בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 145 (246) 01/06/02

כתבות | פרסום ראשון

מפגשים מהסוג הרוסי

איש לא העלה בדעתו שמטוס קרב רוסי, סוחוי-27, יטוס ביום מן הימים לכיוון ישראל. איש גם לא האמין שהוא ימשיך בכיוון הזה אחרי שהוזנקו לעברו ארבעה מטוסי F-16 ישראליים. ובוודאי שאיש לא חשב ששלושה מטוסי סוחוי-27 ינהגו כך בזה אחר זה. אבל ב-27 בינואר 1996 כל הדברים האלו קרו: החל בהזנקה, דרך התימרונים החדים בשמיים ועד לשרשרת המפגשים בין מטוסי הסוחוי-27 למטוסי ה-F-16, שכמעט והסתיימו בהפלה. בעידן התמימות שלפני ה-11 בספטמבר, הכל הסתיים בשלום

רן רוזנברג וחגי גלבוע

יום שבת, ה-27 בינואר 1996. השעה 15:00 אחר-הצהריים. סירנה ארוכה נשמעת בבסיס חיל-האוויר שבצפון הארץ. טייסת "העמק", שנמצאת באותה עת בכוננות, נכנסת לפעולה. זוג מטוסי F-16D דו-מושביים מוזנק לאוויר. "היינו בדיוק בסוף ארוחת הצהריים", נזכר רס"ן (מיל') ד', אז טייס סדיר בטייסת, "זינקנו לאוויר והבקר הודיע על מטרה לא מזוהה שמתקדמת לכיוון חיפה".
מיד לאחר ההמראה הבינו הטייסים שמדובר באירוע לא שיגרתי. על מסך המכ"ם נראתה המטרה כשהיא מבצעת תימרונים חריפים בגובה 1,500 מטר מעל פני הים. "ההתנהגות הזאת פסלה את האפשרות שמדובר במטוס נוסעים או במטוס אזרחי אחר", אומר תא"ל רני פלק, כיום נספח חיל-האוויר בארה"ב ומי שהוביל את מבנה המטוסים. "התקרבנו אל המטרה ובמרחק 15 מייל ממנה יצרנו איתה קשר-עין, כשעדיין לא ברור לנו מה טיבה".
ב"בור", מוצב הפיקוד של חיל-האוויר, נדרכו כל אנשי המשמרת ונצמדו למסכים. "הדבר הראשון שעשיתי היה לברר אם ישנן באיזור טיסות סיור של מטוסי קרב בריטים או צרפתים", מספר סא"ל (מיל') ש', שהיה המפקד התורן. "התשובה היתה שלילית. דיווחתי למפקד חיל-האוויר דאז, האלוף (מיל') הרצל בודינגר, על האירוע והוא ביקש שאעדכן אותו בכל התפתחות".
בינתיים הצליחו תא"ל פלק ובן-זוגו לגיחה, רס"ן (מיל') ד', לזהות את המטרה והודיעו שניצב מולם מטוס קרב. "הייתי מופתע", משחזר סא"ל (מיל') ש' את רגע ההודעה. "מיד עידכנתי את מפקד חיל-האוויר בהשתלשלות האירועים".
"התקרבנו אליו בזהירות", ממשיך תא"ל פלק, "התכוננו לכל אפשרות, כולל קרב-אוויר ולכן הוריתי בקשר לבן-הזוג שלי להפעיל את מפסקי החימוש. כשהתקרבנו יותר, ראיתי שהמטוס לא נושא טילי אוויר-אוויר או כל חימוש אחר.
"כשצימצמנו טווח עד לקשר-עין החלה חגיגת הזיהוי. אנשי הצוות ניסו לנחש אם מדובר ב-F-14 או ב-F-15. מישהו זרק לאוויר את האפשרות שמדובר ב-F-22, שבדיוק באותה תקופה החל את טיסות הניסוי שלו". תא"ל פלק, אז ראש מחלקת מבצעים בחיל-האוויר, קבע נחרצות כי מדובר בסוחוי-27.
"המשכתי להתקרב למטוס עד שיכולתי להסתכל לטייס בעיניים", ממשיך תא"ל פלק. "בשנייה שהוא הבחין בי, סימנתי לו עם הידיים שיסתלק והוספתי משפט בערבית 'רוח מן הון' ('תסתלק מפה' בערבית). הוא הבין היטב מה אני רוצה, פתח מבערים וברח לכיוון מערב. מיד אחר-כך חזרנו לבסיס".

"הפעם הכל היה שונה"

"זו היתה תקופה של פעילות אינטנסיבית בלבנון והרגישות לפעילויות, ימיות ואוויריות כאחד, היתה גבוהה", אומר תא"ל (מיל') יוסי גונן, אז מפקד הבסיס הצפוני. ואכן, זמן קצר לאחר נחיתת המטוסים בבסיס נשמעה שוב סירנה שהביאה להזנקת זוג נוסף של מטוסי F-16, הפעם מטייסת "הסילון הראשונה".
"ההזנקה היתה לאותו מקום בדיוק", אומר סא"ל (מיל') ש', המפקד התורן ב"בור". "אנשי הבקרה הבחינו במטוס נוסף, גם הוא לא מזוהה".
"הוזנקנו מיד", נזכר רס"ן (מיל') ב', אז טייס צעיר בטייסת. "עברתי תדריך קצרצר, לבשתי את הג'י-סוט ובמקביל ניסיתי לאסוף מידע נוסף על ההזנקה". ברוב ההזנקות נכנסים למטוסים, מתניעים מנועים ומחכים. "אבל הפעם הכל היה שונה", אומר רס"ן ב'.
רק שלושה חודשים קודם-לכן סיים ב' את ההסמכה המבצעית על מטוס ה-F-16. "היה לי ניסיון מועט על המטוס וחוויית הטיסה עצמה נחקקה עמוק בזכרוני", הוא מספר. "מזג-האוויר היה מצוין. השמיים היו נקיים יחסית ורק בגובה 15 אלף רגל זיהינו שכבת עננים דקה. פתחנו מבער מלא וחצינו את שמי המדינה במהירות. אני זוכר היטב את תמונת המכ"ם: על הצג הופיע ציור של מטרה, כמאה מייל מערבית לחיפה. המטרה התקדמה במהירות מעל הים לכיוון דרום.
"הפעלנו את נעילת המכ"ם על המטרה והתקרבנו אליה. לא ראינו אותה בעיניים, אלא רק צללית גדולה של מטוס, שהתקדמה במהירות על רקע שכבת העננים. כשיצרנו קשר-עין עם המטרה, הבחנו שהטייס מבצע תימרוני אירובאטיקה. הוא המשיך בשלו גם אחרי שהתיישבנו לו על הזנב. צימצמנו את הטווח עד למרחק של כמה מאות מטרים וחיכינו".
בשלב בו נמצאו מטוסי המבנה במרחק כמה מאות מטרים ממטוס הקרב, החליט המוביל, סא"ל י', להרים את מפסקי החימוש ולהתכונן לכל אפשרות. "טסתי אחריו במשך דקה, אולי פחות", מספר סא"ל י', "כשראיתי שהמטרה עליה נעלנו היא מטוס קרב. נתתי הוראה לב', מספר שתיים שלי, להרים את מפסקי החימוש למצב חמוש (ARM)".
"בצורתו הכללית הזכיר המטוס את ה-F-15, אבל הוא היה הרבה יותר גדול. היה לי ברור שמדובר בדגם כלשהו של סוחוי או מיג, אבל מודרני יותר. לפי צורת הכנפיים, מבנה המנועים ומיקום כונסי-האוויר הערכתי שמדובר בסוחוי-.27 ידעתי שבין המנועים של הסוחוי-27 ממוקם פוד ארוך של ל"א (לוחמה אלקטרונית), אך למטוס שהיה מולנו לא היה דבר בין המנועים. עובדה זו הוסיפה לחוסר הוודאות הכללי שלנו. לא היה לנו ברור מול מה אנחנו טסים ובאילו מערכות נשק הוא מצויד".
"ראינו בבירור שהמטוס לא נושא טילים על קצות הכנפיים, אבל לא היה ברור אם הוא חמוש בתותח או בטילים פנימיים, שנסתרים תחת הכנפיים או הגחון. בגלל שלא הכרתי את מערכות הנשק של המטוס ובגלל האפשרות שעלול היה להתפתח בינינו קרב-אוויר, החלטתי להיכנס לעמדת יעף תותח. הכנסתי את המטוס לתוך כוונת התותח ושמרתי על מרחק סביר. המטוס הרוסי, כבר הייתי די בטוח באותו שלב שזה סוחוי-27, המשיך מצידו בתמרונים חריפים, כשאנחנו דולקים אחריו. לא ידענו אם הטייס מבצע אותם לצורך אימון או שהוא פותח איתנו בקרב-אוויר".
כעבור חמש דקות של מירדף צמוד, פנה הסוחוי מערבה והתרחק. טייסי ה-F-16 חזרו לאיזור חיפה. "אחת הבעיות במירדף מעמדה כה קרובה היא שאין דרך קלה לנתק מגע מהמטוס העוין בלי להכניס את עצמך לעמדת חיסרון", מסביר רס"ן (מיל') ב' את לבטיו ומדגים את השתלשלות העניינים באמצעות מיקבץ ארוך של תנועות ידיים.
"תדמיין שאתה יושב על מטוס ביתרון מלא, כמה מאות מטרים מאחוריו, טיפה מתחתיו. עכשיו, אם אתה מבצע פנייה רגילה, נגיד שמאלה, יהיה ממש פשוט למטוס שנגדך לסגור עליך ולהיכנס לעמדת יתרון אחורית. לכן חיכינו שהטייס יתחיל בתמרון חריף לצד שמאל ואז משכנו חזק ימינה תוך הגדלת הזוויות שבין נתיבי הטיסה".
בנקודה זו, כאשר האירוע היה אמור להסתיים, חלה התפנית. "בעוד אנחנו טסים צפונה לכיוון חיפה, אני מבחין שהסוחוי משלים את הפנייה שהתחיל", מספר רס"ן (מיל') ב'. "פתאום כל חוקי המשחק השתנו. אנחנו מנתקים מגע, מניחים לו והוא בוחר דווקא לאיים עלינו.
"שאלתי את מוביל המבנה מה עושים והצעתי שנחזור לעמדת היתרון שהיינו בה קודם. המוביל הרגיע אותי ואמר שנמשיך בטיסה ישרה לחיפה. הוא צדק. אחרי מספר שניות הסוחוי פנה מערבה והתרחק".

יירה או לא יירה

מטוסי ה-F-16 עשו את דרכם בחזרה לבסיס, אבל אז צץ במסכי המכ"ם של יחידת הבקרה האווירית מטוס לא מזוהה נוסף, שהתקדם במהירות מזרחה.
"טסנו בגובה 5,000 רגל בזמן שהבקר הודיע לנו על מטוס נוסף שמתמרן באופן חריג מעל לים במרחק 25 מייל מאיתנו", מספר סא"ל י'. "באופן אוטומטי הנמכנו לגובה 300 מטר מעל הים ועם מבער מלא לסירוגין צימצמנו את הטווח.
"התמרונים וצורת הטיסה הסגירו את העובדה שהטייס מנסה לנעול עלינו בחלקים מסוימים של המפגש. לאור העובדה שלא הצלחנו ליצור בשלב הזה קשר-עין עם המטוס החשוד, חששתי שמא מדובר במטוס סורי. אני אשקר אם לא אגיד שלא התרוצצו לי בראש מחשבות כמו 'האם הוא יירה בי או לא'.
"נעלנו על המטוס בדיוק כמו על הקודם, אלא שהפעם הוא תימרן חריף יותר. הצלחנו להגיע לעמדת הפלה, מרחק מייל אחד ממנו. כאן כבר הבנתי שמדובר בסוחוי נוסף. החלטתי שעדיף להוריד את מפסקי החימוש על-מנת להרגיע את המצב".
אחרי מספר דקות של משחקי כוח ופניות משוגעות של טייס הסוחוי, הוחלט שעל המטוסים לנתק מגע ולעבור לפיטרול בצפון הארץ. באותו שלב כבר היה ברור שמדובר במטוסי סוחוי-27, שהמריאו מסיפונה של נושאת המטוסים הרוסית "אדמירל קוזנצוב", ששהתה באותם ימים במימי הים התיכון ולפרקים עגנה בנמל טרטוס שבסוריה.
"זו היתה הפגנת שרירים של הרוסים", אומר תא"ל (מיל') גדעון אילת, אז ראש להק מודיעין. "הטייסים הרוסים המריאו מסיפון נושאת המטוסים וערכו אימוני אירובאטיקה כדי להצדיק את נוכחותם באיזור".
גם תא"ל אודי דקל, אז ראש מחלקה בלהק מודיעין וכיום ראש חטיבת קשרי חוץ במטכ"ל, סבור כך. "זה היה ניסיון להפגין כוח", הוא אומר, "לבוא ולומר 'אנחנו עדיין על המפה', במקביל להתפוררותה של ברית-המועצות כמעצמה".
"באופן כללי, מצב בו מסתובב מטוס קרב מעל הים התיכון הוא נורמלי", אומר תא"ל (מיל') יוסף גונן. "אלו יכולים להיות מטוסי קרב אמריקאיים, בריטיים, צרפתיים, יווניים ועוד. אבל מטוס רוסי, זה בהחלט מחזה נדיר. אישית, גם לא ידעתי אז שישנה גירסה ימית לסוחוי-27".

כדור בקנה ואצבע על ההדק

כשנחתו סא"ל י' ורס"ן (מיל') י' המתין להם בכליון עיניים אל"מ ד', אז מפקד הטייסת וכיום ראש מחלקת אמצעי לחימה. "סוחוי-27 הוא מטוס מתקדם ואף אכזרי", הוא אומר. "מיד עם הישמע הסירנה רצתי לחדר המבצעים שבטייסת. אולם מהרגע שהמטוסים עלו לאוויר לא נותר לי אלא להאזין לקשר ולמחות את אגלי הזיעה. מיד אחרי הנחיתה הלכנו לחדר התחקירים. רק אז הבנו עד כמה חריג היה המפגש. למחרת ביקשתי שיכינו תמונה מיוחדת, שבמרכזה תצלום סרט הכוונת, בו רואים את הסוחוי-27 בעמדת הפלה ברורה. מתחת לתצלום נכתב בגדול 'איפוק מתוך עמדת כוח'".
במקור, נועד הסוחוי-27 להגן על גבולותיה האינסופיים של ברית-המועצות מפני טילי שיוט או מפציצים אמריקאיים, דוגמת ה-B-1B. זהו מטוס יירוט ארוך טווח, מהמתקדמים בעולם. מסיבה זו, שמרה לעצמה ברית-המועצות לאורך תקופה ארוכה את בלעדיות השימוש במטוס וסירבה למכור אותו לחילות-אוויר זרים. מכאן שמפגש בין F-16 ישראלי ומטוס סוחוי-27 רוסי היה עד אותו יום בגדר בלתי אפשרי.
"היינו בעמדת יתרון ברורה", ממשיך אל"מ ד'. "טסנו עם כדור בקנה ואצבע על ההדק. היה באפשרותנו להפיל אותו בלחיצת כפתור אחת ולהראות לכולם מי אנחנו, אבל אני שמח שבחרנו להוכיח מקצועיות וקור-רוח. כמפקד טייסת, הייתי גאה מאוד מתיפקוד הטייסים באוויר. ראשית, הטיסה התנהלה באופן רגוע ובלי פאניקה. שנית, לאורך כל המפגש היו מטוסינו בעמדת יתרון בולטת".
כיצד היה מסתיים אירוע כזה לו היה מתרחש היום, פחות משנה לאחר פיגועי התופת במגדלי התאומים? "הרגישות היום למטוסים בלתי מזוהים, במיוחד מעל לים, גבוהה מתמיד", אומר תא"ל (מיל') יוסף גונן. "תמיד קיימת אפשרות שמתאבד פוטנציאלי יצליח להתקבל לאחד מחילות-האוויר של מדינות ערב השכנות ובסיטואציה מסוימת יחליט לבצע פיגוע התאבדות בתחומי מדינת ישראל. אני בטוח שחיל-האוויר נערך לקראת תרחישים כאלה ויודע כיצד להגיב עליהם".

סוחוי 27 - תעודת זהות

הנעה: שני מנועי ליולקה AL-31F, בעלי דחף של 9,070 ק"ג.
משקל: 22,000 ק"ג (מבצעי), 28,800 ק"ג (מירבי).
ביצועים: מהירות מירבית בגובה רב: 1,337 קשר בגובה 36,000 רגל (2.35 מאך), מהירות מירבית בגובה נמוך: 725 קשר (1.1 מאך). רדיוס קרבי: 1,500 ק"מ. טווח מירבי: 4,000 ק"מ.
ממדים: מוטת כנפיים: 14.7 מטרים, אורך: 21.93 מטרים, גובה: 5.93 מטרים, שטח כנף: 63.2 מ"ר.
חימוש: תותח 30 מ"מ שישה-קני, ארבעה טילי אוויר-אוויר R-73 (ארצ'ר) או R-60 (אפיד) ושישה טילים מסוג R-27 (אלאמו).

עוד באותו מדור

עיניים על הקרקע

מלחמת אפגניסטן לא הביאה עמה חידושים גדולים * ההתפתחות המעניינת לא קשורה למטוסים יקרים, טילי שיוט ארוכי טווח או מערכות איסוף מודיעין חלליות * מדובר דווקא בלוחם חי"ר חמוש ברובה, משקפת, מכשיר קשר ומציין לייזר * הוא לא עולה עשרות מיליוני דולרים ולא מעורר עניין תקשורתי רב, אבל תרומתו של פקח האוויר הקדמי גדולה * לא פעם הוא זה שיבטיח שפצצה שמחירה כמה מאות אלפי דולרים, שהוטלה ממטוס תקיפה חמקן שעולה עשרות מיליוני דולרים - תפגע במטרה * הביטוי "מכפיל כוח" לא יכול להיות מוחשי יותר

אוכלים ארוחת בוקר, והולכים לישון

בשעות הלילה המאוחרות, כשבמרבית טייסות הקרב מכבים את האורות, נותרים באוויר רק אנשי טייסת "העמק", טייסת F-16 בחיל-האוויר. במשך שבוע הופך הלילה בטייסת ליום וליתר דיוק: ליום עמוס. "במזרח התיכון, הלילה הוא תחום פעולה כמעט בלעדי לחיל-האוויר הישראלי", אומר סא"ל ר', מפקד הטייסת. "משימות שנדחו בעבר לשעות היום, מתבצעות כעת גם בשלוש לפנות-בוקר"
Feedback Form