בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 144 (245) 01/04/02

כתבות | המלחמה באפגניסטן

צ'ינוק דאון? רק לא זה

ארה"ב עושה הכל כדי שהלחימה באפגניסטן לא תזכיר את סומליה ~ ואכן, בניגוד לדיווחים, אף לא מסוק אמריקאי אחד הופל במבצע "אנאקונדה" ~ אבל כשרב-טוראי ניל רוברטס נפל ממסוק בקרב עם אנשי אל-קעידה, האמריקאים היו נחושים שלא להשאירו מאחור, גם במחיר שמונה הרוגים נוספים

נועם אופיר

שר ההגנה האמריקאי דונלד ראמספלד לא יאהב את הכותרת הזו. ובצדק. כאשר הוא נדרש להשוות את הקרב שהתחולל באפגניסטן בשבוע הראשון של חודש מארס ובו נהרגו שבעה לוחמי קומנדו אמריקאים, לקרב שהתחולל בסומליה ב-1993 ובו נפלו 18 לוחמים - הוא התקומם מאוד על עצם ההשוואה. "למעט העובדה שבשני המקרים אנשים אמיצים מאוד היו מעורבים אין כל דמיון. אני לא מוצא כל מקום להשוואה", אמר ראמספלד בתגובה.
למרות דבריו הנחרצים של שר ההגנה, התקשורת האמריקאית השוותה בין אותו קרב אומלל ברחובות מוגדישו, שהונצח לאחרונה בסרט "בלאק הוק דאון" לבין הנעשה באפגניסטן. התוצאה של השוואה זו היתה שורה של דיווחים שגויים שהתבססו כנראה יותר על הסרט מאשר על המציאות.
בחינה קרה של העובדות מצביעה על כך שראמספלד צודק לחלוטין. אין כל מקום להשוואה. למעשה, נקודת הדמיון הגדולה ביותר מצויה בשמו של המבצע. המבצע בסומליה נקרא "נחש גותי" (GOTHIC SERPANT) בעוד הפעילות באפגניסטן, בה נפלו החיילים, נקראה "אנאקונדה" (ANACONDA), כשמו של הנחש גדול הממדים.
כל היתר שונה. בניגוד לדיווחים בכלי התקשורת, אף לא מסוק אמריקאי אחד הופל בתקרית ובניגוד למקרה הסומלי אף לא גופת חייל אחת נותרה בשטח. למעשה, רובו ככולו של הקרב עקוב הדם נגרם בשל הרצון שלא להשאיר מאחור גופה של לוחם קומנדו אמריקאי.
מבצע "אנאקונדה" היה שם-הקוד האמריקאי לפעילות הקרקעית הגדולה ביותר מאז ראשיתו של מבצע "חירות נצחית" בחודש אוקטובר האחרון. במסגרת המבצע, פשטו מאות לוחמים מארה"ב, קנדה, נורבגיה, אוסטרליה, דנמרק, צרפת וגרמניה, מגובים בכוחות אוויר גדולים, על אחד המעוזים האחרונים של כוחות אל-קעידה, איזור עמק שאי-אי-קוט, במזרח אפגניסטן. המבצע, שארך כשבועיים והסתיים באופן פורמלי ב-18 במארס, כלל כמה מהקרבות הקרקעיים הקשים במלחמה עד כה ובמהלכו נפגעו מסוקים אמריקאיים רבים מאש שנורתה עליהם מהקרקע.
פעילות המסוקים החלה בשעות הלילה של ה-4 במארס, בשעות הראשונות שלאחר פתיחת מבצע "אנאקונדה". שני מסוקי MH-47E, מסוקי התובלה הכבדים של חטיבת האוויר המיוחדת ה-160 של הצבא האמריקאי, נחתו במטרה לפרוק כוחות מיוחדים אמריקאיים שמטרתם היתה סריקת האיזור.
שניות ספורות לאחר הנחיתה, בשעה שלוחמי הקומנדו החלו לצאת מהמסוקים, נפתחה אש כבדה לעבר שני המסוקים הגדולים. מספר רקטות RPG, שנורו על-ידי לוחמי אל-קעידה, פגעו באחד ממסוקי ה-MH-47E. רקטות אלו תוכננו אומנם לתקיפת כלי-רכב רכים, אך הן יעילות גם כאמצעי נגד מסוקים. למעשה, רקטות מסוג דומה הן אלה שהפילו שני מסוקי MH-60, גם כן מחטיבה 160, במהלך פשיטת הקומנדו הכושלת בסומליה ב-1993. אם תרצו, ניתן לראות בכך נקודת דמיון נוספת בין המבצעים.
טייס המסוק הפגוע מיהר להמריא מהמקום ולנחות במקום אחר, שני קילומטרים מאתר הנחיתה המקורי. המסוק השני, שלא נפגע, נחת גם כן. העובדה שהמסוק הצליח להמריא, לטוס ולנחות בשלום מצביעה על כך שהנזק שנגרם לו מפגיעת הרקטה היה מוגבל יחסית. הכותרות הראשיות בכלי-התקשורת האמריקאיים והעולמיים בדבר מסוק MH-47E שהופל - לא נכונות.
אחרי נחיתת המסוק הפגוע התברר כי רב-טוראי ניל רוברטס, בן 32, לוחם בקומנדו הימי האמריקאי, "אריות הים" (SEAL), נעדר. רוברטס נמנה עם לוחמי הכוחות המיוחדים שטסו במסוקי התובלה. להיכן נעלם רוברטס?
מל"ט פרדאטור ששהה באיזור הפעולה העביר תמונות בשידור חי של הירי על מסוק ה-MH-47E. "ראינו אותו (את רוברטס) נגרר מהמקום על-ידי שלושה אנשי אל-קעידה", סיפר מאוחר יותר מייג'ור-גנרל פרנק האגנבק, מפקד הדיווזיה ההררית ה-10 של הצבא האמריקאי והמפקד בפועל של מבצע "אנאקונדה". כאשר נשאלו על כך שר ההגנה האמריקאי ראמספלד והמפקד העליון של כוחות ארה"ב הפועלים באפגניסטן, גנרל טומי פראנקס, הם הודו שהם לא ראו את הקלטת ושלא ברור בדיוק כיצד מצא עצמו רוברטס מחוץ למסוק. "לכל אחד משלושת או ארבעת האנשים היה תיאור שונה בנוגע למה שקרה", אמר פרנקס בהתייחסו לעדויות של כמה קצינים בכירים שראו את הסרט שצילם הפרדאטור. "אבל צריך לזכור, שצפייה בקלטת הזו אינה כמו צפייה בסרט של משחק פוטבול".
כשבוע לאחר הקרב הקשה העניק הצי את עיטור "כוכב הברונזה" לניל רוברטס. הציון לשבח כלל תיאור רשמי ראשון של נסיבות הקרב בו נפל רוברטס: "באותו ערב, היחידה שלו אמורה היתה לבצע חדירה חשאית על רכס הר בגובה של כ-3,000 מטר במטרה להציב עמדת תצפית לפרק זמן לא ידוע. מטרת התצפית היתה להגן על כוחות אמריקאיים אחרים שנטלו חלק במבצע.
"כאשר המסוק נע לעמדה לקראת החדרת הכוח, מיקם עצמו רוברטס על הראמפה האחורית כדי לצאת מהמסוק ולצמצם את הסכנה למסוק ולצוות. לפתע נפגע מסוק ה-CH-47 (כנראה מסיבות של ביטחון שדה לא צוין הדגם המדויק) משלוש רקטות RPG שהתפוצצו בתוכו. צינורות הידראוליים הרטיבו את ראמפת המתכת בנוזל חלקלק בעוד המסוק קירטע בחריפות בשל ההתקפה הלא צפויה.
"רוברטס הועף מהראמפה של המסוק ונפל על ההר שעליו היו אנשי אל-קעידה, כמה מטרים מתחתיו. הוא תימרן מיידית במטרה ליצור קשר עם כוחות החילוץ ולהציב עמדת הגנה, אך בעודו מוקף על-ידי כוח אויב גדול שנהנה מעדיפות בכוח האש, מת רוברט מפגיעות מהן סבל בקרב".
עם גילוי היעלמו של רוברטס המריא אחד משני מסוקי ה-MH-47E למקום בו אבד והנחית את לוחמי הקומנדו שהיו על סיפונו. כעת השתנתה משימתם של הלוחמים מאיתור וחיסול של אנשי אל-קעידה וטליבאן לניסיון לאתר את רוברטס ולחלצו. במקביל הוזנק כוח קומנדו נוסף, בן 30 לוחמים, לאיזור בכדי לסייע בחיפוש.
האמריקאים החליטו לעשות הכל בכדי למצוא את רוברטס - "אנחנו לא משאירים אמריקאים מאחור", יאמר מאוחר יותר בריגדיר-גנרל ג'ון רוסה, סגן האחראי על המבצעים במטה הכללי האמריקאי. במקביל לכוחות שכבר נמצאו בשטח הזניקו האמריקאים לאיזור שני מסוקי MH-47E נוספים כשהם עמוסים בלוחמי קומנדו. הבעיה הגדולה הייתה שלוחמי אל-קעידה שיערו מראש כיצד יגיבו האמריקאים ומיהרו להציב באיזור מארב למסוקים.
שני המסוקים האיטיים התקרבו לאיזור הנחיתה כאשר נפתחה עליהם אש מקלעים כבדה מכל הכיוונים. אחד המסוקים הצליח לפרוק את הכוחות שהיו עליו ומיהר להסתלק מהמקום. המסוק השני נפגע בצורה קשה ונאלץ לנחות נחיתת אונס. לצוות היה ברור כי הוא לא יצליח להמריא מהמקום בשל הפגיעות הקשות.

7 הרוגים ב-12 שעות קרב

בנקודה זו המצב היה סבוך. לוחמי הקומנדו שהיו על המסוקים, יחד עם אנשי צוות האוויר של המסוק הפגוע, מצאו עצמם מוקפים בכוחות עוינים שירו עליהם. בניגוד למקרה הסומלי, הפעם נהנה הכוח על הקרקע מסיוע אווירי צמוד. מטוסי תקיפה מסוג AC-130, הגירסה החמושה של ההרקולס, ירו בדיוק רב אלפי פגזים על אנשי האויב שהקיפו את הכוח הקרקעי האמריקאי. הקרב הקרקעי נמשך 12 שעות. בזמן זה בוצעו גיחות סיוע אווירי רבות שהביאו להשמדת מרבית כוח האויב. רק כאשר האש נחלשה מעט הצליחו לנחות במקום כמה מסוקי חילוץ.
תוצאות הקרב היו קשות. שישה לוחמים - ארבעה אנשי צבא, חלקם מחטיבה 160, ושניים מחיל-האוויר - נהרגו. בנוסף, הצליח כוח החילוץ לאתר את גופתו של לוחם הקומנדו הימי רוברטס. 11 לוחמים נוספים נפצעו בדרגות חומרה שונות.
למרות התוצאות הקשות, כעת ניתן לראות בבירור את ההבדלים הגדולים בין הפעולה ב-4 במארס 2002 באפגניסטן לבין הפעולה ב-3 באוקטובר 1993 בסומליה. בעוד שבאפגניסטן הפעולה היתה חלק ממלחמה רחבת היקף, הרי שבסומליה מדובר היה בפשיטת קומנדו ממוקדת. ואם אחרי הכישלון של הפשיטה בסומליה מיהרו האמריקאים לפנות את כוחותיהם מהאיזור, הרי שלמרות מספר הנפגעים הגדול יחסית, הפעילות באפגניסטן לא רק שלא הופסקה - היא נמשכה בעוצמה מוגברת.
עבור הצבא האמריקאי בכלל והכוחות המיוחדים בפרט, הלקחים מסומליה נחקקו עמוק והיתה להן השפעה בליל ה-4 במארס. הצבא האמריקאי היה נחוש לעשות הכל כדי למנוע את חזרתן של התמונות הקשות מסומליה, בהן נראו גופותיהם של חיילים אמריקאים שנותרו בשטח כשהן מבוזות. האמריקאים לא חסכו בכוחות ובמשאבים במטרה לאתר את רוברטס והיו נכונים לסכן את חייהם של לוחמים אחרים לצורך כך. המחיר היה גבוה, אבל נכון להיום איש בארה"ב לא טען שהיה צריך לנהוג אחרת.
פעילות המסוקים המשיכה בצורה אינטנסיבית במהלך השבועיים שאחר-כך: עשרות מסוקי צ'ינוק ובלק הוק מהדיוויזיה המוטסת ה-101 של הצבא האמריקאי הטיסו חיילים וציוד לאיזור הפעולה. במקביל, הופעלו באיזור מסוקי קרב מסוג סופר-קוברה ואפאצ'י שחיפו על כוחות הקרקע ותקפו פתחי מערות חשודות. מסוקי האפאצ'י, שהיתה זו פעולתם הראשונה במסגרת מבצע "חירות נצחית", עברו טבילת אש רצינית. מתוך שבעת מסוקי האפאצ'י שהופעלו במבצע "אנאקונדה" חמישה נפגעו מאש RPG ומקלעים והיה צורך לקרקעם לצורך תיקונים. בתגובה לכך, תיגבר הצבא האמריקאי את כוחותיו במסוקי אפאצ'י נוספים.
ואם נחזור לרגע לקשר הסומלי-אפגאני, הרי שהחיים לפעמים גדולים ומסעירים יותר מכל סרט קולנוע. שבועיים לאחר הקרב בו נפלו שבעת החיילים האמריקאים הודיע הפנטגון הודעה מדהימה. במהלך סריקות שנערכו במקום בו נהרג רוברטס ונפגע מסוק ה-MH-47E נמצא על-ידי חיילים אמריקאים מקלט GPS שעליו השם "ג. גורדון". התגלית עוררה התרגשות רבה בפנטגון. מאחר ואף לא אחד מהלוחמים שהיו מעורבים במבצע או בפעילות החילוץ נשא את השם הזה, הגיעו בפנטגון למסקנה כי המכשיר שייך לרב-סמל גארי גורדון, לוחם ב"כוח דלתא" של הצבא האמריקאי שנפל בקרב בסומליה ב-.1993 איך הגיע מכשיר של איש קומנדו הרוג מסומליה לאפגניסטן? מלבד המשמעות המודיעינית לכך - קרי עדות מוצקה ראשונה למעורבות של אנשי אל-קעידה בקרבות בסומליה - היה לתגלית ערך רגשי גדול.
גורדון נחשב לגיבור לאומי בארה"ב. יחד עם לוחם אחר ב"כוח דלתא" הוא הגן על טייס אחד ממסוקי ה-MH-60 בלק-הוק שהופלו בקרב הסומלי והציל את חייו. הטייס, מייק דוראנט, נפל בשבי הסומלי ומאוחר יותר שוחרר. גורדון והלוחם השני נרצחו על-ידי הסומלים. שני הלוחמים קיבלו לאחר מותם את "מדליית הכבוד" של הקונגרס, עיטור הגבורה הגבוה ביותר בארה"ב.
אך ההתרגשות שאחזה בוושינגטון בעקבות גילוי מקלט ה-GPS, היתה מוקדמת. בדיקה יסודית שנעשתה העלתה כי הוא היה שייך לאיש צוות אוויר מחטיבת האוויר המיוחדת .160 איש הצוות העביר את המכשיר לחבר טוב שלו שהטיס את אחד ממסוקי ה-MH-47E. המכשיר אבד במהלך הקרב, אך הטייס ניצל.
לא משנה מה יחשוב שר ההגנה האמריקאי על ההקבלה בין מה שהתרחש בסומליה לפני תשע שנים למה שקורה כיום באפגניסטן, הרי שהרוחות של סומליה, כך נראה, ימשיכו לרדוף את ארה"ב ואת הצבא האמריקאי עוד זמן רב.

הפצצה הכי גדולה

אחרי מלחמת המפרץ נחשפה לראשונה העובדה כי ביומה האחרון של המלחמה הטילו מטוסי F-111 של חיל-האוויר האמריקאי שתי פצצות מיוחדות מסוג GBU-28. פצצות מונחות-לייזר אלה, שמשקל כל אחת מהן כשתי טונות, תוכננו במסגרת תוכנית חירום בעיצומה של המלחמה. הפצצות נועדו לחדור לבונקרים העמוקים ביותר בעיראק, בתקווה שבאחד מהם יימצא סדאם חוסיין. סדאם לא נפגע במהלך טבילת האש של הפצצות, אך הן הפכו לאמצעי חשוב בארסנל האמריקאי. כמה פצצות דומות הופעלו גם באפגניסטן.
מבצע "חירות נצחית" המחיש פעם נוספת את אחת הבעיות הגדולות של חיל-האוויר האמריקאי. אף חימוש בארסנל האמריקאי אינו מסוגל לחדור ליעדים מוגנים במיוחד. בעוד בעיראק הבעיה התמקדה בבונקרים, הרי שבאפגניסטן הבעיה היתה המערות. פצצות חדירה סטנדרטיות דוגמת ה-GBU-27 ואפילו ה-GBU-28 מתקשות לחדור ליעדים כאלה.
בעיצומו של מבצע "חירות נצחית" הפעילה ארה"ב בפעם הראשונה את ה-BLU-118/B, פצצת חדירה מיוחדת, שפיתוחה הואץ בעקבות המלחמה באפגניסטן. כזכור, פצצה זו הנה פצצת דלק-אוויר מיוחדת, המכונה גם "פצצה תרמובארית". מספר פצצות כאלה הופעלו באפגניסטן והתגלו כיעילות במיוחד כנגד מערות.
אבל, גם ה-BLU-118/B מתקשה לחדור למערות עמוקות במיוחד. לכן, החליט הפנטגון להחיות תוכנית ישנה שלו שמטרתה פיתוח פצצת חדירה אולטימטיבית. הפצצה, המכונה באופן לא-פורמלי "BIG BLU", אמורה להיות גדולה פי שישה מה-BLU-118/B. הפצצה החדשה, שתראה כמו מיכל גדול, תשקול למעלה מ-15 טונות ותתבסס על חומר נפץ רגיל שייעטף במעטפת שתתבסס על סגסוגת קובאלט. על-פי הערכות, פצצה אדירת-ממדים זו תוכל לחדור לעומק של 30 מטר בטרם תתפוצץ. הפצצה תונחה למטרה באמצעות GPS.
באופן טבעי, הבעיה הגדולה ביותר של הפצצה נעוצה בממדיה הגדולים. רק מפציציה האסטרטגיים של ארה"ב יוכלו לשאת אותה, כשהכוונה הנוכחית היא לשאת פצצה יחידה בתוך מפציץ B-2A.
העיתון האמריקאי "וושינגטון-טיימס", שחשף פרטים ראשונים על הפצצה החדשה, מוסר כי חיל-האוויר האמריקאי כבר הזמין שלוש פצצות כאלה מחברת "נורת'רופ-גרומן" והוא מעוניין בהן במהירות האפשרית, ייתכן בכוונה להפעילן כבר עתה באפגניסטן. חשוב לציין שכבר לפני כחמש שנים תיכנן חיל-האוויר האמריקאי לפתח פצצה דומה, אך אז לא נמצאו התקציבים הדרושים לכך. כעת, בעקבות המלחמה בטרור והזרמת תקציבים מוגדלים לרכש מערכות נשק, לא נראה שהתקציב יהווה בעיה.

עוד באותו מדור

"בהתחלה אנשים חשבו שזה יהיה כמו בסרט הוליוודי. שנטוס מעל עזה, והכל יסתדר"

על רקע אירועי הימים האחרונים הפגיש בטאון חיל-האוויר חמישה אנשי צוות-אוויר, בני 25-24, ממערכי הקרב והמסק"ר - אלה הנושאים בעול הלחימה היומיומי - לשיחה גלויה בנושאים אקטואליים ואישיים: הלחימה המתמשכת בשטחים, השינויים בדמותה של החברה הישראלית, שאיפות אישיות, חששות, תקוות ואכזבות. שיח לוחמים, יום העצמאות תשס"ב

בגובה דשא

טיסה בגובה נמוך, עשרות מטרים מעל הקרקע, היתה מאז ומתמיד המקום האמיתי בו התנהל שדה הקרב. שם, קרובים לצמרות העצים או בתוך ואדיות צרים, נדרשים הטייסים למלוא הריכוז והמקצועיות בהטסת המטוס. כל טעות, ולו הקטנה ביותר, עלולה לגרום לאסון. "בגובה נמוך הכל הופך מהיר, אגרסיבי וחי יותר", אומר מפקד טייסת F-16. אימון מיוחד, הקרוי סדנת גובה נמוך, מכשיר את טייסי הקרב לגרד את הקרקע