בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 145 (246) 01/06/02

באוויר העולם | האלוף יצחק בן-ישראל, ראש מפא"ת הפורש:

"הסיכוי לשימוש בנשק גרעיני בין הודו לפקיסטן גבוה יחסית"

"פקיסטן נשלטת על-ידי חבורה מצומצמת מאוד של גנרלים, המעלה את הסיכויים לטעות" ~ "המזרח התיכון צועד לקראת מצב דומה. גם באיראן קבוצה מצומצמת וקיצונית מקבלת החלטות" ~ הטליבאן האפגני מופעל ומנוהל רובו ככולו על-ידי קציני הביון הפקיסטנים

קובי מרנקו, צילום: יהונתן שאול, "מעריב"

התפרקותה של ברית-המועצות בשלהי שנות ה-80 היתה במובנים רבים צפירת ארגעה לכל נביאי הזעם של המלחמה הגרעינית. עשרות סרטי קולנוע, תרחישי יום הדין, שירי מחאה וספרים איבדו את הרלוונטיות שלהם. שתי המעצמות הגדולות, שהחלו עוד לפני-כן בתהליך הדרגתי של פירוק הנשק הגרעיני, הנמשך גם היום, קברו את קרדום המלחמה.
במהלך שנות ה-90 ובעיקר בעשור הראשון של המילניום השלישי, שבה הסכנה הגרעינית לרחף מעל העולם. האיום הפעם אינו מגיע מצידן של שתי מעצמות שבהן מתרחש תהליך מסודר של קבלת החלטות, אלא דווקא ממדינות רודניות ומוסלמיות כפקיסטן, עיראק ואיראן, המאיימות לסחוף את העולם לעימות לא-קונוונציונאלי. לצידן, ארגוני טרור דוגמת אל-קעידה בראשות אוסמה בן-לאדן, המנסים להגיע ליכולת ביצוע של פיגוע גרעיני.
"להערכתי, הסיכוי שבמשטר כמו זה הקיים בפקיסטן, תילקח החלטה מוטעית אשר תוביל לשימוש בנשק גרעיני - הוא גבוה יחסית", אומר האלוף יצחק בן-ישראל, ראש מפא"ת (מנהל פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות לייצור) הפורש ופרופסור ללימודי ביטחון באוניברסיטת ת"א. "במשבר הטילים בקובה ב-1962, עמדו זו מול זו הדמוקרטיה האמריקאית והמדינה הסובייטית. למרות שברית-המועצות לא היתה מדינה דמוקרטית, בתהליך קבלת ההחלטות שותפו אנשים רבים. זאת לא היתה דיקטטורה של איש אחד, שבראשה עומד אדם כהיטלר או כסדאם חוסיין. במצב כזה, הסיכוי לקבלת החלטות רציונליות הוא גבוה והסיכוי לטעות נמוך. ולכן משבר גרעיני צפוי בסופו של דבר להיפתר בדרכים דיפלומטיות, כמו שאכן קרה.
"זה לא המצב בין הודו לפקיסטן. הודו היא אמנם מדינה דמוקרטית במובן שאנו מכירים. אבל פקיסטן נשלטת על-ידי חבורה מצומצמת מאוד של גנרלים, המעלה את הסיכויים לטעות. זה לא אומר שזה יקרה דווקא במשבר הנוכחי, אבל הסיכוי לטעות שם, שמישהו ילחץ על הכפתור והטיל הראשון ישוגר - גבוה יחסית. להערכתי, בסכסוך בין הודו לפקיסטן, הסיכוי לשימוש בנשק גרעיני גבוה מאשר בסכסוך הקודם בין ארה"ב לברה"מ בקובה.
"המזרח התיכון צועד לקראת מצב דומה. בשנים הקרובות, איראן תגיע לנשק גרעיני. גם שם, קבוצה מצומצמת וקיצונית מקבלת החלטות. המזרח התיכון כבר הוכיח שכל טעות אפשרית נעשית בו. לכן להערכתי מרגע שלאיראן יהיה נשק גרעיני, הסיכוי לשימוש בו יהיה גם הוא גבוה יחסית".

55 שנות מריבה

הודו ופקיסטן קיבלו את עצמאותן ב-15 באוגוסט 1947. חודשיים לאחר-מכן, ב-27 באוקטובר, החליט המהרג'ה של קשמיר, איזור בעל רוב מוסלמי (בניגוד למרבית המחוזות בהודו, שבהם המוסלמים הם מיעוט) להצטרף להודו ולא לפקיסטן המוסלמית. המלחמה הראשונה בין שתי המדינות פרצה בינואר 1948, כשפקיסטן פלשה לקשמיר. מאז נלחמו השתיים שלוש מלחמות נוספות. בתום המלחמה נקבע בין שתי המדינות קו גבול הידוע כ'קו השליטה'; באוגוסט 1965 מלחמה נוספת פורצת סביב שאלת גבולות האיזור, שהסתיימה בהחלטה לשוב ל'קו השליטה' (LINE OF CONTROL). במהלך השנים פרצו בין השתיים שתי מלחמות נוספות - אך קו זה שימש תמיד בסיס להסכמי הפרדת הכוחות.
הודו החלה במאמצי פיתוח הנשק הגרעיני עוד בשנות ה-60 ופקיסטן לא פיגרה אחריה. בתחילת שנות ה-70, סימן מנהיגה דאז, זופליקר עלי סלם בוטו (אביה של בנזיר בוטו) את היעד - פצצה גרעינית איסלמית ראשונה וטילים שיאפשרו את שיגור הפצצה הזאת לפחות להודו השכנה. בוטו דאג להחזיר לפקיסטן עשרות מדענים, שלימדו באוניברסיטאות שונות ברחבי העולם (ביניהם גם עבדול סלאם, חתן פרס נובל, אשר הינחה את הפרופסור יובל נאמן בעבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה בבריטניה). מדענים אלו גידלו דור של סטודנטים שהצליחו לפתח את הפצצה.
משך שנים רבות נחשבו שתי המדינות לכאלה אשר העולם המערבי כולו מאמין, כי יש ברשותן נשק גרעיני, למרות שמעולם לא הצהירו על כך בפומבי. כידוע, על-פי האמנה לאיסור הפצת נשק גרעיני, מותרת החזקת נשק זה רק לחמש חברות 'מועדון הגרעין': ארה"ב, ברית-המועצות דאז (וכיום לכמה מדינות נוספות, השייכות לברית-המועצות לשעבר, כאשר רוסיה המובילה שבהן), סין, בריטניה וצרפת. כל מדינה נוספת אשר מחזיקה נשק גרעיני בפומבי, אמורה לסבול מסנקציות.
למרות זאת, בחודש מאי 1998, בהפתעה מוחלטת לכל גורמי המודיעין, ביצעה הודו לראשונה בגלוי סידרה של חמישה פיצוצים גרעיניים. שבוע לאחר-מכן הגיבה פקיסטן בשישה פיצוצים משלה, אם כי מומחים מערביים מעריכים שביצעה הרבה פחות. איסלמבד ביצעה את הניסויים למרות שיחת טלפון ערב קודם-לכן בין הנשיא קלינטון לבין ראש הממשלה הפקיסטני שריף, במהלכה הציע קלינטון סיוע בנשק קונוונציונאלי ואף סיוע כספי נדיב. שריף אמר לנשיא האמריקאי, כי העובדה שהודו ביצעה את הניסויים שבוע קודם-לכן, מחייבת את פקיסטן להגיב.
הפצצות הגרעיניות שנבחנו בניסויים היו בעוצמה של בין 2 ל-12 קילוטון (הפצצה שהוטלה על הירושימה היתה בעוצמה של כ-15 קילוטון). שתי המדינות לא חשפו מעולם את כמות הנשק הגרעיני שברשותן. על-פי ניתוחי מומחים, להודו יש בין 100 ל-150 ראשי קרב גרעיניים, אם כי נראה שברשותה אורניום ופלוטוניום כדי לייצר עד 500 ראשי קרב כאלה. פקיסטן, כך נראה, נמצאת מעט מאחור וברשותה בין 25 ל-50 ראשי קרב כאלה, אם כי ישנן הערכות לפיהן הצליחה להרחיב את הכמות ולהגיע למאה ראשי קרב. בכל מקרה, מה שברור הוא שלשתי המדינות יכולת לגרום נזק רב אחת לשנייה.
"הפצצות הגרעיניות שנמצאות ברשות שתי המדינות הן בעלות פגיעת קרינה ברדיוס של כחמש מאות מטר ומעבר לכך, ישנו הנזק הקשה שיוצר כדור האש הנלווה לפצצה", אומר הפרופסור האלוף יצחק בן-ישראל. "לשם הדגמה, אם פצצה כזאת היתה פוגעת בתל-אביב, כמות ההרוגים היתה מגיעה לעשרות אלפים. בערים צפופות האוכלוסין שבהן מדובר, הן בהודו והן בפקיסטן, פצצה כזאת יכולה להרוג כמיליון איש. ישנה אפשרות, כמובן, שהירי הראשוני לא יבוצע על אחת הערים הגדולות, אלא על כפר נידח, רק כדי להרתיע".

התקפה על הפרלמנט ההודי

העימות האחרון בין שתי המדינות פרץ לאחר תקופה ארוכה של שיחות שלום שנערכו במהלך שנת 2001. אלה נקטעו בשורה של התקפות טרור מצד פקיסטן, שהחלה בדצמבר 2001 בהתקפה על הפרלמנט ההודי בניו-דלהי ונמשכה בסדרת התקפות נוספות, שבסופן רוכזו סביב הגבול בין שתי המדינות כמיליון חיילים.
עד לסוף החודש הקודם נראה היה שלפקיסטן אין תשובה לטיל ההודי המסוגל להגיע לטווח של כ-1,500 ק"מ. בסוף חודש מאי, בשיאו של המשבר, ביצעה פקיסטן ניסוי בשלושה טילים בליסטיים נוספים ולראשונה בחנה טילים בעלי מנוע דלק מוצק, הנחשבים למדויקים יותר.
הניסוי הראשון בוצע ב-25 במאי. הטיל ששוגר, ה-GHAURI, הוא בעל טווח של כ-1,500 ק"מ ובמהלך הניסוי דימה פיצוץ של ראש קרבי גרעיני - מה שמלמד כמובן על יעודו העתידי. מדובר בטיל בעל מנוע דלק נוזלי, הדומה מאוד לטיל הנו-דונג הצפון-קוריאני, שנגזרת שלו נמצאת אף באזורנו, בדמות טילי השיאהב-3 האיראניים.

מכחישה קשר עם סין

למחרת, בחנה פקיסטן את ה-GHAZNAVI, טיל חדיש יותר ומתקדם, בעל מנוע דלק מוצק ודומה מאוד בתכונותיו לטיל ה-M11 הסיני (אשר בעבר סוריה ניסתה לרוכשו מסין, אך ישראל הצליחה לבלום מאמץ זה). הטיל הוא בעל טווח של כ-300 ק"מ ומיועד לטווח קצר ובינוני, בעל דיוק גבוה, יחסית לטילים האחרים שברשות הפקיסטנים. לטענת הפקיסטנים טיל זה פותח על-ידי ה-NDC (מעבדת הפיתוח הלאומית - הרפא"ל המקומית), אבל מומחים מערביים מעריכים, כי מאז תחילת שנות ה-90 מתקיים שיתוף פעולה מקיף בין סין לפקיסטן שטיל זה הוא פרי העבודה הזו, כמו גם ה-ABDALI אשר נוסה יומיים לאחר-מכן וטווחו מגיע עד ל-180 ק"מ. פקיסטן, כמובן, מכחישה כל קשר עם סין או צפון-קוריאה. היא אף טענה שכל סדרת הניסויים הזו תוכננה מראש, עוד מחודש ינואר השנה ונדחתה לסוף מאי מסיבות טכניות.
הודו פיתחה ארבעה טילים ארוכי טווח: אגני-1, לטווח של כאלף ק"מ ואגני-2 לטווח של מעל 1,500 ק"מ. שניהם מצוידים ברש"ק של מאות קילוגרמים (כמו גם ברש"ק גרעיני) והם בעלי דיוק גבוה יחסית, של כמאה מטרים. בנוסף לכך פיתחה הודו את שני הטילים מסדרת פריתווי (PRITHVI), לטווח קצר, של עד מאה קילומטר.
ברשות פקיסטן, בנוסף לטילים החדשים, שכרגע לא ברור האם הם בכלל בשלב הייצור המלא או רק הניסוי הסופי, ה-GHAURI 1 לטווח קצר של כ-250 ק"מ, ה-GHAURI 2 לטווח של כאלף ק"מ, ה-SHAHENN 1 לטווח של כ-600 ק"מ וה-SHAHEEN 2 לטווח של כאלף ק"מ. הטילים הפקיסטניים הם מעט פחות מדויקים מאלה ההודיים.
"רק ארבע מדינות בעולם מייצרות טילים: ארה"ב, רוסיה, צרפת וסין", אומר האלוף הפרופסור בן-ישראל. "לכל אחת מהן יש מספר שלוחות, כאשר השלוחה הסינית היא צפון-קוריאה. לעיתים לא נוח לסינים להראות שהם מספקים את הטכנולוגיה והם משתמשים בצפון-קוריאנים. גם הנודונג הוא במקור טיל סיני. בכל מקרה, לפקיסטן יש קשר ישיר עם סין ועם צפון-קוריאה".
באופן כללי, הודו היא מדינה בעלת טכנולוגיה עדיפה בהרבה. "בהודו יש מספר גדול מאוד של בוגרי אוניברסיטאות בכלל ואוניברסיטאות טכנולוגיות בפרט. יש בה תשתית מדעית וטכנולוגית אדירה. פקיסטן היא מדינה איסלאמית הדומה במובנים רבים לאפגניסטן. היא נחשלת בכל היבט טכנולוגי. המאמץ שהיא ריכזה בשנות ה-70 וה-80 היה רק בתחום הגרעין והוא אכן הביא לה פירות".
בהיבט הקונוונציונאלי סובלת פקיסטן מנחיתות צבאית לעומת הודו. ברשותה כ-2,500 טנקים, לעומת כ-3,500 שבידי ההודים וכ-650 מטוסים, לעומת כ-1,500 ברשות ההודים.

הטאליבן האפגאני מסייע

חשוב לציין שברקע המאבק הזה עומד הטרור הפקיסטני, אשר פוגע בהודו. אלה הם אותם לוחמי טליבאן, אשר מסייעים לקבוצת אל-קעידה. הטליבאן האפגני מופעל ומנוהל רובו ככולו על-ידי קציני הביון (מקבילי המוסד) הפקיסטנים. עם הפלישה האמריקאית לאפגניסטן, הועבר מסר ברור לנשיא הפקיסטני, התובע ממנו חד-משמעית להסיג את מומחי הביון הפקיסטנים מאפגניסטן. כדי לבצע זאת, נאלץ הנשיא הפקיסטני לפטר מתפקידו את ראש שירותי הביון (מקביל לראש המוסד). עובדה זו עוררה כלפיו תרעומת רבה. מומחים מערביים מעריכים כי זוהי הסיבה העיקרית להישגים האמריקאיים באפגניסטן - העובדה שהמובילים המקצועיים של הטליבאן, אנשי המודיעין הפקיסטנים, נאלצו לעזוב את המדינה. אותם אנשי טליבאן הם שעומדים בחזית מתקפת הטרור על הודו, למרות שפקסיטן מכחישה זאת כמובן וטוענת, כי היא רק מספקת סיוע מורלי.
הודו ופקיסטן, כאמור, כבר נלחמו פעמים רבות ביניהן. קו הגבול ביניהן עשיר בעימותים המובילים את האיזור לשיא של רתיחה. עד כה, ידעו השתיים לנהל מאבק מבוקר יחסית, אשר למרות יכולותיהן, לא גלש לכדי עימות כולל ובוודאי שלא עימות גרעיני. השאלה הגדולה היא האם האקדח שנשלף במערכה הראשונה (הניסוי הגרעיני שבוצע בשנת 1998) לא יירה במערכה האחרונה.

עוד באותו מדור

"לוקהיד-מרטין" מציעה: גירסת JSF ללוחמה אלקטרונית

הגירסה היא אחת האופציות המוצעות לצי ולחיל-הנחתים ~ האפשרויות האחרות: F/A-18 יעודי, או חידוש פס הייצור של ה-EA-6B, המשמש את שני החילות כיום

קוריאה בחרה ב-F-15 של "בואינג"

ההחלטה הקוריאנית הצילה את פס הייצור מסגירה ~ "דאסו" קובלת: התחרות לא היתה אמיתית, ההחלטה הוכתבה מראש ~ הקוריאנים מתלוננים: חרגנו מהתקציב, נעכב עסקאות עתידיות