בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 240 01/04/18
ריאיון מפקד חיל-האוויר
נשק מונחה
ציידי המל"טים

כתבות

במטרה לפגוע

כמעט בכל תקיפה של חיל–האוויר בעשורים האחרונים עושים צוותי האוויר שימוש בחימוש מונחה. מאז “ערצב–19" ועד “צוק איתן" פוגעים מטוסי חיל–האוויר במטרותיהם בדיוק רב אותו מאפשר סוג זה של חימוש, אבל הדרך לפיתוחו של חימוש שכזה הייתה רצופה לקחים שנקנו בדם רב, מכשולים, טעויות ובעיקר נחישות להשיג כלי–נשק שיאפשר עליונות בשדה הקרב

אילי פארי | צילום: ארכיון הבטאון

לאחר מלחמת יום הכיפורים ניסח האלוף בני פלד, מפקד חיל-האוויר דאז, מסמך חד וחריף בו נכתב בפירוט מה היה חסר לחיל-האוויר במלחמה ומה הוא דורש שיהיה לחיל-האוויר במלחמה הבאה", נזכר אל"ם (מיל') ד"ר ויקטור שנקר, קצין הפרויקט הראשון של פיתוח נש"ם (נשק מונחה) בחיל-האוויר ולימים ראש מחלקת פיתוח בחיל. "הפער הראשון שהוא מצא והתחיל לקדם באגרסיביות הייתה תמונת המודיעין החסרה. הפער השני היה השליטה והפער השלישי והמשמעותי היה הצורך הבהול בנשק מדויק".

במרכזו של ארסנל החימוש הנוכחי של חיל-האוויר נמצא החימוש המונחה והאוטונומי. מדובר בפצצות וטילים לטווחים של מאות קילומטרים המסוגלים לפגוע בדיוק של מטרים ספורים ויוצרים הלכה למעשה את הזרוע הארוכה של צה"ל.
אבל צה"ל וחיל-האוויר נאלצו לעבור דרך ארוכה עד ליכולות וכשירויות אלו. הייתה זו דרך עקובה מדם, לעיתים מתסכלת, כזו שלא תמיד ברור היה היעד הסופי שלה. זה הוא סיפורה של הדרך הזו, של ההולכים בה ובעיקר של תוצאות ההליכה בה.

מתחילים מחדש
במבצע "מוקד" שפתח את מלחמת ששת הימים ביוני 1967, הנחית חיל-האוויר מכה קשה על שדות-התעופה וחילות-האוויר הערביים והשמיד 70 אחוזים מכלל מטוסי הקרב והתקיפה של מדינות העימות. הגעת רביעיית מטוסי קרב חדישים מדגם "קורנס" (פאנטום) ב-5 בספטמבר 1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה, הביאה גם ליכולות חדשות למערכה הבאה.

"חיל-האוויר החזיק באותה תקופה מגוון רחב של פצצות ש"כ (שימוש כללי) ומכיוון שהחלה התפתחות של סוללות טק"א (טילי קרקע-אוויר) מעבר לגבולותינו, נדרשה חשיבה מחודשת לגבי אופן תקיפתן. אופן התקיפה עם פצצות ש"כ חייב כניסה לאזורים מאוימים משום שהמטוס נדרש לשחרר חימוש בקרבת המטרה כשהוא חשוף לסיכון אדיר וגם אז, לא תמיד הייתה פגיעה מדויקת ותקיפה דרשה הטלה של פצצות רבות", מתאר אל"ם (מיל') שנקר. "היינו צריכים לחשוב על פתרון חלופי לדרך ההפצצה המסורתית והגעת ‘קורנס' הייתה קפיצה אדירה מבחינה טכנולוגית: היה לו מחשוב מתקדם וייעודי למשימות אוויר-קרקע עם יכולת נשיאה גדולה של חימוש מגוון. אחד הנווטים מטייסת 201 ("האחת") הציע שנבחן פיתוח של אופן הפצצה שימזער את חשיפת המטוס התוקף, מה שלימים נקרא ‘לופטוס'".

מדובר היה באופן הטלת חימוש שאפשר לראשונה לטייסי קורנס להישאר "מוסתרים" בגובה נמוך ולמשוך למעלה רק לזמן קצר, עד שמחשב ההפצצה היה משחרר את החימוש על-פי פרבולה שהבטיחה פגיעה יחסית מדויקת במטרה.
"עיקר ההישג היה שהצלחנו לקחת מחשב אנלוגי שלא ניתן לתכנת ולהוסיף לו שיטת הפצצה חדשה שהביאה למינימום חשיפה ולדיוק פגיעה משופר", מתאר אל"ם (מיל') שנקר. "היינו בטוחים שמצאנו את הנשק הסודי באמצעותו נשמיד את סוללות הטילים".

פתאום מלחמה
אבל אז הגיעה מלחמת יום הכיפורים והיקף סוללות הטק"א בהן הצטיידו מדינות ערב היה גדול משהעריכו בחיל-האוויר.התברר כי מדינות האויב הסיקו מסקנות ממבצע "מוקד" והמרכזית שבהן היא זניחת התעצמות אווירית ופיתוח מאסיבי של תחום הטק"א. צה"ל, לעומת זאת, נותר בתפיסותיו כפי שהיו ביוני 1967.

"את מלחמת יום הכיפורים התחלנו מופתעים ולכן, כל אלמנט של הפתעה שרצינו לבצע באויב לא היה רלבנטי", מעיד אלוף (מיל') איתן בן אליהו, מי שהיה עם פרוץ המלחמה ראש מדור תקיפה אך הוזעק למלא תפקיד של מפקד טייסת 201 במלחמה ולימים מפקד חיל-האוויר.

"המצרים והסורים הפיקו לקחים ממלחמת ששת הימים ואת כל המטוסים הגלויים הכניסו תחת דת"ק (דיר תת קרקעי) ואנחנו לא התייחסנו במידה מספקת ונכונה לריבוי סוללות הטילים, במיוחד הניידות שהיו בזירה. למעשה ביצענו את תקיפת הסוללות על בסיס אותה דוקטרינה של מבצע ‘מוקד': באנו בשקט מוחלט ובבת אחת תקפנו את כל הסוללות אבל הצרה הייתה שכאשר הגענו למקום המיועד של הסוללה, היא כבר לא הייתה שם ופה התחלנו להתמקד בשיקום הטקטיקה".

עוד בשנת 1971, התחילו אנשי "רפאל" לעסוק בפיתוח טיל אוויר-קרקע מונחה ראשון. מדובר היה בפרויקט שאפתני ועתידני כאחד שנועד להסתיים בתחילת שנות השמונים, אך המלחמה שהגיעה בהפתעה מוחלטת הפכה את התכניות על פיהן.

"המלחמה הייתה מכה מורלית נוראה לכולנו. הבנו שהיכולות שאנו מחזיקים והיכולות של האויב בשדה הקרב, הם שני דברים שונים לחלוטין", מספר אל"ם (מיל') שנקר. "היה לי ברור שאי אפשר לחכות למלחמה הבאה עם מציאת הפתרון לבעיית הטילים ושיש לנסות להביא פתרון מהיר ומעשי של נשק מונחה שיאפשר לבצע ‘שיגור מנגד' (Stand Off) וכך התחלנו לפתח פצצות ראשונות מסוג זה בנוהל חירום".

טיל עם טלוויזיה
אבל עוד לפני כן יש לציין נקודה על ציר הזמן: באוגוסט 1970 הוכרזה הפסקת אש שסיימה את מלחמת ההתשה ומייד לאחר מכן קיבל חיל-האוויר מארה"ב מספר סוגים של נשקים מונחים: חלקן היו פצצות מונחות טלוויזיה מסוג "תשקיף" (Walleye) וחלקן פצצות המתבייתות על קרינה אלקטרומגנטית מסוג "אגרוף" (Shrike).

"לבסיס חצור הגיעו 100 פצצות ‘תשקיף' בכמה ארגזים סגורים, הישר מהצי האמריקאי, אבל אף אחד לא ממש ידע מה לעשות איתן", מגלה אל"ם (מיל') שנקר. "מתוך סקרנות לקחתי את אחד הטייסים והלכנו לראות יחד מה זו הפצצה הזו. היא נראתה יפה וצבועה לבן אבל חוץ מטיסה אחת או שתיים וכמה שימושים מוגבלים ולא מאוד מוצלחים במלחמת יום הכיפורים, הן שכבו להן שם בתוך הארגזים. למעשה הן שכבו שם עד שהתחלנו לחשוב מה עושים הלאה, מיד אחרי המלחמה".

כאמור, החיפוש התרכז בחימוש חדש שיאפשר לדייק בפגיעה במטרות ולעבור מהטלה של כמות גדולה של פצצות "טיפשות" לכמות קטנה וממוקדת של נשק "חכם", שיבטיח את הפגיעה במטרה. אבל איך מבטיחים? איך מגיעים לכך שהצוות רואה בעיניו את הפגיעה מבלי לסכן את עצמו? מוסיפים לחימוש מצלמה המסוגלת לאתר את המטרה, בתוספת משדר טלוויזיה המאפשר לצוות לטוס חזרה לבסיס ובתוך כך לנהג את החימוש לעבר המטרה.

"כשניגשנו לפיתוח פצצה מונחית אחרי מלחמת יום הכיפורים, רצינו להתבסס על מערכות נשק קיימות כי ידענו שהקמת תעשייה שלמה לצורך הפרויקט תימשך שנים על גבי שנים", מספר אל"ם (מיל') שנקר. "זכרתי את ארגזי פצצות ‘תשקיף' השוכבים בבסיס חצור ואחרי חשיבה משותפת עם ‘רפאל' הגענו לרעיון הבא: ניקח פצצת ש"כ של טון (MK-84) שהייתה אז הפצצה הכי גדולה שעלתה אז על מטוס קרב. לחלק האחורי שלה חיברנו את ראש הביות של ‘תשקיף' ולחלק הקדמי את הזנב. חיבור שהוכיח את עצמו בצורה יוצאת מן הכלל".

מחסלות הסוללות
תוך פחות משנתיים, בשנת 1975, החזיק חיל-האוויר שש פצצות חדשות. מדובר בזמן קצר ביותר כאשר מדובר על פיתוח של מערכת נשק מורכבת מאפס, תהליך הנמשך בדרך כלל בין חמש ל-15 שנים. בסוף אותו עשור היו ברשות חיל-האוויר כבר 500 פצצות מונחות משלושה סוגים שונים ובשנת 1982, עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, הן כבר הטביעו את חותמן בשדה הקרב.

"'ערצב 19' (מבצע השמדת סוללות הטילים הסוריות בלבנון במלחמת לבנון הראשונה) היה המבצע הראשון והמכריע של הנשקים המונחים, במהלכו שוגרו כ- 100 פצצות מונחות אשר יועדו ל-19 סוללות טילים. זו הייתה הצלחה אדירה שהביאה להשמדת מערך הטק"א הסורי בלבנון, בלי אף נפילה של מטוס בצד הישראלי", נזכר אל"ם (מיל') שנקר. "הייתה אופוריה בחיל, אבל מצד שני הבנו שנחשפנו. פרויקט הנש"ם שהובלנו היה אחד הסודות הכי שמורים בחיל, כאשר אפילו בטייסות רק אנשים ספורים ידעו במה מדובר. לאחר שהסוד נחשף בשדה הקרב, הבנו שעלינו לחשוב מחדש על פתרון נוסף למערכה הבאה".

כאן כדי להישאר
בנקודה זו התחילו לעבוד בחיל-האוויר על הפצצות המונחות של הדור הבא. "למעשה היו לנו באותה נקודה כמה סוגים של פצצות גולשות וטיל רקטי מונחה בפיתוח. הפצצה ‘גולשת' מטה בקו כמעט ישר לעבר מטרתה בעוד שלטיל הרקטי יש מנוע עוצמתי מאוד המאפשר לו לבצע מסלולים מורכבים יותר", מסביר אל"ם (מיל') שנקר. "לא הפצצות הגולשות ולא הטילים מדור ראשון יכלו לבצע יעף תקיפה נוסף של המטרה. רצינו להביא חידוש משמעותי בתחום הזה ולכן התחלנו לפתח חימוש מונחה".

כיום מסתמנת מגמה אחרת ההולכת וגדלה עם כניסתן של הפצצות האוטונומית לשירות בחיל. פצצות אלו למעשה "מסירות את האחריות" מכתפיו של הנווט ומגיעות אל מטרתן באמצעים שונים ולמרות זאת, ישנן מטרות בעומק שטח האויב שם לחימוש המונחה, הישן והטוב, אין תחליף.

"כשסיימנו את הפיתוח האחרון היה לנו ברור שהשלב הבא הוא אוטונומיה, שהביאה יכולות תקיפה וכוח אש חדשות ומוגברות", מסכם אל"ם (מיל') שנקר. "אבל אין לי ספק כי ימשיכו לבצע תקיפות מסוימות מאוד וכירורגיות מאוד באמצעות אמל"ח מונחה מתקדם".

עוד באותו מדור

מעד הלום ועד היום

70 שנותיו של חיל–האוויר זימנו למצלמות הבטאון רגעים גדולים וקטנים, רגעים היסטוריים לעומת רגעים שגרתיים, מלחמה ושלום, נצחון וכשלון, אושר וכאב, אדם ומכונה ועוד רגעים רבים אחרים שהונצחו, קפאו בזמן והפכו לחלקי הפסיפס שמרכיבים כבר שבעה עשורים חלק נכבד מכל כתבת בטאון.
בששת גליונות 2018, נביא לכם 70 צילומים שכאלו. תמונות שכל אחת ואחת מהן מנציחה רגע, זכרון, תופעה, אירוע או התרחשות שהיו חלק מחיל–האוויר של מדינת ישראל ב–70 השנים האחרונות.
אין פה חלוקה לשנים או אירועים ואין סדר כרונולוגי. תוכלו למצוא כאן רגעים שגרתיים ורגעים היסטוריים וכמובן שאת כל הטווח המצוי ביניהם, אז הדקו את חגורות הבטיחות והמריאו אל מסע של 70 שנה במרחבי חיל–האוויר כפי שקלטו עדשות מצלמת הבטאון

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק

אל"ם (מיל') ישעיהו (שעיה) חרסית וסא"ל (מיל') משה הראל מספרים על מסע ההישרדות בשואה, העלייה ארצה, קורס–הטיס ותפקידי המפתח שביצעו בחיל. זה סיפור עם מסר ברור של נצחון הילדים שהפכו ללוחמים בחיל–האוויר של מדינת ישראל