בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 238 31/12/17
בלו פלאג
"אדיר" מבצעי
"כיפת ברזל" ימי

כתבות

מנצחי התזמורת

הם נמצאים בכל טייסת ומהווים נדבך משמעותי בהוצאה לפועל של פעילותה המבצעית. שמענו מהפנצ'יפים (מפקדי הדת"ק) של טייסת 106 (“חוד החנית") על העשייה, האתגרים והתחושות המלוות אותם במהלך שגרת יומם

נדב שחם | צילום: סליה גריון

בין אם מדובר בגיחת תקיפה, הגנת שמיים או גיחת צילום, הרי שלכל גיחה מוצלחת יוצאים מטוסי הקרב לדרכם מנקודה קבועה בבסיסי חיל–האוויר: דת"ק (דיר תת קרקעי).

מדובר במבנים ייעודים בבסיס אשר תפקידם להגן על כלי–הטיס מפגיעה וכמו כן להסתירם. לכל טייסת יש מספר דת"קים בהם משרתים חיילים קבועים ועליהם מפקדים פנצ'יפים, מפקדי הדת"ק. “מפקדי הדת"ק אמונים על ניהול הדת"ק: לקלוט חיילים צעירים לטייסת, בנות ובנים מכל שכבות האוכלוסייה וללכד אותם לכדי משפחה אחת קטנה היודעת לעבוד בסינרגיה מוחלטת המושתתת על אמון ועל ערכים אותם אנו משתדלים להנחיל לכלל חיילינו", מסביר רס"ן גל, קצין טכני של טייסת 106 (“חוד החנית") המפעילה מטוסי “בז" (F–15). “אנחנו אחראים על כל הדת"ק, כלומר על כלי העבודה, מטוסים, חימוש, חיילים ותשתיות. הכל באחריותנו מקצה לקצה", מוסיף רס"ב (רב סמל בכיר) אריק, פנצ'יף דת"ק היירוט של טייסת “חוד החנית" המכהן כמפקד דת"ק כבר 22 שנים.

החיילים המשרתים בדת"קים השונים אינם מתחלפים, מהווים כוח קבוע בדת"ק ומקיימים בו את שגרת חייהם הצבאיים: עבודה, ארוחות, שינה ואף פעילות פנאי. בשונה מחיילים אחרים אשר בשעת ערב עוזבים את מקום עבודתם והולכים אל עבר בניין המגורים, טכנאי דרג א' חיים בדת"ק וזה מהווה מעין בית שני עבורם ולכן, הפנצ'יף בראייתם אינו רק מפקד.

“אני רואה את עצמי כסוג של אבא עבור החיילים. המשרד שלי משמש לעתים כמרפאה או כמשרד של קצין פסיכולוגיה", מציין רס"ב אריק. “חיילים מגיעים אליי לאורך כל שעות היממה עם בעיות שונות וקשיי הסתגלות ואני משתדל לסייע להם. הקשר הצמוד עם החיילים מהווה אתגר לא פשוט, צריך לנווטם בחוכמה ולהקל עליהם", מסביר רנ"ג גבי, הפנצ'יף הוותיק ביותר של טייסת “חוד החנית".

כחלק ממגמה כוללת בשנים האחרונות של פתיחת דלתות לתפקידים נוספים עבור נשים בצה"ל, חל גידול משמעותי בכמות המשרתות כטכנאיות דרג א'. “זה דרש מאיתנו תשומת לב מיוחדת, משום שלבנות יש לעתים בעיות שונות מאלו של בנים. עבודת הטכנאים פיזית ושוחקת ומדובר בטופ של המערך הטכני. ההערכה שלי לחיילים בכלל ולחיילות בפרט על עבודתם, היא עצומה", מדגיש רנ"ג גבי.

אתגרי הפיקוד
האתגרים העומדים לפתחם של הפנצ'יפים רבים ומגוונים, כאלו הדורשים מהאנשים המבצעים את התפקיד תכונות ייחודיות. “מפקד הדת"ק צריך להיות אומן, משום שחיילים מגיעים עם מנטליות וחינוך שונה מהבית ומשרתים זה לצד זה ללא הבדלי מעמדות ועם אחריות זהה. המפקד צריך לדעת להפיק מכולם את המיטב ולנצח על התזמורת המורכבת מחייליו. קשה מאוד להכשיר אדם מן השורה להיות פנצ'יף וצריך תכונות מסוימות", מספר רס"ן גל.

נושא החדרת המוטיבציה, תופס גם הוא נתח מרכזי ברשימת האתגרים העומדים בפני המפקדים. “לא כל החיילים רוצים להיות פה ולכן אנחנו עושים כל מה שאנו יכולים על–מנת לעודד אותם ולעורר בהם רצון לשרת בתפקיד. את זה אנחנו עושים, בין היתר, על ידי חיבור לעולם המבצעי: אני משתדל להסביר להם ככל הניתן על הפעילות המבצעית שמבצעת הטייסת ומבקש לעתים תכופות מצוותי האוויר להגיע ולדבר איתם על כך", מסביר רס"ב אריק ולא בכדי. לקיחת חלק בהוצאת פעילות מבצעית של הטייסת הינה חוויה עוצמתית עבור החיילים ולעתים אף נצרבת בזכרונם עוד שנים רבות לאחר מכן. על קיר משרדם של הפנצ'יפים תלויות תעודות הערכה רבות בהן מפורטות פעילויות שונות אשר יצאו לפועל בזכות תפקוד אנשי הדת"ק.

“בתחילת תפקידי כפנצ'יף של הטייסת, הייתה אמורה לצאת גיחה מבצעית אך ברגע האחרון החימוש התקלקל ונדרשה חלופה. הבנו בזמן אמת כי אם לא נבצע זאת בזריזות, המטרה כבר לא תושג. היינו צריכים לאלתר ולבסוף הצלחנו לסדר זאת. אני אפילו לא יודע מה הייתה מטרת הגיחה, אך ניהול אירוע כזה מותיר בך סיפוק אדיר. בשביל זה אנחנו כאן", מתוודה רס"ב אריק.

על שחיקה ומלחמות
אמנם הפנצ'יפים עוזבים את הדת"ק בסיום יום העבודה וחוזרים לחיק המשפחה, אך גם בבית הם אינם מתנתקים מהמבנה שכל כך מזוהה איתם. “ישנם חיילים ותיקים יותר שאני מעביר אליהם מטלות ואחריויות שונות, אך עדיין אני מקבל שיחות טלפון רבות הביתה עם כל מיני שאלות. זה חלק מהתפקיד ואנחנו מבינים זאת, אי אפשר באמת להתנתק ממה שקורה כאן. מדובר בתפקיד תובעני ושוחק ומי שמעוניין להפוך לפנצ'יף ביום מן הימים צריך להבין זאת. קשה מאוד להצליח בתפקיד ללא אהבה אמיתית אליו", משתף רנ"ג גבי.

בעת לחימה מתעצמת פעילותם של כל המשרתים בצבא, לא כל שכן פעילותם של מפקדי הדת"ק האמונים על הוצאת וקליטת מטוסי הקרב של חיל–האוויר המהווים את אחד מהמערכים המהותיים ביותר של צה"ל בקרב. “מעבר לניהול השוטף של הדת"ק במלחמה, נדרש המפקד לקלוט מילואימניקים ולדאוג לצרכיהם כמו לחיילי החובה. מקום לינה, משמרות, תזונה וסידורים אחרים. הפנצ'יף צריך להיות ערני למצב פקודיו ולשים לב האם הם יכולים להמשיך לבצע את המשימות בצורה נאותה על אף העייפות המצטברת. האנדרלין מציף את כולם אך פנצ'יף בעל נסיון יודע לשים מעצורים כשצריך", אמר רס"ן גל ורס"ב אריק מסכים: “עבודה במלחמה קשה מאוד, עובדים במשמרות ותחת איומי ספיגה. יצא לי לפקד על דת"ק במספר מלחמות ומבצעים וכל פעם מחדש שמחתי לראות כי אנחנו מתורגלים כנדרש. ברגעים כאלו אתה מבין כי האימונים בשגרה משתלמים, קשה באימונים וקל בקרב".

כאמור, לכל טייסת יש מספר דת"קים ולכן גם מספר פנצ'יפים. מדובר בקבוצה ייחודית בטייסת, המורכבת מאנשים שרובם נמצאים בתפקיד במשך שנים רבות.  “שיתוף הפעולה פורה והדדי. מעבר לפן המקצועי הכולל עצות ותובנות המועברות בינינו אנחנו גם חברים בפן האישי, אשר בא לידי ביטוי בטיולים משותפים", מספר רס"ב אריק. על החבורה הזו ממונה הקצין הטכני, מפקדם הישיר של הפנצ'יפים, שגם הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהקשר הרציף לאורך היום.

“ישנה שקיפות מלאה ואנו מעדכנים אחד את השני במעין צינור דו כיווני כל היום. הם מעדכנים אותי בכל דבר, עד לרמת חייל בודד אשר מיטתו אינה נוחה לו ואנחנו דואגים לסייע לו ולפתור את הבעיה לאחר התייעצות משותפת. הפנצ'יפים הם הזרועות הארוכות שלי, איתם אני מצליח לממש ולעמוד בכל היעדים שהוצבו לנו ואף להגשים נוספים מעבר לכך", משתף רס"ן גל ורנ"ג גבי מוסיף: “מדובר בקשר אינטימי אשר בא לידי ביטוי בשיחות תכופות במהלך היום על כל נושא שניתן להעלות על הדעת. קשר חזק בין הפנצ'יפים לקצין הטכני הינו מהותי כדי שהגף יתפקד באופן תקין".

הנשמה של הטייסת
חיילי החובה והקצינים מתחלפים בטייסת טיסה בחלוף השנים, אך הפנצ'יפים נשארים לרוב במקומם שנים רבות ולכן מהווים מוקד ידע טיסתי. “הטייסת היא משפחה אחת גדולה ועל כן יש לה נשמה שחלק נכבד ממנה שייך לפנצ'יפים. הם מחוברים לסמל בכל ליבם וקמים בכל בוקר כאשר גאוות היחידה המזוהה איתם מחלחלת אל שאר המשרתים בטייסת. מדובר במוקדי ידע הזוכרים הכל לטוב ולרע ומדריכים אותנו כיצד לנהוג בעתות שונות. נהוג לומר כי ללא עבר אין עתיד ומפקדי הדת"ק הם העבר והם העתיד", קובע רס"ן גל ואכן, לאחר שיחה עם המפקדים, ניתן לשים לב בבירור לתחושה ספציפית המלווה את עשייתם.

משום שמדובר באנשים בעלי וותק נכבד בטייסת, הרי שלצד הזכרונות הנעימים והמספקים ישנם גם זכרונות עצובים, על חברים לנשק אשר קיפחו את חייהם במהלך שירותם. “אני פה שנים רבות ולצערי חוויתי אבידות של הטייסת באופן אישי. אתה לוחץ לאנשים בבוקר את היד ושותה איתם קפה ולאחר מספר שעות מודיעים לך שהם נהרגו. זה לא פשוט, אנחנו לא שוכחים אירועים כאלו והתחושות מלוות אותנו בעשייה עד עצם היום הזה", מסכם רנ"ג גבי.

“אני חש תחושת שליחות בתפקיד. אני אוהב את העשייה מאוד, מגיע ראשון בבוקר ויוצא אחרון בערב. אנחנו חשים בכל יום מחדש את התרומה לבטחון המדינה, עליה נוספת ההבנה כי אנחנו מוציאים את החיילים מהצבא כאזרחים טובים יותר", אומר רס"ב אריק.  

רוצה לקרוא עוד? לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ/י כאן!

עוד באותו מדור

אני לבד

טיסת הסולו, הפעם הראשונה בה יטוסו חניכי קורס–טיס לבדם, ידועה כאחת הנקודות המשמעותיות במהלך הקורס. הצטרפנו לפעם הראשונה הזו ושמענו כמה תובנות ומסקנות מהחניכים וממי שמלווים אותם בשמיים ועל הקרקע

מה למדנו?

החודש הסתיים קורס מפעילי כטמ"ם (כלי–טיס מאויש מרחוק) מספר 30 בבית–הספר לכטמ"ם וזו הזדמנות מצוינת לעצור ולהביט לאחור. מפקד בית–הספר הראשון ואיתו איש צוות ההקמה נזכרים בדרך הארוכה ובקשיים אז ומפקד בית–הספר הנוכחי מספר על ההתעצמות כיום ועל החזון לעתיד