בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 206
גיליון 206 31/08/12
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הנוכחי ניתן יהיה לקרוא כשהגיליון הבא יצא.

לגליון זה מצורף לוח שנה

כתבות

לקחת עבודה הביתה

תגיות: 669 , מדריכות סימולטור , תעופה אזרחית

השירות בחיל־האוויר מציע מגוון של תפקידים ייחודיים ומסתבר שחלקם יכולים להפוך למקצוע של ממש גם אחרי שפושטים את המדים. פגשנו לוחמים מיחידה 669, מדריכת סימולאטור, מפעילת כטב"ם וטייס שתפקידם הצבאי המשיך איתם והפך לחלק בלתי נפרד מחייהם, הרבה אחרי שיצאו משערי הבקו"ם

מאי אפרת וליה שנל צילום: יונתן זלק

"מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" כמעט ואין ילד שלא שמע את השאלה הזו. יכול להיות שהמורה לחשבון החליטה להכיר טוב יותר את התלמידים בכיתה, או שאולי הבייביסיטר ניסתה להיות נחמדה, אולי היו אלה החברים של ההורים שבאו לבקר וייתכן שזה היה התלמיד החדש שניסה למצוא חבר.
כולנו נתקלנו בשאלה זו יותר מפעם אחת ולבסוף, כשגדלנו קצת, הגיע הזמן לחשוב ברצינות על התשובה. יש כאלה עבורם זו לא הייתה בעיה: מאז ומתמיד הייתה להם בראש תמונה ברורה של מקצוע החלומות, חלקנו גילה את התשובה אחרי שנים של מחשבה ויש מי שעד היום, עדיין מתלבטים אם קיבלו את ההחלטה הנכונה.
ויש עוד קבוצה: אלו שרכשו מקצוע בצבא והתאהבו. פגשנו קבוצת אנשים שהחליפו את מדי חיל־האוויר בבגדי עבודה, אבל תפקידם כמעט ולא השתנה. בשיחה מיוחדת, הם מספרים מה גורם להישאר באותו המקצוע מגיל 18 ועד היום.

מטפסים מהבקו"ם
אפשר לצפות שפגישה עם מדריך חילוץ תיערך במקום לא שגרתי כמו צוק בלב הטבע או בסמוך לבור עמוק, אבל המיקום שנקבע לא היה ירוק כפי שדמיינו.
את רס"ר (מיל') נועם, בוגר יחידת החילוץ והפינוי הקרבי בהיטס 669, פגשנו בבניין נטוש במרכז תל־אביב. המבנה ברחוב דב הוז, המוכר יותר בתור "בניין המחאה" עטור הגרפיטי, התמלא לפתע גם בעשרות חבלים, קסדות ובעיקר בכבאים שעוברים קורס בנושא חילוץ מגבהים וחללים.
כל העיניים נשואות כעת לעבר נועם המשתלשל בקלילות אל מחוץ למרפסת. את הדגמת החילוץ מן הגובה הוא יבצע יחד עם סרן (מיל') ה', שמדריך יחד איתו בחברה. מלבד התפקיד המשותף, השניים גם חולקים תאריך גיוס זהה ושירות באותה היחידה.
"אחת הסיבות העיקריות בגללן התחלתי והמשכתי בתחום החילוץ היא האנשים שהיו איתי", מספר נעם וגם ה' שהיה מפקד צוות, מעיד שהחיילים אשר שירתו תחת פיקודו בצבא המשיכו איתו לעבודה. "זה לא מוזר, זה רק לטובה", הוא מחייך, "יש לי חברים טובים מאוד שהיו חיילים שלי והיום הם מקבלים את ההובלה".
לפני 10 שנים, המצב בוודאי היה נראה מוזר לנועם. "לא חשבתי שאמשיך בכיוון", הוא מודה, "כחייל משוחרר רציתי בסך הכל לנצל את מה שעשיתי בצבא כדי למצוא עבודה, בלי להתברבר יותר מדי".
ה' ממהר להסביר שמדובר בשילוב מנצח לשני הצדדים. "החברות נהנות לקחת אנשים בעלי נסיון של שנים, אנשים שאתה מתחיל איתם ממקום גבוה מאוד", הוא מציין, "אתה מבין איזו דרך צריך לעשות כדי להגיע להרגלי העבודה שיש לנו היום".
בתפקידם הנוכחי בחברה הם עוסקים בהעברת הכשרות חילוץ לחברות גדולות וגופים פרטיים ובמקביל חברים בצוות חילוץ המסייע למטיילים שנקלעו לצרה ברחבי העולם.
"אתה לא נמצא כל היום במשרד, אלא מגיע למקומות שלא מגיעים אליהם בדרך כלל", מספר נועם, "מעבר לטכניקה, פעילות עם פצועים במצבים מלחיצים דורשת התמודדות גם בראש. ההתמודדות שלי בצבא עם דברים דומים עוזרת לי היום בעבודה".
"האהבה שלי לתחום הגיעה דווקא ממקום של חינוך, יצאתי מהצבא עם תחושת שליחות", מגלה ה'. "בהתחלה הייתי מתחיל קורס בראש של אימון צבאי ומשמעת, אבל פה צריך להתעלות מעבר לזה. זו לא עבודה מול חיילים שחייבים לעשות מה שאומרים להם. צריך לדבר להגיון, למצוא במשתתפים את המוטיבציה, זה אתגר גדול הרבה יותר", הוא מספר, "יש סיפוק אדיר לקחת קבוצה מאפס ואחרי שבועיים־שלושה הם הופכים לעצמאים בשטח". נועם מהנהן בהסכמה: "היו כמה מקרים שתקופה קצרה אחרי שהכשרנו צוות הם נתקלו באירוע אמת", הוא נזכר, "הם הצליחו לחלץ פצועים והרגשתי חלק מהאירוע. זה סיפוק גדול מאוד, כמעט כאילו הייתי שם בעצמי".

מדריכה לחיים
את סמל (מיל') ליאת בודקר פגשנו בנוף חדש ומבריק, שונה לחלוטין מהבניין הנטוש בלב תל אביב: בנייני המשרדים של חברת "אלביט מערכות" בחיפה, שם היא עובדת כמהנדסת מערכות מידע באגף מאמני אוויר.
השם הארוך הזה מסתיר מאחוריו תפקיד מכובד בחיל־האוויר: מדריכת סימולאטור. "הייתי מדריכה בסימולאטור (ברק' (F־16C/D) בבסיס רמת דוד. אחרי שהשתחררתי עשיתי כמובן הפסקה של כמה חודשים לטיול ואז התחלתי לעבוד כמדריכת סימולאטור באלביט", מספרת ליאת. "העבודה כאן היא המשך טבעי לשירות הצבאי. אני אולי לא לובשת מדים, אבל נשארתי באותו תחום והרבה מהאנשים שאני עובדת איתם כיום הם מילואימניקים שאימנתי כמדריכה".
אותם אנשי מילואים היו החוליה המקשרת בין ליאת לאלביט ואפשר לומר שהם אלו שאיתרו אותה ואת חברותיה לעבודה בחברה. "לקראת השחרור כבר ידעתי שאני אוהבת את התחום ואולי אמשיך לעסוק בו", היא מחייכת. "זו לא בעיה, כי ברגע שמדריכות סימולאטור משתחררות, אנשי אלביט כבר מכירים אותן ויוצרים קשר".
העבודה האזרחית לא זהה תמיד לתפקיד הצבאי, אבל ליאת התרגלה במהרה. "בתפקיד עצמו את עסוקה בעיקר בהדרכה ובאימונים וכאן, בעצם, עברתי לצד השני: ממשתמשת במערכת הפכתי למפתחת שלה. העבודה שלי הייתה אפיון כל הפרטים בעת בניית סימולאטור חדש או עמדת הדרכה ונסיון להבין איך אפשר לשפר אותו ולעצב אותו בצורה הטובה ביותר", היא מתארת.
תוך כדי העבודה השלימה ליאת תואר בהנדסת מערכות מידע בטכניון והתחילה לעבוד גם בתכנות המאמנים. "אפשר לומר שאת כל הידע התיאורטי של היכרות המטוס ותכונותיו למדתי בצבא ואת החלק המעשי של התכנות למדתי באוניברסיטה", היא מציינת. "כמובן שגם זה שיושבים וכותבים קודים, עוזר להכיר את הרקע ולהבין מה בדיוק אתה מתכנן".
במהלך השנים שמרה ליאת על קשר עם חיל־האוויר ואפילו חזרה למאמן בו שירתה, כשהשתתפה בשדרוגו מחד־מושבי לדו־מושבי בעת שעבר מרמת דוד לחצור.
"כחלק מהעבודה שלי היום, אני אחראית על הקשר עם המאמנים שנמצאים בבסיסים", היא מגלה. "אלביט אחראית על התחזוקה השוטפת ומחזיקה טכנאים בבסיסים ואני אחראית לקשר ביניהם לבין מחלקת ההנדסה כשיש תקלות. מעבר לכך, אני גם מעבירה לכאן רעיונות לשיפורים שעולים בשטח ולפעמים אפילו יוצא לי לדבר עם המדריכות".
במבט לעתיד היא מרוצה מהבחירה המקרית שהובילה אותה לקריירה הייחודית ולא מתכוונת להפסיק. "אני חושבת שהסימולאטורים נמצאים בפריחה בארץ ובעולם, כי כל הזמן מחפשים דרכים להוריד שעות טיסה על־ידי תרגול על הקרקע", אומרת ליאת. "אני מתכוונת להמשיך לעסוק בתחום ויש לי עוד הרבה ללמוד בו".

טיסת צמרת
הטייסים בחברת המסוקים הם יוצאי חיל־האוויר ולחלקם אולי קשה קצת לחזור במילואים מהמסוקים הנוצצים, בעלי מיזוג־האוויר וכסאות העור אל המסוקים הצבאיים המסורבלים והמאובקים.
"המסוקים שלנו מפוארים ויקרים ולכן טסים איתנו אנשי עסקים, שחקני קולנוע, פוליטיקאים וזמרים מפורסמים מהארץ ומהעולם", מספר תא"ל (מיל') בועז, מנכ"ל החברה. "הם נהנים מהמסוקים המובילים בישראל מבחינת המראה החיצוני וגם מבחינת האבזור".
האהבה של בועז למסוקים החלה הרבה לפני שנחשף לכלי־הטיס האקסקלוסיביים. "להיות טייס היה חלום שלי מגיל צעיר מאוד. בניגוד לכל בני דורי שרצו להיות טייסי קרב וחשבו שכל כלי אחר הוא נחות, אני תמיד רציתי לטוס על מסוקים", הוא נזכר, "מסוק הוא כלי שטס במלחמה ובין המלחמות, ביום ובלילה, רואים בו את הטבע המשתנה ועוזרים לאנשים. כל הדברים הללו השתלבו באישיותי ולמזלי הצלחתי להגשים את החלום".
בשנת 1974 סיים בועז את קורס־הטיס במגמת מסוקים והחל את דרכו בחיל־האוויר. "הייתי כמעט בכל טייסות מסוקי הסער, כשאת רוב השירות העברתי בטייסת היסעורים 'מובילי הלילה'", הוא מציין, "זכיתי גם לפקד על הטייסת, על טייסת נוספת ועל בסיס בחיל".
אירוע מיוחד בשירותו הצבאי, הוא זה שהביא לבסוף, בדרך עקלקלה במיוחד, להקמת החברה. "לפני 30 שנה טסתי במשימה מבצעית מעבר לקווי האויב ושם חדרה ציפור לאחד המנועים של היסעור". בטיסה מסובכת ובלתי נשכחת, הצליחו בועז ואנשי הצוות להנחית את המסוק בישראל.
"15 שנה מאוחר יותר, בטיול במדבר, פגשתי את הצפר ד"ר יוסי לשם", משחזר בועז, "הוא סיפר לי שהוא מכיר את כל התאונות שמעורבות בהן ציפורים מלבד אחת, אותה טיסה בה השתתפתי".
השניים הפכו לחברים טובים ובאחד הימים ביקש ד"ר לשם בקשה מיוחדת: לערוך סיור מוסק למשה ינאי, אחד התורמים לפעילות הצפרות בארץ. בעקבות אותו סיור מוצלח, הביא ינאי את מסוקו הפרטי לישראל וכך עלה הרעיון להקמת החברה. "הנה, כאן נמצא אותו מסוק", מחייך בועז ומצביע לעבר אחד המסוקים הממוקמים בסמוך למשרדו, "לפעמים החיים פשוט מתגלגלים בצורה מסוימת".
נראה שעבור בועז החיים לא רק מתגלגלים, אלא גם ממריאים. "אני שמח מאוד על הבחירה במקצוע, יש הרגשה שזו מעין שליחות. אפשר להגיד שאנחנו 'מגיירים' אנשים", הוא מחייך, "דרך האוויר אפשר לראות ולהכיר את המדינה בדרך שלא מתאפשרת מהקרקע. אנשים עולים על המסוק ומתאהבים בארץ".
מלבד ההנאה שבהיכרות עם אנשים שונים ויצירת קשרים ברחבי העולם, בועז מעיד שעד היום הוא שמח לעלות לטיסה בכל פעם מחדש. "יש דברים שלא נמאסים", הוא צוחק, "אפילו אם אני חוזר עייף, אני כבר משתוקק לטיסה הבאה".

מפעילה ללא הפסקה
מפעל מל"ט (מטוסים ללא טייס) של התעשייה האווירית שוכן בסמוך לנמל־התעופה בן גוריון וצליל המטוסים הממריאים מזכיר את האווירה בבסיסי חיל־האוויר. אך טבעי לפגוש שם את סמל (מיל') ליאור, מטיסת פנים במפעל ומפעילת כטב"ם במילואים.
"התגייסתי לקורס־טיס ונפלתי בשלבים המוקדמים", היא נזכרת. "הציעו לי תפקיד של מפעילת כטב"ם במודיעין. לא ידעתי על כטב"מים שום דבר, אבל החלטתי ללכת על זה והפכתי למפעילת סרצ'ר".
לאחר הכשרה של חצי שנה, היא היתה לאחת הנשים הראשונות ששירתו כמפעילות כטב"ם. "כשהייתי אמורה להיכנס לשירות קבע החליטו לסגור את יחידת הכטב"מים של המודיעין", היא מספרת. "אז השתחררתי והוצבתי במילואים כמדריכה בבית־הספר לכטב"ם בפלמחים, שם אני נמצאת עד היום".
מיד לאחר השחרור התייצבה ליאור לעבודה במפעל מל"ט של התעשייה האווירית, שם היא נמצאת כבר כעשור. "הביאו אותי אנשים מהיחידה שהשתחררו לפני והגיעו לעבוד כאן. זה היה שינוי משמעותי: בצבא עסקתי בטיסות מבצעיות ואימונים ופה כמעט כל העבודה היא פיתוח וניסויים. עם זאת, אני משתמשת כל הזמן בידע שצברתי בצבא על עולם התעופה וזה הבסיס לכל מה שאני עושה פה".
בימים אלה עוסקת ליאור בפיתוח סימולאטורים לכטב"ם, אך במהלך השנים הייתה מעורבת בפרויקטים שונים במפעל. "התפקיד שלי כמטיסת פנים רחב מאוד", היא מסבירה. "עבדתי בפיתוח התחנה הקרקעית וגם בפיתוח המטוסים, השתתפתי בבדיקת התוכנות שמפעילות את המטוס וכמובן בהדרכה".
הדרכת מפעילי כטב"ם היא אחד התפקידים הקבועים שליאור ממלאת במפעל. "זו אותה העבודה שעשיתי במילואים כמדריכת מפעילי כטב"ם לצבאות זרים שבאים ללמוד להטיס את הדגמים שלנו", היא אומרת. "קרה שבבוקר הדרכתי בבית־הספר לכטב"ם חניכים של חיל־האוויר ואחר הצהריים העברתי כאזרחית את אותם תכנים לזרים".
גם באזרחות ממשיכה ליאור את הקשר עם חיל־האוויר ומשתתפת בפרויקט פיתוח ה"איתן". "בקורס הראשון של האיתן העברנו את כל ההדרכות", היא מספרת. "היום כבר יש מדריכים בתוך הטייסת, אבל אני מגיעה לעיתים כדי להעביר הדרכות לחיילים".
במבט לאחור, היא אינה מתחרטת על צירוף המקרים שהביא אותה למקום בו היא נמצאת. "כשהתגייסתי לא חשבתי שאהיה מפעילה וכשהשתחררתי לא חשבתי שאמשיך לעסוק בזה, אבל אני מרוצה", היא מסכמת. "כנראה שאם היו שואלים אותי לפני עשר שנים מה אלמד, הייתי אומרת משפטים".

עוד באותו מדור

לאורך הים

25 שנים חלפו מעל החופים ובין הגלים מאז הוקמה טייסת "מגיני המערב". בשנים הללו השתתפה טייסת הסיור הימי במשימות רבות ומבצעים שעל חלקם לא ניתן לספר. בדרך הספיקה לעבור גם כמה שינויים. לרגל חצי היובל כמה נקודות ציון בולטות בהיסטוריה של הטייסת

טיסה עם אגוזים

יחידת "אגוז" פועלת במבצעים מורכבים הדורשים לא פעם שיתוף פעולה הדוק עם מערכים שונים בחיל־האוויר, בעיקר מערך מסוקי הסער. בתרגיל יחידתי גדול שנערך לאחרונה בא שיתוף הפעולה לידי ביטוי כאשר מסוקי "יסעור וגם "ינשוף" הטיסו את לוחמי היחידה במשך ימים ולילות. כמה מהמשתתפים מספרים איך הופכים לאחים לנשק