בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 214 26/12/13
גיליון 100 שנות תעופה עברית.
מצורף גיליון ילדים

100 שנות תעופה בארץ ישראל

לטוס רחוק

שנת 2113. התעופה בארץ ישראל חוגגת 200 שנות פעילות, זמן מצוין לביקור במוזיאון העתיד. אוטומטי, זו מילת המפתח וטייסים הם אנשים שעשו פעם את מה שאיש כבר לא עושה

דוד גרינוולד

האישה בחלוק הלבן פותחת בעדינות את כף ידה. "תכירו את הצרצר", היא אומרת ובתנועה חדה משליכה משהו לאוויר: הצרצר פורש כנפיים זעירות ומתחיל לעוף ואז, לפתע, רואים תלמידי הכיתה החמישית את עצמם על קירות החדר העגול, כפי שנקלטו במצלמה הזעירה המותקנת בעיניו של היצור הקטן.
הם צוחקים.
"התמונה מטושטשת", מגחך אחד הילדים, "מאיזו שנה הענתיקה הזו?".
"2029", משיבה האישה בחלוק הלבן. "אתם יכולים לצחוק, אבל זו הייתה איכות הצילום הכי גבוהה בזמנו. הצרצר היה הממל"ט (מיקרו מטוס ללא טייס) השני, פיתוח של הפרפר שקדם לו. במונחים של פעם, בראשית עידן הננו־טכנולוגיה, הוא היה כמעט בלתי־מורגש, רק שלושה סנטימטר. בגודל של צרצר אמיתי".

לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

"מה, הייתה באמת חיה כזו?", שאל הילד, שהרצין לפתע. "מה עשו עם הממל"ט?".
"במכשיר הקטן הזה השתמשו החיילים שלנו כדי לצלם מקומות אליהם לא יכלו להיכנס. אחד החיילים היה זורק אותו באוויר, ממש כמו שעשיתי קודם והצרצר היה מוצא בעצמו את הבית המיועד, את החור הקטן ממנו ייכנס ואפילו את נקודת המסתור הטובה ביותר בחדר. הוא העביר בשידור חי תמונה באיכות גבוהה מאוד יחסית לזמנים ההם".

ללא מגע יד
הילדים מרותקים והאישה בחלוק הלבן לא מאבדת את המומנטום. היא שולחת אצבע לכיוון המסך העגול והתמונה של הילדים מתחלפת בתמונה של "עוצם", מטוס קרב ללא טייס, מתוצרת תעשיית האוויר והחלל.
האולם רחב ידיים, דמוי־כיפה ומסכיו גדולים ולכן מוצג "עוצם" כמעט בגודלו הטבעי. "זה היה מטוס הקרב הראשון של חיל־האוויר הישראלי שהופעל כולו על־ידי מחשב. הוא נכנס לשימוש כבר בשנת 2045 והיה בזמנו המטוס המתקדם בעולם. הוא היה הראשון שהקיף את כדור הארץ בגיחה אחת, ללא צורך בתדלוק. הוא צויד בטילים מתוחכמים שידעו לפגוע בדיוק במטרה, גם אם שוגרו ממרחק של מאות ק"מ אבל החידוש הגדול ביותר שהציג "עוצם" הוא החומר ממנו הורכב. החומר גרם לו להיות בלתי־נראה ואפילו מכשירי המכ"ם המתקדמים ביותר לא יכלו לאתר אותו".
היא ויתרה הפעם על ההסבר אודות ההמראה האנכית שיכול לבצע המטוס שהמריא ממש מכל מקום. ההדגמה הבאה הייתה המועדפת עליה.
היא סימנה לילדים לעמוד במעגל, סמוך לקירות החדר. כשנעמד האחרון במקום היא קראה: "פעל" ומהרצפה התרוממה הולוגרמה כחולה ומסתובבת. "תכירו את 'כוח', המסוק הבלתי מאויש הפעיל הוותיק ביותר בחיל־האוויר. הכלי פותח על־ידי 'מוצרי־אוויר' ונכנס לפעילות מבצעית לפני 40 שנים בדיוק, בשנת 2073".
ההולוגרמה המדויקת המשיכה בסיבובה, מדגישה כל בורג במסוק והאישה בחלוק הלבן המשיכה את ההסבר. "עד שפותח, הרוטורים של כל המסוקים, כלומר המוטות המסתובבים בעזרתם הוא ממריא, בלטו החוצה והגדילו את נפח המסוק. 'כוח' היה המסוק הראשון שהרוטורים שלו היו בתוך גופו וכך יכול היה להתחמק בקלות מטילי אויב, או להיצמד לחלון בניין בוער כדי לחלץ לכודים בתוכו. בימינו, נדיר לראות מסוקים כפי שנראו פעם וזה הכלי שהביא את הבשורה".
"זה כל מה שהוא עושה?", שאל ילד ממושקף וסחט מהאישה בחלוק חיוך רחב צופן סוד. "לפי פרסומים זרים, 'כוח' מצויד גם בטילים מתקדמים מאוד שיכולים לחדור בונקרים תת־קרקעיים, גם העמוקים ביותר אבל את זה לא שמעתם ממני אלא ממקורות זרים", קרצה. הילדים הרגישו שותפים בסוד כמוס.
"חשוב שתבינו. עד לפני כ־70 שנים, כל המטוסים נשלטו על־ידי אדם ולא היו אוטומטים כמו שהם היום. אנשים היו יושבים ליד מחשבים, מכוונים את מטוס הקרב אל המטרה ומחליטים מתי בדיוק לשחרר את הפצצה. היום, לכלי־הטיס מגדירים משימה והם מבצעים אותה ללא שום התערבות אנושית".

העתיד מחכה
"אז איך הם יודעים לעשות את זה? ומה קורה אם הוא מקבל החלטה לא טובה?", הסתקרן אחד הילדים והאישה בחלוק הבינה שגם הפעם הצליחה לרתק את הקהל, גם אם הוא מורכב מילדים בני תשע.
"בכל מטוס מורכבות מערכות מתקדמות רבות שיודעות לקבל החלטות בזמן אמת ולהעביר אותן לחייל שיושב במגדל הפיקוח, שרואה את כל המטוסים שנמצאים באוויר על מסך אחד ומשגיח שלא מתרחשות טעויות. החייל גם יכול לשנות את ההחלטה שקיבל המל"ט כי העדיפות תמיד תינתן לבינה האנושית, אך עד היום, בעשרות שנים בהן מפעיל חיל־האוויר מטוסים אוטונומיים שמקבלים החלטות בעצמם, דבר כזה לא קרה".
ההולוגרמה המסתובבת שקעה אל הרצפה, שם תמתין לקבוצת המבקרים הבאה. האישה בחלוק קראה לילדים לחזור אל אמצע החדר וביקשה מהם לספור לאחור מ־10. היא גם ביקשה שיהיו מוכנים: משהו לא צפוי עתיד להתרחש.
הם ספרו בחשש וכשהגיעו לאפס החל החדר לרעוד קלות. מהרצפה עלו כיסאות בתיאום מושלם וכשהתיישבו עליהם הילדים נסגרה עליהם אוטומטית חגורת הבטיחות. הם ישבו כעת בשתי שורות מקבילות ומכל קירות החדר, כולל הרצפה והתקרה, נראו שמיים כחולים עם מעט עננים לבנים באופק, כמו עוטפים את ילדי הכיתה.
כעת הם חשו כאילו הם מעופפים. "כך מרגישה טיסה במטוס 'קליראייר 808', מטוס הנוסעים השקוף", הסבירה האישה בחלוק הלבן. "המטוס המריא בפעם הראשונה בשנת 2105 ושבר את שיא המהירות של מטוס נוסעים כשטס מפריז לניו־יורק בשעה אחת בלבד. אתם יודעים כמה זמן לקחה טיסה כזו לפני 100 שנים?"
"10 שעות", ענה אחד הילדים. "סבא שלי, שאבא שלו היה טייס קרב במטוס F־35 סיפר לי".
"מה, פעם באמת אנשים היו יושבים בתוך המטוס ומחליטים לאן הוא יטוס?", שאל ילד אחר.
"ממש ככה", ענתה שוב בחיוך. "אבל זה עוד כלום - פעם אנשים גם היו נוהגים במכונית".
הכתבה הוכנה בסיוע אריה אגוזי וד"ר אהרון האופטמן

עוד באותו מדור

אור לדואים

התעופה העברית בארץ ישראל החלה להתפתח בזכות קומץ של "משוגעים" שעשו הכל כדי לעוף גבוה. בין טיסות בדאונים לבתי־ספר לטיסה שהשתייכו למחתרות הם הניחו את היסוד למה שיהפוך ברבות הימים לחיל־האוויר של מדינת ישראל

במבט על

תצלום אווירי אחד שווה אלף מילים ומאה שנות תעופה מעל ארץ ישראל מביאות עמן אלפי צילומים מהאוויר. יחד עם הצילומים מגיעה כמות בלתי נדלית של סיפורים מרתקים אודות מלחמות העבר, בניית הישוב היהודי והתפתחות הצילום האווירי. ארץ ישראל במבט מהאוויר