בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 224 25/08/15
אימון ביוון
עשור ל"נחשון"
669 באריזונה

כתבות

מסק"ר יומן מלחמה

במהלך 34 ימי מלחמת לבנון השנייה התמודד מערך מסוקי הקרב עם פלטפורמה חדשה שרק נכנסה לכשירות מבצעית, שתי תאונות קטלניות ואתגרי סיוע לכוחות הקרקע. תשע שנים אחרי, מספרים אנשי המערך על מה שראו דרך חלונות הקוקפיט בקיץ הלוהט של 2006 ועל הלקחים האישיים והמבצעיים

אילון טוהר | צילום: טייסת "הצרעה"

"אף אחד לא אמר שהוא עייף ורק בדיעבד אתה מבין כמה הגוף שלך מותש. אבל אתה לא מתלונן, כי אתה יודע שיש מלחמה", מבהיר סא"ל עומרי, היום מפקד טייסת "מגע הקסם" שהיה סגן מפקד הטייסת בקיץ 2006. "אתה יודע שכל משימה שתעשה תחסוך הרוגים לכוחותינו, וכל משגר שתתקוף לא יפגע באזרחים. אז אתה טס ביום ובלילה במשמרות אינטנסיביות, חלוקת הקשב סוחטת אותך והריכוז שלך צריך להיות גבוה כל הזמן".
עבור טייסי המסק"ר (מסוקי קרב) של חיל־האוויר, נמצאת מלחמת לבנון השנייה על הגבול שבין זכרון טרי למורשת קרב. תשע שנים אחרי, יש להם סיפורים מרתקים כמו גם תובנות מעמיקות לגבי התהליך שעבר המערך מאז.

"בגדול פרצה מלחמה"
12 ביולי 2006, שעת בוקר. החזבאללה לוקח בשבי את אהוד גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל וכלי־טיס ממערכים שונים מוזעקים לאזור בנסיון לעצור את אנשי ארגון הטרור. "באותו היום הייתי מנהל הלחימה בטייסת ואמרתי לעצמי שאין סיכוי שאפספס את זה", משחזר סא"ל עומרי. "התקשרתי למפקד טייסת התעופה ושאלתי אותו אם הוא יכול לנהל. הוא השיב בחיוב ואמרתי: 'מעולה, אז בגדול פרצה מלחמה. תגיע לכאן'".
הטייסות עברו למצב של לחימה: צוותי־האוויר התחלקו למשמרות, בגף הטיסה בגף הטכני עבדו מסביב לשעון וטייסי המילואים הגיעו ונשארו לישון בטייסת. "בהתחלה זה נראה כאילו יהיו יום או יומיים של קרב", נזכר סא"ל עומרי. "התחלנו להבין במה מדובר רק בערב, כשהתחילו ליפול קטיושות והתבקשנו להתפנות משדה־התעופה מחניים. אני זוכר שמתוך הקוקפיט ראינו את הנפילות מאחורינו".

הטייסת החדשה
עבור סא"ל נעם, איש צוות־אוויר בטייסת "הצרעה" במלחמה, הייתה החוויה חזקה במיוחד. הוא גדל בגבול הצפון והכיר את מלחמת לבנון הראשונה מקרוב. "בשנת 1982 הייתי בכיתה ג' ועמדתי במרפסת, משם אפשר היה לראות את הקטיושות נופלות בשדות ואת הדליקות שפרצו בגליל", הוא משתף. "מצד אחד יש את התחושה הקשה מהמלחמה ההיא ומצד שני אתה מרגיש שאתה מגן על הבית".
בפרוץ המלחמה חלפה רק שנה מאז הקמת מערך "שרף" (אפאצ'י לונגבאו) וטייסת "הצרעה" נכנסה לכשירות מבצעית ראשונה וכך, בעוד היא מתמודדת עם אתגרים העומדים בפני טייסת טרייה גם בשגרה, נכנסו אנשיה למלחמה לצד טייסות המסק"ר האחיות.
"מכיוון שזו הייתה טייסת חדשה, חיפשנו כל הזמן משימות בהן נביא ערך מוסף ופיתחנו דרכי פעולה תוך כדי הלחימה", מספר סא"ל נעם. "זה דרש הגדרת תורות לחימה על הקרקע, תוך העלאה של רעיונות יצירתיים רבים ויישום באוויר עוד באותו היום. האתגר היה גדול, אך היה חשוב לנו להוכיח את היתרונות הייחודים לנו כטייסת 'שרף'".

תפקידו של צבא
במלחמת לבנון השנייה באה לידי ביטוי עוצמת השינוי באופי המלחמות: מלחימה בשדות קרב מרוחקים מול צבאות אויב, למערכות נגד ארגוני טרור על ״מגרש משחקים״ חדש הכולל שטח אורבני ואוכלוסייה אזרחית.
מבחינה זו הייתה המלחמה שעת מבחן עבור מערך המסק"ר שאחת ממשימות הדגל שלו, סיוע לכוחות הקרקע, הפכה לרלוונטית מתמיד.
"בשונה ממטוסי קרב, גובה מסוקי הקרב נמוך משמעותית וקרוב יותר לקרקע, כך שתחושת הקרב עוברת לקוקפיט", מתאר סא"ל עומרי. "כשאתה טס במסק"ר אתה רואה עשן, שומע את הקשר, את הפצועים, בתים נשרפים וטנקים נפגעים. כשטיל כתף משוגר, אתה יכול לזהות את העשן המסתלסל".
המסק"רים עסקו בעיקר בשלוש משימות עיקריות: תקיפת מבנים שאכסנו אמל"ח (אמצעי לחימה) ציד של משגרי רקטות וסיוע לכוחות הקרקע. בנוסף הם עסקו במבצעים מיוחדים תוך ניצול יכולתם לפעול בתנאי מזג־אוויר קשים.
"המרחקים הגדולים אילצו אותנו לטוס שעות ארוכות ובדרך חזרה, לאחר ביצוע המשימה, הייתה לעיתים פריקת מתח ועייפות. אני זוכר שניסיתי למצוא נושאי שיחה עם איש הצוות שאיתי כדי לא להירדם", נזכר סא"ל נעם בחצי חיוך. "מצד שני, אני זוכר שעברנו מעל קו החוף בתל אביב ואפשר היה לראות בתי קפה ותנועה ערה של אנשים. הרגשתי תחושת סיפוק גבוהה מכך שממשיכים לחיות למרות המלחמה. הרי בסופו של דבר, מה תפקידו של צבא אם לא לאפשר לאזרחים את היכולת להמשיך ולקיים את שגרת חייהם?".
אחת המשימות המורכבות של מערך המסק"ר הייתה ליווי חילוץ של צנחן פצוע על־ידי מסוק "ינשוף" (בלקהוק) ב־19 ביולי. מסוקי "צפע" (קוברה) חיפו על החילוץ והצוות המוביל קיבל ציון לשבח.
"מובילי המסוקים התעקשו להיכנס לשטח ולבצע את החילוץ על־אף הסיכון המבצעי", מספר תא"ל נמרוד שפרוני, מפקד בסיס פלמחים ומי שהיה במלחמה מפקד טייסת "המסק"ר הראשונה". "המסק"רים נכנסו בגובה נמוך מול שורת בתים ממנה ירו על כוחותינו תוך כדי פעולת החילוץ. בשעה שמסוק 'ינשוף' חילץ את הכוח הקרקעי, השיבו המסק"רים אש וליוו את המפונים עד חלוף הסכנה, תוך שהם נמצאים בשטח מאתגר ותחת אש הנורית לעברם מטווח קרוב".

להמשיך כרגיל
20 ביולי, יום תשיעי ללחימה. שני מסוקי קרב מסוג "פתן" (אפאצ'י) התנגשו באזור גבול לבנון. רס"ן רן יהושע כוכבא ז"ל נהרג ושלושה אנשי צוות־אוויר נפצעו וכך, בעיצומה של המלחמה, עצרה הטייסת לכמה שעות ואנשיה השתתפו בהלוויה.
סא"ל עומרי: "לאיש לא היה ספק שמוכרחים להמשיך קדימה וכבר באותו לילה הכול נמשך כרגיל. מה זה כרגיל? שום דבר כבר לא היה כרגיל. הזוג שטס לידם באותו הלילה המשיך לטוס כי יש מלחמה, אז ממשיכים עם אבן כבדה על הלב".
יומיים לאחר מכן התרסק "שרף" של טייסת "הצרעה" לא רחוק מצפת. אל"ם צבי לופט ז"ל וסגן תם פרקש ז"ל נהרגו. סא"ל (מיל') טל, מפקד הטייסת דאז וממקימיה כטייסת "שרף", זוכר הכל.
"כשהגעתי לטייסת הסתובבו בחדר המבצעים שמועות ואז הבנתי שמסוק אכן התרסק", הוא משחזר. "הלכתי מהמבצעים לחדר שלי, דרך שנמשכה כדקה וחצי אך הרגישה כמו שעה וחצי. ישבתי שם והתחלתי לחשוב מה עושים, כשאני אומר לעצמי שאני האחראי כרגע. זה קשה כשאתה יודע שהאחריות להתמודד עם המצב ולהוביל את האנשים מוטלת על כתפיך, בעת שאתה מתמודד עם אובדן וקושי מנטלי גדול".
סא"ל (מיל') טל אסף את כל אנשי הטייסת, הודיע על מה שהתרחש והפעילות נמשכה. "לא דיברתי על עניינים אישיים עם אף אחד ושאלתי את עצמי האם אני פועל נכון. בחרתי להקשיב לעצות ולא לטוס באותו היום יחד עם שאר הטייסת. בדיעבד זו הייתה ההחלטה הכי מטופשת שקיבלתי. לא הייתה בעיית איוש, מפני שאנשי הטייסת התנדבו מיד לבצע את המשימה, אך התקשיתי מאוד להישאר על הקרקע ולא נרדמתי עד שאחרון המסוקים נחת".
הקושי הרגשי נלווה אל האתגר המבצעי שהורגש לאחר תקופה ארוכה בה פעל חיל־האוויר במסגרת האינתיפאדה השנייה ופחות באימונים על מתארי חירום.
"במלחמה אי אפשר להפריד בין התמודדות מנטלית לבין העיסוק המקצועי. ההתמודדות עם האתגרים המנטליים היא מה שנותן לך את הכח לבצע את המשימה״. מוסיף תא״ל נמרוד, ״היכולת המבצעית אינה רק טכנית. מניסיון אישי, העומס המבצעי במהלך לחימה מדחיק את הרגשות ומסייע לך להתמודד עם הסיטואציות המורכבות".

"כתף אל כתף"
2 באוגוסט. 22 ימים למלחמה. כוחות מיוחדים של צה"ל פושטים על מפקדת חזבאללה בבעל־בכ בבקעת הלבנון במסגרת מבצע "חד וחלק". עבור סא"ל נעם, זו אחת הטיסות הזכורות ביותר מהמלחמה.
"כוחות הקרקע נמצאו עמוק בשטח האויב. לא ידעתי אז ואני לא יודע עד היום, מה הייתה מהות המשימה שהם ביצעו", הוא מגלה. "כשאתה טס, אתה מבין את תחושת האחריות שיש עליך ואת חשיבות הימצאותך שם כשאתה הוא אחד הגורמים העיקריים שיכולים לסייע להם באש".
על אף העבודה הצמודה לכל אורך המלחמה, יצאו ממנה טייסי המסק"ר גם עם מסקנות הנוגעות לאיכות שיתוף הפעולה עם כוחות הקרקע.
"זה לא סוד שצה"ל יצא בתחושה של החמצה מהמלחמה. התחושה הזו פגשה אותנו באיכות הסיוע לכוחות הקרקע, גם אם בסופו של דבר התוצאות הסופיות שאליהן הגענו היו טובות", מודה סא"ל עומרי. "דווקא בגלל הקושי במישור זה, התחושה החזקה שיצאתי איתה מהמלחמה היא שאין משהו שאנחנו לא מסוגלים לעשות".
בשנים שחלפו מאז המלחמה משקיע מערך המסק"ר במשימת ההשתתפות והסיוע לכוחות הקרקע באופן מלא: החל מכתיבת תורות לחימה משותפות, דרך אימונים משותפים וכלה בהיכרות בין־אישית. תשע שנים אחרי, החיבור האישי והמקצועי עם "הירוקים" חזק מאי פעם.
"למערכה הבאה נגיע מפותחים הרבה יותר מבחינה טכנולוגיות, משולבים במערך האווירי ומחוברים היטב לכוחות הקרקע. מערך המסק"ר עובד איתם כיום כתף אל כתף בכל מקום", מעיד סא"ל עומרי.
אל״ם נעם, ששרת במחלקת ההשתתפות, מסכם: "המלחמה חידדה את ההבנה שחיל־האוויר ומערך המסק״ר בפרט, נדרשים להיות הרבה יותר אפקטיביים בסיוע לכוחות הקרקע ועל מנת שנצליח, נדרש תהליך שיפור השילוביות בין חיל־האוויר לכוחות הקרקע. ניצני תהליך השילוביות נראו כבר במבצע 'עופרת יצוקה' ואת הפירות קטפנו במבצע 'צוק איתן'. היום אנחנו במצב הרבה יותר טוב".

 לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

עוד באותו מדור

גבוהה רגישה ומרוחקת

על הר גבוה שוכנת יחידת הגילוי של מערך הבקרה. היא שונה במיקומה, באופייה ובעבודתה משאר היחידות בחיל ואנשיה מספרים על ההיבטים הייחודיים והמסוכנים לעיתים, המאפיינים את השגרה הלא שגרתית שלהם

עם או בלי?

מטוסי "צופית" משרתים בחיל־האוויר מאז תחילת שנות התשעים ועוסקים במשימות איסוף מודיעין בעוד כלי־טיס בלתי מאוישים הולכים ומשתלטים על התחום. האם יש כיום יתרונות להפעלת פלטפורמה מאוישת בתחום ההולך ונכבש על־ידי מטוסים המופעלים מקרון מרוחק מחזית הלחימה? או שמא האדם בשמיים חיוני יותר מתמיד?