בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 214 26/12/13
גיליון 100 שנות תעופה עברית.
מצורף גיליון ילדים

100 שנות תעופה בארץ ישראל

במבט על

תצלום אווירי אחד שווה אלף מילים ומאה שנות תעופה מעל ארץ ישראל מביאות עמן אלפי צילומים מהאוויר. יחד עם הצילומים מגיעה כמות בלתי נדלית של סיפורים מרתקים אודות מלחמות העבר, בניית הישוב היהודי והתפתחות הצילום האווירי. ארץ ישראל במבט מהאוויר

שני פומס ומיכל חיוט

כנף מטוס נראית בבירור. ברקע המטושטש ניתן להבחין ברחובות עכו של שנת 1913. כך נראה התצלום האווירי הראשון של ארץ ישראל. הצלמים, הטייס מרק בונייה והמכונאי ג'וזף ברנייה הצרפתים, היו בעיצומו של מסע בן שבעה שבועות באגן הים התיכון. הצילום הזה כנראה לא עומד בסטנדרטים של צילום מקצועי, אך מדובר ברגע מכונן בתולדות הצילום האווירי בארץ ישראל.

לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

100 שנות צילום
בניגוד לסוגי אומנות אחרים כמו הפיסול או הציור, התפתח הצילום הקרקעי והאווירי של ארץ ישראל במקביל להתפתחותו בעולם. רק חמש שנים לפני אותה תמונה היסטורית בשמי עיר הנמל עכו, צולם בשנת 1908 צילום האוויר הראשון ממטוס על־ידי האחים רייט. "ראשית הצילום הייתה באנגליה ובצרפת", אומר גיא רז, צלם, חוקר ואוצר צילום. "והצרפתים היו הראשונים לצלם את ארץ ישראל גם מהקרקע וגם מהאוויר. לכן זה מתחבר".
מאז אותה תמונה פשוטה אך חשובה, כמעט ולא פסקו גיחות הצילום מעל ארץ ישראל. התצלומים האוויריים של הארץ שימשו במרוצת השנים למטרות שונות החל מתכנון מבצעים ויעדי תקיפה ועד לתעמולה של התנועה הציונית.
כמובן שלא רק אנשי הישוב היהודי לקחו חלק במבצעי התיעוד בשנים שקדמו לקום המדינה. בין הצלמים שחלפו מעל ארץ ישראל היו הבריטים, הגרמנים, האוסטרלים ועוד רבים אחרים כשהצלמים מהמדינות הזרות לא תיעדו רק מתוך צורך צבאי אלא מתוך תחושת שליחות תרבותית - דתית וזיקה לארץ קדושה עבור רבים. כך, בניגוד למקומות אחרים בעולם, זכתה חלקת הארץ הקטנה הזו לתיעוד אווירי נרחב ורציף במשך מאה השנים האחרונות.
"למעשה, מאה שנות תעופה בארץ ישראל הן גם מאה שנות צילום אווירי כאן", פוסק רז. "ארץ ישראל היא אחד המקומות המכוסים ביותר בעולם מבחינת צילום. הסיבה העיקרית לכך היא האירועים הצבאיים שהתרחשו כאן. אלה לא דברים שקיימים בהרבה מדינות. למה שיצלמו את שוויץ או מרוקו מהאוויר? כאן זה התחיל במלחמת העולם הראשונה עבר בתקופת המנדט הבריטי, ומלחמת העצמאות והגיע להקמת מדינת ישראל וצה"ל".

תמונות מלחמה
אחת התקופות מהן נותרו אלפי צילומים אוויריים של אדמת ארץ ישראל היא מלחמת העולם הראשונה. "במלחמת העולם הראשונה פעלו כאן עשרות רבות של מטוסים מכל הצדדים. כולם צילמו למטרות מודיעין, הפצצה ותקשורת", אומר ד"ר דב גביש, גיאוגרף העוסק בהיסטוריה של המיפוי והצילום האווירי בארץ ישראל. "מסתבר שיש אוצרות גנוזים אדירים של תצלומי אוויר מאותה התקופה. היו פה גרמנים, בריטים וגם אוסטרלים. הם צילמו בראש ובראשונה למטרות המלחמה ואלה היו בעיקר גיחות מודיעין".
שנה לאחר הצילום הראשון בשמי הארץ, כחלק ממאמצי הלחימה של הצדדים השונים החל משנת 1914, ניסה כל אחד מהצבאות הלוחמים לספק תמונת מודיעין מדויקת ביותר. לתורכים לא היו האמצעים המתאימים להשגת תמונות אוויריות איכותיות ולכן הם נעזרו בבני בריתם הגרמנים שהחזיקו ביכולות צילום גבוהות באותה התקופה.
"החומרים הכי יפים מאותן השנים הם של הגרמנים", מחווה רז את דעתו. "היה להם ציוד צילום משוכלל והם היו מובילים בתחום".
רוב הצילומים מתקופת אותה מלחמה מציגים אזורי קרבות. לא היה צילום שיטתי אלא רק תצלומים של אזורים בעלי חשיבות אסטרטגית על־פי הצורך הצבאי. "צילום אווירי נתן הרבה יתרונות, אפילו ברמה הסימבולית", מתאר רז. "עצם העובדה שאתה שולט מלמעלה וזוכה במבט מנקודה גבוהה משפיעה פסיכולוגית על מי שנמצא על הקרקע. חייל שרואה מטוס אויב מעליו נכנס מיד למגננה".
שנים לאחר מכן, בתקופת מלחמת העולם השנייה, היו אלה רק הבריטים שצילמו את ארץ ישראל מהאוויר. בדצמבר 1944 הם החלו במבצע תיעוד מקיף ולראשונה צולמה ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה ותועדו אזורים שלא נתפסו עד אז בעין המצלמה. סדרת צילומים זו נושאת את הקוד PS. בגיחה הראשונה של אותה סדרה תיעדו הבריטים מגובה של 15,000 רגל את בית הכרם ובית־החולים שערי צדק בירושלים.

עבודה עברית
גם בישוב היהודי התפתח עניין בתיעוד באוויר, אך לא רק לצרכים צבאיים. התנועה הציונית זיהתה את הפוטנציאל הטמון בצילומי האוויר כחלק ממסעות תעמולה. הצילומים האוויריים של הישוב היהודי תיעד את צמיחתו ופיתוח הארץ כאשר מי שהיו אחראיות על הנושא היו מחלקות הצילום של קרן היסוד וקרן קיימת לישראל.
הצלם הראשי היה זולטן קלוגר ז"ל, ששירת בעברו כצלם אוויר בצבא האוסטרו־הונגרי ועלה לארץ ישראל בשנת 1933. החל מאותה שנה הוא החל במסע התיעוד של הישוב היהודי בארץ ישראל כשהתמונות אותן צילם ותיעדו את התיישבות היהודים בארץ ישראל הציגו בעיקר יישובים שהופיעו על הגלויות של התנועה הציונית ואלבומי מתנה מהודרים.
יכולות צילום האוויר המרשימות של קלוגר ז"ל, שהשתמש לרוב בטכניקת צילום אלכסונית, הציגו תמונות ונופים מרהיבים ביופיים וכבר באותה השנה הוא צילם 250 תצלומי אוויר ובהם סדרה של יישובי חומה ומגדל.
צילומיו שירתו את האתוס הציוני והציגו נושאים כמו רכישת קרקעות, הקמת יישובים ואורחות חיים. בניגוד לצילומי תעמולה שצולמו על הקרקע והציגו את היהודי שבונה את הארץ, תצלומי האוויר לא היו מבוימים וסיפקו באופן עוצמתי יותר מידע אודות תנופת הפיתוח של הישוב היהודי על אדמת ארץ ישראל.
בין השנים 1940־1946 אסרו הבריטים על צילום בשמי ארץ ישראל. הם גם החרימו כמאה תמונות של הקרנות שהושבו עם תום מלחמת העולם השנייה. בסוף שנת 1946, לאחר שבוטל האיסור, המריא קלוגר לגיחות צילום נוספות וחזר ליישובים שצילם בעבר למטרת השוואה.
עבודתו של קלוגר זכתה גם להכרה אומנותית. צילומיו הוצגו בתערוכת "לנשק ולמשק - פני עם וארץ" במוזיאון תל־אביב בשנת 1943 וחמש שנים לאחר מכן, בשנת 1948, הציג שוב את עבודתו במוזיאון לבקשת המנהל דאז, ד"ר חיים גמזו. "קלוגר הוא אחד הצלמים החשובים ביותר בתולדות הצילום בארץ ישראל", מדגיש רז. "הוא תיעד מלמעלה את ההתפתחות של ההתיישבות היהודית בארץ כשצילם מקומות חשובים כמו נהלל, הכנרת ופיתוליו של נהר הירדן".

לזרוק פילם ממטוס
בשנת 1948 בה זכו צילומיו של קלוגר ז"ל להכרה אומנותית, הן עוררו גם עניין אחר, הפעם עניין צבאי. מי שהתעניין היה מטה חיל־האוויר העברי שהזדקק לתמונות לשימוש צבאי. אמנם הצילומים הציגו בעיקר ישובים יהודיים ורק במקרים בודדים השתרבב לתוכם כפר ערבי, אך חיל־האוויר הצעיר נזקק לצילומים על־מנת להכין עצמו ללחימה. הכוונה הייתה לבנות "תיקי כפרים" - מעין "בנק מטרות" של הישובים הערביים. לאחר השימוש שעשה חיל־האוויר בחומרים המתאימים, הושבו הצילומים לבעליהם.
זו לא הפעם הראשונה בה השתמש הישוב היהודי בצילומים לצרכים מבצעיים: כמה שנים לפני כן הוקמה יחידה אווירית של הפלמ"ח ומרבית תצלומי האוויר של הישוב היהודי ששימשו לתיקי הכפרים צולמו החל בשנים 1943 - 1948.
כזכור, באותן שנים הוטל איסור בריטי על צילום אווירי, אך גם בתקופה זו עלו טייס הפלמ"ח לאוויר לגיחות צילום ולאחר שצילמו, היו פונים הטייסים לכיוון גבעת ברנר שם היו זורקים את הפילם. כאשר הגיע סרט הצילום לקרקע לאחר נפילה חופשית מגובה רב, היו מפתחים אותו. "כך הם נחתו ללא תצלומים", אומר רז.

הסיפורים שעוד לא גילינו
יכולות הצילום מהאוויר כיום מתקדמות הרבה יותר. ברשות הצלמים אביזרי צילום חדישים, מכשירים משוכללים ויכולות מקצועיות רחבות. כבר אין שימוש בסרט צילום או תשלילי זכוכית מצופי ג'לטין אך בניגוד למה שאנחנו יכולים לחשוב, תוקפם של תצלומי אוויר לעולם לא פג. אפשר לגלות בהם שפע של עובדות וסיפורים היסטוריים מרתקים. "הצילומים האוויריים של אותן שנים פותחים דלתות שלא יאומנו גם היום", אומר ד"ר דב גביש. "אפשר לגלות מהם לא מעט עובדות וסיפורים היסטוריים מרתקים".
כך למשל, בתמונה שצולמה בדצמבר 1945 בשמי העיר יפו מתגלה למרבה ההפתעה כיכר שתוכננה בהמשך שדרות ירושלים. קוטרה: 300 מטרים. לולא הופיע הצילום הזה, לא היינו מגלים אודות אותה כיכר מרשימה בגודלה. "זה היה ממצא מקרי מאוד", מתפעל ד"ר גביש.
התמונות שצולמו על פני 100 שנות צילום אווירי בארץ ישראל מהוות מסמך היסטורי. במבט עליהן, ניתן לגלות פרטים לא רק אודות ההתפתחות של הצילום האווירי אלא גם על החיים על אדמת ארץ ישראל ב־100 השנים האחרונות.
"גם היום חוקרים משתמשים בצילומים האלה, בעיקר של הבריטים", מסביר רז. "זה נותן להם את קנה המידה. יש שלוש נקודות זמן שאי אפשר לראות במדינות אחרות מהאוויר: ראשית המאה, אמצע המאה וסוף המאה, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה וצה"ל. זה מראה את השינוי ואת ההתפתחות לאורך השנים. אי אפשר לראות את זה במדינות אחרות".

עוד באותו מדור

כתבת תדמית

תדמיתו של חיל־האוויר בעיני החברה הישראלית השתנתה במהלך השנים שחלפו מאז הקמתו. תפקיד חשוב בתהליך זה היה לכרזות חיל־האוויר אשר מעבר להיותן יצירות אומנות לכל דבר, לקחו חלק גדול בהפיכת תפקיד הטייס לתפקיד היוקרתי ביותר בצה"ל

התחנה הבאה: ארץ ישראל

ארץ ישראל שימשה תחנת ביניים עבור חברות תעופה שונות הרבה לפני הקמתה של מדינת ישראל. החל משנות ה־30 פעלו כאן טיסות להובלת נוסעים או משלוח דואר, מטוסים ביצעו נחיתות והמראות בשדות־תעופה מאולתרים והיו אפילו גם מי שנחתו והמריאו מהכנרת