בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 206
גיליון 206 31/08/12
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הנוכחי ניתן יהיה לקרוא כשהגיליון הבא יצא.

לגליון זה מצורף לוח שנה

כתבות

פעילות וולקנית

מערכות הנשק של כוחות הנ"מ נועדו לפגוע בכלי־טיס אבל לפני 30 שנה, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, פעלו תותחי הוולקן של חיל־האוויר כחלק בלתי נפרד מהקרבות הקרקעיים הקשים במלחמה. בין לבין הם גם הספיקו למלא את תפקידם המסורתי ולהפיל מטוסי קרב סוריים

שיר אהרון ברם צילום: ארכיון הבטאון

ממעוף הציפור נראים כמעט כל הקרבות והמלחמות אותו דבר. רעש, דם, כלי־נשק יורקים אש, אנשים נפגעים, הורגים ונהרגים. רק כאשר מתקרבים לפני השטח, ניתן להבחין בין הכוחות השונים ולהבדיל בין אנשים, טנקים, תותחים וכלי־נשק. מנקודת מבט זו ניתן להבחין גם בין סוגי הכוחות: שריון, חי"ר, הנדסה, תותחנים ושאר הכוחות הקרקעיים, יחד עם כוחות האוויר מעליהם וכוחות הים הרחק במערב.
אבל אם הייתם נקלעים לקרב במלחמת לבנון הראשונה, סביר להניח שהייתם מבחינים בין הטנקים והנגמ"שים בכלי בולט שאינו שייך לכוחות היבשה ובדרך כלל ניתן למצוא אותו בסרטי הפעולה: תותח מסתובב בעל שישה קנים, היורק אלפי פגזים בדקה.
למי שלא מכיר: מדובר בתותח "וולקן" (חובט), מערכת נ"מ (נגד מטוסים) השייכת לחיל־האוויר. אבל גם אם הייתם מזהים את הוולקן, ספק אם הייתם מצליחים להבדיל בין חיילי חיל־האוויר לבין כוחות הקרקע במלחמת לבנון הראשונה השתתפו בלחימה הקרקעית שני גדודי נ"מ מתנייע אשר הפעילו את תותח הוולקן ובהחלט לא רק נגד מטוסים: על פעילותם במלחמה זכו אנשי הגדודים לצל"שים, תעודות הערכה כמו גם לכינוי "הסינדרלה של מלחמת לבנון הראשונה".

משנה מקום משנה מזל
"המטרה המרכזית בכניסת כוחות הנ"מ לתוך לבנון הייתה הגנה על כוחות קרקעיים ומפקדות מפני תקיפת מטוסי קרב ומסוקי קרב", מסביר תא"ל (מיל') רוניה לפיד, מפקד כוחות הנ"מ במלחמת לבנון הראשונה. "היה ברור שאנחנו נכנסים איתם לעומק השטח והגדודים שלנו התאמנו לאורך תקופה ארוכה באופני החבירה לכוחות הקרקעיים. היה לנו יתרון: הערכנו שהולכת להיות מלחמה, התאמנו והתכוננו הרבה זמן מראש".
לדברי לפיד, ההכנה ארוכת הטווח למלחמה התחלקה לשלושה מתארי פעולה שונים אשר כל אחד מהם מתרגל מצב אפשרי אליו יכולים להיקלע הכוחות בעת המלחמה: במתאר הראשון והבסיסי ביותר התאמנו הכוחות על משימתם המקורית היא הגנת השמיים, הכוללת תפעול הכלים שהרכיבו את המערך המתנייע של הוולקנים ותותחי 20 מ"מ אחרים והפעלתם המבצעית.
"במסגרת המשימה המקורית, היה לנו מתאר פעולה נוסף: חבירה לכוחות הקרקע על־מנת להגן עליהם מפני כלי־טיס עוינים", מוסיף לפיד. במסגרת האימונים לקראת ההצטרפות לאוגדות ולחטיבות, למדו כוחות הנ"מ בהרחבה את "השפה המדוברת" של כוחות היבשה, אופן תנועתם והדרך בה ישתלבו.
"אנשינו למדו לדבר כמו שריונרים וחי"רניקים באופן טבעי, כיוון שבסופו של דבר הקשר היה איתם: מפות, קשר, ביטויים וסלנג ומעבר להכרה וידע מקצועי הדדי".
מתאר המשימה האחרון של כוחות הנ"מ, אשר הוגדר כמשני, היה הפתעה עבור כולם: כשאפשרי ונדרש, יסייע תותח הוולקן בהגנה ובתקיפת מטרות קרקעיות.
בפועל, משימה "משנית" זו הייתה המשימה העיקרית של שני הגדודים במהלך המלחמה היות ועליונות אווירית הושגה כבר בשבוע הראשון ללחימה, באמצעות השמדת סוללות הנ"מ הסוריות אשר היו מוצבות בלבנון במסגרת מבצע "ערצב־19", כמו גם הפלת יותר מ־80 מטוסי חיל־האוויר הסורי.
"היה ברור לכולם שאנו עושים את כל מה שיידרש על־מנת לנצח במלחמה. גם כאשר הודענו לחיילים שאנו משנים משימה, לא הייתה שאלה בכלל, כולם נרתמים. ברגע שחברנו לכוח מסוים, נלחמנו איתו עד סיום המשימה", מבהיר לפיד.

מסתכלים לשמיים
הוולקן הוא תותח נ"מ מונחה מכ"ם, בקוטר 20 מ"מ, המיועד ליירוט כלי־טיס מנמיכי טוס. הוא בעל קצב אש גבוה של 3,000 פגזים לדקה הנורים דרך שישה קנים מסתובבים. צריח הוולקן מותקן על־גבי נגמ"ש בו נמצא התותח ומושב הכוון השולט על לוחות הבקרה, המכ"ם ומוטות ההיגוי של התותח. נגזרות התותח הותקנו גם על־גבי מסוקי ומטוסי קרב אמריקאים, לרבות ה־F־15 וה־F־16.
פלגת וולקן (מקבילה למחלקה) כוללת שני כלים. מפקד הפלגה שהוא קצין יושב בכלי אחד ובכלי השני יושב המש"ק (מפקד שאינו קצין). בכל אחד מהכלים נמצא גם כוון, כוון־משנה ולוחם. בבט"ש מוצב הוולקן בדרך כלל בגבול הצפון ומגן מפני חדירות אוויריות וגם כאשר משימת הגנת השמיים מוחלפת במשימה הקרקעית, היא לא נזנחת לחלוטין.
"בתור אנשי נ"מ אנחנו מסתכלים קודם כל אל השמיים, לא משנה מה. זו הכשרתנו", אומר בחיוך תא"ל (מיל') לפיד ואכן הכשרה זו השתלמה: ב־10 ביוני 1982 השתתפה סוללת וולקן בפיקודו של סגן דובי אמיתי בקרב קשה נגד כוחות מחבלים בכפר דוחה, ליד ביירות. במהלך הקרב, איתר סג"ם יואב ויינקרט מטוס מיג־21 סורי ונתן התראה ברשת הפנימית של הסוללה. לוחמי הסוללה, שהיו עסוקים בלחימה מול מטרות קרקעיות, הפנו מיד את התותח ופתחו באש לעבר המיג, כשהם סופגים בו־זמנית ירי מנשק קל ומטחי RPG מצד המחבלים.
באותו רגע זיהה תמיר מור, כוון מסוללת וולקן נוספת, את אותו המיג וגם סוללה זו פתחה באש לעבר המטוס.
לאחר מספר שניות הופל מטוס המיג־21 הסורי והסוללות חזרו ללחימה במחבלים. הייתה זו הפלת הבכורה של תותחי הוולקן מאז כניסתם לשירות בצה"ל בשנת 1975.
"גם אם פעלנו בעיקר קרקעית, לא שכחנו לשאת מבטנו לשמיים. מטוסים נוספים יורטו על־ידי סוללות ההוק שנפרסו בדרום לבנון וגם ע"י טילי RED EYE", אומר לפיד.

מסתכלים לסכנה בעיניים
עם כניסת הכוחות ללבנון, חבר גדוד הוולקן בפיקודו של ישראל שר־ אל לחטיבת השריון 188 ולחטיבת גולני וסוללות הוולקן חולקו בין הגדודים השונים.
הגדוד פעל באותם זמנים בחוד החנית של כוחות צה"ל בלבנון כשתותח הנ"מ הזריז והקל התגלה ככוח אש מרתיע ומרשים, בעל דיוק וטווח גבוהים.
"הוולקן מילא את החלל בין פגזי הטנקים לבין כדורי המא"ג. צרור אחד שלו לעבר בית והוא מתפרק. פגזי ה־20 מ"מ הם הלכה למעשה רימונים קטנים, אשר היו יעילים מאוד בתצורת הלחימה בלבנון", מסביר תא"ל (מיל') ארוין לביא, שהיה מח"ט גולני במלחמת לבנון הראשונה. "גילינו שהוולקנים הם כלי מצוין לחיפוי על הכוחות בשטחים ההרריים והבנויים, כיוון שאין צורך בטווח בטחון ואפילו רעש התותח עצמו מרתיע מאוד. לא צריך איתם מפות ותיאומים כמו עם כוחות אוויריים, הם נמצאים איתך בשטח ומדברים את השפה שלך".
האימונים המשותפים שקדמו למלחמה, הביאו לשיתוף פעולה מלא ואפקטיבי בין הכוחות, כשתותחי הוולקן מוקמו בקדמת הכוח והשתלבו בין הטנקים והנגמ"שים. אלא שכאשר החלו ההיתקלויות, נתקלו לוחמי הנ"מ בבעיה חדשה: תותחי הוולקן אשר נישאו על זחל"מים, לא היו מיועדים ללחימה במטרות קרקעיות והיו חשופים ופגיעים מאוד לכל סוג של ארטילריה ואפילו לירי מנשק קל. החי"רניקים מתפזרים בשטח, השריונרים נכנסים לטנק ואילו לוחמי הנ"מ נותרו חשופים.
"אמרתי להם: 'אתם מטורפים לחלוטין, אבל תמשיכו כך'", נזכר לביא. "הכרנו באופן אישי את אנשי הנ"מ וכל אחד מהם הפגין אומץ לב. הם הביאו שילוב של עצמת אש, דוגמה אישית ומוטיבציה אדירה".

הולכים עד הסוף
לדבריו של לביא הייתה הרגשה של שייכות ואחווה בין הלוחמים. "לא משנה חיל־האוויר או זרוע היבשה, בגדי העבודה הם אותם בגדים, הדרגות אותן דרגות. הם היו חלק מהחטיבה". שיתוף הפעולה היה גם ברמת הפיקוד, כאשר המח"ט נעזר לא פעם במפקד גדוד הנ"מ בתור דמות פיקודית מנוסה ומקצועית בשטח, כזו שיכולה לקבל החלטות.
כאשר הוחלט לכבוש את שדה־התעופה של ביירות, הצטרף כוח וולקן למבצע. עם הגעת הכוחות לאיזור הנמל, הגיע פקודה לעצור כשני קילומטר לפני המטרה ונאסר שימוש בפגזי ארטילריה.
כוחות צה"ל מצאו עצמם תחת הפגזות חוזרות ונשנות אשר גבו את מחירן: בין ההרוגים ניתן למצוא לוחמי וולקן רבים וכ־80 פצועים. לאחר ההשתלטות, לה סייעו כוחות הוולקן, נשארו אנשי הנ"מ בשדה־התעופה על־מנת לשמור ולאבטח אותו.
"לאחר שמפקדי הכוחות הקרקעיים עמדו על איכותו וכוחו של הוולקן, הם אימצו את הסוללות והפלגות שהיו תחת פיקודם, עד כדי כך שהיה קושי לכנס את הגדוד. הפיקוד הבכיר פשוט לא הסכים לוותר עליהם, אפילו לא לצרכי התרעננות ותחזוקה", מספר תא"ל (מיל') לפיד. "פגשתי מפקד גדוד הנדסה קרבית אשר היה אחראי על שדה־התעופה, נפצע בקרבות ופונה לבית־חולים בישראל. כאשר חזר לאנשיו, נפגשנו בשדה התעופה הכבוש. הוא אמר לי שאני יכול להיות גאה באנשי: הם מסורים, טובים ונלחמים במקצוענות ונחישות".

עוד באותו מדור

לקחת עבודה הביתה

השירות בחיל־האוויר מציע מגוון של תפקידים ייחודיים ומסתבר שחלקם יכולים להפוך למקצוע של ממש גם אחרי שפושטים את המדים. פגשנו לוחמים מיחידה 669, מדריכת סימולאטור, מפעילת כטב"ם וטייס שתפקידם הצבאי המשיך איתם והפך לחלק בלתי נפרד מחייהם, הרבה אחרי שיצאו משערי הבקו"ם

לאורך הים

25 שנים חלפו מעל החופים ובין הגלים מאז הוקמה טייסת "מגיני המערב". בשנים הללו השתתפה טייסת הסיור הימי במשימות רבות ומבצעים שעל חלקם לא ניתן לספר. בדרך הספיקה לעבור גם כמה שינויים. לרגל חצי היובל כמה נקודות ציון בולטות בהיסטוריה של הטייסת