יומן ארועים

Bookmark and Share
רמת דוד מותקפת בטילי פרוג פורסם בתאריך 09.10.1973

ב-03:35 לפנות בוקר הופצץ בסיס חיל-האוויר רמת-דוד בטילי פרוג. הפגיעות היו חמורות. את הלילה, שכונה אחר-כך "ליל הפרוגים", שיחזר אל"מ (מיל') אריק עזוז, אז מפקד טייסת התעופה של רמת-דוד: "שתיים לפנות בוקר, הלכתי לישון בביתי בשיכון, כי חששתי שפשוט אפול מהרגליים. אחרי המקלחת שמעתי בום רציני. פרוג פגע במרחק של כ-40 מטר מביתי. הבית קפץ באוויר, פשוט כך, החלונות התנפצו ופרצה מהומה גדולה". הפרוג פגע בבית אחר בשיכון, וגרם למותו של טייס סקייהוק, סגן דודו דותן (דיאמנט). דותן קם לענות לטלפון מהטייסת, נהדף מהרסיסים ונפגע בראשו. שני טייסים נוספים נפצעו, ופרוג נוסף, שנחת במגורי החיילים, גרם לפציעתם של מספר חיילים.

"הכל היה מלא בזכוכיות," סיפר עזוז. "חטפתי את הסרבל ורצתי החוצה, כשאני מרגיש באוויר את ריח אבק-השריפה. לא יכולתי לפתוח את המכונית שלי, כי מהפיצוץ היא התעוותה לגמרי. בעטתי בחלון ונסעתי במהירות למיפקדה. זוריק (אל"מ זוריק לב, מפקד הבסיס), כבר היה שם".

מפקדת חיל-האוויר, באישור המטכ"ל, החליטה לאותת לסורים, כי התקפות טילי פרוג על מטרות בישראל הן חריגה קשה מכללי משחק הלחימה. המטכ"ל אישר לחיל-האוויר לתקוף את המטכ"ל ומפקדת חיל-האוויר הסורי - בלב-ליבה של דמשק. סיבה נוספת לתקיפת מטרות אסטרטגיות סוריות היתה הניסיון להעביר את מרכז הכובד של המלחמה לעומק סוריה.

שעת השי"ן לתקיפה נקבעה ל-11:15, ומטוסי הפאנטום, בפיקודו של רס"ן ארנון לבושין (לפידות) פנו לכיוון דמשק. מזג-האוויר היה גרוע, עננים בגובה בינוני ומטה היקשו על ההתמצאות בשטח. דממת-האלחוט הקשתה על המוביל לשמור על הקשר עם שאר המטוסים. החשש הגדול היה מפני התנגשות בהרים שבדרך, אך חשיבות המשימה והשפעת תוצאותיה על שינוי תנאי המלחמה, שיכנעו את לבושין וטייסיו, להמשיך למרות הקשיים והסכנות.

כאשר הגיעו לאזור דמשק, לא ניתן היה לראות דבר בשל העננות הנמוכה והצפופה. ואולם, לפתע התגלה פתח בעננים ומתחתם - פאתיה המערביים של דמשק. המוביל ואחריו הצוותים צללו מבעד לעננים, והתארגנו לתקיפה.

ההפתעה היתה מוחלטת. הסורים לא התעוררו עד שהפצצות הראשונות נחתו על גג בניין המטכ"ל בלב דמשק. בזה אחר זה השליכו המטוסים את הפצצות, ופגעו בבניין המטכ"ל ובבניין מפקדת חיל-האוויר הסורי, אשר במרתפו היו באותו יום שבויים חמישה טייסי חיל-האוויר. למרבה המזל, הם לא נפגעו. מפקדת חיל-האוויר הסורי לא נפגעה קשה: הפצצות פגעו בחצר המפקדה וגרמו לנזקים חלקיים בעיקר בקומות העליונות. הטייסים השבויים סיפרו מאוחר יותר, כי מההדף נעקרו דלתות וחלונות בבניין.

החוקרים הסורים היו משוכנעים, שהפגיעה החלקית במפקדת חיל-האוויר, לעומת הפגיעות הקשות וההרס הרב שנגרם לבניין המטכ"ל, תוכננה מראש כדי לא לפגוע בשבויים הישראלים. הפצצות פגעו גם בתחנת טלוויזיה ובמרכז התרבות הסובייטי בדמשק. כמה פקידים סובייטיים נהרגו. ביציאה מהתקיפה התעוררו הסורים ופתחו באש תופת. שני מטוסים נפגעו ביציאה. צוות אחד המטוסים נטש. הטייס, סרן דב שפיר, נספה בעת הנטישה, והנווט, יעקב יעקובי, נפל בשבי הסורי.

רס"ן ארנון לבושין, מוביל הגיחה, זכה בתום המלחמה באות-מופת, בזכות ביצועה המושלם של התקיפה למרות מזג-האוויר הקשה ואש הנ"מ הכבדה. מאוחר יותר תיאר את הפעולה במילים אלו: "חצינו קו, מזג-האוויר הלך ונעשה גרוע מרגע לרגע, הרוחות והעננים יצרו תנאי טיסה בלתי נסבלים, והגדילו מאוד את סכנת הגילוי שלנו על-ידי הסורים. ואז, הגענו לאזור שהיה מכוסה כולו עננים, ויותר אי-אפשר היה לנווט הלאה. זה היה רגע של משבר. במצב שנוצר היה לי ספק רב אם נגיע לנקודה שתיכננו, ובעיקר אם נצליח למצוא את המטרה. היתה הרגשה, שהעסק אבוד ואנחנו הולכים עם הראש בקיר.

האינסטינקט המיידי הורה לי להסתובב ולחזור הביתה, כדי לא לסכן את המיבנה שלא לצורך. אבל אם נחזור, מי יבצע את התקיפה? המטרה היתה חשובה מכדי להיכנע לתכתיבי מזג-האוויר. שקלתי את האפשרויות והחלטתי לקחת סיכון. פסקתי בקשר, שאנחנו ממשיכים לטוס אל המטרה - ויהי מה!

יצאנו מן העננים במקום אחר מזה שתיכננו מראש. סטינו מנתיב הטיסה המקורי שלנו. למזלי, הכנתי מראש חלופה להזדהות בשטח, במקרה של סטייה בניווט, ואכן זיהיתי אותה. כך, בעצם, הכרענו את גורלה של המשימה. עלינו על הנתיב לדמשק. התקרבנו אל דמשק, ומלמעלה היא נראתה לנו כעיר-כפר גדולה. חשתי את השקט באוויר. קשה להסביר את האווירה הזאת. התכוונו להגיע לתקיפה בהפתעה - והצלחנו. חלפנו על פני עמדת נ"מ, שסובבה את הקנים ולא הספיקה לירות. טיל כתף מסוג "סטרלה" חלף באוויר בסמוך למטוס שלי, והמשיך הלאה. זהו. עכשיו אנחנו בדיוק מעל היעד.

נכנסתי ראשון ליעף ושאר המיבנה בעקבותיי. ההפתעה היתה מושלמת. הסירנות אינן פועלות לפני שהפצצה הראשונה פוגעת בלב המחנה. הפאנטומים מטילים את הפצצות בזו אחר זו. הפגיעות מדויקות. ממבני המטכ"ל עולה עשן, שאי-אפשר לטעות בו. כעת המשימה שלנו היא להתרחק הכי מהר שאפשר. ההפתעה כבר מאחורינו. ואכן, ברגע זה ממש החל כל הנ"מ העצום שהיה שם לירוק אש לעברנו מכל הכלים. הירי היה אקראי ללא כיוונון, אבל הכמות עשתה את שלה: מטוס אחד שלנו נפגע פגיעה ישירה, ונפל בשטח סוריה".

מבנים אחרים של מטוסי פאנטום, שאמורים היו לתקוף את המטכ"ל בסוריה, ביטלו את התקיפה בגלל עננים נמוכים בחרמון.

במקביל לתקיפה בדמשק, נמשכה הפעילות הרגילה בחזית. מטוסי חיל-האוויר תקפו מחנה צבאי, ריכוזי שריון וטנקים באזור חאן ארנבה, ומטוסי סקייהוק תקפו באזור אחמדיה. בקשות לסיוע אווירי באזור חושניה התקבלו משעות הבוקר, ובהתאם לכך ביקש אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, מיועצו האווירי, האלוף מוטי הוד, להפסיק את ההפצצות בצפון, ולפעול באזור חושניה. מטוסי סקייהוק פנו לתקיפה, ובאחת מהגיחות נפגע מטוסו של המוביל, בני צינקר, מטיל. צינקר נפצע בידו, וחזר לנחיתה עם שאר המטוסים. מוטי הוד הפנה את המטוסים עם החימוש הכבד לתקיפה ברמת הגולן, ואלה פגעו באופן חמור בכוחות הסוריים. התקיפה היתה בצומת רפיד.

חיל-האוויר הסורי פעל אף הוא משעות הבוקר, אולם כמות הגיחות שביצע היתה מוגבלת יחסית, בגלל התקיפות של חיל-האוויר הישראלי על שדות-התעופה הסוריים ביום הקודם. הסורים חששו שגם ב-9 באוקטובר יתרכז חיל-האוויר בתקיפת שדות-תעופה, ולכן ביצעו את מירב הפעילות שלהם להגנה אווירית. בתקיפות השתתפו מטוסי מיג-17, מטוסי מיג-21 ומטוסי סוחוי.

כמו-כן, ניסה חיל-האוויר הסורי להנחית כוחות קומנדו ממסוקי מי-8, אבל המבצע כשל: המסוקים נתקלו באש חזקה מנשק קל מהקרקע, וחלקם חזרו מבלי להנחית את אנשי הקומנדו. חמישה מסוקים הופלו. בסך-הכל ביצעו הסורים ב-9 באוקטובר מעל 150 גיחות פטרול ותקיפה בקו החזית, ואיבדו 17 מטוסים.