יומן ארועים

Bookmark and Share
השמיים הם לא הגבול: כך תהפכי לטייסת קרב פורסם בתאריך 14.02.2019
תגיות: נשים בחיל , קורס-טיס , מלש"בים
כן, את יכולה: עשרות בנות מכל רחבי הארץ הגיעו בשבוע שעבר למטה חיל-האוויר לכנס מועמדות לגיוס לקורס-הטיס, ושמעו ממקור ראשון איך זה להיות אישה בקורס הארוך והמורכב בצה"ל. "קורס-הטיס יכול להישמע כמשהו גדול מאוד, אבל הוא בהחלט אפשרי"
נופר בליט

עשרות נערות לבושות בגדים אזרחיים נצפו בשבילי בסיס הקריה בתל-אביב. מעבר להיותן בערך באותו הגיל, היה להן מכנה משותף אחד - חיל-האוויר זימן אותן למיונים לקורס-הטיס. טרם הגיבוש ושלבי המיונים הרבים, הגיעו המלש"ביות (מיועדות לשירות ביטחון) לכנס עידוד נשים לטיס שהתקיים במטה חיל-האוויר במטרה להסביר על תפקיד לוחמות ולוחמי צוות-האוויר, ולהעלות את המוטיבציה לגיוס לקורס.

בשנת 1998 סיימה את קורס-הטיס נווטת קרב ראשונה, בשנת 2001 קיבלה טייסת הקרב הראשונה כנפיים ובשנת 2018 מונתה מפקדת הטייסת הראשונה בחיל-האוויר. אלו הנתונים שהוצגו על המסך הגדול שבאולם בשעה שרס"ן ליטל שוסטיאל, ראש מדור איתור לוחמי צוות-אוויר ויחידות מיוחדות, דיברה בפני הנוכחות. "המיון לקורס הינו התנדבותי, כאשר ניתנת לכן האפשרות להתמיין במקביל למקצועות אחרים ואתן יכולות לחתום על וויתור בכל שלב", היא הדגישה. "אנו מזמינים אתכן להתחיל במיונים גם אם אתן לא בטוחות ומגובשות בדעתכן. קורס-טיס יכול להישמע כמשהו גדול מאוד, אבל הוא בהחלט אפשרי".


תמונת ארכיון

"המטרה היא שיותר נשים יסיימו את קורס-הטיס ולכן צריך שיותר נשים יתחילו אותו", הסבירה בפשטות סרן נ', קצינת מדור אימוני קרב בלהק-אוויר ונווטת קרב בטייסת 69 ("הפטישים"). "ההבדל הגדול בין נשים לגברים בשלב המיונים הוא שגברים מחויבים להגיע לכל שלב ואינם יכולים לחתום ויתור טרם שלב הגיבוש. הם גם לא יכולים להתמיין במקביל ליחידות אחרות. אצל נשים המצב שונה והמיונים לקורס הם התנדבותיים בלבד. לכן הבנות מחויבות להגיע לכנס ולהכיר את התפקיד ואת שלבי המיון לפני שהן מוותרות ופוסלות את המקצוע על הסף".

הבנות שיתחילו את שלבי המיון לאחר כנס ההסברה ימשיכו למבחנים פסיכוטכניים, מבחני סימולטור, שאלוני אישיות, ראיון פסיכולוג, מיון רפואי וגיבוש. "הסיבה העיקרית לקיום הכנס היא להראות לבנות שלהתגייס לטיס זה אפשרי ולא רחוק כל-כך כמו שזה נדמה להן", הדגישה מ', חניכה בקורס 180 שנמצאת כעת בשלב מבואות. "בכנס הן רואות שאנחנו בנות רגילות שרק לפני שנה וחצי ישבו בדיוק איפה שהן יושבות עכשיו".



צילום: נעם נחום

דרוש מודל לחיקוי
לדברי סרן נ' והחניכה מ', במצב הנוכחי בנות רבות יוצאות מנקודת הנחה שלא יצליחו להתקבל לקורס, שלא לדבר על לסיים אותו. "לדעתי משהו עמוק בתפיסה שלנו, באופן בו חינכו אותנו ובמוסכמות החברתיות הם שגורמים לנשים להסתכל על הקורס כדבר שלא מתאים להן, רחוק מהן וקשה מדי בשבילן. חשוב לציין שבטיסה עצמה היכולות הן זהות ולא באים לידי ביטוי הבדלים בין נשים לגברים", הבהירה החניכה מ'. "בגלל התפיסה הקיימת מעט בנות בכלל מנסות להתמיין לקורס-הטיס".

"הרבה יותר קשה לבנות להאמין שהן יכולות ולדמיין את עצמן במקום הזה כי הן אינן מכירות מודל לחיקוי. הן לא מכירות מישהי שסיימה את הקורס", מנתחת סרן נ' והחניכה מ' מוסיפה: "אני זוכרת את עצמי בכנס, כשראיתי אישה שהיא לוחמת צוות-אוויר או בנות שהן חניכות בקורס. לא נתקלתי בזה קודם לכן והבנתי שאם הן יכולות לעשות את זה - גם אני יכולה".



תמונת ארכיון

סרן נ', ששירתה ככתבת צבאית בבטאון חיל-האוויר לפני שיצאה לקורס-הטיס, מספרת על התקופה בה הייתה מראיינת לוחמי צוות-אוויר: "חשבתי לעצמי: 'למה אני צריכה לשאול אותם על זה? אני יכולה פשוט לעשות את זה בעצמי'". כמעט שנתיים מאוחר יותר החליטה לגשת למיונים לקורס. "זה לא שחלמתי מאז ומתמיד להגיע לטיס, אבל רציתי לנסות. הייתי חייבת לבדוק אם אני יכולה".

סליחה על השאלה
לקראת סיום הכנס ניתנה למלש"ביות האפשרות לשאול את חניכות הקורס ואת לוחמת צוות-האוויר שאלות. כיצד מסתדרים עם הבנים? מהו הכושר הדרוש לגיבוש ולקורס? איך שומרים על קשר עם החברים מהבית? האם ישנה תחושה תמידית של ניפוי? אלו רק חלק מהשאלות שעלו מהקהל.
אחת השאלות נגעה לנושא שירות הקבע שנראה לתלמידות כיתה י"ב כמו נצח. "קשה להתחיל את המיון ולהסתכל קדימה על שבע שנות קבע. זה קשה לתפיסה וקשה גם להחליט בעניין שהוא כה רחוק ממך. אבל אל תסגרו דלתות רק כי אתן לא יכולות לחזות שנים קדימה", אמרה סרן י', סגנית מפקד טייסת הדרכה בבית-הספר לטיסה ולוחמת צוות-אוויר בטייסת 131 ("אבירי הציפור הצהובה"). "הדרך ארוכה ויש נקודות יציאה רבות אם זה לא מתאים לכן. ההפסד היחיד הוא להגיד לא בשלב כה מוקדם".


צילום: נעם נחום

שאלה נוספת שהופנתה למשתתפות הפאנל עסקה בנושא חוויית הטיסה. "בטיסת הסולו הראשונה המראתי כשלידי לא ישב אף אחד והבנתי פתאום שאני טסה לבד בשמי המדינה. לא מזמן התגייסתי ופתאום נותנים לי להטיס מסוק לבד, זו הרגשה שקשה לתאר. זה מעצים, נותן תחושת עצמאות ואחריות, וגורם לך להרגיש שסומכים עליך", תיארה החניכה מ' וסרן י' הוסיפה: "לטוס זו חוויה מדהימה, זה פשוט כיף. מעבר לכך, כל טיסה מאתגרת באופן אחר ומוציאה ממך את המרב. ולכל זה נוספת תחושת המשמעות - יש טיסות שאחריהן את חושבת: 'במה שעשיתי עכשיו תרמתי משמעותית לביטחון מדינת ישראל'. השילוב של החוויה, האתגר ותחושת המשמעות הוא נדיר".

"המסר העיקרי שאני רוצה להעביר למלש"ביות הוא שהן יכולות לעשות כל מה שירצו. אני ממליצה להן שלא יפסלו דברים מראש בגלל מוסכמות חברתיות, שלא יחליטו שמשהו לא אפשרי רק כי ככה אומרים. בואו, תנסו גם אם זה נשמע לכן קשה, אין לכן מה להפסיד", מסכמת החניכה מ'. גם סרן נ' מבקשת להעביר מסר דומה: "זה לא חייב להיות החלום שלכן ולא צריך לשאול כל-כך הרבה שאלות. אני חושבת שכל אחת צריכה לנסות ולתת את המקסימום שלה. זה בידיים שלכן".