יומן ארועים

Bookmark and Share
איש חיל: סיפורו של אל"ם מנחם בר פורסם בתאריך 27.02.2019
תגיות: היסטוריה , בסיס רמת-דוד
כבר בתחילת שנות החמישים הוא הגדיר מטרות-על כמו שמירה על עליונות אווירית והגנה על שמי המדינה, על-פיהן פועל חיל-האוויר עד היום. אך למרות תרומתו הגדולה, רק בודדים מכירים את דמותו של אל"ם מנחם בר ז"ל מקרוב
שחר צורני

אל"ם מנחם בר (ברנשטיין) ז"ל הוא אחד האנשים אשר בסיפור חייו שזור סיפורו של החיל כולו - החל בשירות האוויר שלימים הפך לחיל-האוויר, דרך קורס האימון המבצעי הראשון שהיה פרי רעיונו ועד לעקרונות החיל מאז ועד היום. לא סתם תיאר אותו תא"ל (מיל') יפתח ספקטור כ"איש צנוע בעל משקל אדיר בהפיכת חיל-האוויר המוקדם למכונת לחימה יעילה".

אהבה ממבט ראשון
הוא נולד בשנת 1924 וכשהיה בן 15 הצטרף לקלוב התעופה. עד מהרה הפכה הדאייה לתשוקתו הגדולה ביותר. "מערכת היחסים בין מנחם לתעופה החלה כאשר עשה לראשונה קורס דאייה, אני חושב שזו הייתה אהבה ממבט ראשון", אומר בחיוך אל"ם (מיל') שמואל שפר (שטופר) ששירת תחת אל"ם בר בזמן שירותו בחיל והיה חבר טוב גם לאחר שפשטו השניים את המדים.


אל"ם בר בדאון | תמונת ארכיון

לאורך כל חייו התגורר בר בכפר יהושע עם הוריו וארבעת אחיו הקטנים, שם חונך לעבודה קשה ולחיים פשוטים. "הוא היה טיפוס מיוחד מאוד", מספר אל"ם (מיל') משה פלד (פלדמן) חברו של בר עוד מימי הפלמ"ח. "הטיסה והדאייה היו בשבילו הדבר החשוב ביותר עד כדי שבצעירותו מכר פרה כדי לקנות דאון. הוא היה איש ישר מאוד בכל דבר שעשה ובמיוחד בעולם התעופה, הוא לא ידע חוכמות והתחכמויות". אל"ם בר הצטרף למחלקת הטיס של הפלמ"ח מיום היווסדה ובסוף מלחמת העולם השנייה כבר היה בידיו רישיון טיס אזרחי. הוא השתתף במלחמת העצמאות כטייס בחיל-האוויר ולקח חלק במערכות רבות לאורך השנים.

מחובבן לטייס קרב
השנה היא 1943, ימי המנדט הבריטי. סיפור האהבה של בר לתעופה מוסיף להתפתח והוא עובר קורס-טיס במטוסים קלים במסגרת "אווירון", חברת התעופה העברית הראשונה שגם פעלה בסתר בשירות ארגון "ההגנה". כבר אז החלו טייסי הפלמ"ח ובהם בר לבצע משימות מבצעיות ביניהן טיסות סיור וצילום לאיסוף מודיעין בכל רחבי הארץ, והכינו את הקרקע לקראת מלחמת העצמאות. עם פרוץ המלחמה פעל לצד טייסיה הראשונים של טייסת "הגליל", בעיקר בסביבות יישובי הגליל הנצורים תוך שיתוף פעולה הדוק עם חטיבת "גולני".


תמונת ארכיון

"טסנו ביחד בזמן מלחמת השחרור", משתף אל"ם (מיל') פלד, שהיה מפקד הטייסת באותם הימים. "אלו היו ימים אחרים. חיל-האוויר של אותה תקופה, אם ניתן לקרוא לו כך, היה קטן, רחוק ועצמאי לגמרי. נתנו לעצמנו את הפקודות משום שלא היה לנו מטה מסודר שיכול היה להגיד לנו היכן כדאי להפציץ ומתי והיינו בקשר צמוד עם הכוח הקרקעי. היה לנו חופש ויכולנו לעשות כל שרצינו ורצינו, כי הבנו מה המצב ולמה אנחנו עושים את זה".

אחרי המלחמה נשלח בר למספר חודשים בצ'כוסלובקיה, כדי לעבור הכשרת טיסה ולהפוך לטייס קרב באופן רשמי. החל משלב זה עלה בר על מסלול ההמראה, תרתי משמע. הוא הגיע לטייסת "הקרב הראשונה" שהפעילה מטוסי "ספיטפייר" ושכנה באותם הימים בבסיס רמת-דוד. בסתיו 1950 לאחר כחצי שנה בטייסת, מונה על-ידי מפקד הבסיס להדריך את הטייסים הישראלים החדשים שזה עתה סיימו את קורס-הטיס.


קורס הטיס הראשון של הפלמ"ח. מימין: משה פלד, מנחם (בר) ברנשטיין, פרץ גרוסר, צבי מנט (מכונאי).
למטה: ששון נוביק, יעקב בן חיים | תמונת ארכיון

קורס האימון המבצעי עליו פיקד, היה כפוף לטייסת "הקרב הראשונה" והתנהל בגף שהפך לימים לטייסת "העקרב". בר ניהל אותו בעצמאות גמורה ותמיד חיפש היכן לשפר ולהשתפר והשינוי המהותי ביותר היה יצירה, יש מאין, של תכנית אימונים תקופתית מסודרת". התפקיד הזה, כך מספרים חבריו, התאים לו כמו כפפה ליד והביא לידי מימוש את כל רעיונותיו היצירתיים. כך, למשל, הוא תלה בחדר הכוננות של הטייסת לוח ביצועים שהיה לנחלת הכלל והראה לכל טייס היכן הוא עומד ביחס לעצמו וביחס לחבריו וכך הרגיל את אנשיו לשפר ללא הרף את ביצועיהם. "הוא היה זה שהמציא את קורס האימון המבצעי. היום זה שגרתי ומובן בחיל, אז זו הייתה מהפכה".

כאיכר המעבד את שדותיו
עד מהרה סומנה דרכו לפיקוד בתחילת שנות החמישים. ללא כל ידע מקדים קבע בר מה נדרש מחיל-האוויר, מה הן משימותיו וכיצד יראו האימונים. למעשה, הוא הכתיב את סדר היום ואת רמת החיל והגדיר כבר אז, מבלי שידע, את מטרות העל לפיהן פועל חיל-האוויר עד ימים אלו ובהן שמירה על עליונות אווירית והגנה על שמי המדינה. כשנה לאחר שפתח את קורס האימון המתקדם, הוא יצא לאימון טיסה סילונית, טיסת מכשירים ומקלענות באנגליה ושב עם רשימה ארוכה של דברים אותם רצה לשפר ולהנחיל בחיל-האוויר.


תמונת ארכיון

היות שלא הייתה לו גישה לחומר הדרכה זר, הוא ניגש למשימה כמו איכר המעבד את שדותיו, חלקה אחר חלקה ובנה תכנית תרגילים שאמנם לא היו חדשים, אך הרעיון של בניית תכנית מסודרת ובנויה כשלעצמו היה חדשני וזר. "גדולתו הייתה שהבין שכדי להשיג עליונות אווירית ולהכניע את האויב, נדרש לתקוף שדות-תעופה. בניגוד לאופי של טייסי קרב שכמהים לבצע ולו פעם בחייהם קרב אוויר ולפגוש מטוס אויב פנים אל פנים, מנחם החל לקיים אימונים שגרתיים דווקא בנושא זה", משחזר אל"ם (מיל') שפר.

הוא הבין גם שחיל-האוויר הישראלי לא יגיע למימדי כח-האדם והפלטפורמות שמפעילות מדינות האויב ולכן עליו לנצל את מקסימום הפוטנציאל של המרכיבים: המטוס, צוות-האוויר ואיש הקרקע. כך פיתח שיטה לקיצור הסבב, אותו פרק זמן בו נמצא המטוס על הקרקע מרגע הנחיתה ועד לרגע המראתו מחדש כשהוא נושא חימוש, הנחיל את אימון ימי הקרב המוכר כיום כימ"פ (יום פעילות) ובנוסף הטמיע את תרבות התחקור, כאשר בסוף כל יום היה מכנס את כל המשתתפים כדי לנתח את עבודת היום, למתוח עליה ביקורת וכך להתכונן ליום המחרת.



אל"ם בר בדאון | תמונת ארכיון
 

להמציא את מנחם
לא פעם נאמר כי כוחו הגדול ביותר של חיל-האוויר הוא האנשים שבו, רוחם ונכונותם. אל"ם בר היה הדוגמא המובהקת למשפט זה, הן בתרומתו העצומה לחיל והן ביחסי האנוש הייחודיים לו. "הבסיס של חיל-האוויר הוא האנשים והרוח שהפיקוד מחדיר. למנחם היו סטנדרטים גבוהים והוא לא חשב רק על מה שצריך לעשות, אלא גם על מה שנכון. כטייס צעיר וגם כיום הוא ללא ספק נמנה בין האנשים שהותירו עלי רושם", אומר אל"ם (מיל') פלד.

חבריו מעידים כי היה הראשון שמגיע מדי בוקר והאחרון שעוזב בלילה כאשר לאורך כל היום לא נח לרגע. גישה זו הצליח להחדיר לכל פקודיו על-ידי מתן דוגמה אישית, עשייה רבה וכבוד הדדי. "היחס שלו לאנשים, בדגש על צוותי הקרקע היה מדהים. הוא ראה את כולם כשווים והעניק לכל אחד יחס אישי. ניסו לא פעם להמעיט בערכו ובכישוריו, אבל אין ספק שהמצאותיו תרמו רבות לחיל-האוויר", מספר אל"ם (מיל') שפר. "מנחם פעל ביצירתיות והנחיל לכולם את החינוך הייחודי שגדל עליו. הוא הצליח ליצור אמון והערכה כלפיו ולרתום את כל האנשים לפעול וכך ייצר שילוב המבטא היטב את עוצמתו של החיל. תמיד אמרנו שאם לא היה מנחם בר בזמן ההוא, מישהו היה צריך להמציא אותו".