בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 148 (249) 01/12/02

עסקי אוויר

בחזרה לליברץ

54 צעירים ישראלים נסעו לצ'כוסלובקיה חודשיים אחרי פרוץ מלחמת העצמאות והוכשרו כטכנאי תעופה בדרכם לשרת בחיל-האוויר הישראלי. 54 שנים לאחר-מכן, חזרו עשרים מהם לאותו בסיס, בעיר ליברץ, כדי לקבל כנפי טכנאי מטעם הצבא המקומי ולהעלות זכרונות. מבחינתם, הכל נשאר אותו דבר. זאת רק צ'כוסלובקיה, שהפכה בינתיים לצ'כיה, שהשתנתה

מוטי חבקוק ואור יעקב

עבור עשרים הגברים שניצבו ב-22 בספטמבר על מגרש המסדרים בבסיס חיל-האוויר שבליברץ, צ'כיה, היה זה רגע שלא ישכחו כל חייהם. 54 שנים לאחר שסיימו את הכשרתם בבסיס, חזרו אליו, בפעם הראשונה, טכנאי התעופה הראשונים של חיל-האוויר. במסגרת האירוע המרגש נערך לכבודם טקס חגיגי ואפילו הוענקו להם כנפי טכנאים מטעם הצבא המקומי.
בין דפי ההיסטוריה של חיל-האוויר, בעיקר בכל הקשור לחיל של ימי מלחמת העצמאות, שמור לצ'כיה - אז עוד צ'כוסלובקיה - מקום של כבוד, כמדינה היחידה שנאותה לספק לו מטוסי קרב ונשק בשעותיו הקשות.
רבות כבר סופר ודובר על המבצעים בהם העבירה צ'כוסלובקיה אמצעי לחימה לישראל בתקופת המלחמה. אולם בצל כל אלה, נותר סיפורם של חלוצי הטכנאים הישראלים, שקיבלו את הכשרתם בצ'כוסלובקיה, אלמוני יחסית.
הכל החל עם חתימת החוזה לרכישת מטוסי מסרשמיט בין צ'כוסלובקיה לישראל. פרט לאספקת המטוסים עצמם, סוכם כי צ'כוסלובקיה תסייע בהכשרת טייסים וצוותי קרקע לאחזקת המטוסים בבית-הספר למכונאים בליברץ. וכך, ב-26 ביולי 1948 התייצבו שבעים חניכים בשערי הבסיס.
"בגיל שבע-עשרה התגייסתי לשורות ההגנה ועברתי מבחני מיון לחיל-האוויר", מספר סא"ל (מיל') נוריק הראל, כיום בן 73, אחד מבוגרי קורס הטכנאים בליברץ. "היינו קבוצה של נוער יהודי, צ'כי ופולני, שיועדה לעבור קורס מקוצר בטכנאות תעופה. רוב חברי הקורס היו בגילאי 25-.30 אני הייתי צעיר מהם בהרבה. קראו לי 'התינוק'".
הימים הראשונים של הקורס, מספר נוריק, הוקדשו לאימונים צבאיים כלליים וכללו אימוני ריצה, מסדרי משמעת, אימוני ירי ומטווח רימונים. לאחר לימוד כללי של מבנה המטוס, נערכו שיעורי הכשרה ממוקדים בתחומי המכונאות, הידראוליקה, חימוש וחשמל. מעבר ללימודים התיאורטיים כללה ההכשרה גם עבודה מעשית, במסגרתה קיבלו החניכים משימות במוסכים שהיו פזורים ברחבי השדה. במקביל להכשרת הטכנאים הוכשרו, כאמור, גם טייסים, אך הכשרתם הופסקה בעיצומו של אוקטובר 1948, בהוראת השלטונות.
הכשרתם של הטכנאים הישראלים, לעומת זאת, נמשכה בהתאם לתוכנית שנקבעה מראש ובסוף הקורס החלו 54 החניכים שסיימו את הקורס בהצלחה את דרכם חזרה לישראל.
"אחרי המבחנים הסופיים נשלחנו לארץ בדרכים שונות", נזכר נוריק, "וכשהגענו לארץ פוזרנו באופן מיידי. צ'כוסלובקיה היתה אז מדינה קומוניסטית ובארץ פחדו שנפיץ פה מסרים קומוניסטיים. לכן לא הושארנו כיחידה אחת".
היוזמה לקיים אירוע חגיגי לכבוד הטכנאים הישראלים בצ'כיה, 54 שנים לאחר סיום אותו קורס, הועלתה על-ידי נספחת צה"ל בפולין ובצ'כיה, אל"מ עדי ברשדסקי, ששמעה על כל הסיפור בשיחה אקראית. תוך זמן קצר יצרה ברשדסקי קשר עם נוריק ועם ראש הקהילה היהודית בליברץ, פאבל ילינק. נוריק וילינק התלהבו מהרעיון והחלו באירגון האירוע.
בעוד נוריק שוקד על איתור חבריו לקורס, נוצר קשר בין ילינק לבין אל"מ (מיל') ולדימיר נובק, שהיה מבכירי המערך הטכני של חיל-האוויר הצ'כוסלובקי באותה תקופה. החניכים שהוסמכו בצ'כוסלובקיה שירתו אמנם בחיל-האוויר, אך רובם ככולם השתחררו בראשית שנות ה-50 והקשר איתם נותק. "המשימה היתה לא קלה", אומר נוריק. "חלק מבוגרי הקורס כבר אינם בין החיים וחלק אחר מתגורר בארצות שונות בעולם".
במשך חצי שנה עמלו נוריק, נובק וילינק על הפקת האירוע. בסופו של דבר, הצליחו לגבש קבוצה של כעשרים מהטכנאים שהיו מעוניינים לקחת בו חלק. במהלך חודש ספטמבר האחרון, ממש כמו לפני 54 שנים, יצאה המשלחת מישראל לכיוון העיר ליברץ.
"העיר ליברץ לא היתה דומה למה שזכרנו", מספר נוריק. "מכל הזכרונות שלנו, רק מבנה העירייה ומבנה האופרה נשארו כשהיו. כל השאר שונה. המבנים מתקופתנו, בבסיס ששירתנו, כבר לא קיימים. חדרי המגורים, בהם בילינו חודשים שלמים מחיינו, הוחלפו. זה עשה צביטה בלב".

עוד באותו מדור

ישראל עמיר, מפקד חיל-האוויר הראשון, הלך לעולמו

כשמונה ישראל עמיר למפקד חיל-האוויר, יומיים לאחר קום המדינה, שירתו בחיל 675 אנשים ועמדו לרשותו שמונה מטוסים שמישים. כחודשיים וחצי אחר-כך, עם סיום תפקידו, שירתו בחיל כ-60 מטוסים ויותר מ-3,300 אנשים. בין לבין, נאלץ עמיר להתמודד עם התנגדות שהביעו אנשי החיל למפקד שאינו טייס. ב-1 בנובמבר, לאחר עשרות שנים של פעילות בהגנה, בצה"ל ובתפקידים ציבוריים, הלך עמיר לעולמו, בגיל 99

תא"ל אילן הרשקוביץ מונה לראש להק אוויר למסוקים