בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 143 (244) 01/02/02

כתבות

על אם הדרך

כבר יותר מחמש שנים משמש סא"ל יובל כטייס ניסוי במרכז ניסויי הטיסה של חיל-האוויר (מנ"ט), פותח תצורות חדשות ומותח את מיגבלות המטוסים. יובל, שהפיל מיג-23 בקרב-האוויר האחרון של חיל-האוויר, ממשיך לטוס במקביל בטייסת F-15. אמו, רותי, שהיתה בעצמה טייסת בחיל-האוויר בשנות ה-50, יכולה להביט מהצד בגאווה, השמורה בדרך-כלל לאבות ובנים

יואב רוזן, צילום: גדי קבלו "מעריב"

בלוח הטיסות של סא"ל יובל מתוכננת להיום טיסה אחת בלבד. לא מדובר בפיריט אימונים שיגרתי, אלא בטיסה שתארך שלוש שעות רצופות על אחד ממטוסי הברק (F-16C/D) של מנ"ט, המרכז לניסויי טיסה של חיל-האוויר. מטרת הטיסה היא לבחון את תופעת הפירפור במטוס, תופעה המקבילה לרעידות במסוקים. כטייס F-15 ותיק, מודה יובל כי דווקא טיסות הניסוי במטוס ה-F-15I (רעם) הן המועדפות עליו.
למנ"ט, שלא יהיה ספק, מגיעים הטייסים בעלי רמת הטיסה הגבוהה ביותר. הביקוש ליחידה גדול מההיצע, מה שמאפשר לבחור את הטובים ביותר. כבר יותר מחמש שנים טס סא"ל יובל (40), כטייס ניסוי במנ"ט. במקביל, הוא משתייך לטייסת ה-F-15 הראשונה של חיל-האוויר.
"צריך להיות בך משהו קצת משוגע כדי להתעסק בניסויי טיסה", אמר פעם אחד ממפקדי מנ"ט. ואכן, כדי להיות טייס ניסוי במקום בו נבדקים כל המטוסים של חיל-האוויר לפני שהם עוברים לטייסות המבצעיות, יש צורך בראש יצירתי ובצורת חשיבה לא סטנדרטית. במנ"ט נבחנים מדי שנה אינספור כלי טיס, מערכות וסוגי חימוש. בכל יום נערכות שם טיסות בפרופיל שונה. נחיתות חירום של מטוס, שחלקים ממנו נשברו, נסדקו או נשרו במהלך טיסה, אינן דבר נדיר במנ"ט. הכשרת טייסי הניסוי אורכת זמן רב, כאשר שיאו של התהליך הוא קורס טייסי ניסוי בן שנה, הנערך בחו"ל.
סמוך למבנה הטייסת חונים בשורה חלק ממטוסי הניסוי של מנ"ט. כרגע יש שם כמה מטוסי F-16, מדגמים A/B (נץ) ו-C/D (ברק) ומטוס רעם (F-15I) אחד. "המטוסים האלה עובדים בשונה לחלוטין ממטוסים בטייסות אחרות", מסביר סא"ל יובל. "הם עובדים קשה מאוד, כי הם מגיעים למיגבלות שלהם, שוב ושוב ושוב. כמה פעמים סביר שמטוס בטייסת מבצעית יגיע למצבים כאלה, מספר פעמים בודדות? ואם בזמן מלחמה, אז עוד כמה פעמים? כאן המטוסים עושים את זה מדי יום. לפעמים הם גם בועטים חזרה. לא פעם היינו קרובים למצב שמטוס או חלק ממנו כמעט נשבר", הוא אומר.

סבא וסבתא טייסים

ב-1955, 25 שנים לפני שהתחיל סא"ל יובל את קורס-הטיס, ענדה רותי טמקין כנפי-טיס משלה, כבוגרת קורס מספר 16. כאחת הנשים הבודדות ששירתו כטייסות בחיל-האוויר בראשית דרכו, טסה רותי בטייסת "הגמל המעופף", שהפעילה אז מטוסי סיור וקישור קלים מסוג פייפר ופוקר. באותה תקופה טסו שתי טייסות נוספות בחיל-האוויר: רינה לווינסון ויעל רום. ב-1980, השנה בה החל הבן יובל, כאמור, את קורס-הטיס שלו, קיבלה אמו את כנפי הכסף, המוענקות לאחר ותק של 25 שנים בחיל-האוויר. "נשים טייסות לא היו כזה סיפור בשנות ה-50 כפי שהן היום", אומר יובל. "באותה תקופה, כל מי שרצה ללכת לקורס-טיס - הלך".
ג'נט רות טמקין נולדה באנגליה ב-1935, למשפחה עתירת טייסים בשורות חיל-האוויר המלכותי הבריטי. "במשפחה שלנו, מצד אבי, היו טייסת שטסה במלחמת-העולם השנייה בטייסות שתפקידן היה להעביר מטוסים משיפוצים חזרה לטייסות המבצעיות, ושני אחים, נווט ומקלען, שהשתתפו בהפצצת הסכרים של גרמניה", היא מספרת. אביה, שלא עבר את מיוני הטיס, שירת בחיל-האוויר הבריטי כפקח שדה.
בגיל 14 עלתה ג'נט עם משפחתה לארץ. בשנות העשרה היא ביצעה טיסות סולו על מטוסי פייפר במסגרת גדנ"ע אוויר ואילו ההמשך היה טבעי לחלוטין: כאשר מלאו לה 18, התגייסה לצה"ל והתנדבה לקורס-טיס. "התקשיתי להטיס את ההרווארד, כי הוא היה כבד מדי בשבילי, מה גם שלא הייתי גבוהה במיוחד, אז הוצבתי בטייסת סיור וקישור", היא ממשיכה. "כתעסוקה נוספת, נתנו לנו להדריך טייסי תובלה בטיסות חו"ל".
היא טסה באופן מבצעי בחיל-האוויר כשלוש שנים והפסיקה לטוס עם לידת בתה הבכורה, ורדית. שלוש שנים לאחר-מכן, כאשר העבר החיל-אווירי כבר היה מאחוריה, נולד יובל. כעבור שלוש שנים נוספות, נולדה בתה הצעירה, דנה.
סא"ל יובל לא השתתף בחוגי גדנ"ע אוויר ולא זוכר שרצה במיוחד להפוך לטייס בחיל-האוויר. את ראשית שירותו הצבאי, לפני שהתחיל את קורס-הטיס, העביר בכלל בחטיבת הנח"ל. לפני הגיוס, כאשר קיבל את הזימונים למיוני צוות-אוויר, החליט לנסות. אמו, כמובן, נתנה את ברכת הדרך.
ב-1982, עם סיום הקורס, התחיל יובל בקורס האימון המבצעי (קא"מ) על מטוס הסקייהוק, משם המשיך לטייסת כפיר. ב-1984 הוסב ל-F-15 ועד ראשית שנות ה-90 טס בשתי טייסות F-15, באחת מהן כיהן כסמ"ט ב'. לאחר חופשת לימודים, הוצב במטה חיל-האוויר ולאחר-מכן שירת כסגן-מפקד טייסת סקייהוק במשך שנתיים.
בחמש השנים האחרונות הוא משמש, כאמור, כטייס ניסוי ובמקביל ממשיך לטוס באחת מטייסות ה-F-15. מאז 1988 מתגורר יובל עם אשתו, סהר, בשיכון המשפחות בבסיס. לשתי בנותיהם, אראל (9) ואורן (3), לא רק סבתא טייסת, אלא גם סבא טייס: אביה של סהר, תא"ל (מיל') גדעון אלרום, היה בעברו טייס קרב בחיל-האוויר ולימים ראש מטה חיל-האוויר.

"היתה תחושה שמשהו יכול לקרות"

את קיץ 1985 זוכר יובל כקיץ חם ולא בגלל מזג-האוויר. שבועות ספורים בלבד לאחר שזקפו טייסות ה-F-15 של חיל-האוויר לזכותן מבצע תקיפה משותף, מוצלח ובולט במיוחד - תקיפת מיפקדת אש"ף בטוניס - רשמה אחת הטייסות שתי הפלות של מטוסי אויב. ב-19 בנובמבר, לפני יותר מ-16 שנים, הפילו שני מטוסי F-15 שני מטוסי מיג-23 סוריים, שהוזנקו ליירט מטוסי צילום ישראליים. היה זה, עד כה, קרב-האוויר האחרון של חיל-האוויר.
סא"ל יובל, יחד עם תא"ל (מיל') אבנר נווה, לימים ראש מטה חיל-האוויר, הם, למעשה, הטייסים האחרונים של חיל-האוויר שהפילו מיגים. "הקיץ ההוא היה חם מבחינה מבצעית", נזכר יובל. "בתחקירים של אותה תקופה מופיעים תיעודים של הרבה מאוד תקריות 'חמות', שאמנם לא הסתיימו בקרבות-אוויר, אבל היו מאוד קרובות לכך. היו לנו טיסות שחלקן היה באמת מסמר שיער".
המצב הלך והתחמם וחיל-האוויר התחיל לשנות שיגרה, כדי להימנע מהפתעות. "בכל פעם שמטוסים סוריים היו נשלחים לכיוון מטוסי היירוט, היה מתחיל מין משחק באוויר: המטוסים מכל צד מתקרבים, נפגשים על הגבול ואז כל אחד היה פונה חזרה. פעם אחת טסנו ברביעייה והגענו למצב של קשר-עין עם המטוסים הסוריים שבאו לקראתנו, אך לא ניתן אישור להפיל. למטוס שלי לבדו התקרבו שלושה מטוסים, שהגיעו לטווחים בהם אתה חייב לקבל החלטה מה לעשות אם אתה לא מקבל הנחיה אחרת".
בבוקר ה-19 בנובמבר, כאמור, יצא זוג מטוסי פאנטום למשימת צילום מעל שמי לבנון. זוג מטוסי F-16 וזוג מטוסי F-15, האחד מוטס על-ידי אבנר נווה והשני על-ידי סא"ל יובל, נשלחו ללוות אותם. "זו היתה משימת צילום שיגרתית, אך הפעם הפתענו את הסורים", ממשיך יובל, שהיה אז טייס F-15 סדיר בטייסת. "הסורים טסו לעבר מטוסי ה-F-16, שהגיעו קרוב לגבול. הפאנטומים החלו את משימת הצילום שלהם. התקדמנו ואז פנינו לאחור, פנינו שוב מזרחה ושוב מערבה. התוצאה הסופית היתה שזה באמת בילבל את הסורים ונוצר מיפגש מאוד קרוב. הפאנטומים כבר פנו מערבה וה-F-16 היו מזרחית לקו החוף. ניסינו לראות אם אפשר לפנות חזרה לאחור בלי מיפגש. התחלנו לפנות ואז קיבלנו אישור להפיל אותם.
"פנינו אל המיגים, שכבר התחילו את דרכם חזרה - בדיוק כפי שאנחנו פנינו קודם לאחור. נוצר מצב של רדיפה. הם ראו שאנחנו רודפים אחריהם, אז הם פנו שוב לכיוון שלנו".
הטייסים מצאו את ההזדמנות ושיגרו טילי חום לעבר המיגים הסוריים והשניים הופלו. השעה היתה אז 11:15 בדיוק. "ראינו מיד שהפלנו; אי אפשר לפספס כזה דבר. ניתקנו והמשכנו מערבה. חזרנו לבסיס וביצענו את הבאז המסורתי מעל הטייסת".
בעקבות אותה תקרית, ביצעו הסורים שינויים במערך טילי הקרקע-אוויר שלהם. "הם עשו זאת במטרה לסגור הרמטית את הגבול שלהם", אומר יובל.

חיל-אוויר של סטיק ומיצערת

16 שנים לאחר קרב-האוויר האחרון וההפלה האחרונה של חיל-האוויר, עדיין תופסות כשירויות היירוט של חיל-האוויר נתח ניכר ממשימות החיל, מעיד סא"ל יובל. כך גם ההשקעה במטוסים, בשיפור תוכנות קיימות ובהוספת מערכות מתקדמות יותר. "המטוסים שטסנו עליהם אז, ב-1985, נראים אותו דבר ולרובם גם אותם מספרי זנב - אבל בקרביים הם כבר מטוסים אחרים לגמרי", הוא אומר. "הטילים שקיימים היום הרבה יותר טובים מהטילים שהיו אז והם רק הולכים ומשתפרים. בעוד חמש שנים, לאותם מטוסים יהיו יכולות, שהן קפיצת מדרגה של ממש".
למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות, עידן קרבות-האוויר המסורתיים, עם התימרונים באוויר וכוחות הג'י, מוסיף יובל, עוד לא תם. "מצב של 'ראית, ירית, הרגת' נכון למצבים מסוימים, אבל לא תמיד", הוא אומר. "הרבה פעמים צריך לתמרן כדי להגיע למצב בו תוכל לעשות זאת. שם יבוא לידי ביטוי השילוב בין איכות הטייס ליכולות המטוס.
"הטייסים צריכים להיות מסוגלים להבין מהר את התמונה כולה, לנתח אותה ולקבל החלטות נכונות ואז להוציא אותן אל הפועל. הבנה וניתוח נובעות מאיכות הטייסים והוצאה אל הפועל נובעת מאיכות האימון. ישנם, כמובן, ביצועי המטוס. אבל בסופו של דבר, אם יש לך שני מטוסים, כאשר האחד טוב מהשני והטייס שבמטוס הנחות מקבל את ההחלטה ארבע שניות לפני הטייס שבמטוס המתקדם יותר - זה כל מה שצריך".
בכל שבוע מגיע יובל לטייסת ה-F-15 בה הוא מתאמן. הטייסים הסדירים בטייסת יודעים לספר שהוא מעורה מאוד בנעשה בה. "הטייסים הצעירים של היום טובים יותר ממה שאנחנו היינו", הוא מעיד על השוני. "כשסיימנו קורס-טיס, זה היה חיל-אוויר של סטיק ומיצערת: טסים, מבצעים קרבות-אוויר, מנסים להפיל ולא ליפול. אלה היו הדברים הכי חשובים. מילוי תפקיד קרקעי היה דבר משני לחלוטין. כל הזמן רצית להמריא ולנחות ולא עניין אותך שום דבר אחר. המוטיבציה שיש להם היום לבצע את התפקידים הקרקעיים בטייסת וגם איכות הביצוע, טובה יותר מזו שאני זוכר.
"מבחינת הטיסה, עלתה חשיבות נושא תיפעול המערכות, שבגלל מורכבותן דורשות חלוקת קשב. פעם לא היתה כוונת קסדה, טילים או תצוגות כפי שיש היום ולכן ההתרכזות היתה בהטסה".
במנ"ט, טס סא"ל יובל כמעט בכל מטוסי הקרב של חיל-האוויר. הטיסות המגוונות הן אחד המאפיינים הבולטים בשירות ביחידה. "זהו התפקיד של מנ"ט: להיות חלק משרשרת הקליטה של אמצעי לחימה חדשים בחיל-האוויר, אם על-ידי בחינת מערכות או חימוש ואם על-ידי פתיחת תחומי טיסה חדשים", הוא אומר.
כך מביא יובל את המטוסים למיגבלותיהם, פותח תצורות חדשות ומבצע ניסויים בחימוש חדיש ומתקדם, שיעשה את דרכו, בהתאם להצלחת הניסוי, אל הטייסות המבצעיות של החיל. סוג אחר של טיסות ניסוי הוא בחינת יכולותיו של מטוס שחזר משיפוצים בדרג ד'. "אם צריך לקחת מטוס ולתמרן איתו בחריפות, צריך לעשות זאת בחוכמה, לפי שיטה בה אתה מקטין את הסיכונים למינימום. לא לוקחים מטוס ומכניסים אותו ישר לסיחרור, אלא לאט-לאט, כך שיהיו מספיק סימנים מתריעים. אם בסוף הניסוי המטוס עבר את כל התימרונים - הוא כשיר מבחינתי לחזור לטוס בטייסת.
"הטיסה במנ"ט שונה לחלוטין מטיסה בטייסת ה-F-15", אומר יובל. "הטייסים בטייסת יגבילו את עצמם לתחום מסוים, כל עוד אומרים להם. הרבה פעמים הם לא יודעים למה, הם רק מנצלים את מה שנתנו להם. הטיסות במנ"ט הן שינוי מנטליות: לא רק שאתה רוצה לדעת בדיוק למה כל דבר, אלא אתה גם מחפש איפה אפשר עוד קצת ואיפה צריך להגביל בפינה אחרת.
"בטיסות הניסוי של ה-F-15 רצים כעת המון פרויקטים בו-זמנית", מספר יובל. אך ישנם פרויקטים שאורכים זמן רב הרבה יותר. "פתיחת תצורה חדשה במטוס יכולה לקחת אפילו שנים", אומר יובל. לאחרונה החלו במנ"ט את טיסות הניסוי על F-15 ממוכשר לחלוטין. "עד היום לא היו מתקבלים נתונים מלאים בטיסות. מעתה, כל הטיסות ב-F-15 יהיו כאלה. למדנו המון על ה-F-15 בטיסות האלה, למרות שמדובר במטוס שטס כבר 25 שנים בחיל".
בעוד שנתיים, נכון להיום, יסיים סא"ל יובל את תפקידו. בחודשים הקרובים יסגור שני עשורים של טיסה מבצעית בחיל-האוויר וכעת הוא מתכנן לפרוש. בדרך-כלל, מסתיימת תקופת הטיסה במנ"ט בפרישה; טייס ניסוי הוא תפקיד של בכירות ונדיר שלאחריו ממשיך הטייס לתפקידים נוספים בחיל.
כטייס שכבר מכיר דור אחד של טייסות, הוא יכול לראות גם את שתי בנותיו, אראל בת התשע ואורן בת השלוש, כטייסות בחיל-האוויר. "כבר יש להן סבתא טייסת, סבא טייס ואבא טייס. אשתי לא מתלהבת מהרעיון, אבל אני אשמח אם הן יהפכו לטייסות כמוני".

עוד באותו מדור

טסים בין הגלים

מסוקי בלק-הוק של טייסת "החרב המתהפכת", יחד עם לוחמי המסלול של יחידת החילוץ 669, תירגלו לאחרונה חילוץ מלב-ים, לאחר תקופה ארוכה בה לא נערך האימון. הכל מסובך בתרגיל הזה: הירידה מהמסוק והעלייה אליו באמצעות כבל, ריחוף המסוק מעל הים ואפילו התקשורת בין המכונאים המוטסים ללוחמים שבתוך המים. צוות הבטאון הצטרף לתרגיל

האחים

יובל, אורי ומיקי - שלושה אחים, שלושה טייסים, שכל אחד מהם מטיס כלי-טיס אחר: קוברה, צופית ו-F-15. יובל, הבכור, שסיים כעת את לימודי הרפואה, משוכנע שהכל מתחיל בבית. "החינוך שקיבלנו היה חינוך להצלחה, למקצוענות, לאמינות ולחברות. בלי הדברים האלה - קשה מאוד לעבור קורס-טיס"