בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 214 26/12/13
גיליון 100 שנות תעופה עברית.
מצורף גיליון ילדים

כתבות

הצלצול הוא בשבילם

הכשרתם של טייסי ונווטי הקרב בחיל־האוויר היא אחת מהארוכות, המאתגרות והמגוונות בצה"ל וכך, אחרי כמעט חמש שנות לימוד, שינון ובעיקר אימון מסכמים אנשי צוות האוויר שהפכו מבצעיים לאחרונה בבסיס רמת־דוד, את מה שעברו עד כה וגם מביטים כבר אל העתיד

נועה פניגשטיין | צילום: גיא אשש

הנווטים והטייסים עוצמים את עיניהם לראשונה אחרי יום ארוך. דרגות סגן צמודות לכתפיהם אבל כעת הכתפיים הללו שוקעות אל שנת הלילה אלא שהמצב הזה לא נמשך זמן רב ולפתע מפלחת את האוויר סירנה שאינה משתמעת לשני פנים: עכשיו צריך לקום ומהר. הדריכות שהתפוגגה לאיטה אל המזרון צריכה להביא אותם תוך חמש דקות לאוויר.
"פתאום אתה מוצא את עצמך במטוס באמצע הלילה", משחזר סגן גלעד, טייס קרב בטייסת "העמק" את ההזנקה הראשונה שהעירה אותו בחפזון. "בדרך כלל אתה מוכן ודרוך, חליפת הטיסה עליך ואתה מחכה בדיוק לרגעים כאלה. פה מעירים אותך מהחלום הכי מתוק, לא צחצחת שיניים, אתה מלא בקורי שינה והרגע בו אתה מתעורר באמת הוא ההמראה".

לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

לא בכדי משאירים רגעים שכאלו את חותמם בזיכרונם של הטייסים. לאחר כחמש שנות הכשרה מפרכת, עכשיו האזעקה היא גם בשבילם.
"סיום ההכשרה המבצעית היא תפנית גדולה מאוד והשינוי מתבטא בלחץ בזמן הסירנה", מתאר סגן ש', נווט קרב בטייסת "העמק". "במשך שנים אתה יודע שכל העיסוק המבצעי שייך לגדולים ולא לך. פתאום אתה חלק מזה".
סגן ש' וסגן גלעד הם שניים מתוך קבוצת אנשי צוות־אוויר הצעירים בטייסות "העמק" ו"אבירי הצפון" המפעילות מטוסי "ברק" (F־16C/D) בבסיס רמת דוד. בחודש שעבר הם סיימו את שנות הכשרתם הארוכות והפכו לטייסים מבצעיים, כאלה שעונים לראשונה לקריאת הסירנה.

נפילת האסימונים
בצהרי יום ההכשרה האחרון, כולם כבר מדמיינים את מנוחת הסיום ואת תחילתו של פרק חדש בחייהם כטייסים מבצעיים כשלפתע מייללת שוב האזעקה. אזעקת הפתע האחרונה בהכשרתם המבצעית.
"רגע, יש בעיה", אומר אחד מהם בהשתאות, "אני לא רואה רכב". הם לובשים במהירות את חליפת הטיסה שלהם ומחכים למכונית שתסיע אותם אל הדת"ק. "תתחילו, תתחילו לרוץ", פוקד עליהם בחיוך מפקד ההכשרה.
מסלולו של איש צוות אוויר בחיל־האוויר ארוך ומפותל. אחרי שלוש שנות קורס מגיעה ההכשרה המבצעית הנמשכת בין שנה לשנתיים ואת סיומה חותמים שבועיים אינטנסיביים במיוחד. "אלה הימים האדירים והטובים ביותר שיכולים להיות לטייס", נזכר סרן בן מטייסת "אבירי הצפון". "המתארים הכי מורכבים והמשימות הכי מהנות. כמעט כל גיחה היא בלתי מתוכננת (בלת"ם)".
בתקופה קצרה זו יש למפקדי ההכשרה הזדמנות לבחון את הלוחמים הצעירים ולהציב בפניהם שלל תרחישים, לעיתים במטרה לדחוף אותם אל הקצה.
"הגיחה הכי מאתגרת שלי הייתה משימת אוויר־אוויר בהפתעה", ממשיך סרן בן. "תודרכנו, הדגשנו ונערכנו להמראה לתקיפה עם פצצת אימונים. לפתע, באוויר, הבקר שינה את המשימה והודיע שאנו צריכים לטוס לים, לזרוק את הפצצה ולעבור למשימה להגנת שמי המדינה. אין דרך להתכונן מהקרקע לאפקט ההפתעה ולאדרנלין שמציף אותך".
גם גיחות הבלת"ם שנועדו להמשיך ולהכין את הלוחמים עשויות להיות משעשעות. "בשבוע האחרון כל הטייסת החליטה למתוח אותנו", מספר סגן גלעד. "כל ההנהלה נקראה לשיחה חשובה ממרכז השליטה. אנחנו כמובן רצינו לרחרח ולהבין מה קרה אז הצטרפנו. שמענו שמטוס ישראלי הופל בלבנון, שכל כוננויות התקיפה עולות לזנק ואנחנו, הצעירים, נבחרנו להיות כוח החלוץ של הטייסת לתקיפה", הוא מתאר בחיוך. "בסוף הבנו שהבדיחה על חשבוננו, אך בכל זאת המשכנו בתרגול וזה היה אימון מצוין".
האימונים הקשים והאינטנסיביים המסיימים את ההכשרה מחדדים את היכולת המבצעית אך אינם מסתכמים רק בכך. חלק מהתרגולים מביאים את הלוחמים להרהורים אודות תפקידם ותפקודם. "באחד המתארים של היירוט ההתקפי דימו מטוס אויב שעשה צעד התקפי נגדנו ולא זיהינו שהוא שם", משחזר סגן ש'. "זה היה רגע חם מאוד והסיטואציה הייתה קיצונית. זה גורם לך לחשוב על הסכנות שאורבות ועל כמה צריך להיות חד תמיד. יש נקודות בהן נופלים אסימונים וזו הייתה אחת מהן".

נחלה חדשה
עכשיו עומדים אנשי צוות־האוויר למרגלותיו של הר הכרמל, אליו צעדו ברגל מבסיס רמת־דוד. כאן מתקיים טקס סיום ההכשרה המבצעית שלהם החותם שבועיים של אימונים אינטנסיביים וגם כחמש שנים של הכשרה מפרכת. הטקס הצנוע מסמל שינוי גדול: הפיכתם לטייסים מבצעיים וכניסתם הרשמית לטייסת.
"לוחמים ולוחמת, היום מגיע לקיצו פרק ראשון בהיסטוריה שלכם כטייסים וכקצינים בחיל־האוויר.
מנקודה זו, השגיאה הגדולה ביותר שתוכלו לעשות היא להישאר במקום. אל תתפשרו על תוצאה שהיא פחות מהטובה ביותר וברגעים בהם החלטתם להתפשר, ודאו כי אתם עושים זאת למטרה נעלה. אני גאה ואפילו נרגש על כך שנפלה בחלקי הזכות לקחת חלק בתהליך ההכשרה שלכם ולהביא אתכם לקו הסיום", אמר בטקס סרן ה', מפקד ההכשרה של טייסת "העמק".
ואכן, גם אצל המפקדים אפשר להבחין בחשיבותו של אירוע סיום ההכשרה, אולי לא פחות מאשר עבור המסיימים. "זה משמעותי מאוד. הם הגיעו צעירים, חדשים ולמרות שיצאו מכמעט ארבע שנים של קורסים הם היו עדיין בוסריים", מתאר סרן ה'. "הם באו עם בסיס עליו צריך להלביש את כל היכולות אותן צריך לוחם צוות אוויר. עברתי איתם את ההסבה מהיום ראשון וראיתי אותם מתפתחים מטייסים צעירים עד למקום בו אני סומך עליהם וטס לצדם".
מעבר לכניסה לעולם המבצעי, נכנסים כעת אנשי צוות האוויר לעולם חדש נוסף - הטייסת. זו משמשת כמערכת תמיכה יציבה וכמסגרת בה יכולים הצעירים להתייעץ עם הבוגרים מהם, לטעות וללמוד מטעויותיהם.
"אני זוכר שהגעתי לטייסת", מספר סגן גלעד. "הגענו חבורה של סדירים ופתאום זו קבוצה ענקית של אנשים שחווים את אותו תהליך והם כאן כדי להישאר. הכניסה לטייסת חידדה לי את ההכרה בכך שחברות היא אחד הדברים החשובים ביותר כאן".
השילוב במסגרת שונה מכל בחינה. הם כבר לא במעמד של "תלמידים במבחן" אלא אנשי צוות־אוויר צעירים שמשימתם הגדולה ביותר היא להשתפר. "היתרון הוא שיש תמיד שלושה דורות במקביל ואתה מוקף מכל כיוון", מסביר סגן ש'. "עם החברים בגילך אתה יכול לחלוק בעיות ועם הבוגרים יותר אתה יכול להתייעץ. האנשים תמיד עוטפים אותך ברגעי המשבר וברגעי ההצלחה".
הטייסת היא גם סוג של משפחה חדשה אליה הם נכנסים והיא תלווה אותם בהמשך שירותם. "אתה נכנס לעולם של הטייסת ברגע", מספר סרן בן. "חיי היומיום שלהם הופכים לחייך וזו הפעם הראשונה שאתה שייך באמת. זהו, הגעת לנחלה שלך. חיכינו לזה הרבה מאוד זמן, בין הכשרה להסבה ולא יכולנו לבקש מקום טוב יותר. עכשיו יש תחושה של הצמחת שורשים חדשים".
"אני גאה בעיקר על הדרך בה מצאתם את מקומכם בטייסת והפכתם לחלק בלתי נפרד ממנה, באופן המקשה כמעט לדמיין אותה בלעדיכם", ממשיך סרן ה' בדבריו. "אני יכול לומר, בלי טיפה של ציניות, כי אני מעריך ומוקיר כל אחד ואחת מכם בראש ובראשונה על ההזדמנות שנתתם לי לחלוק מנסיוני וללמד אתכם את מה שגדולים וטובים ממני לימדו אותי בעבר".

סיום והתחלה
שמש מדברית קופחת מעל בסיס חצרים ואת ההתרגשות באוויר ניתן לחתוך בסכין, כאשר מסיימי קורס־הטיס מקבלים את כנפי הטיס הנחשקות. מכל כיוון רואים חיוכים: חיוכי המשפחות, חיוכי המפקדים וכמובן חיוכי אנשי צוות־האוויר החדשים. אך דווקא הם יודעים שהמסע לא רק שלא הסתיים אלא מתחיל. "מסדר הכנפיים הוא בעיקר סיום נוצץ", נזכר סגן גלעד. "המדים כחולים, הנעליים מצוחצחות וזו הרגשה טובה ומספקת אבל אתה יודע שכלום לא נגמר. מעבר להכל, הטקס הוא בעיקר סמלי".
לעומת טקס סיום קורס־הטיס, טקסי סיום ההכשרה המבצעית צנועים ובעיקר פנימיים. לכל טייסת טקס משלה ומנהגים משלה, מפקד חיל־האוויר לא יגיע והתאריך מצוין ביומניהם של חיילי הטייסת בלבד. אך עבורם, החשיבות גדולה ביותר. "סיום ההכשרה משמעותי מאוד", אומר סגן ש'. "האחריות שאתה מקבל על הכתפיים והפרק החדש שנפתח בחיים שלך".
היום שאחרי סיום ההכשרה הוא יום חדש במלוא מובן המילה. "אחרי כל כך הרבה זמן אני נותן ולא רק מקבל", נזכר סגן גלעד בהזנקת האמת הראשונה שלו. "מצד אחד ההכשרה היא תקופה טובה כי אתה במרכז, טס הכי הרבה, משקיעים בך המון אבל מצד שני, זה מייגע. עכשיו אתה יכול לתת חזרה את מה שהעניקו לך".
צלצול האזעקה המעירה אותם משנתם נחרט לא רק כי היא תולשת אותם משנתם ומעמתת אותם עם העייפות אלא בעיקר משום שזו היא אזעקת אמת ראשונה. "אתה מבין את המשא שעל כתפייך", מסכם סגן גלעד. "אתה האדם ששומר על שמי מדינת ישראל. בסופו של יום, אתה האדם שמפקד חיל־האוויר והאזרחים סומכים עליו".

עוד באותו מדור

בין דמיון למציאות

חיל־האוויר טס אל המאה ה־21, הפעם על הקרקע. מרכז אימון מתקדם ובו מאמן משימתי (סימולאטור) חדש יאפשר לאנשי צוות־האוויר לשפר את יכולותיהם, אבל לא רק להם. גם אנשי מערך הבקרה יתאמנו במקום והאימון המשותף ישפר את היכולות המבצעיות של חיל־האוויר

הראשונה לזהות

הטייסת "הראשונה", טייסת החוזי המאויש היא אחת הטייסות העסוקות ביותר בחיל־האוויר. איסוף מודיעין אסטרטגי וחשיפת מנהרות הן עניין שבשגרה וזה עוד לפני שדיברנו על האקשן האמיתי – הקפצות דחופות לעניינים שהשתיקה יפה להם