בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 141 (242) 01/10/01

כתבות

פריקים של שליטה

ב"בור", מרכז השליטה של חיל-האוויר, מתבצעת הפעילות השוטפת על-ידי קשל"טים, קציני שליטה. למרות התואר הנלווה לתפקיד, לא מדובר בקצינים, אלא בחיילים בשירות סדיר. עמוק בתוך האדמה, במשמרות ארוכות של 24 שעות, הם מפקחים על הפעילות המבצעית של החיל. כך נראה המקום שלא נח לרגע

יואב רוזן, צילום: רובי קסטרו

עמוק בתוך האדמה, מוביל מבוך של מסדרונות ארוכים אל ה"בור", מרכז השליטה של חיל-האוויר. הקירות, צבועים לבן וירוק בהיר, מוארים באור פלואורוסנטי חיוור. הדלתות מקודדות, ושלטי ההכוונה מציינים רק מספרי חדרים.
לעומת ההמולה שמעל פני האדמה, כאן שקט הרבה יותר. ברקע נשמעים המנועים של מערכת האיוורור רבת-העוצמה, שמשאירה את המקום כולו בטמפרטורה קבועה, נמוכה יחסית, ואת האוויר מדוחס. במקרה הצורך, יכולים להתקיים כאן צוותי האיוש זמן רב ברציפות, ללא כל מגע עם הסביבה החיצונית.
פנייה חדה אחת, באחת הקומות ב"בור", מובילה אל אולם השליטה, המקום ממנו מנוהלת ומפוקחת בזמן-אמת הפעילות המבצעית של החיל. מקום זה מאויש 24 שעות ביממה, לאורך כל ימות השנה. למעשה, פועל אולם השליטה, המקושר באופן רציף לכל יחידות חיל-האוויר, כחמ"ל של חיל-האוויר כולו. בשל היותו גם מרכז דיווח על כל המתרחש בחיל-האוויר ובארץ בכלל, יש המכנים את אולם השליטה "העיניים והאוזניים של המדינה".
הקשל"טים, קציני השליטה, הם אלה שמאיישים את המקום, יחד עם מפקד מרכז השליטה או המפקד התורן, קצין בכיר הממלא תפקיד זה. המשמרות - אינטנסיביות במהלך פעילות ומתוחות בזמן שיגרה - נמשכות 24 שעות. למרות התואר הנלווה לתפקיד, הקשל"טים אינם קצינים, אלא חוגרים, והם ממלאים את החוליה המקשרת בין המטה לבסיסים.
הקשל"ט - אם מדובר בקשל"ט קרב, תובלה או מסוקים - מעביר את הפקודות מהמטה לבסיסים, מזניק מטוסים ומרכז אצלו את כל הפרטים הקשורים בכל אירוע מבצעי בחיל-האוויר.
עיצוב הפנים של אולם השליטה מדבר בעד עצמו: קירותיו שקופים לחלוטין, ובמרכזו מסכי ענק צבעוניים, שעל-גביהם תצוגות מתחלפות. מפות שונות תלויות על הקירות האחוריים. ארונות שנבנו אל תוך הקיר מכילים עשרות קלסרים עבי-כרס. הטלפונים שפזורים סביב עמדות האיוש מצלצלים ללא הרף, מברקים נכנסים ויוצאים בתדירויות משתנות. התאורה חלשה, טמפרטורת הסביבה נמוכה - ותחושת הזמן מתמסמסת לחלוטין.
על במה קטנה מאחורי עמדות האיוש, מול מסכי התצוגות, ניצבים כיסאות למשקיפים הבכירים. אלה מקושרים ישירות למרכז השליטה והם יכולים להתעדכן בנעשה בכל רגע נתון, או להגיע באירועים מיוחדים ולעקוב בעצמם אחר המתרחש.

מפילים עליך את העולם

מרבית הקשל"טים הגיעו לתפקיד לאחר שהופסקה השתתפותם בקורס-הטיס, בו שהו כשנה בממוצע. אחרים הם בוגרי קורס פקמ"ציות (פקידות מבצעים). נתוני הפתיחה ההכרחיים לקבלה לקורס פקמ"ציות הם השתייכות לקבוצת איכות (קב"א) של קצונה וסיווג ביטחוני גבוה. המתאימות, ומעט המתאימים, שמאותרים לקורס, נשלחים למבחנים מקיפים ביחידת הרפואה האווירית, הבודקים את רמת המוטיבציה ואת יכולת התיפקוד שלהם תחת לחץ.
הבודדים שבלטו במיוחד במהלך הקורס בן ששת השבועות, מוצבים במרכז השליטה. שם הם עוברים, כמו אלה שהגיעו מקורס-הטיס, תקופת הסמכה מפרכת וארוכה במיוחד (כשנה וחודשיים), הכוללת עשרות מבחנים, עיוניים ומעשיים. במקביל, הם מבצעים משמרות ומאיישים עמדות, בהתאם לניסיון שהם צוברים בכל יום.
מאז פתיחת התפקיד בחיל-האוויר, היו הקשל"טים חוגרים ולא קצינים, ועם השנים אף נוספו סמכויות לתפקידם. לפני יותר משני עשורים נערך ניסיון ראשון לשלב בנות כקשל"טיות, שלא הצליח. ב-1994 החליט מפקד מרכז השליטה לנסות שוב - ומאז מוצבות גם בנות בתפקיד. עד כה, בודדות מתוכן הגיעו לתפקיד הנכסף והתובעני ביותר: רבק"ש (רב-קשל"ט), שמתפעל הזנקות ומשמש, למעשה, העוזר והיועץ הישיר של מפקד מרכז השליטה.
סמלת נטע, בת 20 מירושלים, היא אחת מאותן בנות שהוסמכו לתפקיד. "מספר הקשל"טים, בנים ובנות, שהצליחו לסיים את תהליך ההכשרה לרבק"ש הוא מראש נמוך, מפני שמדובר בהכשרה ארוכה מאוד וחלק מהאנשים פשוט השתחררו לפני שהספיקו לסיים אותה", היא מספרת. בימים אלה, עם זאת, עובדים ביחידה על קיצור תהליך ההסמכה לתשעה חודשים.
"בין האדם שמתכנן גיחה לזה שיורה בסופו של דבר את הטיל - יכולים ליפול הרבה דברים בדרך", היא אומרת. "תפקיד הקשל"ט הוא לרכז את כל המידע הכרוך בגיחה ולהעביר אותו בצורה מסודרת לכל הנוגעים בדבר. הקשל"ט מגבה את המידע ומיישר קו על כל הפרטים, כך שכולם יידעו את אותו הדבר, ומחבר בין המטה לכל יחידות הקצה".
כקשל"טית שהגיעה מקורס פקמ"ציות, היא יכולה להעיד כי באיתור אלה שיתאימו לתפקיד, מחפשים אנשים שמצליחים להוכיח עמידה בלחצים גדולים ובשמירה על קור-רוח. העבודה עצמה מתנהלת לא פעם מול קצינים בכירים ביותר.
"הזנקות עלולות לקרות דווקא בסופי-שבוע או בשעות הלילה, כשאף אחד לא נמצא. אנחנו היחידים שנמצאים 24 שעות ביממה, ולנו יש את תמונת המצב המלאה".
כשאומרים שמדובר בתהליך הסמכה ארוך ומפרך, הכוונה היא, למשל, שאחד המבחנים מסתיים רק כאשר הנבחן מסיים לענות על כל השאלות. "המבחן שלי ארך יומיים", מספרת נטע. "לאחד הקשל"טים הוא לקח ארבעה ימים. עד שאתה לא מסיים אותו, אתה לא יוצא מהחדר". על מה המבחן? "על הכל", עונה נטע. "סוגי מטוסים, חימוש, תצורות, משימות, פקודות. לא מדובר בציון שתקבל בסופו של דבר, אלא בכך שתדע את כל מה שאתה צריך לדעת. על מה שאתה לא יודע - יעברו איתך אחר-כך. מקסימום תעשה עוד מבחן. אבל יש חומר שאתה צריך לדעת. לא תדע, לא תהיה קשל"ט".
"במבחן אחר", מספרת נטע, "אתה יושב מול הבכירים של היחידה והם מפילים עליך את העולם. מעמידים אותך מול תסריטים זוועתיים, מול הקיצונויות הכי גדולות ובוחנים את התגובות שלך: מטוס נחטף, מסוק עם לוחמים התרסק. התרחישים הם על בסיס משהו שקרה בעבר, או משהו שבסבירות כלשהי יקרה - אבל ההרגשה היא שהעולם מתמוטט. מיג סורי נוחת פתאום במגידו. לא טריוויאלי, אבל קרה. מה תעשה אז?
"שואלים אותך שאלות מעשיות. אתה צריך להריץ את כל התסריטים האפשריים, לחשוב ולדעת לעשות הכל לבד, ולסנן גם את הדרישות שהן לא הגיוניות. בסוף המבחן של אחד הרבק"שים, התפוצצה צוללת גרעינית מול חופי תל-אביב. שואה גרעינית ירדה על העולם - ואז הסתיים המבחן".
רבק"ש, אומרת נטע, צריך שתהיה לו מה שהיא מכנה "ראיית-על". "ברגע שמתקבלת פנייה, צריך לראות מיד את כל התמונה, עם כל האפשרויות, לדעת עם מי לדבר ולקבל את כל התשובות - והכל תוך דקות. למשל, אם מתקשר קמב"ץ של אחד הפיקודים ומודיע שהוא צריך מסוקים באוויר, צריך להוציא ממנו את כל הפרטים: איך אפשר להשיג קשר עם הכוחות בשטח, אילו כוחות נוספים נמצאים באיזור, איך בערך נראה השטח. במקביל, להרים טלפון למרכז החיזוי ולברר אם מזג-האוויר בכלל מאפשר דבר כזה. עם כל התשובות, אתה ניגש למפקד מרכז השליטה, מציג הכל בפניו ונותן המלצה".

פצצה במטוס ראש-הממשלה

"כל משמרת כאן דורשת רמת ריכוז ועירנות גבוהה", אומר סמ"ר עדי, בן 21 וחצי מאילת. כקשל"ט הוותיק ביותר, הוא אחראי על כל הקשל"טים המאיישים את העמדות במשמרת. "אנחנו עובדים בסביבה מאוד לא שיגרתית: בחושך ובין קירות שקופים. שדה הקרב מגיע אלינו, ואנחנו חלק בלתי נפרד ממנו".
"התפקיד שוחק", הוא מוסיף. "אתה מחובר לעניינים ונמצא במתח כל הזמן, יודע שאין מקום לטעויות, כי טעות של קשל"ט היא כמו אבן במים, שיכולה לקבל הדים רחבים הרבה יותר במקום אחר. כמרכז דיווח, אנחנו רגילים לקבל כל מיני ידיעות מוזרות: אזרח שחושב שראה מסוק נופל לים והתקשר להודיע, או מישהו שמצא פצצה באמצע הרחוב. הרבה פעמים הכל מתחיל ונגמר בשמועות שווא, אבל כל דבר צריך לבדוק לעומק. רגע אחד יכול להיות כאן שקט מוחלט, ופתאום כל הטלפונים מצלצלים בבת-אחת".
"הקשל"טים הם פונקציה ייחודית לחיל-האוויר: הם לא סא"לים ולא אל"מים, אלא חיילים מאוד איכותיים, שעברו הכשרה שאורכה כמעט כמו קורס-טיס ובמהלכה הם רוכשים ידע וניסיון רב", מעיד אל"מ בני, עד לאחרונה מפקד מרכז השליטה. "הקשל"טים מתורגלים ומכירים את כל מה שצריך. הם נמצאים במקום בו פעילות בלתי מקצועית, שנובעת מחוסר ידע ושטחיות, עלולה לגרום לתקלות חמורות.
"אולם השליטה, כמעין מרכז בקרה של חיל-האוויר, פועל 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. אין כמעט יחידות שעובדות כך. כל מה שקורה בחיל-האוויר מגיע לכאן", אומר אל"מ בני.
מלבד הקשל"טים ומפקד מרכז השליטה, משרתים ביחידה גם קצינים, אנשי צוות-אוויר, המהווים, כל אחד בתחומו, סמכות פיקודית, מעבר לידע ולניסיון המבצעי שהם נושאים. אחד מהם הוא סגן אבישי, טייס סייפן, המשמש כקצין מסוקים. "כטייס שמגיע מטייסת מסוקים מבצעית, אני יכול לומר שבטייסת אתה מתעסק עם מבצע מסוים, וכאן קשל"טים מתעסקים עם כמה מבצעים בו-זמנית", הוא אומר.
"כשהגעתי לכאן, התרשמתי מאוד מהיכולות שלהם. רמת המקצועיות אליה הם מגיעים מעוררת הערצה. הם פשוט מתקתקים את העניינים. אני לא נמצא כאן 24 שעות, ובלילה אני ישן בשקט. הרבה פעמים אנשי צוות-אוויר נעזרים בקשל"טים ומתייעצים איתם".
"לפני כמה שבועות", נזכר אבישי, "התקשרו ממגן דוד אדום לקשל"ט מסוקים והודיעו לו שבטיול שנתי של בית-ספר בצפון, אחד הילדים נפל, הוא מחוסר הכרה והגוף שלו עובר עוויתות קשות. הם אמרו שהם שולחים לשם ניידת, אבל להערכתם ייקח להם פרק זמן משמעותי להגיע. השגנו טלפון בשטח ודיברנו עם החובש, שאמר שמדובר במקרה מוזר, שהוא אף פעם לא ראה. היתה לנו תחושה שצריך להעלות מסוק לאוויר, למרות שלא התקבל אישור מהמרכז הרפואי הפיקודי, שמאשר הזנקת מסוק רק אם נציגים של מד"א כבר בשטח. הקשל"ט, בהתייעצות מהירה איתי, החליט שצריך להזניק את המסוק.
"הקשל"ט הלך לדבר עם מפקד מרכז השליטה, הסביר לו את המקרה ואמר שיש לו תחושה שההזנקה מוצדקת. המפקד השתכנע. המסוק הוזנק, הגיע לשטח והוציא את הילד, ללא סיוע של חוליית הנחתה. הסתבר שהילד היה באמצע התקף אפילפסיה קשה מאוד. בתחקיר שנערך אחר-כך, אמר הרופא שאם היו מגיעים חמש דקות מאוחר יותר, הילד כבר לא היה חי. זה מסוג הדברים שעושים טוב על הלב: יזמת חריגה מהסמכויות והצלת חיים של בן-אדם".
בהזדמנות אחרת, הגיעה למרכז השליטה ידיעה מסמרת שיער: טכנאי מבסיס לוד התקשר וטען שהבן שלו הטמין פצצה במטוס ראש-הממשלה, שהמריא מהארץ שעה קודם-לכן. "השעה היתה חצות, ולפי ההודעה הפצצה היתה אמורה להתפוצץ בחצות וחצי", מספר סמ"ר אסף, בן 21 מתל-אביב, קשל"ט מסוקים שאייש את העמדה. "התחלנו לחשב זמנים ודלק ולחפש מקום בו המטוס יוכל לנחות מיד. ההחלטה הגיעה, בסופו של דבר, לידי ראש-הממשלה דאז, אהוד ברק, שהורה לטוס כמתוכנן. בדיעבד, אכן לא היתה פצצה במטוס. אבל זו היתה חצי שעה מאוד מלחיצה".

מפקדי חיל-אוויר קטנים

בקיץ 2000 הוזנקו מסוקי יסעור לקפריסין, לסייע בכיבוי שריפת ענק. במהלך המבצע שהו מסוקי היסעור 14 שעות באוויר והשליכו כ-300 טונות מים אל הקרקע הבוערת. בראש המשלחת לקפריסין עמד סא"ל זוהר, נווט יסעור ובתפקידו האחר ראש ענף במחלקת מבצעים ומפקד תורן במרכז השליטה. "הקשל"טים הם מעין מפקדי חיל-אוויר קטנים. בגלל הניסיון הרב שהם צוברים, הם יודעים איך לתפעל סיטואציות שונות", הוא מעיד.
"ביציאה לכיבוי השריפות בקפריסין, ידעו הקשל"טים להמליץ לי לא לצאת בשעה מאוחרת, כדי להימנע מבעיות בטיחות וכדי שהצוותים לא יהיו עייפים אחר-כך. הם חשבו על הכל. ובאמת יצאנו בבוקר, על סמך ההמלצה שלהם. תיאום הטיסות מול קפריסין, המינהלות של הצוותים שם, המרחבים האוויריים - הכל היה עבודה שלהם. אלה לא דברים פשוטים. באחד המסוקים קרתה תקלה טכנית והיה צורך להטיס חלקי חילוף מהארץ, ושוב - כל התיאומים נעשו דרך הקשל"טים. וזו רק דוגמה אחת.
"הקשל"טים עוזרים למפקד התורן של מרכז השליטה לקבל את ההחלטות הנכונות, בכך שהם נותנים לו את כל האינפורמציה שהוא צריך. הם יודעים להציג תמונת מצב עדכנית, לברר ולתאם עם כל גורם שצריך להיות מעורב, ואם ישנה בעיה כלשהי - הם יודעים להפנות אותה הלאה. כשאני מפקד תורן, חלק מההזנקות אני נותן לקשל"טים לבצע כמעט לבד. אני יודע שהם יודעים לסגור את כל הפרטים ובסוף להודיע לי מה עשו".
לפני כשנה, עם תחילת ההתפרעויות בשטחים, נפתח במטה הכללי חמ"ל, אליו נשלח נציג בכיר מכל חיל. נציג חיל-האוויר היה סמ"ר אסף. "שאר הנציגים היו קצינים", הוא מספר. "נכנסתי והתיישבתי על הכיסא של מפקד חיל-האוויר. אחד הקצינים הבכירים פנה אלי ושאל אותי למעשיי. הסברתי לו שאני נציג חיל-האוויר. הוא אמר: 'אבל אתה לא קצין', ואני עניתי: 'נכון, אני קשל"ט'. מיד אנשים התחילו לשאול אם זה מקובל, ואחרים ענו להם: 'ככה זה בחיל-האוויר'. בהערכת המצב, קם כל נציג ואמר את דבריו. כשהגיע תורו של חיל-האוויר, קמתי ואמרתי גם אני את דבריי. מאוחר יותר, ניגש אלי אחד האל"מים ואמר לי: 'אני צריך אחד כמוך בלשכה שלי, רק כדי שיישב שם וידבר כמו שאתה מדבר'".

"רשאים לקחת דרומה הביתה"

ב-22 במאי 2000 החלה יציאת כוחות צה"ל מלבנון. צה"ל פתח באחד המבצעים רחבי-ההיקף והמורכבים ביותר שידע: הוצאת הכוחות, על ציודם, משטח לבנון תוך זמן קצר. בחיל-האוויר, מבצע "הנץ החמה" יצא לדרכו.
במהלך 48 השעות הבאות שהו כוחות אוויריים מאסיביים בשמי לבנון. כל טייסות חיל-האוויר, באופן גורף, לקחו חלק במשימות ובכוננויות. המטוסים תקפו מוצבים נטושים, הפגינו נוכחות, חיפו על כוחות נסוגים והעבירו מודיעין בזמן-אמת על המתרחש.
סמוך לשעה שש ורבע בבוקר יום רביעי, ה-24 במאי, דקות לאחר הפצצת טנק על-ידי מטוסי F-16, התקבלה ההודעה ממרכז השליטה: "כבר לא טסים כאן יותר. היערכות צה"ל על הקו הסגול הסתיימה. אתם רשאים לקחת דרומה הביתה. בזאת תם הפרק הנוכחי של פעילות חיל-האוויר בלבנון".
מצדו האחד של הקשר, עמוק מתחת לאדמה, היו הקשל"טים. "ביום שצד"ל קרס, התקבלה ההחלטה לצאת מלבנון. כל מי שבדיוק סיים משמרת - נשאר, כל מי שלא היה - הגיע", נזכרת סמלת נטע, שהיתה אז בתהליך ההסמכה לקשל"ט קרב. "הטלפונים כל הזמן צילצלו, דיווחים לא הפסיקו להגיע. אף אחד לא עצם עין. המשמרת שלי התחילה ביום ראשון בבוקר, וביום שלישי לקראת הצהריים ניגש אלי המפקד שלי ואמר לי ללכת הביתה. אחרי יומיים וחצי של סיוע לשאר הקשל"טים ובלי שינה, יצאתי הביתה.
"עליתי למעלה, יצאתי מהבסיס - והכל היה שקט. תל-אביב, שעת בוקר מאוחרת. הכל נראה כל-כך מנותק. בתחנה חיכו לאוטובוס רק אנשים זקנים וחמ"ליסטים שירדו ממשמרות. הרדיו ניגן 'את הגשם תן רק בעיתו'. פתאום התחלתי לקלוט את המשמעות של מה שקורה. כשאתה במשמרת, אתה לא שם לב לכך. הגעתי הביתה וקרסתי על המיטה. בערב, כשהתעוררתי, התמונות מהמזל"טים הועברו בטלוויזיה שוב ושוב. בראש השלמתי את מה שלא הראו".
סמ"ר גיא, בן 21 ממושב לימן שליד ראש-הנקרה, היה באותן שעות נציג חיל-האוויר בחמ"ל שנפתח בפיקוד צפון. לאותה תקופה היתה משמעות מיוחדת עבורו. "הבית שלי נמצא לא רחוק מהגבול ולא פעם נפלו שם קטיושות", הוא מספר. "במבצע 'ענבי זעם' פגעה קטיושה ישירות בבית שלנו וההרס היה גדול. בסופו של דבר, זה מה שנתן לי הרבה מוטיבציה להגיע למקום כמו ה'בור', בו אתה יכול להשפיע".

עוד באותו מדור

מביט קדימה

14 שנים חלפו מאז תאונת הקוברה, שבה נהרג מפקד הטייסת, סא"ל ציון בר-אור ז"ל ונפצע קשה סג"מ יובל וגנר, אז טייס צעיר בראשית דרכו. מאז התאונה מרותק וגנר לכיסא גלגלים, בדיוק כמו אביו, שנפצע גם הוא במהלך שירותו הצבאי. כיום ממלא סא"ל יובל וגנר תפקיד בכיר ביחידת המחשבים של חיל-האוויר, מגדל את שלושת ילדיו ועומד בראש עמותת "נגישות ישראל", הדואגת לרווחת הנכים

ההוראה היתה: "שגרו על כל מטוס שאתם רואים"

שש דקות לפני פרוץ מלחמת יום-הכיפורים, ב-13:54, מצאה את עצמה יחידת הבקרה האווירית הצפונית מול שמיניית מטוסי סוחוי-7 סוריים - ובלי שאף מטוס ישראלי נמצא באוויר. אנשי סוללת ההוק זיהו את המטוסים ופתחו באש. מטוס אחד הופל, שני ככל הנראה נפגע והיתר נמלטו. היום ברור שאם המטוסים היו מצליחים במשימתם, המלחמה היתה נפתחת בתנאים שונים לגמרי