בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 199 27/06/11

כתבות

על חזון ומעשה

האיש הגבוה, דק הגזרה ותכול העיניים, שלא הרבה לדבר, היה מנהיגה ומייצגה הבלתי מוכתר של קבוצה שלמה: אנשי המח"ל. אל שווימר נפטר החודש. אבי משה סגל, אוצר מוזיאון חיל–האוויר נפרד מהאיש שחיל–האוויר היה נראה אחרת בלעדיו

אבי משה סגל

"איש מהם לא לבש מדים. רק לעיתים רחוקות דיברו על מלחמה. לעולם לא סיפרו איפה היו ולאן הם הולכים ..."
(רוברט סנט ג'ון, מתוך: שלום פשוטו כמשמעו, על אנשי המח"ל בחיל-האוויר הישראלי במלחמת העצמאות. מצוטט מספרו של רס"ן אבי כהן גשר אווירי לעצמאות בהוצאת ענף תולדות חיל-האוויר והוצאת מערכות, 1997).
מעדות אישית: באירועים חברתיים שונים ובימי שנה כאלה ואחרים של יוצאי חיל-האוויר, כשהיה אל שווימר נכנס לאולם, ניתן היה לזהות רחש קל עובר בקהל. כל העיניים היו נישאות אל מי שארגן, ניהל והוביל אותם אחריו באותם ימים רחוקים בהם החל הכול. כולם היו אז מצפים למוצא פיו.

האיש מניו-יורק

אל, או בשמו המלא, אדולף ויליאם שווימר, נולד בניו-יורק ב-11 ביוני 1917 למשפחת מהגרים יהודית מהונגריה. בילדותו עברה משפחתו לברידג'פורט במדינת קונטיקט, שבה כיהן אביו כסגן שריף.
את דרכו אל התעופה, אהבתו הגדולה, החל אל הצעיר כמחלק עיתונים וכשוליה של טכנאי מטוסים בשדה-תעופה מקומי, הדרך המקובלת להגשמת חלומות באמריקה של ילדי מהגרים.
אל היה כזה. הוא היה שם. מהנדס טיס (מה שנקרא אצלנו מכונן) בחברת התעופה האמריקאית הגדולה (שאינה קיימת עוד) T.W.A . בזמנו הפנוי המועט השלים את רשיון הטיס האזרחי שלו ולמד הנדסה אווירונאוטית. היו אלה שלבים בסולם להגשמת החלום. אולי על מפעל קטן לשיפוץ מטוסים באמריקה הגדולה. ואז באה המלחמה.
אנשי מקצוע עתירי נסיון אווירי בינלאומי כמו אל, פשוט "נחטפו" על-ידי חיל-האוויר האמריקאי, בו טס אל כמהנדס טיס במטוסי תובלה כבדים ואף זכה לשמש כאיש צוות במטוסו של נשיא ארה"ב במסעותיו במהלך המלחמה. על תפקודו באוויר עוטר בזכות "תושייה ואומץ לב".
בטיסותיו הרבות לאירופה ההרוסה בתום המלחמה, ביקר אל במחנות העקורים, הפליטים היהודים ניצולי השואה, שלא היה להם לאן ללכת. המראות שראה שם ליוו אותו כל ימי חייו והם שהניעו אותו לפעולה.

בונים חיל-אוויר

"חלון ההזדמנויות" שאל זיהה זמן קצר לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה כלל שלושה רכיבים מרכזיים, שאל הבין שיעמדו לרשותו למשך תקופת זמן מוגבלת ביותר, שאותה חייבים למצות:
זמינותם של אנשי צוות אוויר ומומחים טכניים, יוצאי חילות-האוויר של בעלות הברית, בוגרי הקרבות, אשר טרם החליטו על דרכם בחיים. היו ביניהם יהודים ולא יהודים, שחזו בזוועות והדבר נגע בנפשם.
עודפי מטוסים צבאיים בוגרי המלחמה, שהוצאו למכירה, אם לשימוש ואם לפירוק בכל רחבי העולם ובעיקר בארה"ב ועימם ציוד תעופתי ואמצעי לחימה אוויריים מגוונים.
שדות-תעופה צבאיים, שצצו במלחמה כפטריות אחרי הגשם ונותרו במקומות שונים בעולם כאבן שאין לה הופכין, מיותרים ועזובים.
בתושייתו האופיינית, ידע אל לחבר בין שלושה רכיבים אלו לתוכנית פעולה נועזת ומרחיקת לכת: הוא רכש מטוסי תובלה כבדים מעודפי חיל-האוויר האמריקאי, הסווה אותם בכל מיני כיסויים פיקטיביים שונים ומשונים, למשל בתור "חברת התעופה לאומית של פנמה", שלמותר לציין שלא הייתה לה כלל חברת תעופה משלה ...הוא גייס מחוג מכריו ומבין עמיתיו אנשי צוות אוויר ומכונאים להטיס מטוסים אלו ולטפל בתחזוקתם ודאג להבריח את המטוסים הגדולים, דו וארבעה מנועיים, מארה"ב לאירופה, שם קיבלו אותם בצ'כוסלובקיה בסבר פנים יפות, לפחות למשך זמן מה.
התוכנית הנועזת הייתה להביא במטוסים אלו עולים ונשק מתחת לאפו של השלטון הבריטי, למנחתים מאולתרים וחשאיים שנסללו במיוחד למטרה זו באזור השרון, בינות לפרדסי ההדרים: מנחתי "יקום פורקן מן שמיא" (יבוא עזרנו משמים) בהרצליה (שדה הרצליה של היום), שפיים, מעברות ושני מנחתים באבן-יהודה. התוכנית המקורית השתנתה, כאשר הסתיים המנדט והבריטים יצאו את הארץ.
כעת הייתה המשימה רקימת רכבת אווירית של מטוסי תובלה כבדים, שימריאו משדה בצ'כוסלובקיה ליעדם בתל-נוף כשהם נושאים בתאי המטען שלהם נשק, תחמושת ואפילו מטוסי קרב ראשונים, מטוסי המסרשמידט. שמה של טייסת הצללים הבינלאומית היה "להק תובלה אווירית".

גשר אווירי לעצמאות

בשלב הבא, התארגנה בזאטיץ' בניצוחו של אל טייסת של שלושה מפציצי "מבצר מעופף", בעלי ארבעה מנועים כבדים, מסמלי נצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.
משימתם הייתה הפצצת קהיר, בדרכם ארצה ליצור פה את טייסת "הפטישים", טייסת המפציצים האסטרטגיים הראשונה והיחידה של חיל-האוויר הצעיר בעולם.
אל, איש הצללים שתמיד נותר מאחורי הקלעים, כונה "שחיין".
כזה הוא היה. שמות קוד וזהויות בדויות היו לו בשפע. לאחר שאנשיו ומטוסיו של אל נתבקשו לצאת את צ'כוסלובקיה, שהיחסים עימה, הצטננו, התמקם אל בארץ.
הוא כיהן כמהנדס ראשי של חיל-האוויר והניח יסודות להקמתו של מערך האחזקה האווירית של החיל. אל היה בתקן של סגן-אלוף, שהייתה הדרגה מתחת לדרגות אלוף, אולם לא התחייל רשמית ולא לבש מדים.
בתום מלחמת העצמאות משתחרר אל ושב לארה"ב, בה היה תלוי ועומד נגדו צו מעצר, כמי שהפר את חוקי המדינה. אל נשפט. הוא מורשע בדין ומאבד את כל זכויותיו האזרחיות. כיצד ישקם את חייו? יעשה לביתו?
אל מקים מוסך קטן לשיפוץ מטוסים בקליפורניה. הוא מתחיל לעבוד ורואה ברכה בעמלו והנה, יום בהיר אחד בשנת 1951 מתייצבים אצלו ראש הממשלה ושר הבטחון, דוד בן-גוריון ז"ל ומנכ"ל משרד הבטחון, שמעון פרס. הם מבקשים מאל לעזוב הכול, להשאיר מאחור את העסק, שבו השקיע את מיטב כספו ולהגיע לישראל על-מנת להקים בלוד, מפעל לתחזוקת מטוסים. אל לא התמהמה. סגר את העסק, שב לישראל והקים בשנת 1953 את מפעל "בדק מטוסים", לימים "התעשייה האווירית לישראל". כמו תמיד, קראו לו והוא בא.

מטוסים ישראליים

אל הקים את התעשייה האווירית כשבידיו מסייעים כמה מחבריו לשירות בחיל-האוויר במלחמת העצמאות. הוא ניהל את התעשייה האווירית לישראל ופיתח אותה תוך התוויית חזון מרחיק לכת וראות לאנשיו.
לאחר שנים ראשונות, בהן צברו ניסיון בשיפוץ כלי-טיס ישראליים וזרים, החל בהרכבת מטוס אימון סילוני, הפוגה מאגיסטר הצרפתי, המשך בתכנון וייצור של מטוס תובלה טקטי (ערבה) וכלה בהרכבת מטוס הנשר, גרסה ישראלית למיראז' 5 הצרפתי, שמכירתו לישראל נמנעה באמברגו של דה-גול ב-1967 ובעקבותיו, ייצור מטוס הכפיר, הוא מטוס הקרב הישראלי הראשון במפעלי התעשיה האווירית בלוד.
אל סיים את תפקידו כמנכ"ל התעשייה האווירית מקץ 24 שנים בשנת 1977 ויצא אל השוק הפרטי בהיותו בן 60.
כשנענה לקריאתו של בן-גוריון ושב לישראל להקים בה את מפעל חייו, היה אל בן 34. מאז ישב אל בינינו וחזה בהתפתחותם ובשגשוגם של חיל-האוויר ושל התעשייה האווירית, להם הניח את היסודות. את דמותו ואת סיפור חייו של אל שווימר המנהיג, איש המקצוע היצירתי, בעל היוזמה והתושייה, מתווה החזון ומציין האופק עבור חיל-האוויר והתעשייה התעופתית בישראל, אדם צנוע, שסירב להצעות של גדולי הבמאים ההוליוודיים להפקת סרט עלילתי על חייו.
אותו צריך כל אחד ואחד מאיתנו, אנשי חיל-האוויר להכיר. את מורשתו ואת ההכרה בתרומתם הראשונית של בני דורו וקבוצתו יישא חיל-האוויר ויעביר אותה מדור לדור. הנשיא קלינטון העניק לאל שווימר חנינה מבלי שביקש זאת והשיב לו את כל זכויותיו האזרחיות.
אל הלך לעולמו ביום הולדתו ה-94 ב-11 ביוני 2011.
במעשיו באותן שנים סוערות בהן נתן את נשמתו למען כינונו של כוח אווירי למדינת ישראל ובפועלו להקמתה ולביסוסה של תעשייה תעופתית מתקדמת במדינה הצעירה המחיש איש צעיר, בן מהגרים, שהתרחק בצעירותו משורשיו היהודיים, את מחויבותה של יהדות ארה"ב לשלומה ולבטחונה של מדינת ישראל והציג לעין כל מה היא ערבות הדדית בין יהודים בעולם כולו. הוא היה אגדה חיה, שהתהלכה בינינו. אני רואה אותו כעת לנגד עיני. אנשי חיל-האוויר בדורות הבאים ילחשו ביראת כבוד את שמו של מי שהיה מפקד חיל-האוויר של העולם היהודי במלחמת הקוממיות.

עוד באותו מדור

עמלים להצליח

"עמל רמת–דוד" הוא אחד משני בתי–ספר הטכנולוגיים היחידים בארץ המופעלים על–ידי חיל–האוויר ורשת 'עמל'. "כאן מסתכלים עליי בגובה העיניים" אומר אחד התלמידים, עבורו ועבור מאות בני הנוער הלומדים בו, "עמל רמת–דוד" וחיל–האוויר הם גם ובעיקר מסלול ההמראה שלהם לחיים עצמאיים

קווים לדמותם

הטייסים האמיצים האלה באמת יכולים לעשות הכל, בכל מקום ובכל זמן והמגבלות החלות על טייסי בשר ודם אינן עוצרות בעדם ולו לרגע אחד. טייסי קרב שהם גיבורי קומיקס מעופפים בשמיים מצויירים כבר שנים רבות וכעת הם נוחתים גם בבטאון