בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 222 01/04/15
שנה לשמשון
עשור לשרף
יום העצמאות תשע"ה

כתבות

הטיל שהפיל

"הוק" היה הטיל הראשון שנועד לשמור על שמי ישראל נקיים ממטוסי אויב ולא פחות חשוב מכך, הוא היה הצעד הראשון בדרך לבניית מערך הנ"מ שהפך עם השנים למערך ההגנה האווירית. יובל לאחר הגעתו לישראל וכניסתו לשירות בחיל–האוויר, מספרים אלו שהביאו אותו על תחילת הדרך

נעמי צורף | צילום: ארכיון הבטאון

לפני חמישה עשורים, בחודש אפריל 1965, נקלטה בחיל־האוויר מערכת "הוק", מערכת טילי קרקע־אוויר אמריקאית שהיוותה את אחד הצעדים החשובים בדרך להקמת מערך הנ"מ (נגד מטוסים) שהפך במרוצת השנים למערך ההגנה האווירית. מאז הספיקו טילי "הוק" להפיל 29 וחצי כלי־טיס של האויב, כולל בכורות עולמיות של הפלת מטוס ומסוק קרב ובמלאת יובל לשירות המערכת בחיל־האוויר, חוזרים האנשים שהביאו אותה לכאן אל אותם הימים בהם הוטלה עליהם משימה לאומית.

איום המיג
התמריץ העיקרי לרכש מערכת "הוק" שהייתה הראשונה מבין מערכות הטק"א (טילי קרקע־אוויר) שנקלטו בצה"ל, הגיע מעבר לגבול: המטוסים החדישים שהעבירה ברית המועצות לצבא מצרים שכללו גם עשרות מטוסי מיג־21 שהיה אז מטוס קרב מתקדם ומאיים.
כדי להתמודד עם אתגר זה החל צה"ל לחפש מערכות נשק הגנתיות בעולם, תוך שבחיל־האוויר התנגדו לרכש מערכות בשל התפיסה שרווחה כי יש להתמקד ברכש מטוסים נוספים. לאחר בדיקות מעמיקות הגיע צה"ל למסקנה כי מערכת "הוק" היא היעילה והמתאימה ביותר, אך מכיוון שבאותן השנים הטילה ארה"ב אמברגו על מכירת אמצעי לחימה למזרח התיכון, סירבו האמריקאים לבקשה הישראלית לרכש המערכת. עם בחירת ג'ון קנדי לנשיאות בשנת 1960 ולאחר פגישה אישית בינו לבין דוד בן־גוריון ז"ל במהלכה הדגיש ראש הממשלה הישראלי את הסכנה הנשקפת לישראל עקב התעצמות צבאות ערב, הודיע הנשיא האמריקאי על נכונות עקרונית למכור לישראל את המערכת.
הסכמה עקרונית זו מהווה נקודת מפנה בהיסטוריה הבטחונית של מדינת ישראל ונחשבת לאקורד הפתיחה ביחסים הבטחוניים־אסטרטגיים בין המדינות. לאחר ההחלטה על רכש המערכת עלתה שאלה כבדת משקל: באיזה מסגרת יופעל הטיל החדש? בצבאות העולם שרר הנוהג של הפעלת מערכי נ"מ במסגרת חיל התותחנים, אולם בחיל־האוויר טענו כי מכיוון שמטרת המערך היא השגת עליונות אווירית הרי שמקומו הטבעי הוא בשורותיו.
למרות הלחץ שהפעיל חיל התותחנים שרצה לקלוט את המערכת לשורותיו, החליט באוקטובר 1962 הרמטכ"ל דאז, רב־אלוף צבי צור ז"ל, שחיל־האוויר הוא החיל שיקלוט את המערכת במסגרת הקמת מערך הנ"מ. קליטת המערכת היוותה אבן דרך משמעותית. בעקבות הקמת כוחות הנ"מ החלה להתפתח תפיסת ההגנה האווירית, בתחילה על יעדים אסטרטגיים וכוחות צה"ל ועם השנים גם על שמי המדינה ובטחונם של אזרחי ישראל מפני איומים מגוונים כגון רקטות, טילים וכלי־טיס שונים.

תותחן עם טילים
כדי ללמוד את המערכת על בוריה ולאפשר קליטה חלקה ומהירה בחיל־האוויר, הוחלט לשלוח משלחת של קצינים וחיילים ללימודים בארה"ב. תפקידם היה לרכוש את הידע מהאמריקאים ולהוות מקור ידע בישראל, על־מנת להכשיר חיילים נוספים ולהוות את גרעין ההקמה לסוללות הראשונות שיגיעו מיד עם שובם.
מפקד המשלחת, אל"ם (מיל') אריה גור, היה אז רב־סרן בחיל התותחנים שמצא את עצמו מפקד על משלחת החיל "הכחול". "במקביל לעסקת ה'הוק' הוחלט גם על רכישת הפאנטומים ותותחי L־70", הוא סיפר. "מפקד חיל התותחנים פנה אלי בבקשה שאטוס לגרמניה להתאמן לקראת רכש התותחים. בימים ההם יכולת רק לחלום על טיסה לחו"ל וזה נחשב לכבוד גדול מאוד". אך אל"ם (מיל') גור שהיה ניצול שואה לא הסכים לטוס לגרמניה. "אמרתי לו 'אני מצטער מאוד, מעולם לא סרבתי פקודה אבל אני נאלץ לעשות זאת עכשיו. הריח של המדים הגרמניים עדיין צרוב בזכרוני, זה לא בשבילי'".
שלושה שבועות לאחר מכן הציע לו האלוף עזר ויצמן ז"ל, מפקד חיל־האוויר דאז, הצעה אחרת: לטוס לאמריקה. "בטח שהסכמתי מיד", אמר אל"ם (מיל') גור. "בהתחלה לא הבנתי מדוע זכיתי לכבוד הזה. בהמשך הסתבר לי שהתבטאתי בכל מיני פורומים בנושא רכש טילים ואמרתי שלדעתי הם לא יכולים להיות בשום חיל חוץ מחיל־האוויר משום שהוא זה ששולט בשמיים וזה הכי הגיוני. כנראה שמישהו שמע אותי וזה התגלגל".

להתחיל מבראשית
בזמן שרס"ן גור, מפקד המשלחת, החל לסגור את הפרטים האחרונים מול האמריקאים, החלה גם להתגבש המשלחת וכל חבריה נשלחו לקורס הכנה לקראת הטיסה. "על פי הוראת בן־גוריון הוטל עלינו ללמוד אנגלית ונימוסין וכל מי שלא נשא שם עברי, היה צריך לדאוג לאחד כזה", נזכר סא"ל (מיל') עמרי יחיאלי, אחד מקציני המשלחת. "לימדו אותנו הכל מהתחלה: החל מאיך להחזיק מזלג ועד לקורסים בהיסטוריה אמריקאית ואפילו כיצד להתנהג לבחורות בנימוס".
בקורס ההכנה נפגשו חברי המשלחת לראשונה ומאז ועד היום הם שומרים על קשר הדוק, ממש כמו משפחה. "חווינו חוויות בלתי רגילות יחד", מספר אל"ם (מיל') שלמה טל, שהיה חייל במשלחת. "אנחנו מקפידים להיפגש אחת לתקופה ולהעלות חוויות וזכרונות, זה משהו נדיר למדי באווירה הצה"לית של היום, 50 שנה זה המון זמן בכל קנה מידה". מורשת המשלחת מהווה עד היום את הבסיס הערכי והחברי בעיצובו של מערך ההגנה האווירית שהם היו בין מקימיו.
משתמו ההכנות החלו חברי המשלחת להתחלק לקבוצות על פי תפקידים. "תחילה יצאו הצוותים הטכניים יחד עם הקצינים הטכניים ומפקדי המשלחת, מפני שהקורסים שלהם היו הארוכים ביותר, כשנה וחצי", הסביר סא"ל (מיל') עמרי. בהמשך הגיעו הצוותים המבצעיים בהם קציני בקרה וחיילים, שעברו קורסים קצרים יותר. "המטרה הייתה להכשיר את כולנו בהדרגה, לפי משך הקורס כדי שנוכל לבצע מטווח גדול יחד, בתום ההכשרה".

החלום האמריקאי
כאשר הגיעו הצוותים הטכניים לאמריקה יחד עם מפקד המשלחת, החלו ההכשרות בצורה מיידית. "הגענו לפורט בליס, בסיס ענק שהכיל 25,000 חיילים ביניהם איטלקים, יוונים, גרמנים ואפילו סעודים", נזכר אל"ם (מיל') גור. כולם חיו ולמדו יחד בבסיס, אך החיילים הישראלים תמיד בלטו בין כולם, בין אם בהבזקי חוצפה והתחכמות ובין אם בשאפתנות יוצאת דופן.
"אחד מהקצינים במשלחת היה יוחנן לבנון שהתגלה בהמשך כאחד הקצינים הטכניים הטובים במערך. בשיעורים הוא מעולם לא הקשיב למרצה ורק קרא בספר ההדרכה, דקות אחדות לפני סיום השיעור הוא היה מוריד את הספר, מתחיל להציע הצעות ייעול לתכנון המערכת ומשאיר את המדריך המום", מתאר אל"ם (מיל') גור. "זה הביך אותי מאוד, הייתי כועס עליו ומבקש ממנו להפסיק. אבל בסופו של דבר, היוזמה שלו ושל אחרים היא זו שהביאה לפיתוח המערכת באופן בלתי רגיל כשהגענו לארץ. אחרי כמה שנים אפילו האמריקאים לא זיהו אותה".
במהלך שהות המשלחת הגיע האלוף ויצמן לבחון את הנעשה. לאחר ביקורו, בסוף שנת 1964, קיבל רס"ן גור מכתב מפתיע. "הוא פנה אלי 'אריה ידידי'", נזכר מפקד המשלחת. "והמשיך 'לא התרשמתי שאתה מאלה שמצפים למכתבים והמלצות, אבל חשוב לומר לך זאת: אתה יודע שלא הייתי מתומכי ה'הוק' אך מסתמן שאנו קרובים להתמודדות עם המצרים. חיל־האוויר יהרוס הכל במצרים ואחר־כך המטוסים וה"הוקים" יגנו יחד על שמי המדינה'. בהמשך הוא ציין שהאתגר האמיתי יחל כאשר נגיע לארץ וכך באמת היה".
אישורו של מפקד חיל־האוויר לצורך במערכת והכרתו בחשיבותה כחלק מהחיל, דירבן מאוד את אנשי המשלחת להמשיך בפועלם ולהצליח.

7 בום
"בתום תקופת הלימודים בארה"ב היינו צריכים להרכיב סוללה, לפרוס בשטח וליירט מטרות בהצלחה", הסביר סא"ל (מיל') עמרי. המועד למטווחים נקבע כשנה וחצי מראש וכשהגיעו אנשי המשלחת לאחר ההכשרה הארוכה, הם הצליחו ליירט שבע מטרות באופן מלא.
"החיילים והקצינים מהחילות האחרים כל כך התרשמו מההצלחה שלנו עד שהגיעו כדי ללחוץ לנו ידיים, אולי כדי להידבק בהצלחה". כעת, הגיע הזמן לשוב הביתה ולהפוך את המערכת למבצעית באופן מלא. במפקדת חיל־האוויר הוקמה מפקדת טק"א ובראשה עמד מפקד המשלחת שהועלה לדרגת סא"ל וקיבל את התואר קטק"א (קצין טילי קרקע־אוויר). במקביל לכך החלו החיילים בתרגום החומר הרב שנאסף ובהכנת מערכי שיעור במקצועות הטכניים והמבצעיים השונים. ציוד לארבע סוללות ראשונות החל להגיע באניות באביב 1965 והן הוצגו לראווה במצעד יום העצמאות של אותה השנה.
מהר מאוד עברו אנשי המערך מחגיגות לפעילות מבצעית: כבר במאי 1969 הפילו אנשי סוללת בלוזה "מיג־21" מצרי וזו הייתה ההפלה הראשונה בהיסטוריה העולמית למערכת ה"הוק" שהביאה גאווה גדולה. השאר? היסטוריה.

לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

עוד באותו מדור

זה לא בשמיים

חברת "שמיים" פועלת להטמעת שיטות ההכשרה והנחלת תרבות העבודה של חיל-האוויר בעולם האזרחי. מתברר כי השיטות יעילות מאוד גם בעולם העסקי ובבתי-הספר ומביאות לתוצאות גבוהות גם באזרחות

יש לו כנפיים

כנפי טיסה שונות ומשונות, תגי בסיסים שכבר אינם קיימים וסמלים נדירים אשר יוצרו עבור אנשי חיל–האוויר עם הקמתו, הם רק חלק מאלפי פריטי אספנות המרכיבים את אוסף הסיכות, סמלי היחידות, תגי הבסיסים, הפאצ'ים, אותות המלחמה והצל"שים של שלמה פרידמן, שממשיך לאסוף אותם כבר כמעט יובל שנים