בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 199 27/06/11

כתבות

תפוס אותי אם תוכל

תגיות: סטינגר (ברקן) , מערך ההגנה האווירית , טייסת "ציפורי המדבר" , ינשוף (בלק-הוק)

לוחמי הגנה אווירית, חמושים בטילי כתף, אורבים לאנשי טייסת מסוקים שמנסים לטוס נמוך והרחק מעין רואה. בתום שניות בודדות הם יפגשו והקרב יוכרע. מי ימצמץ ראשון? סיפורו של אימון בין שמיים וקרקע

מיכל ויסברוד ויהונתן מרוז צילום: כרמל הורוביץ

02:45. חוץ מגנרטור מחרחר ושלושה חתולי בר, כולם ישנים כעת בביסל"א (בית-הספר להגנה אווירית). אבל בעוד כמה שניות, תצטרף אליהם פלוגת לוחמים עייפה במיוחד.
"ההקפצות הן מסורת של המסכם", מסביר בלחש סגן אלעד פרידמן, מפקד קורס מפקדים "ברקן". דלת אקראית נפתחת. הם נכנסים לאחד מחדרי החניכים בדממה ומדליקים את האור. שטף מלמולים עייפים ממלא את חלל החדר.
כמה דקות מאוחר יותר המפקדים יושבים על צלע גבעה סמוכה לבסיס ומחכים. החניכים כבר עושים גם הם את הדרך ברגל אל אותה גבעה, עם מטען חורג של כמה עשרות קילוגרמים.
עוד כמה דקות עתידה הגבעה להתמלא בחניכים שינסו לכבוש אותה ואם למפקד שלהם יש מילה בעניין, הם לא יצליחו. אחד אחרי השני הם מתחילים לטפס, צללים גבוהים וסובלים למראה, בעת שסגן אלעד יורה באוויר קליעי אימונים.
"רוזנטל! אתה יושב כאן ומחפה", מתחיל אחד החניכים לזרוק פקודות. "אתה! לך תביא טיל. מאיר! אתה יכול לסחוב פצוע?". בסופו של דבר הם מצליחים להגיע למעלה, לכבוש את הכיפה, לאתר את כל הפצועים המדומים וכל זה בחשיכה מוחלטת.
החניכים המותשים מתאספים לתפוס קצת מנוחה סביב מדורה שהמפקדים הבעירו מבעוד מועד. הגפיים הקפואות כבר מתחילות להתחמם, אבל לפני שמישהו מתחיל לספר צ'יזבטים, שם רימון עשן פתאומי קץ לאידיליה. אחד המפקדים עומד בצד, חיוך מפליל על שפתיו. החניכים קמים בבהלה ומתחילים לארוז. בינתיים המפקד בועט את הרימון המעשן ממקום למקום, כדי לוודא שכל אחד ואחד מהם יצא מכאן עם מנה בריאה של עשן בגרון.
החניכים עדיין לא יודעים, אבל בקרוב יצטרכו להתמודד עם בעיות מסובכות יותר: תחרות ראש בראש מול טייסת "ציפורי המדבר", לוחמת ותיקה ומעוטרת שכבר הספיקה להתחמק מטיל-כתף אחד או שניים.

נקעה רגלם

13 שבועות נמשך קורס המפקדים של לוחמי הברקן (סטינגר) והשבוע האחרון הוא הקשה מכולם.
"זה קורס המפקדים הכי פיזי שיש במערך", מסביר סמל עמית פרטוש, אחד ממפקדי הקורס. "זה לא אלקטרוניקה, זה לא מחשבים ולא מכ"מים, אלא משהו אחר לגמרי. צריך הרבה יותר כושר, כי הם לא יושבים מול מסך ומתצפתים, בניגוד ללוחמים אחרים במערך. זה לא פשוט לסחוב טיל לאורך עשרות קילומטרים".
זה אולי נשמע אבסורדי, אבל לאורך הזמן הטיל כבד המשקל הופך למעין יד שלישית, חבר קרוב וכמעט בלתי נפרד. "במסע פתיחה, אתה מרים טיל ואתה גמור מעייפות ואז לאט-לאט, במהלך התרחישים, הטיל כבר הופך חלק ממך, הוא לא מפריע לך יותר. אתה הולך איתו, אתה מסתער איתו ואתה עושה איתו הכול", משתף סמל עמית.
הטיל, האפוד, הקסדה והמא"ג מפגישים את לוחמי הסטינגר עם חבר נוסף: שבר מאמץ. "גם זו מסורת חשובה בקורס". הוא מחייך.
אבל למי יש זמן לחשוב על הגב הכואב והקרסול הנקוע, כשפתאום מגיח מטוס אויב אותו יש ליירט? בזמן אמת יצטרכו המפקדים לעתיד ללוות כוחות בשטח אויב ולהגן על שטחי חילוץ, נקודות איסוף פצועים ואתרים אסטרטגיים מפני כלי-טיס עוינים. "בלחימה, אתה צריך להיות הכי חד שיש. צריך לדעת מה לעשות בול בזמן ואסור לך לפספס".
בדיוק מסיבה זו מאמנים את החניכים בקורס בתרחישים קיצוניים ביותר, החל מחדירת מטוס עוין, דרך תקיפת מחבלים ועד לחייל שהופך לחירש ונכנס להיסטריה.
"אין טעויות במקרים כאלה", קובע סמל דביר הראל, חניך בקורס. "טעות זה לא לעשות משהו. עדיף לקבל החלטה גרועה באותו הרגע, מאשר החלטה טובה אף פעם". עם תחושה זו, כך מתגלה בהמשך, גם טייסי המסוקים יכולים להזדהות.

חיוך של מרצדס

לא רק יכולת קבלת ההחלטות משתפרת בקורס. גם הכישורים הטכניים במקצוע "הפלת מטוסים באמצעות טיל כתף", מקבלים שדרוג רציני. הלוחמים לומדים על הבליסטיקה, המערכות הפנימיות של הטיל, זוויות השיגור ואולי חשוב מכל: זיהוי מטוסים (ז"מ).
לעולם הז"מ הם נחשפים כבר בתחילת דרכם במערך ההגנה האווירית ובצדק: גם הלוחם העירני והמוכשר ביותר לא שווה כלום, כשהוא לא יודע האם הרגע שיגר טיל לעבר מיג-29 סורי, "בז" מכוחותינו או מטוס נוסעים תמים.
"זה הבסיס של הבסיס", מסבירה רב"ט תל-אביב וידריך, מדריכת ז"מ בבית-הספר להגנה אווירית. "אסור להפיל מטוס בלי זיהוי מדויק".
מדריכות הז"מ מתעדכנות באופן קבוע במסעות הרכש האחרונים של חילות-אוויר עוינים ומכירות כל מטוס כמו את כף ידן, מ-F-14 מאיים ועד למסוק סיור זניח.
"אנחנו מלמדות את הלוחמים להכיר משפחות שלמות המונות עשרות כלי-טיס ולזהות אותם תוך חמש שניות", היא מסבירה וכך, כל מי שרוצה להיות לוחם הגנ"א, יצטרך ללמוד שרטוטים מפורטים ולעסוק בשינון בלתי פוסק של סוגי כונסים, חופות ובתי גלגלים. "זה אולי נשמע יבש", אומרת וידריך, "אבל אנחנו מנסות להפוך את זה למשחק".
דוגמאות לא חסרות: כאשר לוחם הגנ"א מביט על F-15 מלמטה, הוא אמור "לראות את הסמל של סופרמן" ולמטוס פאנטום יש מייצבי גובה שמזכירים לבעלי דמיון מפותח את הסמל של מרצדס. עדיין לא זיהיתם? במבט קדמי, נראות כנפי הפאנטום כמו חיוך גדול. כנראה בגלל המרצדס.
תאמינו או לא, השיטות האלה עובדות. "ככל שזה יותר טפשי, כך זוכרים יותר טוב", מגחך סמל יפתח וקנין, תלמיד ז"מ למופת. "יש הרבה פרטים: מנוע אחד או שניים, חופה סגורה או מצולעת, מגלשים או גלגלים. זה נשמע מסובך, אבל אם אנחנו הצלחנו לעבור את זה, אז כנראה כל אחד יכול".

קיים ונעלם

היום יש להם הזדמנות לממש את כל התורה הזו. העשן מלפני שלוש שעות התפוגג ופינה את מקומו למשימה המסכמת: מסוק ינשוף של טייסת "ציפורי המדבר" ינחית אותם בשטח מדברי לא מוכר, הרחק מעבר לקווי האויב (כלומר, קצת דרומית לבאר-שבע) ומיד לאחר מכן יהפוך עורו וידמה מסוק אויב התוקף חטיבה משוריינת.
"אנחנו אף פעם לא נכנסים לבד", אומר סגן אלעד. "תמיד נהיה מוקפים בכוחות חי"ר או שריון".
לוחמי הסטינגר מתמקמים, מנסים לא לעשות יותר מדי רעש ולא להזיע בשמש הקופחת, מצוידים ברוח קרב במיטבה. עד שהמסוק יגיע, הם מתפנים ללמד אותנו פרק באמנות ההפלה. "יש כמה שיטות מרכזיות לבצע סריקה בשמיים", מספר סמל נתי ביטון, לוחם וותיק. "אפשר לסמן Z לאורך האופק, או לחפש קווי אורך ורוחב".
אחרי שמבחינים בכלי-הטיס העוין, כדאי לזכור שלהפיל מסוק זה עניין שונה לחלוטין מלהפיל מטוס.
"קצב התנועה במטוס הרבה יותר מהיר והוא יכול לחלוף על פניך תוך שניות. למסוק זה יקח קצת יותר זמן, אבל הוא מסוכן. לא חסר לו חימוש והוא יכול להוריד אותך בן רגע".
רעש רוטור עמום מכיוון אחת הגבעות קוטע את השיעור. נתי נדרך ושולף את כלי-הנשק באמצעותו הוא מתכוון "להפיל" את המסוק המרחף: אקדח זיקוקים קטן, שעומד לקבל חמש שניות של תהילה כטיל סטינגר.
אחרי כמה רגעים היריב בעל הרוטור מבליח ברווח שבין הגבעות. נתי יורה לעברו והזיקוק מפלח את השמיים הכחולים, באותה השנייה, שרעש הירי מפלח את עור התוף של כולם, המסוק נעלם כלא היה.
"הוא עבר קרוב מאוד אלינו", מסכם נתי. "עם כל הזמן שחלף עד שהוא נכנס לנחל, אני חושב שבמציאות הייתי מצליח להפיל אותו. חשבתי שהוא יחזור לעוד משחק גומלין קטן, אבל הוא לא זרם איתי".

א"ב של נ"מ

ממקומנו על הקרקע, לא ברור למה בחר מי שישב במסוק להרוס את השמחה ולהפסיק לשחק. אבל שיחה קצרה עם אנשי "ציפורי המדבר", מבהירה שלטייס יש סיבות מצוינות להתרחק מכל מה שמזכיר טיל כתף.
"טילי הכתף היום זולים וזמינים בשפע", אומר סרן אור, טייס בטייסת "ציפורי המדבר". "פשוט מאוד ללמוד איך להשתמש בהם. רובם פשוטים לתפעול, במיוחד המודרניים שבהם. במדינות מסוימות, כל חייל מקבל בבקו"ם יחד עם הגרביים והתחתונים, גם טיל נ"מ".
עם זאת, את האיום אפשר למצוא לא רק בצבאות מאורגנים של מדינות. לעיתים הוא מסתתר ממש מתחת לבית.
זו כנראה הסיבה שכבר בקורס האימון המתקדם, נחשפים הטייסים הצעירים אל הא"ב של הנ"מ. "בזירה המודרנית, איום המסוקים בעיני האויב הולך ועולה. זה חלק מהלקחים של חזבאללה מהמלחמה האחרונה, הם הבינו שהם הפסידו בקרב נגד המסוקים כי מסוק יכול להעביר חיילים רבים מאוד ולהגיע מהצד השני מבלי שהאויב ישים לב", מספר סרן אור.
כך לומדים הטייסים כיצד להתאים את סגנון הטיסה לאיומים השונים האורבים להם בכל זירה.
"אזור יהודה ושומרון, למשל, הוא אזור הררי עם הרבה כפרים פזורים. אנחנו יודעים איזה אמצעי לחימה נמצאים שם, רק לא יודעים איפה. מכיוון שהאזור קרוב, המודיעין שלי עליו מדויק יותר. אני מכיר טוב את הגזרה, את מזג-האוויר ואת תמונת חוטי החשמל שהם האויב מספר אחד שלנו. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא פשוט לנתק קשר עין, כי בניגוד למערכות פולטות קרינה כמו מכ"מים, הם צריכים לראות אותי, אין להם ברירה. זו נקודת התורפה של כל טילי הכתף".

"מצטרף לגולני"

והאמת היא שהצרות לא נגמרות באוויר: לפעמים, דווקא כשהמסוק מגיע על תקן מושיע מהאוויר, הוא הופך למסוק במצוקה על הקרקע נוכח איום הטילים. אמצעי לחימה שאמורים לשמש נגד כוחות קרקע, יכולים בקלות להפוך לאיום על מסוקים שהגיעו לאזור הקרב למשימות סיוע ופינוי.
"לאויב אין שום בעיה לירות על מסוק שעומד על הקרקע ומפנה פצועים מטנק שהרגע נפגע", טוען סרן אור. "לכן כשאני טס לחלץ צוות טנק שנפגע מטיל נ"ט, אני בפאניקה. זה אומר שיש באזור עוד חוליות שגם הן יחפשו אותי. בכלל, מסוק זו מערכת דינאמית, עם הרבה חלקים נעים. גם אם לא יהיה פיצוץ גדול, מספיק שאחד החלקים במסוק ייפגע ויאללה, אני לוקח את הנשק ומצטרף לגולני".
סרן אור אולי מתבדח, אבל המצב שהוא מתאר מעורר שאלות לא פשוטות, שאלות שטייסי המסוקים בחיל מנסים לענות עליהן בכל אימון מחדש.
"מה קורה אם נחתת, הפצוע כבר בדרך, אפילו לוחמי 669 כבר מחוץ למסוק ופתאום יש לך התראה על טיל?", הוא מקשה. "אתה ממריא ומשאיר את הלוחמים ואת הפצוע שם? אתה נשאר ואולי חוטף את הטיל?".
והנה עוד דילמה. "הטייס נמצא בשטח, לא רואה טילים ולא מקבל שום התרעה במערכות ופתאום מישהו צועק לו להמריא. אבל הפצוע כבר היה בדלת המסוק. זה איום קשה מאוד כי הוא קרוב וזמן התגובה שלך אפסי. המחיר שלו גבוה ואי אפשר להיפגע ועדיין להמשיך. אם נפגעת מנ"מ או נ"ט, אז כנראה שלא תגיע לשום מקום".
לשאלות מהסוג הזה, למרבה הצער, אף פעם אין תשובות נכונות. "אני מניח שאם תציג לכל טייס מסוקים מצב כזה ותשאל אותו מה הוא היה עושה, כנראה ש-90 אחוז מהם יענו באותו האופן, לפי השיטה שמלמדים אותנו לטוס. אבל בשטח? זה תלוי עד כמה אתה מבין לאן נכנסת. זה יכול להיות קן צרעות שיש בו הרבה חוליות נ"ט, או שאולי נכנסת באמצע הלילה החשוך ואתה די בטוח שלא שמעו או ראו אותך, אבל פתאום צועקים לך 'יורים עלינו'. שם כבר אין החלטות קלות".

עוד באותו מדור

מכל כנפי תבל

הגלובוס, מסווזילנד ועד יפן, מקבלים הבוגרים עיטור מיוחד המבשר שמעתה והלאה יוכלו לאחוז בסטיק כטייסים רשמיים לכל דבר. אחרי מסע חוצה גבולות, מובאות לפניכם כמה מהכנפיים המעניינות ביותר וכמובן גם את שלנו. בון וויאג'!

עמק הנצחון

כולם משקיעים הכל והסיבה ברורה: מתחרות "שיפוד" תצא טייסת אחת שתוכתר בתור טייסת הקרב הטובה ביותר בחיל-האוויר. אין יותר תירוצים, הסברים או תלונות ואת הישגי או פספוסי התחרות הזו יזכרו במשך כל השנה הקרובה, בכל הטייסות. רוצים לדעת מי ניצח? תקראו עד הסוף