלבנון. במהלך התקיפה הוזנקו לעבר מטוסי התקיפה שתי רביעיות של מטוסי מיג-21 של חיל-האוויר הסורי. בקרב האוויר ההמוני שהתפתח באיזור דאמור, וליד בסיסים בצור וצידון, הופלו חמישה ממטוסי האויב. ארבע הפלות של מטוסי מיג-21 נרשמו לזכות ה-F-15, כשהפלה חמישית נרשמה לזכות אחד ממטוסי הכפיר, במה שהיווה את הפלת הבכורה גם של מטוס זה.
במהלך מלחמת המפרץ נרשמה הפלת בכורה, שמתחרה בקלות על תואר ההפלה המוזרה ביותר. מטוס F-15E, גירסת התקיפה של מטוס ה-F-15, שערך את טבילת-האש שלו במבצע "סופה במדבר", הפיל מסוק עיראקי באמצעות - פצצה מונחית לייזר; עם איתור מסוק האויב סימן אותו ה-F-15E בלייזר באמצעות מערכת הלנטירן והפילו כאמור באמצעות פצצה מונחית. ספק אם חברת "טקסס אינסטרומנטס", יצרנית הפצצה המונחה, האמינה שהחימוש מתוצרתה יתגלה ככלי יעיל ל"קרבות אוויר".
מאז, כאמור, השיגו מטוסי ה-F-15 הפלות רבות, כשהאחרונות שבהן הושגו במהלך מבצע "כוח מאוחד" ביוגוסלביה, מרביתן של מטוסי מיג-29. עד כה לא אבד אף מטוס F-15 בקרב אוויר.

F-16 - הנמוך הפתיע לטובה

איש אינו זוכר היום שהוא תוכנן להיות מספר שתיים. מספר אחד היה ה-F-15. הרעיון כונה "גבוה-נמוך". אבל "הנמוך" הזה הפתיע לטובה.
הרעיון היה כזה: מטוסי ה-F-15 היקרים והמורכבים היו אמורים להוות את ה"איכות" ואת חוד החנית של חיל-האוויר האמריקאי, ואילו מטוסי ה-F-16 נועדו להיות ה"כמות". הם היו אמורים להיות פשוטים וזולים. בניגוד ל-F-15 או ל-F-14, הם לא נועדו להיות הכי טובים, אלא רק הכי הרבה.
היום, לאחר ש-4,000 מטוסי F-16 ירדו מפסי הייצור, קשה להתייחס אליהם רק כאל "כמות". מטוס הקרב המצטיין הוכיח את עצמו עד מהרה כיריב קשה מאוד בקרבות אוויר. כמה קשה - יש לא מעט טייסים סורים, אפגנים, עיראקים ויוגוסלבים שיכולים להעיד על כך.
הפלת הבכורה של מטוסי ה-F-16 הושגה, איך לא, על-ידי חיל-האוויר הישראלי. ב-28 באפריל 1981 הוזנקו מטוסי F-16 לעבר מסוקי תובלה מסוג מי-8 של חיל-האוויר הסורי שפעלו בלבנון.
בתקרית שהתפתחה הצליח מטוס F-16 להפיל באמצעות תותח הוולקן שלו את אחד ממסוקי התובלה. מאז 1981 הפילו מטוסי ה-F-16 ברחבי העולם עשרות מטוסי קרב. יכולת התימרון המעולה של המטוס, בשילוב המערכות המתקדמות שהותקנו בו, העניקו לו יכולת אוויר-אוויר שאינה נחותה מזו של מטוסי היירוט הייעודיים. יהיה זה הימור די בטוח לקבוע, שהפלת המיג-29 היוגוסלבי על-ידי ה-F-16 ההולנדי ביומו הראשון של מבצע "כוח מאוחד", לא תירשם בדפי ההיסטוריה כהפלה האחרונה שהשיג מטוס מעולה זה.

FA-18 - גם סוסי העבודה יודעים להפיל

מטוסי ה-FA-18 הורנט, היורשים של הפאנטום הוותיק בשירות הצי וחיל הנחתים, לא נועדו מעולם להיות מטוסי יירוט, אבל הפתיעו.
התכנון המקורי של הצי היה להפקיד את משימת ההגנה האווירית על מטוסי ה-F-14, שתוכננו במיוחד לשם כך, ולעשות שימוש במטוסי ה-FA-18 במשימה שהם מצטיינים בה - תקיפת מטרות קרקע באמצעות פצצות ברזל וחימוש מונחה מדויק. למעשה, מטוסי ההורנט הם המטוסים היחידים המסומנים FA-18 ולא F-18, שכן ה-FA מסמן שזה גם מטוס קרב וגם מטוס תקיפה.
כבר בשלבי הפתיחה של מבצע "סופה במדבר" בינואר 1991 נטלו מטוסי ה-FA-18 חלק פעיל. המשימה העיקרית של מטוסי ההורנט בימים הראשונים של המבצע היתה תקיפת מערכת ההגנה האווירית של עיראק, לרוב באמצעות טילים נגד מכ"ם מסוג AGM-88 הארם. טייסי ההורנט שיערו, במידה רבה של צדק, שהילת המפילים במלחמה במפרץ תישאר בטייסות ה-F-15 וה-F-14, ה"מפילים הלאומיים" של ארה"ב.
אבל, באחד מקרבות האוויר הראשונים של המלחמה, ובזה המתחרה על התואר המרשים ביותר, היו מעורבים דווקא מטוסי FA-18, המשתייכים לטייסת VFA-81 מנושאת המטוסים "סראטוגה". המטוסים, שהיו במשימת תקיפת מטרות קרקע, "נתקלו" באוויר בצמד מטוסי מיג-21. כשהם נעזרים בהכוונה ממטוס להתראה מוקדמת E-2 הוקאיי הצליחו מטוסי ה-FA-18, שהיו חמושים לעייפה בפצצות ברזל, להפיל את המיגים העיראקיים באמצעות טילי אוויר-אוויר מונחי חום AIM-9 סיידווינדר. בניגוד למטוסי יירוט שממהרים לשוב לבסיס אחרי ההפלה כדי לפתוח בקבוק שמפניה, המשיכו ה-FA-18 במשימתם המתוכננת. המושג אוויר-קרקע קיבל באותו יום משמעות מיוחדת.

מיג-29 - חכם על חלשים

הדור החדש של מטוסי המיג-29 היה מעורב במספר רב של קרבות אוויר בשמי עיראק ויוגוסלביה, ומכולם הוא יצא מנוצח, למעט "קרב" עם צמד צסנות.
המיג-29 הוא ככל הנראה מטוס קרב טוב. אולם זו עובדה שבכל ההתמודדויות שלו עם מטוסים מערביים - המערב ניצח את המזרח. למעט קרב אחד. בסוף חודש פברואר 1996 חדרו צמד מטוסי צסנה-337 סקיימסטר אזרחיים למרחב האווירי של קובה. המטוסים, שהוטסו בידי גולים קובנים מארה"ב, עסקו בפעולות סיוע לתושבי קובה, שכללו הצנחת מזון וציוד נוסף.
עם קבלת ההתראה על ה"איום" לביטחון המדינה, הוזנקו צמד מטוסי קרב, אחד מסוג מיג-29 והשני מיג-23, מבסיס חיל-האוויר הקובני בסן-אנטוניו דה לוס-באנוס.
המיג-29 המוביל לא התקשה לאתר את מטוסי הצסנה האיטיים ושיגר לעברם טילי אוויר-אוויר מונחי חום מסוג AA-8 אפיד. למטוסים הקלים לא היה סיכוי והם הופלו על צוותיהם. המיג-29 רשם אמנם באותו יום את הפלת הבכורה שלו, אבל קובה מצאה עצמה מסובכת עד צוואר בתקרית בינלאומית עם ארה"ב, שהמטוסים הקלים המריאו משטחה.

אלוף ההפלות של ארה"ב


עבור רבים השם לא אומר דבר - אבל בחיל-האוויר האמריקאי קפטן ג'וזף מקונל הוא מיתוס של ממש. גם היום, 46 שנים לאחר שהשיג את ההפלה האחרונה שלו, נחשב מקונל לטייס האמריקאי בעל המספר הההפלות הגדול ביותר של מטוסים סילוניים.
שרשרת הנצחונות האוויריים של קפטן מקונל החלה ב-14 בינואר 1953, בעיצומה של מלחמת קוריאה, כאשר הצליח להפיל מיג-15 במהלך קרב-אוויר בשמי צפון-קוריאה. תוך פחות מחודש הצליח מקונל להפיל ארבעה מיגים נוספים והפך בכך ל"אייס" סילוני.
במהלך קרב-האוויר בו הפיל את המיג-15 השמיני שלו, כמעט ובגד בו מזלו. מטוסו נפגע מאש שנורתה לעברו על-ידי מטוס אויב והוא נאלץ לנטוש אותו מעל המים הטריטוריאליים של צפון-קוריאה. למזלו, הוא חולץ מהמים תוך פחות משתי דקות על-ידי מסוק חילוץ אמריקאי.
עוד בטרם חלפו 24 שעות מהנטישה הדרמטית שלו, ומקונל שב לטוס ולהפיל. בגיחה הראשונה שלו מאז שב לטיסה הפיל מקונל את המיג התשיעי שלו. בסוף חודש אפריל הפיל מקונל את מיג מספר עשר והפך בכך ל"אייס" סילוני כפול. מסע ההפלות שלו נמשך.
ב-8 במאי נכנס מקונל לקרב נוסף, כשלזכותו רשומות כבר 13 הפלות. מקונל יצא מהקרב עם שתי הפלות נוספות והפך בכך ל"אייס" סילוני משולש - הישג שאף טייס קרב אחר בעולם לא היה יכול להתפאר בו עד אז. מקונל המשיך. בשעות הצהריים של אותו יום הפיל מקונל את מטוס המיג ה-16 שלו, שהיה גם האחרון שהפיל.
מקונל סיים את המלחמה בקוריאה כטייס בעל מספר ההפלות הרב ביותר של מטוסי אויב סילוניים. מה שמרשים עוד יותר היא העובדה, שמקונל השיג את כל ההפלות שלו תוך פחות מחצי שנה. הישגו המדהים של מקונל החזיק מעמד שנים רבות, ורק אל"מ (מיל') גיורא אבן (אפשטיין) מחיל-האוויר הישראלי הצליח לשבור אותו לאחר שצבר 17 הפלות סילוניות.
הקריירה הצבאית המרשימה של קפטן מקונל הסתיימה בצורה טרגית ב-25 באוגוסט 1954, כאשר התרסק בבסיס הניסויים של חיל-האוויר האמריקאי אדוארדס שבקליפורניה במהלך טיסת מבחן של מטוס קרב חדש.

עוד באותו מדור

הרכיבו משקפיים לטלסקופ

יותר מ-1.5 מיליארד דולר הושקעו בטלסקופ "האבל". לא סתם טלסקופ: הראשון מבין ארבעת "המצפים הגדולים", הפרויקט השאפתני של נאס"א ושל סוכנות החלל האירופית. ספינת הדגל של ארבעת הטלסקופים הגדולים ביותר בהיסטוריה, שאמורים היו להישלח לחלל, שם התצפיות אינן מופרעות על-ידי האטמוספירה, ולקדם את האסטרונומיה כמה דורות קדימה.

מותו של ימאמוטו

כמי שהיה אחראי למיתקפת הפתע היפנית על פרל הארבור, היה האדמירל איסורוקו ימאמוטו האיש השנוא ביותר בארה"ב, אחרי היטלר. האמריקאים החליטו לנקום בו אישית: ב-18 באפריל 1943, הם ארבו למטוס ה"בטי" של ימאמוטו ואחרי קרב-אוויר קצר הפילו אותו מעל הג'ונגלים של איי שלמה. היתה זו ההתנקשות האווירית היחידה שביצע חיל-האוויר האמריקאי