בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 146 (247) 01/08/02

עסקי אוויר

"זו גאווה גדולה להיות הערבי הראשון שמשרת בחיל-האוויר"

שני אחים, ערבים נוצרים, שניהם בדרגת רס"ל, משרתים בשתי טייסות שונות של חיל-האוויר. שניהם ממלאים את אותו תפקיד, ממונים על השלישות - האחד בטייסת יסעורים, והשני בטייסת F-16. "אני חי במדינה הזאת, אני מקבל כאן את כל מה שאני צריך ואני רוצה לתת משהו בחזרה. הצבא הוא מבחינתי זכות, לא חובה", אומר האח הצעיר, שאפילו קיעקע את סמל הטייסת על הכתף (בתמונה)

איילת גונדר, צילום: מיטל דינור

בשתי טייסות שונות של חיל-האוויר משרתים בימים אלה, באותו תפקיד - ממונים על השלישות - שני אחים, ערבים נוצרים, שהתנדבו לשרת בצה"ל.
ע', 27, משרת בטייסת היסעורים "דורסי הלילה". מ', 29, בטייסת "העמק", המפעילה מטוסי F-16. "אני חי במדינה הזאת, אני מקבל כאן את כל מה שאני צריך ואני רוצה לתת משהו בחזרה", אומר ע'. "הצבא הוא מבחינתי זכות, לא חובה".
"הגעתי לטייסת בשנת 1997, אחרי שלוש שנות התנדבות בסיירת גבעתי", מספר ע', הערבי הנוצרי הראשון המשרת בחיל-האוויר. "זמן קצר לאחר שהשתחררתי מגבעתי שבתי לצבא, הפעם כאיש קבע, האחראי בין היתר על הגנת הישוב נצרים. כשסיימתי את תפקידי בנצרים החלטתי להתנדב לחיל-האוויר. הגעתי לטייסת היסעורים ומאז אני לא רוצה לזוז מפה".
בניגוד לע', שעוד כילד רצה להגיע לחיל-האוויר, למ' היו מחשבות אחרות. "הייתי בטוח שזה חיל של ג'ובניקים", הוא אומר, "שכל היום רק אוכלים מילקי. את השירות הסדיר שלי עשיתי בשטחים, כלוחם מג"ב, רחוק מאוד מהמטבח של הטייסת. היום אני יודע שיש הצדקה לתנאי השירות של חיל-האוויר. אנשים פה עובדים קשה מאוד".
בשנת 1999, כמעט שנתיים לאחר שהחל ע' את תפקידו בטייסת היסעורים, הצטרף גם מ' לחיל-האוויר, כאחראי על השלישות בטייסת פאנטומים. "ארבעה חודשים חיכיתי עד שיוסדרו כל האישורים הביטחוניים", הוא מספר. "הייתי בטוח שאין סיכוי, שלא יכניסו ערבי לטייסת קרב. כל-כך שמחתי לגלות שטעיתי.
"שנת 1999 היתה שנה של פעילות רבה באיזור לבנון והפאנטומים לקחו חלק גדול בפעילות הזו. עבדתי שעות רבות וכמעט לא ראיתי את הבית. מפקד הטייסת השתדל מאוד לעזור לי. בכל הזדמנות הוא היה נותן לי את המפתחות של האוטו שלו ואומר לי 'מ', סע הביתה'".
לאחר שנתיים בטייסת הפאנטומים עבר מ' לטייסת F-16, בה הוא משרת כיום. "אני מאוד אוהב את הטייסת הזו. היחסים כאן מאוד חמים. זו טייסת מלאת פעילות, בייחוד בשנה האחרונה. מבחינתי, אני נשאר כאן עד הפנסיה".
ע' מזדהה לחלוטין עם אחיו. גם הוא לא מתכנן לעזוב בזמן הקרוב את טייסת היסעורים בה הוא משרת. "הציעו לי תפקידים רבים בטייסות אחרות ופשוט לא רציתי לעזוב את הטייסת הזו", הוא אומר. "אני נשאר כאן עד שמטס הלילה האחרון חוזר לנחיתה ומוודא שהכל בסדר. כשיש פריסות, אני מביא מהבית פיתות וזעתר לחיילים".
שניהם גאים מאוד בתפקידים שהם ממלאים ולא רואים כל קונפליקט בין שירותם הצבאי וזהותם כערבים נוצרים. מבחינתו של מ', בעיה כזו פשוט אינה קיימת. "אני לא מתייחס להקשרים הפוליטיים, כי הם לא מעניינים אותי. אני לא מערבב בין פוליטיקה וצבא".
במקום מגוריהם, היחס להתנדבותם לחיל-האוויר היה חיובי בדרך כלל. "אחרי שחלק מהצעירים בכפר ראו אותי חוזר הביתה במדים, גם המוטיבציה שלהם להתנדב עלתה", אומר ע'. "אני משתדל לעודד אותם לממש את הרצון הזה".
לפני כחצי שנה החליט ע' להראות לכולם מה בדיוק הוא מרגיש כלפי הטייסת וקיעקע את סמל הטייסת על כתפו. "זו גאווה גדולה להיות הערבי הראשון שמשרת בחיל-האוויר", הוא אומר, "והקעקוע היא עוד דרך להראות את זה".

עוד באותו מדור

שובו של הספיט השחור

רבותי, ההיסטוריה חוזרת: אחרי הפסקה בת ארבע שנים, מטוס הספיטפייר השחור של מוזיאון חיל-האוויר חוזר לאוויר. המטוס, שמאז 1954 נשמר במצב טיסה בהוראתו של עזר ויצמן והוטס על-ידו באינספור מיפגנים אוויריים, עובר בימים אלה תיקונים מקיפים. אנשי התחזוקה שאחראים על השיפוץ מצאו במטוס עיתונים ביידיש

אחי, אני קופץ לטייסת

רס"ן ב' ורס"ן ד' הם שני טייסיF-16 . שניהם משרתים בטייסת "עוף החול", שניהם מצויים בתקופת לימודים ושניהם מתייצבים בטייסת אחת לשבוע כדי לטוס. אולם בכך לא מסתיימים קווי הדמיון בין השניים, משום שרס"ן ב' (35) ורס"ן ד' (30) הם גם אחים