בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 228 01/05/16
גליון חגיגי ליום העצמאות תשע"ו

אימון ביוון
הצוות האווירובטי
יום העצמאות תשע"ו

לגליון זה מצורף דגם להרכבה של מטוס ה-F-35

כתבות

מסע בארץ הזיכרון

אנדרטאות ואתרי זכרון המנציחים את חללי חיל–האוויר נמצאים ברחבי הארץ, בחולות החופים, בחורשות, ברחובות ועד פסגות ההרים. מצוידות במצלמה, מחברת ועט יצאנו למסע בעקבות אתרי ההנצחה ומקומות של זכרון כדי לתהות על הקשר בין הנצחה וזכרון לחיינו בהווה, על הדרכים בהן מנציחות משפחות את יקיריהן והאם אנדרטאות יכולות להשתנות. יום הזכרון תשע"ו

ורד תללה | צילום: מור צידון

אנדרטאות ואתרי הנצחה פזורים בנוף הישראלי לרוב, חלקם צנועים וחלקם גדולים ובולטים, אך לא פעם אנו חולפים על פניהם מבלי לדעת על מה הם מספרים ואת מי הם מנציחים. יצאנו למסע בעקבות אתרי הנצחה לחללי חיל־האוויר, שחלקם מקורם בפעולות הנצחה, מעשי ידי הקשורים לנופלים. רוב האנדרטאות בהן ביקרנו הוצבו שנים רבות לפני שנולדנו אך עדיין, בכל גלעד אליו הגענו הצלמת ואני, אפפה תחושת קרבה, אחדות ובעיקר המשכיות.

ליד הכביש
המסע שלנו מתחיל בחורשה מדרום לכביש 443. שעת אחר הצהריים ובכביש תנועה סואנת של כלי־רכב רבים משני כיווני הנסיעה. בשולי הכביש הוצב סלע גדול ובראשו קוביית בטון בה קבוע לוח אבן ועליו חקוקה הכתובת: "חורשה לזכר הטייס סגן דן בלקין". מעליו עוצב מטוס מגוש מתכת ממנו נפרשות לצדדים שתי כנפי מטוס וסמל חיל־האוויר מתנוסס עליהן. הניגוד בולט לעין: כביש סואן, בו זורמת התנועה ללא הפסקה אל מול האנדרטה הניצבת ללא ניע.

"אני עוברת לעיתים קרובות באזור וגם חברים של דני, כשיוצא להם לעבור דרך הכביש הם מוסרים לי דרישת שלום", משתפת רותי אבן שושן בלקין, אלמנתו של סגן דן בלקין ז"ל מטייסת "הכנף המעופפת", שהמריא לפני 52 שנים במטוס "מיסטר" לצורך העברתו לתעשייה האווירית בשדה־התעופה לוד ונפל בעת מילוי משימתו. "דני נפל ליד שדה־התעופה בלוד, לא רחוק מהאנדרטה. בגלל שהאנדרטה סמוכה לכביש מרכזי, הרבה אנשים שהכירו את דני מתייחסים אליה. 'היי לדני' קיים ביומיום שלנו וזו לדעתי מהות האנדרטה".

אני תופסת אותה לשיחה בזמן שהיא נמצאת בטיול עם חבריו לקורס־הטיס של דן. "זו יוזמה של החבר'ה מהקורס שלו שכל שנה מארגנים טיול בו אני לוקחת חלק", היא מספרת. "זה חלק מההמשכיות והתחושה להיות שייך גם אחרי 52 שנים מאז האובדן. ההמשכיות היא חלק מהחיים, כמו שחשוב לי שהאנדרטה תהיה חלק מהחיים והסביבה ולכן מתבקש שתישאר במקומה לצד הכביש".

73 האבנים
בליל 4 בפברואר 1997 התרחשה התאונה הקשה ביותר שידע חיל־האוויר בה נהרגו 73 חיילים וקצינים. שני מסוקי "יסעור" (CH-53) התנגשו זה בזה בעת שהטיסו לוחמים מחטיבת הנח"ל ומיחידות נוספות לדרום לבנון. אחד המסוקים התרסק במושב שאר ישוב והשני התרסק בשדה פתוח ליד קיבוץ דפנה. בשנת 2008 הוקמה ליד גבולו המערבי של שאר ישוב האנדרטה לזכר הנופלים באסון המסוקים.

"מבחינתי זה לא מקום התייחדות וזכרון רק למשפחות, אלא לכל עם ישראל", הסבירה שלומית שלמה, אדריכלית הנוף לאתר חיל־האוויר שנים ספורות לאחר חנוכת אתר ההנצחה. "אנדרטאות ננטשות הרבה פעמים, לי היה חשוב למצוא דרך להנציח במקום חי ומושך מבקרים, כדי שזה לא יהיה המקרה. לכן תכננתי בצורה שתאפשר לכל אחד לחוות חוויה אישית, להתחבר לתאונה הנוראית ולרצות לשוב ולבקר. בעיני זה חלק חשוב במורשת של מדינת ישראל".

הפארק מתפרס על מרחב של 11 דונם וצורתו מזכירה גוף של מסוק. "במבט אווירי ניתן לראות עיגול גדול ממנו יוצאים שישה שבילים, שמזכיר רוטור מסתובב של מסוק", היא מוסיפה. "בעיגול יש הרבה אבנים טבעיות וגדולות במיוחד, שאספנו מהאדמה במקומות שונים בגליל. כשנמצאים שם, לא משנה לאן מביטים רואים אבנים. גם מבלי לשאול, כל אחד יודע שמוצבות שם 73 אבנים כאשר כל אחת שונה וייחודית, אין שתיים דומות, בדיוק כמו בני אדם".

בהמשך יש שביל ארוך בו עוברת תעלת מים וקולות הפכפוך גם הם מזכירים חיים, פעילות והמשכיות. "לאחר כ־100 מטרים השביל נשבר, מבחינתי זה מסמל את השבר ואת ההתרסקות". בנוסף משולבים בפארק אלמנטים שונים של מים שבעיני שלומית מייצגים רגיעה, חיים והמשכיות. "אני חושבת שכאשר מגיעים לפארק, אפשר להרגיש את גודל ועוצמת האסון גם אם אין קשר אישי לאחד החללים וזה מה שרצינו ליצור".

"האנדרטה מעצימה את הזיכרון"
שלט מעץ עליו חרוט בלבן "אמירים כפר נופש צמחוני", קיבל את פנינו. "היכן נמצא מצפה מנחם?", אנחנו שואלות עובר אורח והוא מנסה לנתב אותנו אל מחוז חפצנו. המושב נמצא בשמורת טבע בגליל העליון ובחלקו האחורי שוכן "מצפה מנחם", שהוקם לזכרו של סרן מנחם קשטן, טייס חיל־האוויר שנפל במלחמת יום הכיפורים בעת שמטוסו ספג טיל קרקע־אוויר מעל בסיס מצרי והתרסק.

המצפה משקיף לנוף נרחב של האזור והכנרת ובמרכזו, על גבי בימת אבן, הוצב בתנוחת המראה מטוס מיראז', אותו מטוס שהטיס סרן מנחם, שהורכב מחלקי מטוסים שונים. לאחר מותו נרתמו הוריו שגרו רוב חייהם במושב להקמת אנדרטה לזכרו. שנה שלמה עמל אביו, ללא לאות, עד שהצליח במשימה.

"אני רואה את האנדרטה הזו לעד במושב, באותו מקום", אומרת רונית רוזנשטיין, אחותו של מנחם. "האנדרטה נותנת עוצמה מסוימת ומעצימה את הזכרון. אני כל הזמן מנסה לדמיין איך הוא היה נראה היום, בגיל 67".

בשנים שלאחר נפילתו, כתבה אמו של מנחם שירים בצל האובדן. "הזכרונות - נותנים חיים לעבר, הדמות - מקבלת הוד והדר. הדמות שלוותה אותנו טבעית הופכת בלב להיות אגדית, ובאגדה בני אהובי שלי, אתה אביר וזכרך אתי חי וכביר. החיוך והרטט שעוברים בי בחזון - ממשיכים ללוותנו בליל וביום".

הר לטייסים
ביום הזכרון מתכנסים אנשי חיל־האוויר ובראשם מפקד החיל על הר גבוה בהרי ירושלים המכונה "הר הטייסים". ברגע הצפירה בבוקר יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, חולף מעל ההר מבנה מטוסים כאשר אחד מהם נפרד מחבריו ושלושה ממשיכים במבנה חסר, לציון זכרם של חללי חיל־האוויר.

ההר משמש כאתר ההנצחה המרכזי של החיל ובו מונצחים חלליו מאז הקמתו. על הגלעד מונח מנוע של מטוס נורסמן ועליו חרוט: "לזכרו של צוות מטוס שנפל בקרבות פריצת הדרך לירושלים". המטוס נשלח בעיצומה של מלחמת השחרור למשימת הפצצה מן האוויר, במסגרת מבצע "מכבי" לפתיחת הדרך לירושלים. כשהגיע מעל הרי ירושלים התקבלה במטה חטיבת הראל של הפלמ"ח ההודעה: "רואים את המטרה ונכנסים להתקפה עליה". לאחר מכן נותק הקשר עם המטוס והוא נעלם יחד עם אנשי צוותו: הקברניט יריב שיינבאום וטייס המשנה דניאל בוקשטין ולצידם האלחוטאי שלמה כהן ושלושה חמשים: צבי שוסטרמן, יצחק שקלנביץ' ושלמה רוטשטיין.

שברי המטוס נמצאו עם פריצת הדרך לירושלים בספטמבר 1948 ושרידי אנשי הצוות הובאו לקבורה. מאוחר יותר הועברו שרידי המדחף לראש ההר כגלעד ובחלוף השנים הוקמו בחורשה סמוך לגלעד עמודי זכרון, בהם מונצחים שמות חללי חיל־האוויר מהקמתו ועד היום.

ציפור על הים
בגן העצמאות ליד מלון הילטון בתל אביב ניצבת כבר 60 שנה ציפור מתכת ענקית המנציחה את מלחמת העצמאות. כשאנו מגיעות לאנדרטה על קצה גבעה מול הים, אנו מבחינות באישה המסבירה לבתה הצעירה: "זו אנדרטה לטייסים שלנו".

יום שישי, 4 ביוני 1948. מדינת ישראל בת 21 יום ורק ביום הקודם תמו ההפצצות הקשות על תל־אביב בידי מטוסים מצרים שהפציצו כמעט מדי יום את העיר. לחיל־האוויר הצעיר לא היו אמצעי נגד עד שב־3 ביוני הפיל סא"ל מודי אלון ז"ל במטוס מסרשמידט שני מטוסי דקוטה מצריים מעל העיר, מה שהביא מיידית לסיום ההפצצות האוויריות.

המצרים לא ויתרו ולמחרת שיגרו ספינות תותחים להפגיז את תל־אביב מהים. מטוסי חיל־האוויר הוזעקו לסייע לכוחות חיל־הים ותוך כדי הפעולה נפל מטוס "פיירצ'יילד" לים ובו הטייס סגן דוד שפרינצק ז"ל והמטילן סגן מתי סוקניק ז"ל שגופותיהם לא נמצאו. מאז אותו היום לא ניסו שוב המצרים לתקוף את העיר מהים.

ביום הזכרון 1956 הוצב בגן בעצמאות פסל ציפור המתכת בעיצובם של בנימין תמוז ואבא אלחנני. הדימוי הוא שהציפור מנסה לפרוץ לים כדי להגן על תל־אביב מפני ההתקפה. לפסל שתי כנפיים לא סימטריות. הכנף הימנית דומה לכנף מטוס והכנף השמאלית מזכירה ציפור, בנסיון לתאר את מה שהתרחש, כאשר כנף אחת נפגעה והמטוס נפל לים.

לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

עוד באותו מדור

מי האיש?

האם מפקד טייסת טוב חייב להיות טייס מצטיין? האם נכון לשלב בין קציני זרועות שונות? למי מיועד "מסלול כוכבים"? ומה חשוב יותר, קידום הארגון או רצון הפרט? ראש להק כוח האדם ואנשיו מסבירים על מורכבות תהליך האיוש בחיל–האוויר

גיבורי המסלולים

את תפקידי הגיבורים בחיל–האוויר תופסים באופן מסורתי אנשי צוות האוויר, אך לאורך השנים התרחשו בחיל מספר סיפורי גבורה עלומים, בימי שגרה או בין הפגזים במלחמות, בהם מילאו תפקיד מרכזי דווקא צוותי הקרקע