בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 147 (248) 01/10/02

עסקי אוויר

בעקבות סדקים שהתגלו במימסרים: מסוקי היסעור לא יסייעו יותר בכיבוי שריפות

בתחילת השנה, בעקבות תקלה חמורה במימסר הראשי, נאלץ מסוק יסעור לבצע נחיתת אונס. בדיקה מדוקדקת של המימסרים במסוקים גילתה סדקים דומים בכל היסעורים שהשתתפו בשנים האחרונות בכיבוי שריפות מהאוויר. בעקבות המימצאים בוטלה כשירות כיבוי השריפות, וכעת יסתייעו שירותי הכבאות וההצלה במטוסי ריסוס אזרחיים בלבד

איילת גונדר, צילום: אמיר מודן

מפקד חיל-האוויר, האלוף דני חלוץ, הורה לאחרונה על ביטול כשירות כיבוי השריפות של מסוקי היסעור. משמעות ההחלטה היא כי מסוקי חיל-האוויר יחדלו מלסייע לשירותי הכבאות וההצלה האזרחיים בכיבוי שריפות מהאוויר, סיוע שנדרשו להעניק פעמים רבות בשנים האחרונות, בעיקר בהתמודדות עם שריפות יער וחורש גדולות.
ההחלטה התקבלה לאחר סדרת בדיקות שנערכו למימסרי המסוקים, בעקבות תקלה חמורה במימסר שהובילה לנחיתת אונס של מסוק יסעור בתחילת חודש ינואר השנה. תקלת המימסר, שהתרחשה כמה שניות לאחר המראה לטיסת אימונים, הסתיימה ללא נפגעים, לאחר שאנשי הצוות השליכו את הבידונים והצליחו, בתושייה רבה, להנחית את המסוק על המסלול.
אולם, בעקבות האירוע קורקעו טייסות היסעור לתקופה של כחודשיים, במהלכם נשלחו כל המימסרים לבדיקה. "לאחר שהסתיימה חקירת האירוע, התברר מעל לכל ספק שהתקלה נבעה מעומס יתר על המימסר הראשי", אומר אל"מ נוף, סגן-מפקד בסיס תל-נוף ונווט יסעור בעצמו. "אותה תופעה התגלתה בעוד מספר מסוקים, והמכנה המשותף של כל המסוקים בהם נמצא סדק במימסר הראשי היה אחד - כולם השתתפו בארבע-חמש השנים האחרונות במשימות כיבוי שריפות מהאוויר".
הפעם הראשונה בה השתתפו היסעורים בכיבוי שריפה היתה ב-1989, במהלך הדליקה הגדולה שהתחוללה ביערות הכרמל. המסוקים התגלו כאמצעי יעיל במיוחד למשימה, כשמכלי המים שניתלו על המסוק והכילו חמש טונות של מים שוחררו באופן מדויק מעל איזור השריפה תוך חמש שניות בלבד. כבאית, לשם השוואה, עושה זאת בשעה וחצי.
מאז נקראו היסעורים לסייע לשירותי הכבאות וההצלה באופן קבוע בכל פעם שהשתוללה שריפה גדולה, בעיקר בשריפות יער וחורש. באוגוסט 1997 אף הוזנקו מסוקי היסעור לחו"ל, לסייע בכיבוי שריפה במפעל התעשייה הביטחונית בתורכיה.
כעת מסתבר כי המשימה, שאינה טבעית עבור מסוקי היסעור, גבתה מחיר. מיגבלת המשקל שיכול לשאת המסוק, כולל משקלו העצמי, היא 50 אלף ליברות. מטעמי בטיחות, הוחלט בחיל-האוויר להגביל את המשקל באימונים ל-42 אלף ליברות. משימת כיבוי השריפות, לעומת זאת, חרגה בהרבה מעבר לתחומי המשקל באימונים, כאשר היסעור הגיע לעיתים עד למשקל של כ-48 אלף ליברות. מלבד המשקל העצום, מדובר גם בהרמות חוזרות ונישנות של המשא, דבר המכביד עוד יותר על המסוקים.
"עיקר העומס על המימסר הוא ברגע הוצאת הדלי מהמים, בגלל הסחף שנוצר", מסביר אל"מ נוף. "בגיחה, שדורשת הטסה של לוחמים ושל ציוד רב, טסים אמנם הרבה זמן עם מטען כבד, אבל ממריאים פעם אחת ונוחתים פעם אחת. בסך-הכל, מדובר בפעמיים של עומס מאסיבי על המסוק. במבצע לכיבוי שריפה, לעומת זאת, ממלאים את דליי המים לפחות עשר פעמים".
אל"מ נוף מאמין כי על אף העזרה המשמעותית של היסעורים במלאכת כיבוי השריפות, זו אינה עילה מספקת להשארת הכשירות. "באף מדינה בעולם חיל-האוויר לא מכבה שריפות, אלא גורמי כיבוי אש", הוא אומר. "יש מטוסי תובלה אזרחיים, שזו משימתם. חיל-האוויר לא יכול להרשות לעצמו לאבד מסוק בגלל הנזק המצטבר שהמשימה הזו יוצרת".

עוד באותו מדור

מטוסי הצופית החדשים הראשונים נחתו בישראל

שני מטוסי צופית-3 ראשונים הגיעו לאחרונה לישראל ונקלטו בבסיס שדה-דב. המטוסים, מתוצרת "ריית'און" האמריקאית, צפויים לבצע משימות לוחמה אלקטרונית, מימסר ותובלה ובכך לתפוס את מקומם של מטוסי הדקוטה שהוצאו משירות

הנשק החדש ללחימה בחומרים כימיים - טרקטורונים

מסיבות ביטחוניות, תנאי הגישה אל הגדרות החיצוניות של בסיסי חיל-האוויר הם קשים. על רקע המלחמה האפשרית בין ארה"ב לעיראק, התמודדו בחיל עם השאלה כיצד לפנות טילים כימיים, שישוגרו לעבר הבסיסים וינחתו מחוץ לגדרות. שני קצינים מבסיס רמת-דוד, שצפו בחקלאים העובדים באיזור, מצאו את הפתרון