בטאון חיל האוויר

ביטאון
מאויישים מרחוק אבל שומרים קרוב
גליון 231 31/10/16
כטמ"ם במשימת היבשה
60 למבצע "קדש"
אימון אווירי ביוון

כתבות

הטלה אחרונה

יחידת הכיבוי האווירי עוברת מאחריות חיל-האוויר למשרד לבטחון פנים ופותחת בעידן חדש ומשודרג של כיבוי אווירי. זו הזדמנות טובה להביט אחורה אל השנים בהן הוקמה והופעלה בחיל-האוויר, תוך שהיא עסוקה כל העת בפעילות מבצעית של כיבוי שריפות בישראל וגם מחוצה לה

טליה יריב | צילום: ליאור כרמון וטליה יריב

לפני שש שנים עטפו הלהבות את רכס הכרמל במשך ארבעה ימים בשריפה הגדולה בתולדות המדינה. במאמצי הכיבוי השתתפו 252 צוותי־אוויר וקרקע שהגיעו מ־11 מדינות עם 30 כלי־טיס. במהלך ימי השריפה הם ביצעו 680 גיחות במהלכן הטילו חומרי כיבוי שונים. מאמצי הכיבוי והסיוע הבינלאומי הביאו את מדינת ישראל להבנה כי נדרש לבנות מערך כיבוי אווירי מתאים לצרכי מדינת ישראל בכדי להיות מוכנים לכל תרחיש אפשרי ובעיקר למנוע את שריפת הענק הבאה.

לקחי האסון הביאו להקמת מערך הכיבוי האווירי על־ידי חיל־האוויר. "אנחנו עולים מדרגה ביכולת להתמודד עם שריפות בארץ", הכריז ראש הממשלה בטקס פתיחת היחידה והמערך בשנת 2010 בבסיס שדה דב. "היחידה והמטוסים הם חלק עיקרי ממערך הכיבוי הארצי ובעלי תפקיד כפול: להציל חיים מצד אחד ומצד שני להציל את נוף ארצנו הקטנה".

כבר בשנה הראשונה לפעילותה סייעה היחידה בכיבוי למעלה מ־150 שריפות חורש ויער ובימים אלו, חמש שנים וחצי לאחר הקמתה, עוברת היחידה ורוב אנשיה לפעול תחת היחידה האווירית של משטרת ישראל ובכך נסגרת כיחידה בחיל־האוויר.

הכל ידוע מראש
חמש השנים וחצי הללו היו אינטנסיביות ומאתגרות עבור אנשי היחידה ששכנה בבסיס שדה דב. בין שריפה אחת לאחרת התרוצצו קציני השטח שלה ברחבי ישראל והגיעו במהירות לכל מוקד שריפה אליו הוזעקו. בין פעילות מבצעית אחת לאחרת התלויות בגחמות הטבע או של מציתי שריפות למיניהם, הוטל על אנשי היחידה לבנות את מערך הכיבוי האווירי כמעט מאפס ולהפוך אותו לגוף איכותי ומבצעי.

בשיתוף פעולה מיוחד המתקיים בין היחידה לחברת ״אלביט מערכות״ וחברת "כים־ניר", הוקם מענה לכיבוי שריפות בישראל. היחידה מזניקה, מכווינה, פוקדת ושולטת, טייסי "כים־ניר" מטיסים את מטוסי הכיבוי ומטילים את חומרי הכיבוי וחברת "אלביט מערכות" משמשת כעוגן ניהולי ראשי בפרויקט.

כאמור, מאז הקמת היחידה על־ידי חיל־האוויר החלו אנשיה בתהליך פיתוח והתעצמות מערך הכיבוי האווירי וכל זאת תוך ידיעה כי ברגע שהיחידה תגיע למוכנות מבצעית מלאה ונרחבת, היא תעבור מחיל־האוויר ומשרד הבטחון למשטרה ולמשרד לבטחון פנים.

"מהרגע הראשון הייתה הבנה כי חיל־האוויר יהיה זה שיקים את היחידה בזכות יכולותיו, נסיונו בהקמת טייסות ושליטתו במרחב האווירי של המדינה", מספר סא"ל ערן, מפקד יחידת הכיבוי. "בכל שנות קיומה של הטייסת ידענו שברגע שנגיע ליום בו נוכל לתת מענה קבע מלא לכיבוי שריפות, יעברו היחידה ואחריותה לפעול תחת המשרד לבטחון פנים. כעת הגענו ליום הזה".

במשך שנה וחצי עמלו גופי המטה של חיל־האוויר והמשרד לבטחון פנים בהובלת המטה לבטחון לאומי על המעבר החלק. תוך כדי כך ובין כיבוי שריפות, עבדו אנשי היחידה על הגדלת והכפלת כמות מטוסי הכיבוי ויכולות הטלת מעכב הבערה וקצף הכיבוי על־מנת להגיע למימוש יכולות הקבע שיועדו מראש לקראת המעבר.

״תחילת העבודה בין חברה אזרחית לגוף צבאי, הייתה מאתגרת, אבל הגמישות של שני הצדדים והאינטרסים המשותפים הפכו את זה לתענוג״, מספר תומר ענבר, טייס הכיבוי הראשי של חברת ״כים־ניר״. השנים בהן עבדנו עם יחידת הכיבוי וחיל־האוויר הכינו אותנו למעבר בצורה הכי טובה שיש. בנינו ביחד נהלי עבודה והבנו שהמטרה של כולנו היא לבצע כיבוי אווירי מעולה״.

"במהלך תהליכי המעבר החלק בין המשרדים היה חשוב לנו להישאר באותה רמה של מתן מענה מבצעי לכיבוי, ללא 'בטן רכה' וללא ירידה מכשירות", מסביר סא"ל ערן.

עוברים דירה
ההחלטה על מעבר יחידת הכיבוי ליחידה האווירית של המשטרה הייתה מהירה וקלה עבור העוסקים בדבר. היחידה האווירית של המשטרה מפעילה מסוקים שמאז ומתמיד פיקחו וסייעו בכיבוי אווירי של שריפות גדולות, כך ששיתוף הפעולה בין אנשי המשטרה ואנשי יחידת הכיבוי קיים כבר מספר שנים עוד לפני המעבר.

"היחידה האווירית של המשטרה היא גוף שחולק את אותו DNA עם חיל־האוויר", מתאר סא"ל ערן. "היחידה יודעת להפעיל כוח אווירי, מורכבת מיוצאי חיל־האוויר ותחתיה משולבים לוחמי כבאות והצלה שיוצרים יחד מענה איכותי ומהיר לכיבוי אווירי. אני מאמין שבזכות כך, הכיבוי יעבוד טוב עוד יותר מהדרך בה עבד עד היום".

בשנתיים האחרונות מתבצע ביחידה האווירית של המשטרה תהליך רכש של מסוקים חדשים שמלבד משימות משטרתיות, יהיו בעלי יכולת כיבוי אווירי. המסוקים החדשים צפויים להגיע בחודש הקרוב. התכנון הוא שהמענה הראשוני של מערך הכיבוי האווירי ינתן על־ידי מטוסי הכיבוי ("אייר טרקטור" AT-802F) אליהם יתווסף מענה משלים בדמות מסוקים אשר ישמשו לכיבוי "כתמי אש" בדמות שריפות קטנות, גם כאלה שנגרמו מנפילות טילים.

השילוב בין כלי־הטיס במסגרת היחידה האווירית של המשטרה יהפוך את הפעלת הכוח בזמן אמת לפשוט יותר, כיוון שכעת יפעלו כל הגורמים במסגרת אותה יחידה. "המסוקים ידעו לתת את המענה המשולב לכיבוי שריפות מורכבות", מספר סנ"צ תומר, מפקדה החדש של יחידת הכיבוי האווירי ביחידה האווירית של המשטרה. "ישנן שריפות מסוימות בהן הכיבוי בעזרת מטוסים אפקטיבי יותר וישנן שריפות בהן למסוקים יהיה יתרון. התפקיד שלנו הוא לקבל את האחריות על היחידה ולהקפיץ אותה לרמה גבוהה עוד יותר, אנחנו נשמר את הידע ונפתח ידע נוסף בו משולבים מסוקי הכיבוי, כדי להגיע לרמה הטובה ביותר של כיבוי שריפות".

מרחב למידה
בשבעת החודשים האחרונים ניתן היה להבחין באדם בסרבל כחול אשר התלווה לכל פעילות וכל טיסה שביצע מפקד יחידת הכיבוי. מדובר בסנ"צ תומר שמבהיר שהיה לו חשוב להיות נוכח בכל אירוע בו לקחה יחידת הכיבוי חלק, החל בהצטרפות למאמצי כיבוי שריפות חורש קטנות וכלה בסיוע לכיבוי שריפת הענק בקפריסין בה השתתפו מטוסי ואנשי היחידה.

"במשך כמה חודשים אני צמוד לסא"ל ערן. יצא לי לראות את היחידה בפעולה בכל המתארים האפשריים, כולל השיא בפריסה בקפריסין", הוא מתאר. "לחפיפה הארוכה חשיבות גדולה שנבעה מהעובדה שהיחידה נסגרת במתכונתה הישנה ונפתחת במתכונת אחרת תחת גוף אחר לגמרי. בזמן החפיפה למדתי את היחידה, הכרתי את צרכיה ובמקביל עשינו יחד התאמה לקליטת היחידה במשטרה. דבר נוסף שהתמקדנו בו בחפיפה היה הפיקוד על היחידה. היחידה הזו מיוחדת מאוד מבחינה היררכית, זה לא מבנה של מפקד וצוותי־אוויר כמו בכל הטייסות בחיל־האוויר ועל אנשי היחידה מפקדים באמצעים מיוחדים ולא בצורת סמכות".

מחליפים מדים
אחד המאפיינים המיוחדים במעבר היחידה, הוא העובדה כי קצינים וחיילים אשר שרתו בה עוברים יחד איתה אל המשטרה. דבר זה מאפשר לקולטי המשימה ביחידה האווירית של המשטרה לאמץ בעלי תפקיד המורגלים בביצוע המשימה ומכירים את יחידת הכיבוי במשך כמה שנים.

"קצינת המבצעים של היחידה משתחררת ביום המעבר ויום לאחר מכן תתגייס למשטרה כמפקדת המבצעים של מרכז השליטה של היחידה האווירית ותמשיך להפעיל את מטוסי הכיבוי", מצהיר סא"ל ערן. "קציני השטח של היחידה שהכווינו את מטוסי הכיבוי ופיקחו על השריפות בשטח משתחררים גם הם ביום המעבר ויום לאחר מכן מתגייסים לנציבות הכבאות וההצלה. כך השארנו מוקדי ידע של כיבוי אווירי בכל הגופים והבטחנו כי ביום המעבר, אף אחד לא ירגיש בהבדל. אנשינו אמנם יחליפו את המדים שלבשו עד כה, אך במידה ותפרוץ שריפה יתנהלו מאמצי הכיבוי בדיוק אותו הדבר ואפילו טוב יותר".

לצד האופטימיות במעבר היחידה, אפשר להבחין בדכדוך המופיע בכל סגירת טייסת או יחידה בחיל־האוויר, אך מפקד היחידה היוצא דואג מיד לסייג. "לסגור טייסת או יחידה בחיל זה דבר עצוב ולא שגרתי. אכן, יש צריבה קלה, אך היא מיד הופכת לחיוך", מודה סא"ל ערן. "אנחנו לא סוגרים את היחידה. אנחנו פיתחנו והקמנו אותה וכעת אנו מעבירים אותה במצב הטוב ביותר לידיים שידעו לעשות איתה דברים טובים יותר. היחידה לא נעלמת אלא מוטמעת מחדש ביחידה האווירית ולכן ברור לי שאם ביום שבת תהיה הזנקה לשריפה אני אגיע מיד, כי ארגיש מחובר אליה כל הזמן".

מעבר היחידה וההתקדמות המבצעית בנושא הכיבוי האווירי בישראל בזכות התכנית, מלווה בסיפור אישי המקשר בין שלושת מוביליה. סא"ל ערן, מפקד יחידת הכיבוי היוצא, סנ"צ תומר, מפקד יחידת הכיבוי במשטרה ורס"ן (מיל') תומר, טייס הכיבוי הראשי בחברת "כים־ניר", עמדו יחד על מגרש המסדרים בבסיס חצרים וקיבלו את כנפי הטיסה ביולי 1996.

"חלפו בדיוק 20 שנים מסיום הקורס והנה שלושתנו יחד", מצהיר סא"ל ערן. "יש כאן שלישייה של סרבל ירוק, סרבל כחול וסרבל כתום המובילים את מערך הכיבוי האווירי ובעיני זו סגירת מעגל המגיעה בעיתוי הכי טוב שרק יכול להיות". 

רוצה לקרוא עוד? לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ/י כאן!

עוד באותו מדור

לוחמי העתיד בהווה

מערך ההגנה האווירית משנה את פניו ומתאים את עצמו למציאות הנוכחית כשבמרכז נמצאים אנשיו העומדים בלב משימת היירוט. הלוחמים והקצינים החדשים יעברו הכשרה חדשה שאמורה להכין אותם למלחמות ועימותי העתיד, תוך שהם מכירים מקרוב את כל מערכות היירוט בהן עושה המערך שימוש

לראות את העתיד

בשנים האחרונות החלה להיכנס לחיל שיטה הידועה בתור "אחזקה חזויה" שמטרתה לזהות כשלים ותקלות עוד לפני היווצרותן. על מה שנשמע לעיתים כמו מדע בדיוני, בכתבה שלפניכם