בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 143 (244) 01/02/02

כתבות

נשאר באטמוספירה

סא"ל יצחק מאיו היה ה"אסטרונאוט הישראלי הרזרבי", שהיה אמור להחליף את אל"מ אילן רמון, במקרה שזה לא יוכל לטוס לחלל. לפני שנה עזב את תפקיד "המחליף" כדי להקדיש יותר זמן למשפחתו ובחודש הבא יפרוש גם מחיל-האוויר. ב-19 שנותיו בחיל היה מאיו נווט קרב ונווט ניסוי במרכז לניסויי טיסה (מנ"ט). בראיון ראשון לאחר הפרישה מנאס"א, מגלה מאיו ש"יותר קל להיות אסטרונאוט מנווט" ומספר על החיים למעלה

יפעת גליק

יש רגע שבו סא"ל יצחק מאיו, 47, אוהב להיזכר. זה קרה ביום בו קיבל את הבשורה על בחירתו לשמש כגיבוי של אל"מ אילן רמון בנאס"א. באותו יום, בשנת 1997, ביצע שירות כנווט F-16 בטייסת "הקרב הראשונה". "מחדר המבצעים קראו לי לגשת לטלפון", הוא משחזר. בצידו השני של הקו היה סא"ל נסים, אז ראש ענף צוות-אוויר במחלקת קצינים. "הוא אמר לי שאני המועמד המוביל להיות המחליף של אילן רמון בטיסה לחלל ושאל אם אני יכול לטוס לנאס"א. זה הפתיע אותי לגמרי ולא ידעתי מה להשיב באותו רגע". סא"ל מאיו חשב, התלבט בינו לבין עצמו וביקש להתייעץ עם אשתו. "אני מניח שלא כל-כך עיכלתי את הבשורה", הוא מסביר. "רק כשאשתי עודדה אותי להשיב בחיוב, הבנתי שיש סיכוי, גם אם מיזערי, שאטוס לחלל". היום, כשנה לאחר פרישתו מתפקיד "המחליף" של אל"מ רמון בחלל, עומד סא"ל יצחק מאיו בפני פרישה נוספת. הפעם מחיל-האוויר.

"נוכל לנווט את האקלים לטובתנו"

הוא כבר לא המחליף של אילן רמון. הוא גם לא יבצע את הניסוי הישראלי הראשון בחלל. אולי בעוד כמה שנים, כך מקווה מאיו, ישוב לנאס"א, כדי לבצע ניסוי אחר ולא על תקן של מחליף. "הניסוי הישראלי נדחה שוב ושוב בגלל שיפוצים שהמעבורת עברה ודחיפות של טיסות אחרות. אחרי אימונים שארכו כשנה חזרתי עם משפחתי לישראל", הוא מספר. כשנקבע תאריך הטיסה החדש, התבקש לשוב לנאס"א לשמונה חודשים נוספים של אימונים.
"ההתלבטות אם לחזור לשנה נוספת היתה קשה", אומר מאיו. "חוויית האימונים היתה גדולה ומפתה, אבל הרגשתי שאני לא מסוגל לעקור את המשפחה שלי שוב ממקום המגורים שלנו. הילדים התקשו להסתגל לחיים החדשים בגלל המעבר לארצות-הברית ולא רציתי להקשות עליהם בשנית או לנסוע לבד למרכז החלל.
"מלכתחילה לא הייתה לי בעיה להיות על תקן של מחליף", הוא מודה. "כמובן שרציתי לטוס בעצמי ולבצע את הניסוי, אבל מחליף יטוס לחלל רק אם מבצע הניסוי לא יכול לטוס". מאז שעזב, אין אסטרונאוט ישראלי מחליף. אם לא יוכל רמון לטוס, ייקרא אסטרונאוט אמריקאי לדגל. "יש הרבה אסטרונאוטים שמסתובבים מתוסכלים בנאס"א והוותיקים שמחים לטוס בכל הזדמנות", אומר מאיו.
במהלך שנת 1998 הוכשרו אל"מ אילן רמון וסא"ל יצחק מאיו לתפקד כמומחי-מטען במעבורת החלל. האימונים התקיימו ביוסטון, במרכז החלל על-שם ג'ונסון. "מומחה מטען מיועד למשימה ספציפית שאליה מתלווה ניסוי מיוחד", מסביר מאיו. "בעיני, יש לתפקיד יתרון משמעותי, כיוון שיש לו תאריך טיסה ויעד מוגדר, לקראתם הוא מתכונן מראש. אסטרונאוט שלא מיועד למשימה ספציפית, לא יודע מתי יטוס".
הניסוי הישראלי העתיד להתבצע נקרא MEIDEX, ופירושו ניסוי אבק בים-התיכון. "היו כמה הצעות לביצוע ניסויים שונים בחלל בתחום בעלי-החיים, אך נראה שהנושא נבדק לעומק במשימות המעבורת האחרונות ולא היה לנו מה לחדש בתחום", אומר מאיו. בניסוי, המוגדר כניסוי חישה מרחוק, תופעל מצלמה מיוחדת שתותקן בתא המטען של מעבורת החלל ותבדוק את השפעת האבק על האקלים. "ידוע שאבק משפיע על האקלים, המשקעים והברקים. אם הניסוי יצליח, הוא יתרום משמעותית ליכולתנו להשפיע על האקלים בעולם ואולי בעתיד לנווט אותו לטובתנו".
ההחלטה על ביצוע הניסוי על-ידי אסטרונאוט ישראלי התקבלה ב-11 בדצמבר 1995 בפגישתם של ביל קלינטון, אז נשיא ארצות-הברית וראש ממשלת ישראל לשעבר, שמעון פרס. בנאס"א נקבע, שמחליף מומחה המטען יגיע גם הוא מישראל, כדי להבטיח שישראלי אמנם יזכה לבצע את הניסוי המדובר. "השיקול במציאת מחליף ישראלי היה פשוט וברור: לשים את מדינת ישראל על המפה העולמית גם בניסויים בחלל", מסביר מאיו.

ניסויי קלסטרופוביה בתוך שק

בתחילת 1998 נחתו רמון ומאיו בנאס"א וביצעו בדיקות רפואיות שנמשכו כשבוע. "הן דמו לבדיקות שעברנו ביחידת הרפואה האווירית, רק שהיו מקיפות יותר. במסגרת בדיקה לקלסטרופוביה, הוכנסתי לשק, בלי שנאמר לי כמה זמן אהיה שם. המטרה היתה לבדוק איך אני מגיב לשהות ממושכת במקום סגור", מספר מאיו. "רק כשיצאתי מהשק חזרה לאוויר הפתוח אמרו לי שהייתי כלוא 11 דקות, אלא שבשק הן נראו כמו נצח".
שתי המשפחות הגיעו לקלירלייק השוכנת ליד יוסטון, אך מצאו בתים בשני קצוות שונים של העיירה. "היום הראשון שלנו בנאס"א היה יום שני בבוקר", מספר מאיו. "הצטרפנו לשיחת פתיחה שבה מציגים האסטרונאוטים את התוכנית השבועית שלהם. כל ראש ענף שאחראי על תחום מסוים מדווח על המימצאים שהגיע אליהם בשבוע שעבר. בסוף השיחה, כשהציגו את אילן ואותי בפני שאר האסטרונאוטים, התרגשתי מאוד", הוא משחזר, "בעיקר כי בארצות-הברית שמו של חיל-האוויר הישראלי הולך לפניו והאסטרונאוטים העריכו אותנו, עוד לפני שלב ההוכחות מצידנו". לצד "פרחי האסטרונאוטים" האמריקאים בקבוצה, היו אסטרונאוטים מצרפת, ברזיל, גרמניה ואיטליה, ביניהם גם ארבע נשים. מאיו מצא שפה משותפת עם קטי אבוטין, מתאמת אימונים והדרכות של האסטרונאוטים בנאס"א. "לאמריקאים יש מזג קר יותר מהישראלים והם לא מרבים לארח בבית, לכן לא נוצרות בנאס"א חברויות עמוקות", הוא אומר. "אל קטי התחברתי כי היה לה מזג שונה ולמרבה הפלא גיליתי שבעלה הוא פלשתינאי שלמד הנדסת חשמל בסעודיה וכיום משמש כמהנדס בנאס"א. גם עכשיו, כשאני בישראל, המשפחות שלנו מקפידות לברך זו את זו בכל חג יהודי או נוצרי".

לפגוש (במירפאה) את ג'ון גלן

סדר היום בנאס"א כולל אימונים גופניים, הדרכות ולימוד תיאורטי ומעשי בתיפעול מערכות המעבורת. כשהחל הקורס, הוכנסה שיטת מבחנים חדשה בנאס"א. "אילן ואני קיבלנו יחסית את הציונים הגבוהים ביותר", מעיד מאיו. "בניגוד לחלק מהאסטרונאוטים שבאו לנאס"א, שהיו חסרי ידע תעופתי קודם, לנו כאנשי צוות-אוויר היה את הניסיון ואת הידע הבסיסי.
"השלבים המעניינים ביותר בקורס", ממשיך מאיו, "היו כמובן השלבים המעשיים. כל האסטרונאוטים חיכו ליום שבו נדמה מעוף בחלל. כשהוא הגיע, נחלקנו לצוותים ונכנסנו למטוס מיוחד שעשה הדמיה לכוח כבידה אפסי. המעוף הזכיר לי טיסה במטוסי קרב, במצב שבו הג'י הוא אפס, כשנוצרת אותה תחושת ריחוף נעימה". אימון מיוחד הוקדש לנושא 'הפרשות בחלל'. "מסתבר שלהתפנות בחלל זה דבר מסובך", הוא אומר. "כדי להקל על האסטרונאוטים, נבנה מתקן מיוחד במעבורת המשמש לשירותים. אל המתקן נקשרים כדי לא לעופף, מפעילים שואב ומאפסנים את הצרכים בתאי איפסון מיוחדים". לצורך התירגול נבנה בנאס"א סימולאטור עם מצלמה ומסך גדול. "אין מה להגיד, זו היתה חוויה שונה", מסכם מאיו.
ג'ון גלן, ניל ארמסטרונג, באז אולדרין וג'ון יאנג היו רק חלק מהאסטרונאוטים המפורסמים שפגש מאיו. כמו בכל מקום עבודה, גם בנאס"א מארגנים בכל שנה מסיבה, שאליה מוזמנים האסטרונאוטים לדורותיהם. "המסיבה דמתה לערב הווי של טייסת, רק שאת מקום הטייסים ומפקד הטייסת תפסו באז אולדרין וג'ון גלן וזו היתה חוויה מרגשת", מספר מאיו. "בפעם אחרת, כשהבת שלי חלתה, פגשנו במירפאה את ג'ון גלן. הבת התרגשה ממנו, אני התרגשתי מההרצאה שלו".
האסטרונאוטים הוותיקים העבירו הרצאות לעתודת האסטרונאוטים. "ניל ארמסטרונג סיפר שבטיסה לירח לא היה לו זמן ליהנות מהנוף, כי הוא עבד כל הזמן ואפילו הדגים לנו הליכת ירח. הדבר שהכי הרשים אותו, היה ההשתקפות הכחולה של כדור-הארץ על הירח.
"את ההרצאה של ג'ון יאנג, מפקד המעבורת הראשונה בחלל, אף אחד לא הבין בגלל המבטא הנוראי שלו. 30 שנה הוא טס לחלל ולמרות שהוא בן 70 וכבר לא משתתף בטיסות, הוא הכריז בפנינו שהוא מוכן לטוס בכל עת למאדים ולא לחזור משם. "ההרצאה המעניינת ביותר היתה של ג'ון גלן, כיום בן 80. הוא האסטרונאוט היחיד שטס בגילו המופלג לחלל. הוא רץ ומתפקד כאילו השנים לא השפיעו עליו", מספר מאיו. "ג'ון סיפר לנו על התקופה הראשונה בחלל וריתק את הקבוצה. מסתבר שפעם כדי לבדוק קלסטרופוביה, היו מכניסים אסטרונאוט לחדר שחור וסוגרים אותו למשך כמה שעות. כדי להעביר את הזמן, הוא כתב שירים.
"פעם", ממשיך מאיו, "גם לא היה היצע של אסטרונאוטים ונאלצו להתפשר פעמים רבות. טייסים פשוט העדיפו את המטוס על פני חללית ואלה שכן רצו לטוס לחלל, היו מעוניינים בתהילה. היום יש ביקוש עצום לשירות בנאס"א, לכן בוחרים רק את האנשים המתאימים ביותר".

דגל ישראל בחלל

לא פשוט להפוך לאסטרונאוט בנאס"א ולטוס לחלל. וקשה אפילו יותר להיות אסטרונאוט ישראלי. "תמיד אפשר לנסות ולשלוח קורות חיים", אומר מאיו בחיוך, "אבל רוב הסיכויים שהשולח לא יזכה אפילו לקבל תשובה, כיוון שהאופציה להיות אסטרונאוט בנאס"א ואסטרונאוט ישראלי בפרט, היא כמעט בלתי אפשרית. מרבית האסטרונאוטים עבדו שם קודם בתפקיד אחר ורק אז זכו להסבה המיוחלת", הוא מסביר. "התהליך של ההפיכה לאסטרונאוט אינו מסובך אמנם, אבל מספר המקומות מוגבל. בנאס"א מעדיפים אסטרונאוטים שמכירים את המקום ואת הנהלים ואפשר לסמוך עליהם.
"אני מציע לא להתייאש מנסיונות כושלים להתקבל לנאס"א. לפעמים נחישות עוזרת להתקבל", הוא אומר. "לראיה, האסטרונאוט מייק פאוול ניסה להתקבל שלוש פעמים לנאס"א ונכשל. דווקא כשהתייאש והחליט להמשיך בחייו, התקבל בפתאומיות לנאס"א ונחשב כיום לאחד האסטרונאוטים המבריקים והבכירים ביותר".
בשיגור הישראלי הראשון לחלל, יקח מאיו חלק בקבוצת הבקרה ויצפה בניסוי ממתקן של נאס"א הנמצא בוושינגטון. "כל אסטרונאוט יכול לקחת כמות מוגבלת של חפצים לחלל ואילן בוודאי יקח עימו את דגל ישראל. אולי תהיה לי צביטה קטנה בלב, אבל האמת היא שמעולם לא חשבתי על האפשרות שאהיה אסטרונאוט. כשהייתי נער, נושא הטיסות לחלל היה עדיין בחיתוליו. גם כשהפכתי לנווט בחיל-האוויר זה עדיין נראה רחוק מאוד".

"יותר קל להיות אסטרונאוט"

בשנת 1974 סיים מאיו את קורס-הטיס והוצב כנווט בטייסת "העטלף". לימים עבר לטייסת "הקרב הראשונה" וקבע תקדים בחיל-האוויר כשהיה הנווט הראשון שיצא לקורס בקרים ושירת ביחידות בקרה, כבקר. "כתוצאה ממחסור בבקרי טיסה, נשלחתי עם נווט נוסף לשרת כבקר טיסה", מספר מאיו. "התגעגעתי להווי הטייסת, למרות שהיום ברור לי שהתקופה כקצין בקרה העשירה אותי מאוד".
מאיו השתחרר בשנת .1979 שלוש שנים לאחר-מכן, בשנת 1982, קטעה מלחמת לבנון את לימודי התואר הראשון שלו בפיסיקה באוניברסיטת באר-שבע. הוא שימש כנווט בתקיפות רבות, אך אירוע משמעותי מאותה תקופה השאיר בו חותם. "ב-24 ביולי 1982", הוא משחזר, "טסתי כמספר שתיים של הטייס גיל פוגל והנווט אהרון כץ ז"ל במשימת תקיפה של סוללות טילי SA-6 סוריות בבקעת הלבנון.
"הוזנקנו בהפרשי זמן קצרים וטסנו בסמוך זה לזה. זמן קצר אחרי שהמראנו, הודיע לי פוגל במכשיר הקשר שהמטוס שלהם נפגע מטילי SA-6. סטינו מיד מהמסלול, כדי לא להיפגע". מטוס הפאנטום של כץ ופוגל לא נחלץ מפגיעת הטילים ופגע בקרקע. רס"ן אהרון כץ ז"ל נהרג ואילו סרן גיל פוגל נפל בשבי הסורי. "זה היה יכול לקרות גם לי", אומר מאיו. "התקרית הזו גרמה לי לרצות להיות מדויק עוד יותר בטיסות שלי. מאז אני מאמין, שכל עוד אזהר, גורלי יהיה בידי ולא אפגע".
בשנת 1985 התחתן מאיו עם רינת, אותה הכיר כששירתה כפקידת מבצעים בטייסת "העטלף". הם מתגוררים במרכז הארץ ויש להם שלושה ילדים: טל בת 15, רועי בן 12 וגיא בן 5.
בשנת 1988 התגייס מאיו שוב לחיל-האוויר ועבר הסבה למטוס F-16. שנה לאחר-מכן התמנה לנווט ניסוי במרכז לניסויי טיסה (מנ"ט) והשתתף בניסויי טיסה רבים. "כשהייתי בנאס"א, מאוד התגעגעתי לטיסה במנ"ט", אומר מאיו. "עד כדי כך, שכאשר נודע לי שמתבצע ניסוי במערכת נשק מתוחכמת בארצות-הברית, ביקשתי להשתתף בניסוי. לקחתי חופש מנאס"א במיוחד בשביל זה".
בחודש מרס, תשע שנים לאחר שקיבל דרגת סא"ל אישית ממפקד חיל-האוויר, פורש מאיו משירות סדיר בחיל, אך ממשיך בשירות מילואים. "כששאלו אותי מדוע איני מפסיק לטוס, עניתי שהטיסה נמצאת בדם שלי. אני מניח שגם כשלא אוכל לטוס במערך הקרב, אמשיך לטוס במערך אחר.
"למרות שכבר לא אהיה המחליף של אילן רמון, אני לא מרגיש מקופח כי זכיתי להיחשף לפרויקט כל-כך משמעותי. כמובן שאני ממשיך לקחת חלק בתוכנית כחלק מהקבוצה המדעית ואעזור לניסוי להתבצע. משהותי בנאס"א למדתי, שהרבה יותר קל להיות אסטרונאוט מנווט. האסטרונאוטים בחלל יודעים מה הם עומדים לעשות בכל שנייה נתונה ואין מקום לאילתור. מהסיפורים ששמעתי, אחרי שנוחתים מהחלל חזרה על הקרקע, מבינים שזו בסך-הכל חוויה. לא יותר מזה".

עוד באותו מדור

נופל וקם

בדצמבר 1982, אחרי שהשתחרר מהצבא, נטש רס"ן (מיל') מיקי מטוס כפיר במהלך אימון מעל כביש הערבה. גם לאחר שנקבעו לו מאה אחוזי נכות סירב לוותר על הטיסה. הוא התגייס לצבא שוב, שירת כטייס תובלה והתמנה לחוקר תאונות. מזה תשע שנים הוא משמש כמהנדס טיסה במרכז לניסויי טיסה של חיל-האוויר (מנ"ט). "לפעמים כשאני יושב במושב האחורי, אני עובר לעמדת הטייס ולוקח פיקוד. ניצחתי בקרב האמיתי על החיים ועל המטוס"

לופ

לאחר ששה חודשים על הקרקע, שבהם רצו בין הגבעות וניווטו בחולות, חוזרים חניכי מגמת ראשוני קרב לאוויר והפעם על מטוס צוקית. המטרה - "סילבוס (תוכנית אימונים) אירובאטיקה" - בתחילתה לומדים החניכים לבצע תרגילים בסיסיים ובסיומה הם מסוגלים להטיס סדרות אירובאטיות שלמות. סיפור שמתחיל ב"לופ" אחד פשוט ומסתיים בטיסות מבנה מתואמות