בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 206
גיליון 206 31/08/12
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הנוכחי ניתן יהיה לקרוא כשהגיליון הבא יצא.

לגליון זה מצורף לוח שנה

כתבות

יש רופא במטוס?

תגיות: רפואה , יחידת הרפואה האווירית (ירפ"א)

הם האחראים לבטיחות הטייס, צוות האוויר במטוס, להיבטים רבים של הצלחת המשימה והם גם אלו שקובעים מי כשיר לטיסה ומי יישאר על הקרקע. הם יקבעו איזו תרופה יכול טייס לקחת, איך מתמודדים עם כוח ג'י גבוה או אובדן הכרה וכמה שעות שינה צריך לפני המראה: הכירו את אנשי הרפואה התעופתית

שיר גולן צילום: יונתן זלק

"אוגוסט 1970, השבוע האחרון של מלחמת ההתשה בחזית המצרית. סוללת נ"מ משגרת לעברנו והנווט ואני נוטשים את הקורנס. שנינו מגיעים לקרקע ומאותה נקודה מתחילים העניינים להסתבך", מספר אל"ם (מיל') ד"ר יגאל שוחט. "חייל מצרי יורה צרור לרגליים שלי, אני נפגע ומאבד דם רב, נכנס למצב של שוק ומתעורר בבית־חולים. אחרי יומיים כרתו לי רגל, הייתה לי בעיה בתפקוד הכליות ואחרי שבועיים בשבי העדיפו להחזיר אותי מוקדם כי מצבי היה קשה. שנה לאחר מכן החלטתי ללמוד רפואה במסגרת הצבא וביקשו ממני לחזור לחיל־האוויר, לצורך זה טסתי ללימודי רפואה תעופתית בארה"ב וכשחזרתי התמניתי למפקד ירפ"א (יחידת הרפואה האווירית) ולאחר מכן לקצין הרפואה החילי. הרגשתי שזה סוג של סגירת מעגל".

רופא עם כנפיים
במדינות רבות בעולם מוכרת באופן רשמי הרפואה התעופתית כהתמחות וקיימים מוסדות חינוך המכשירים לכך, בעוד בישראל מתקיים קורס אוניברסיטאי בן חמישה שבועות בנושאי טיסה, פיזיולוגיה תעופתית ורפואה תעופתית. המשתתפים בו הם רופאים אזרחים ורופאים צבאיים של חיל־האוויר.
כיום פועלים בישראל כ־40 רופאים תעופתיים: רובם שירתו בחיל־האוויר, 20 אחוז מתוכם בעלי רשיון טיס, חלקם החלו כטייסים בחיל־האוויר ואחר כך בחרו בלימודי רפואה ובדרך כלל הם רופאי משפחה או פנימאים.
"זה תחום ייחודי שצריך להכיר מקרוב ולחיות אותו, אם הנשמה שלך בתוך התעופה", מדגיש סא"ל ד"ר יובל, מפקד ירפ"א, טייס מסוקי קרב.
"חלק גדול מהרופאים התעופתיים בעלי רשיון טיס ויש לא מעט רופאים שהם טייסים בחיל־האוויר", אומר אל"ם (מיל') ד"ר יחזקאל קן, כיום רופא תעופתי בכיר, מנכ"ל בית־החולים "הרצוג" בירושלים ובעברו קצין הרפואה החיילי וטייס מסוקי סער. "כאשר אנחנו עומדים בפני דילמה, אנחנו יכולים לחבוש את הכובע של הטייס ולהבין לנפשו, אחרי הכל אנחנו גם עולים לטיסה ומבחינת הטייס חשוב שידע שהרופא יכול להזדהות איתו".
אבל יש הטוענים אחרת. "לגישה של רופא תעופתי שהוא גם טייס, יכולים להיות גם חסרונות", מודה סא"ל ד"ר ה', רופא תעופתי ומנהל יחידה במרכז הרפואי האקדמי "סורוקה" בבאר־שבע. "לטייס שנעשה רופא עלולה להיות נטייה מסוכנת להחזיר אנשים לטיסה למרות שמבחינה רפואית רשמית הם אינם כשירים לטיסה. בהגדרה, טייסים הם אנשים שלוקחים סיכון אך רופאים הם אנשים שלוקחים סיכון לגבי אחרים".

כנפיים שבורות
כאמור, לאנשי צוות האוויר יש מקצוע ייחודי וסביבת עבודה לא שגרתית. במהלך טיסה נחשף האדם למצבי קיצון ועליו להתמודד עם השפעות תופעות שונות באוויר ומי שאחראי על כשירותם הרפואית של הטייסים למשימותיהם, הם אנשי הרפואה התעופתית.
"בתעופה הצבאית הטייסים נחשפים למצבים פיזיולוגיים שעלולים להשפיע על גוף האדם כמו כוח ג'י, אובדן הכרה כתוצאה מחוסר חמצן (היפוקסיה), אובדן דיחוס (דה־קומפרסיה), מחלת גבהים, עלייה וירידה בלחצים ורעידות", מסביר רס"ן ד"ר ברק גורדון, מפקד מרפאה תעופתית בירפ"א. "יחד עם זאת, אנשי צוות האוויר נדרשים לכשירות המרבית כדי לבצע את הנחוץ למשימת הטיסה. התפקיד שלנו, הרופאים התעופתיים, הוא להכיר את הבעיות הרפואיות ואת השפעת הטיסה בכל מקרה נתון, למנוע אותן ולטפל בהן בעת הצורך. מה שנראה לכאורה פשוט על פני הקרקע, נשקול בכובד ראש באוויר. צריך להסתכל על התמונה הגדולה: אם יש לך כאבים אתה לא יכול להתרכז בהזזת הסטיק וכך אתה מסכן את עצמך, את הצוות, את המטוס ואת המשימה".
"במסגרת צבאית אתה מחליט לעיתים החלטות שלא היית מקבל אם הנסיבות היו אחרות", מבהיר אל"ם ד"ר גיל הירשהורן, קצין הרפואה החילי. "חוץ מטובת המטופל זה גם טובת המערכת, כיוון שהמערכת היא מיוחדת והשיקולים הם מבצעיים".
"במלחמות האחרונות הבנו שנצטרך לטוס אחרת בגלל איומים שונים, ההשלכה הייתה שטייסים שלנו יצטרכו לטוס בגובה רב גם במטוסים לא מדוחסים. מאחר והוראות חיל־האוויר אינן מאפשרות טיסה כזו ולאור העובדה שבטיסה כזו ישנם סיכונים פיזיולוגיים משמעותיים, ירפ"א נדרשה לתת המלצות לטיסה בגבהים האלה", מספר סא"ל ד"ר יובל.
הרפואה התעופתית האזרחית צמחה מתוך הרפואה הצבאית, אך קיימים הבדלים גדולים בין השתיים: מלבד בריאות הטייסים ודיילי האוויר, יש לדאוג למצבם הרפואי של הנוסעים שהם רוב יושבי המטוס. "בניגוד לטייס שחייב להיבדק, הנוסע לא מחויב, כך שיש לנו מעט מאוד שליטה בנושא", מסביר ד"ר קן, "יש סבירות גבוהה שמישהו חולה יעלה למטוס ומחלתו תחמיר כתוצאה משהייה בגובה, אפילו אם מדובר בבעיה זניחה כמו הצטננות. ברפואה מסוג זה יש גם חוסר וודאות. אם יש סיכוי של אחוז שיתרחש אירוע רפואי שיביא לאובדן תפקוד פתאומי במהלך טיסה זה מסוכן מדי. אחוז אחד זה כבר יותר מדי הזדמנויות לאסונות".

"הסיסמה: בטיחות טיסה"
אחת הסוגיות עימה מתמודדים בעולם הטיס היא סוגיית הגיל. כיום, גיל הפרישה בחיל־האוויר עומד על 55 בעוד שברשות התעופה האזרחית השוו את גיל הפרישה לגיל 67, גיל הפנסיה.
"אנחנו יודעים שבגיל מתקדם יש יותר מחלות לסוגיהן: מחלות לב, יתר לחץ דם, פרופיל שומנים בדם מעל למותר, בעיות ראייה ובעיות שמיעה", מסביר אל"ם (מיל') ד"ר יוסף פקטור, רופא רשות התעופה האזרחית. "הסיסמה היחידה לגבי רפואה תעופתית היא 'בטיחות טיסה'. צריך לחשוב על כך בכל החלטה שאנחנו עושים כשאדם לא עומד בתקנות הרפואיות לטיס. למשל, בתוך תקנות הטיס יש סעיף שמעניק לרופא סמכות לאשר רשיון טיס פרטי או אזרחי כאשר הנבדק אינו עומד במגבלות התקנות ואז הוא יכול לקבל רשיון כאשר המגבלה שלו מצורפת לתעודה: חייב טייס נוסף, חייב משקפי ראייה, לא יכול לטוס בלילה".
"קורה שאנחנו מקבלים איש בריא שהגיע לגיל יחסית מבוגר וחלה", אומרת סרן ד"ר חסיה זינגר, רופאה תעופתית בירפ"א, "מצד אחד לא היינו מקבלים אותו כצוות אוויר מלכתחילה, אבל מצד שני, כעת אנחנו לא רוצים לוותר עליו. אנחנו, הרופאים, צריכים להבחין בין מקרים בהם צריך לקרקע ומקרים בהם ניתן להחזיר לטיסה עם מגבלה מסוימת או במערך אחר", היא מדגישה.
גם בקרב הגילאים הצעירים מתעוררים קשיים כשהנתונים הרפואיים אינם מתאימים לדרישות התפקיד. "אנחנו אחראים גם על תהליך המיון הרפואי לקורס־טיס. פעמים רבות מגיעים בחורים בריאים שטיס הוא חלום ילדות עבורם והם נמצאו לא כשירים לתפקיד. בנושא הזה אנחנו הרבה יותר קשוחים וברורים, כי אנחנו רוצים שהמועמדים לצוות אוויר יענו על הדרישות הרפואיות ויתפקדו כראוי בקורס".

חזרה אל השמיים
בין מגוון המקרים המטופלים ביחידת הרפואה האווירית, ישנם מקרים שכנראה לא יופיעו בספרות הרפואית ולא יהיו נהוגים בחילות־אוויר אחרים בעולם.
"טייס קרב שהיה אז בדרגת אל"ם התקשר באחד הימים וסיפר לי שיש לו כאבי ראש חזקים. הוא דיבר עם הרופא בבסיס ומיד הפנינו אותו לתל־השומר", נזכר ד"ר קן, "מצאנו שהוא לקה באירוע מוחי. אם נבדוק בספרות הרפואית, אירוע מוחי פוסל מלהטיס ומנטרל אדם מכל פעילות. לא עברה דקה וכבר קיבלתי טלפון ממפקד חיל־האוויר: ‘דוקטור, תשמע, הוא חשוב לנו מאוד. תראה מה אתם מסוגלים לעשות'. נתנו לו זמן להתאושש מהאירוע והטסנו אותו לסדרת בדיקות במרכז רפואי מיוחד בארה"ב, לאחר מכן החזרנו אותו לטוס בחיל".
"דנו בנושא שברי עמוד שדרה הנגרמים כתוצאה מהפלטה ממטוס. בתוך עמוד השדרה עוברים חוט השדרה ומערכת העצבים וכשנגרם נזק במקום זה, הסבירות לנזק חוזר גדולה יותר", מסבירה סרן ד"ר זינגר. "אחד המקרים היה טייס קרב פעיל כבן 40 והיה חשש גדול בנוגע לשבר בעמוד השדרה שלו. הייתה התלבטות לגבי החזרתו לטיסה: או שהחזרה לטיסה תהיה בעוד זמן רב, או שתחול עליו מגבלה בטיסה, או שיעבור למערך אחר. אספנו את כל החומר מהספרות הרפואית, בדקנו מה נהוג בחילות־אוויר זרים ולבסוף כשהתקבלה החלטה חיובית הייתה שמחה ענקית גם שלי וגם שלו. אבל ישנם מקרים הפוכים, שאדם לא יכול לחזור לטוס והוא מקורקע עד להודעה חדשה ואת לא יודעת אם אי־פעם תוכלי להחזיר אותו לטיסה".
גם בעולם הטיס האזרחי, משתדלים הרופאים לא להיות מקובעים לכללים ולגבולות הידועים. "בחור צעיר בעל רשיון אזרחי מסוג פרטי (2) חולה סכרת התלוי בזריקות אינסולין שלפי התקנות זכאי לרשיון טיס פרטי בארץ וגם בחו"ל, רצה לעשות רשיון מסחרי. לכאורה התשובה היא לא", מספר ד"ר פקטור. "הוא הלך לאחד הרופאים שלנו, הרופא הציע לפנות אלי ולהעמיד אותו לוועדה רפואית מיוחדת. הבחור יצטרך לעשות ניטור של מצב הסוכר והאינסולין בדם. החלטנו לתת לו אישור לעבור את מסלול ההכשרה של טייס מסחרי עם הניטור. זה היה מקרה קיצוני ביותר, מעבר לוועדה הרפואית, הודעתי על כך למנהל רשות התעופה האזרחית ובנוסף יידענו גורמי רפואה תעופתית בארה"ב".

גיחה אל העתיד
הזמנים משתנים ועם השנים מופיעות סוגיות חדשות ואיתן עולות גם שאלות חדשות.
"בעבר היה בחור אחד בטייסת שהיה עושה כושר באופן קבוע. היום, בכל טייסת שישה אנשים רצים מרתון ועוד שלושה עושים 'איש הברזל'. האם זה עדיין נכון לבצע כל שלוש שנים בדיקת מאמץ? האם צריך להגדיר להם מגבלות מסוימות לפני טיסה?", תוהה ד"ר יובל. "דוגמה נוספת: גיל השחרור ממילואים של נשים בתפקידי צוות אוויר עמד על 25. היום המצב שונה, הגיל עלה ל־31 ואנחנו התבקשנו לבדוק נושא של טיסה בהיריון, החל ממידות סרבל הטיסה, באיזה כלי־טיס מותר לטוס ועד כמה ג'י יכול העובר לספוג".
"אנחנו הולכים לקראת תחום בלתי מאויש", חוזה אל"ם ד"ר הירשהורן. "ייתכן שרוב הפלטפורמות לא יהיו מאוישות וכתוצאה מכך פחות אנשים ייחשפו לתנאים הפיזיולוגיים הקיצוניים. כבר היום, רפואה תעופתית מטפלת, מעבר לאנשי צוות אוויר, גם במפעילי כטב"ם, פקחי טיסה, בקרים וגם במי שטס ונחשף לתנאי שהייה באוויר כמו דיילי אוויר ומכונאים מוטסים.
חלק מהרפואה התעופתית תעסוק במרכיבים האישיותיים והפסיכולוגיים ואני מאמין שהרפואה התעופתית בעתיד תתאפיין בהרבה יותר מדדים מדיוקים, בדיקות, הדמיות ומודלים מתמטיים, אבל בסוף יהיה רופא צעיר בשטח שיקבל את ההחלטה גם על סמך הידע שצבר, החושים ולא מעט אינטואיציה".

עוד באותו מדור

מגינים על הבית

ההגנה על בסיסי הדרום הופכת מורכבת ככל שהבסיסים הולכים וגדלים. בשנים הקרובות יאכלסו הבסיסים כמה מהנכסים החשובים של חיל־האוויר ולצורך ההגנה עליהם, הוקמה יחידה שייעודה הוא שמירה הדוקה על כל מטר בבסיסים ומחוצה להם. הכירו את לוחמי "פלגת הנגב"

למד אותי לעוף

כשמדברים על טיסה בחיל־האוויר, התמונה שקופצת לראש היא מטוס קרב ובתוכו אדם בסרבל ירוק ועל חזהו כנפי־טיס אבל כשיוצאים מהפורמט הצבאי, התמונה משתנה: סלי קש, בדים צבעוניים, כמויות אדרנלין והרבה רוח הם נחלת משתתפי הספורט האווירי והחדשות הטובות הן שכל אחד, גם אתם, יכול לעשות הרבה כיף באוויר לפני הנגיעה בקרקע