בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 146 (247) 01/08/02

כתבות

במרדף אחרי פצצות מתקתקות

תגיות: משטרה

כשהוקמה יחידת המסוקים של המשטרה בשנת 1992, איש לא חשב שעשר שנים מאוחר יותר תתרכז פעילותה בסיכול פיגועי טרור. בתקופה האחרונה גדל הביקוש, גם אצל טייסים יוצאי חיל-האוויר, להתקבל ליחידה, הנחשבת כיום לאחת הזרועות החשובות ביותר של המשטרה. "פעם חשבו שאנחנו מיותרים ושצריך לסגור אותנו, היום אי אפשר בלעדינו", אומר ניצב משנה שמואל פורת, מפקד היחידה

יפעת גליק

בסיום אחד מימי העבודה ביחידת המסוקים המשטרתית, נדמה היה שנימה אופטימית נשמעת בדברי הטייסים. "היום כבר שלחו אותנו למשימה אחת פלילית של איתור גנב רכב", אומר רב-פקד ח', טייס ביחידה. "זמן רב היינו עסוקים בסיכול פיגועים וברדיפה אחרי מחבלים. אמנם יש סיכוי סביר לכך שגנב הרכב הוא מחבל, אבל העובדה שחזרנו לרדוף אחרי גנב, מעידה אולי על תחילתה של חזרה לנורמליות". למרבה הצער, לא היה צורך בהמתנה ארוכה כדי לגלות שרפ"ק ח' טעה. פחות מ-24 שעות לאחר-מכן, כבר שבה יחידת המסוקים המשטרתית לעסוק באופן אינטנסיבי במשימות נגד פח"ע (פעילות חבלנית עוינת).
ביום שני, ה-27.5, בסביבות השעה 30:18, נשמע פיצוץ עז בקניון "אם המושבות" בפתח-תקווה. בפיגוע קיפחו את חייהן פעוטה בת שנה וחצי וסבתה. לאחר שפונו הפצועים, התפזרו האמבולנסים של מגן-דוד אדום וגם מתבוננים סקרנים עזבו את האיזור, היו אלה אנשי יחידת המסוקים של המשטרה, שעדיין חגו מעל מקום הפיגוע. "זה היה נורא", משחזר רפ"ק א', טייס ביחידה. "ניסינו ללכוד את האדם שהסיע את המחבל וטסנו מפתח-תקוה לראש-העין. השבילים הצדדיים הם הדרך הטובה ביותר עבור מחבל להימלט, מפני שאת הצירים הראשיים חוסמות ניידות המשטרה. היינו באוויר כמעט שעתיים ואיתרנו חשודים אבל את המסיע, לצערי, לא מצאנו".
מבצע "חומת מגן", שנמשך כשלושה שבועות, הביא לרגיעה זמנית ביותר ביחידת המסוקים המשטרתית. במהלך המבצע חזרו טייסי המשטרה לשיגרת העבודה, שפירושה מירדף אחרי גנבי מכוניות ועזרה בכיוון תנועה בכבישים. אבל זו לא נמשכה זמן רב, שכן ההתרעות הרבות על מפגעים בדרך לביצוע פיגוע גרמו לטייסים לשוב ולעשות הכל כדי לעצור את "הפצצות המתקתקות" שבדרך.

"זו תחושה טובה למנוע פיגוע"

יום ראשון, השעה שבע בבוקר ואל יחידת המסוקים של המשטרה, הממוקמת ליד לטרון, מתחילים לזרום טייסי המשטרה. ערב לפני-כן בוטלה טיסת הבוקר שתוכננה בקו התפר, כדי לתפוס שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) שכניסתם לשטחי ישראל עלולה להוות סכנה. סיבת הביטול: עננות כבדה ותנאי ראות קשים. הביטול מאפשר לטייסים עוד חצי שעה של שינה. לשוטרים הקרקעיים, לעומת זאת, מצפה היום עבודה קשה יותר בקו התפר.
רפ"ק י', טייס ביחידה, חושש שהעננים המסרבים להתפזר יפריעו לו לבצע את העבודה. "יש לנו כמה טיסות המתוכננות להיום", הוא אומר, "אבל אין לדעת מה ילד יום. ההתרעות השוטפות שאנחנו מקבלים בזמן האחרון על פיגועים, גורמות לנו להיות עירניים יותר. אנחנו משמשים כעיניים האוויריות של המשטרה ולשם כך עלינו לראות את השטח בצורה טובה".
י', בן 30, משרת כבר שלוש שנים ביחידת המסוקים המשטרתית. לפני גיוסו ליחידה, שירת בחיל-האוויר בטייסת "הקוברות הצפונית". הפעילות האינטנסיבית לא חדשה לו, כיוון שבמסגרת שירות המילואים בטייסת ביצע תקיפות רבות בשטחים. "העומס בטייסת 'הקוברות הצפונית', במהלך מבצע 'חומת מגן', הוא מצב יומיומי ביחידת המסוקים של המשטרה כבר יותר משנה וחצי", הוא אומר.
רפ"ק ג', גם הוא טייס ביחידה, מסכים עם הדברים. "בזמן האחרון יש לנו הזנקות בלי הפסקה. המשטרה הקרקעית אמנם נותנת מאה אחוז של כוח עבודה, אבל עדיין לא מצליחה למנוע את כל הפיגועים. במקרים רבים אנחנו מונעים פעילות חבלנית, כפי שקרה במארס השנה". נצ"מ יעקב (ביקו) בירן, מפקדה הקודם של יחידת המסוקים, אשר ממשיך להתנדב ליחידה כטייס ורפ"ק ג', ישבו באותו היום, ב-18 במארס, בחדר הכוננות. "בשעת אחר-הצהריים התקבלה בחדר המבצעים שלנו ידיעה 'חמה' מאגף המבצעים של המשטרה על כוונת מחבלים להיכנס לשטח ישראל כדי לבצע פיגוע", משחזר ג'.
"הוזנקנו כדי לזהות מטרות חשודות בשטח ליד צומת התענכים. טסנו לאיזור במהירות, כשכל שנייה היא קריטית. במשך שעתיים כמעט סרקנו את השטח ולא מצאנו כלום. היה ברור שיש חשיבות גדולה מאוד לשמור על רצף באוויר, אבל הדלק שלנו כבר כמעט נגמר וליחידה לא היתה אפשרות להוציא מסוק נוסף לאוויר.
"בלית ברירה", הוא ממשיך, "נחתנו במגידו ותידלקנו את המסוק ב'תידלוק חם'. פירושו של דבר, שהמסוק נשאר מונע על הקרקע. ביקו יצא מתוכו ותידלק אותו ידנית. אחרי חמש דקות כבר יכולנו להמשיך בסריקות. בשלב מסוים קיבלנו ידיעה ממשטרת מרחב העמק, שהחשוד נוסע בטרקטורון. פחדנו שלא נצליח ללכוד אותו.
"בזמן החיפוש, הצליחה המשטרה לעצור את הטרקטורון ובו היה אחד המחבלים. המחבל השני ברח ונעלם. המשטרה לא תפסה אותו ונכנסנו להילוך גבוה בחיפושים. ביקו הסתכל מלמעלה לעבר תעלת ניקוז שהיתה במרחק של כמאה מטר ממקום הימצאו של הטרקטורון. תעלת הניקוז היתה עמוקה, רחבה ומלאה בקני סוף לכל אורכה.
"פתאום", נזכר ג', "ביקו זיהה בעזרת המשקפת תנועת אדם בתוך התעלה. הוא ראה משהו זז בסבך, אבל לא ידע מה זה. הודענו למשטרה על התנועה שנראתה, והיא החלה בסריקת התעלה. בשלב הזה עדיין לא ידענו אם האיש שמתחבא בתעלה הוא המבוקש שאנחנו מחפשים, או פועל שמסתובב בלי אישורים וחושב שמחפשים אחריו. גם צוות הימ"מ של המשטרה הגיע למקום וכל הזמן השגחנו מלמעלה על הכוחות וכיוונו אותם. אני זוכר שחשבתי שאם יש בסבך אדם חמוש בנשק, זה יכול להסתיים רע מאוד".
צוות יחידת המסוקים נאלץ לנחות שוב במגידו לתידלוק. "זה היה מאוד מפחיד לדעת שאנחנו משאירים את הצוות הקרקעי למטה, כשתנאי הראות שלהם מוגבלים ביותר", אומר ג'. "עם סיום התידלוק המראנו שוב ומיד הבחנו בדמות החשודה שביקו ראה קודם-לכן, יוצאת ממקום המסתור שלה. כיוונו את כוחות המשטרה הרבים למיקום המדויק והם עצרו את החשוד, שהתברר מאוחר יותר כמחבל הנוסף. בסריקה שהתבצעה לאחר-מכן בתעלה, התגלו גם רובה וחגורת נפץ. זו תחושה טובה למנוע פיגוע".
לפני מספר חודשים קיבלו נצ"מ ביקו ורפ"ק ג' תעודות הוקרה מהמפכ"ל על סיכול הפיגוע. ג', בן 35, השתחרר בשנת 1993 משירות בחיל-האוויר כטייס בטייסת "החרב המתהפכת". הוא נמנה על ראשוני הטייסים ביחידת המסוקים של המשטרה. "כשהוקמה הטייסת בשנת 1992, איש לא האמין שהפעילות שלנו תתמקד בסיכול פח"ע. אני זוכר שחשבתי שהדבר הכי מותח שנעשה פה יהיה 'לצוד גנבים'. בשנה וחצי האחרונות, מרכז הכובד שלנו נוטה באופן משמעותי לכיוון העבודה מול הפעילות החבלנית, באחוזים אדירים. בגלל המצב צריכים מספר צוותים להישאר כל הזמן בכוננות גבוהה מאוד.
"כשאתה תופס מחבל", מסביר ג', "תחושת האדרנלין שזורמת בך, והסיפוק הרב, מספיקים כדי להבין את החשיבות של העבודה כאן. לכל טייס ביחידה יש את הרגע הזה, שבו הוא תופס מחבל לפני פיגוע. התחושה הזו, של הצלת חיים, לא דומה לשום תחושה אחרת".

זינקנו, חיפשנו, חזרנו

יחידת המסוקים של המשטרה מציינת השנה עשור להיווסדה. הפעילות הרבה של היחידה הוכיחה בשנה האחרונה אפילו לגדולי הספקנים, שקיומה נחוץ ביותר.
בתוך עשר שנים מיום הקמתה הצליחה יחידת המסוקים המשטרתית לשלש את מספר הטייסים בה ולקבל מסוקים נוספים לשורותיה. כיום היא מפעילה כמה מסוקי בל 206, מטוס קל מסוג צסנה ושלוש מערכות FLIR מתקדמות, המאפשרות יכולת ראיית לילה טובה. הפעילות של היחידה כה אינטנסיבית בתקופה האחרונה, עד שחדר הכוננות מאויש בכמה צוותי טייסים וסמלות מבצעים, העובדים במשמרות. אלה מחזיקים במצב כוננות שנמשך 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הצורך שנוצר במתן מענה מיידי לסיכול טרור בכל חלקי הארץ, הוליד רעיון להקמת גף צפוני חדש באוגוסט הקרוב. גף דרומי נוסף יקום במהלך החודשים הקרובים ויאויש אף הוא על-ידי טייסי היחידה.
רוב המשימות המוטלות על יחידת המסוקים המשטרתית מבוצעות בהצלחה. לעומת זאת, יש מקרים בהם גם היתרון האווירי שיש ליחידה לא עוזר.
השעה 00:12, סמלות המבצעים מדווחות כי כעת מתבצע מירדף חם אחר חשוד בגניבת רכב. במשטרה לא לוקחים סיכון, כיוון שיש סיכוי סביר שהגנב היושב ברכב הוא מחבל. נצ"מ שמואל פורת, מפקד היחידה ורפ"ק ג', עולים מיד למסוק. לפני שמתקבל האישור להמריא, גם אני מצטרפת.
במכשיר הקשר נשמעות הוראות המשטרה, המכריזות כי הגנב חמק מהשוטרים והוא נוסע, ככל הנראה, מגן יבנה לכיוון אשדוד. המחסומים כבר מחכים לו באשדוד. בינתיים, משימת הטייסים היא לאתר אותו. החשוד נוסע במכונית בצבע בז' או כחול.
רפ"ק ג' לא מוריד את העיניים מהמשקפת המיוחדת שתאפשר לו לאתר את החשוד. לאחר כרבע שעה של חיפוש קדחתני מהאוויר, נדמה לו שמצא את הרכב הגנוב נוסע על אחד הכבישים. דרך המשקפת הוא מבחין במספר הרכב. הוא מודיע על כך למחלקת המבצעים במשטרה ואלה ממהרים לבדוק את המספר במחשב. עוברות שניות אחדות ומתברר שהרכב אינו גנוב והוא שייך למשפחה מהרצליה. שני הטייסים חוזרים למלאכת החיפוש ויודעים שאם אכן מדובר במחבל, כל שנייה מבוזבזת יכולה לגרום נזק בלתי-הפיך.
חצי שעה לאחר תחילת החיפוש ועדיין אין רמז למקום הימצאו של החשוד. שני טייסי המשטרה מחליטים לשוב ולנחות ביחידה. לפני-כן, ג' מתעקש לבצע סריקה נוספת בשטח, אך גם היא לא מניבה את התוצאות הרצויות. "יש יסוד סביר להניח שבתוך הרכב שחיפשנו יושב מחבל בדרכו לבצע פיגוע. בזמן האחרון קרו מקרים רבים שבהם מחבלים גונבים מכוניות ומשתמשים בהן כמכוניות תופת או כאמצעי להסעה למקום בו יתפוצצו", אומר ג' לאחר הנחיתה.
לעתים אין ליחידת המסוקים המשטרתית אפשרות לסכל פיגועים. במקרים כאלה, בהם מדווחים טייסי המשטרה על פיגועים לאחר שקרו, כל שנותר להם לעשות הוא לנסות ולהגיש עזרה. כך קרה, למשל, בפיגוע הרצחני שהתרחש בערב ליל הסדר במלון "פארק" בנתניה. 29 ישראלים ותיירים נהרגו בפיגוע ויחידת המסוקים שנכחה במקום, מרחפת מעל כולם, ניסתה לעזור במידת האפשר.
"אני זוכר שכבר לא היה מה לעשות כדי להציל את הנפגעים בפיגוע", משחזר רפ"ק ג'. "הוזנקנו כבר אחרי שהכל קרה. טסנו מעל ההמון וראינו אמבולנסים, ניידות משטרה ואנשים בפאניקה. מאחר שזה לא היה הפיגוע הראשון בנתניה, הכוחות היו מתורגלים וכולם פעלו כמכונה משומנת היטב. השתדלתי להתנתק רגשית מהפיגוע ופשוט לעשות את העבודה".
הפיגוע תפס את צוות היחידה כמה דקות לאחר תחילת הסדר. "מיד כשעלינו לאוויר וטסנו לכיוון נתניה, הבנו שהטיסה הזו לא תהיה פשוטה עבורנו גם מבחינה פיסית", אומר ג'. "תנאי מזג-האוויר היו גרועים וזה הקשה עלינו את הראות. למרות זאת, היינו חייבים להמשיך. כיוון שזו היתה שעת ערב, ניסינו לסייע בתאורה על-ידי הדלקת הזרקור המיוחד שלנו, שמאפשר לנו להאיר את הקרקע גם מגובה 300 מטר.
"הפקודה שהתקבלה מהמשטרה היתה לנסות ולאתר מפגעים נוספים או מישהו שסייע למחבל בפיגוע והצליח לברוח מהמקום. סרקנו את כל הרחובות הצדדיים ולאורך קו החוף, באמצעות מערכת ה-FLIR המיוחדת. התמקדנו על חשודים וקראנו לניידות המשטרה לבדוק אותם. טון הדיבור של הכוחות הקרקעיים במכשיר הקשר היה לחוץ. בשלב מסוים זיהתה גם המשטרה חשוד והחל מירדף אחריו. אנחנו כיוונו את השוטרים לחשוד והם לא הצליחו להדביק את הפער בין החשוד לבינם. לבסוף הוא ברח וכשתנאי הראות היו בלתי אפשריים, נאלצנו לחזור ליחידה.
"צריך לזכור", הוא אומר, "שלמרות שהיחידה גדלה בשנים האחרונות, עדיין היא לא צמחה באופן שיאפשר מתן מענה לכל צרכי המשטרה בכל זמן נתון, מבחינת כמות הטייסים ביחידה וכמות כלי הטיס המוגבלת שברשותנו".

"סומכים רק על טייסי חיל-האוויר"

נצ"מ שמואל פורת, בן 48, התמנה למפקד יחידת המסוקים של המשטרה לפני כשנתיים. עם הגיעו ליחידה בשנת 1993, קיבל את תפקיד סגן-מפקד היחידה. עד אז, שירת בחיל-האוויר בטייסת "החרב המתהפכת", וכשפרש מהחיל, סיפר לו יעקב בירן על היחידה המיוחדת, שעליה פיקד באותה תקופה. פורת הגיע, התרשם ונשאר.
"היחידה הזו שונה מהצבא", הוא אומר. "בעוד שבחיל-האוויר האיום מגיע מאויב חיצוני והתקיפות מתרחשות בלבנון או בשטחים, אצלנו עיקר העבודה מתבצעת בתוך ישובי ישראל והנושא שמעסיק אותנו הוא החברה".
פעילותה של יחידת המסוקים המשטרתית עוברת מפה לאוזן בחיל-האוויר וטייסים רבים שנמצאים בפני פרשת דרכים, לקראת סוף שירותם בחיל, באים ליחידה כמו נצ"מ שמואל פורת, במטרה להתרשם. תחילה הם רואים את היחידה כתחנת מעבר נוחה, המאפשרת שילוב של לימודים אקדמאיים עם טיסה מאתגרת. למרות זאת, מתברר שרוב הטייסים שבאים ליחידה, גם נשארים.
"כולם מסכימים שלמקום הזה יש קסם מיוחד, שנובע מהעובדה שכוח האדם כאן הוא מצומצם ביותר. אנחנו מרגישים כמו משפחה אחת גדולה", מסביר פורת. "כל הטייסים ביחידה הם יוצאי חיל-האוויר ולא במקרה. הסיבה העיקרית טמונה בסוג ההכשרה שמקבלים הטייסים בחיל. אנחנו טסים הרבה בלילה בשעות משתנות ולא שיגרתיות. לשם כך אנחנו רוצים להיות בטוחים שהטייסים שמגיעים אלינו, מוכשרים מבחינה מבצעית לבצע את כל המשימות הדרושות, גם בתנאים מגבילים.
"כדי להימנע מתאונות, תנאי הקבלה אלינו נוקשים. בעולם קיימות כ-400 יחידות מסוקים משטרתיות וחלקן מקבלות לשורותיהן גם טייסים אזרחיים. שיעור התאונות גבוה, בהתאם. יחידות המסוקים המשטרתיות האלה לא משתייכות לחילות-האוויר בארצן, אבל עובדות בשיתוף פעולה עם חילות-האוויר".
הטייסים המרכיבים את היחידה בישראל, באים מכל רחבי הארץ. "כבר קרו מקרים", אומר פורת, "שהיה פיגוע במקום המגורים של אחד הטייסים, אשר נמצא בדיוק בכוננות וצריך לזנק לאוויר".
"אני במקור מנהריה", מספר רפ"ק נ', טייס וקצין אג"ם ביחידה. "כקצין האג"ם של היחידה, אני אחראי על הגיחות משלב התיכנון עד לשלב הטיסה, משבץ טייסים למשימות, בודק לאיזה איזור אמור כל מסוק להגיע ומתי יחזור. כשהיה פיגוע בתחנת הרכבת בנהריה ב-9 בספטמבר בשנה שעברה, חששתי מאוד לגורל המשפחה שלי. למרות זאת, טיפלתי קודם כל בארגון ההזנקה ובשאר העניינים המבצעיים. רק אחרי שסיימתי את עבודתי המבצעית, התקשרתי למשפחה כדי לוודא שאף אחד לא נפגע.
"אין לי ספק שבשנה האחרונה ראיתי פחות את הבית שלי מאשר את היחידה", מוסיף נ'. ואומנם, לוח הזמנים הצפוף של טייסי היחידה לא מאפשר השנה לטייסים להשתתף אפילו בתחרות כלי השיט במסגרת התחרות השנתית של הליגה למקומות עבודה. "בכל שנה אנחנו מתחרים. בשנה שעברה זכינו, סנ"צ עודד שמלא, סגן מפקד היחידה ואני, בתחרות כלי השיט במקום הראשון. השנה אנחנו נאלצים לוותר על ההשתתפות בתחרות בגלל המאבק בטרור".
גם רפ"ק ח' חושב שעיקר תפקידה של היחידה בימים אלה הוא המאבק בטרור. ח', בן 46, הגיע לפני כשנה ליחידת המסוקים המשטרתית. לפני-כן, שירת בחיל-האוויר כטייס בטייסת המסוקים הקלים. "אני רואה ביחידה מכפילת כוח של המשטרה", הוא אומר. "בשנה האחרונה נוכחו כולם לדעת, שמסוק באוויר הוא דבר יעיל לביצוע משימות. אנחנו מסיימים את הימים עם כל-כך הרבה גיחות לא צפויות, שאני משוכנע שהדרג העליון רואה בנו חשיבות לא מבוטלת".
ניצב דן רונן, ראש אגף המבצעים של משטרת ישראל, מסכים עם רפ"ק ח'. "התברר שהרבה מאוד פעילויות של המשטרה צריכות תמיכה מהמימד האווירי. לטייסים יש יכולות ראייה ותצפית מצוינות מלמעלה והשליטה במרחב האווירי רבה. משימות קו התפר ותפיסת מחבלים, הן משימות מאוד מרכזיות אצלנו ויחידת המסוקים שלנו מקנה זמינות ויכולת טובה יותר. משטרת ישראל עושה הכל כדי למנוע פיגועים ואנחנו זקוקים ליחידה הזו כדי להצליח בפעולות הסיכול שאנחנו מבצעים".
לשמע דבריו של ניצב דן רונן, חיוכו של נצ"מ שמואל פורת מתפשט מאוזן לאוזן. "לפני כמה שנים היו עוד כאלה שהטילו ספק בנחיצותה של היחידה", הוא אומר. "מי היה מאמין, שעכשיו יכירו בקיומנו ושנהיה כל-כך נחוצים לפעילות השוטפת?".

עוד באותו מדור

הטסתי F-16, לא?

המראה קצרה ומהירה, מבער מלא, תרגילי אווירובאטיקה, טיסת מבנה, קרב-אוויר סוער מול זוג מיג-23 סוריים, מנוע בוער ונטישה בגובה 2,500 רגל. כתב הבטאון יצא ללמוד מקרוב על מה מדברים טייסי הקרב והמריא לגיחה מבצעית ב-F-16 חמוש ומתודלק לעייפה. אם לא היה מדובר בטיסה בסימולאטור חדשני, חיל-האוויר היה מאבד מטוס

דרוך ונצור

טייסות ה-F-15 (בז) של חיל-האוויר נמצאות בכוננות יירוט מתמדת, למקרה של ניסיון לביצוע טרור אווירי. כל זה היה נכון גם עד ה-11 בספטמבר 2001. מאז, אומרים הטייסים, כל טייס קרב יודע שדברים כאלה אכן יכולים לקרות. שנה לאסון התאומים, ששינה לחלוטין את עולם ההגנה האווירית