בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 143 (244) 01/02/02

כתבות |  כ ו כ ב   ב ו ד ד  

הגנה מפני טק"ק - החץ מוביל בראש

מכל התוכניות והפרויקטים שאושרו ונפסלו במשך השנים, טיל החץ הישראלי (בתמונה) נראה כרגע כמערכת הרצינית והמבטיחה ביותר ליירוט טילים בליסטיים

חגי גלבוע

לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שישראל היא אחת המדינות המאוימות בעולם. עם סכנות מאיראן, עיראק, סוריה ולוב, ישראל ניצבת בפני איום חמור, המחזק את הצורך בהגנה מפני טק"ק.
לאחרונה העריך שר הביטחון שעד שנת 2005 תשיג איראן יכולת גרעינית. יכולת זאת מדאיגה בעיקר לנוכח הדיווחים שבתוך כמה שנים, יוכלו האיראנים לשגר טיל שיהאב-3, בעל טווח של 1,500 קילומטר, לעבר ישראל. כעת, מדובר גם על פיתוחו של טיל נוסף, השיהאב-4, בעל טווח ארוך יותר. טיל כזה צפוי להגיע לטווח של כ-2,000 קילומטר, מה שיאפשר לאיראנים להגיע עד פאתי אירופה.
אחת התשובות לאיום האיראני היא מערכת החץ. על פיתוחה של המערכת הוחלט כבר בשנת 1987, לאור הצטיידות מדינות ערב בטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח. משרד הביטחון החליט להצטרף לארה"ב בפיתוח ובהדגמת יכולת יירוט טק"ק מטווח בינוני, במסגרת תוכנית ה-SDI, "יוזמת ההגנה האסטרטגית", הידועה בכינויה "מלחמת הכוכבים".
כמעט 15 שנים חלפו מאז, וסוללת החץ הראשונה כבר תופסת כוננות יירוט שוטפת בבסיס חיל-האוויר במרכז הארץ. כאמור, סוללה מבצעית אחת כבר יש וגם סוללה שנייה תוצב בקרוב באתר מבצעי. עכשיו נדרשים מקבלי ההחלטות בצד השני לקחת בחשבון שמדינת ישראל מסוגלת לשגר טילי חץ וליירט באמצעותם טילי קרקע-קרקע שנורים לעברה בהתראה קצרה ביותר.
דו"ח פנימי שהוגש ל"מינהלת יוזמת ההגנה האסטרטגית" בתחילת שנות התשעים, תיאר תסריט דמיוני של נחיתת מאות טילי קרקע-קרקע בעלי ראשי נפץ שונים על ישראל. ההתקפה הדמיונית היתה אמורה להיערך במחצית שנות התשעים והתסריט הדמיוני נכלל בדו"ח, במסגרת היערכות תכנית "מלחמת הכוכבים" לעידן שלאחר המלחמה הקרה.
החץ תוכנן לתת מענה לאיום בצורה של הקמת מעטפת הגנה אווירית. סוללות החץ מפוזרות כך, שהן תגבנה זו את זו כדי להגן בצורה הטובה ביותר על חלק ניכר מאזורי הארץ.
בסוף 1988 נחתם הסכם להרכבת אב-טיפוס לחץ. ב-9 באוגוסט 1990, כאשר הטיל היה קיים בתצורתו הניסויית, "חץ 1", שוגר טיל החץ לראשונה. לאחר שמונה שיגורים נוספים, כשהאחרון בהם נערך ב-12 ביוני 1994, עבר טיל החץ לתצורה מבצעית, תחת השם "חץ-2".
לאחר שלב ניסוי הטכנולוגיות, בוצעו מאמצע שנות התשעים ניסויים נוספים בטיל המבצעי. הניסוי האחרון נערך ב-27 באוגוסט 2001 ובמהלכו שוגר החץ לעבר טיל מטרה מסוג "אנקור שחור", המדמה מעוף של טיל בליסטי. היירוט בוצע בטווח גדול ממאה קילומטר ובגובה רב יותר מבעבר. החץ פגע במטרה והשמידה.
פיתוח פרויקט החץ הואץ בשנים האחרונות בעיקר מפני שהאיום קיים כבר היום. הגנה בפני טק"ק היא משימה לאומית, המוגדרת כראשונה במעלה בחיל-האוויר. מערך הנ"מ מספק שתי שכבות הגנה: מערכת החץ והפטריוט. גם אם טק"ק יחדור מבעד למערכת הראשונה, השנייה תוכל לעצור אותו, כדי למנוע נפילת טיל באזורים מאוכלסים.

עוד באותו מדור

הפרדוקס הבליסטי - מי הראשון שיתן "מכה שנייה"?

הטילים הבליסטיים הגרעיניים יצרו את מאזן האימה של המלחמה הקרה - ידיעת שני הצדדים שאין להם סיכוי להשמיד את האויב בלי שיושמדו בעצמם, נחשבה לגורם ממתן דווקא - כדי לשמר זאת, נחתמה בשנת 1972 אמנה (ABM) בין ארה"ב לבריה"מ למניעת פיתוחים נוספים - אולם דווקא זו, שנועדה לבלימת מכה שנייה, סיבכה את המצב בכך שיצרה פיתוי לתת את המכה הראשונה - בדצמבר 2001 הודיע הנשיא בוש על פרישת ארה"ב מאמנה זו - עסק פוליטי, מסובך, יקר ומאוד מסוכן

והם בכלל לא ידעו שהוא כזה

מסלולו הצבאי של אל"מ (מיל') שמעון בן-נר לא היה טיפוסי: הוא החל כלוחם חי"ר בסיירת "אגוז" ושירת, כקצין קרבי, בסיירות שונות. אחרי ארבע שנים התנדב לקורס-טיס וסיים אותו כטייס תובלה. אחרי שנתיים בטייסת, עבר בן-נר ליחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669) ולבסוף היה מפקד היחידה. לקראת סיום שירותו פיקד בן-נר על יחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף בדרגת אל"מ. לפני כשנה, בטיסת הפרידה של הדקוטה, פרש מטיסה. "פשוט לקחו לי את המטוס", הוא אומר בחיוך