בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 141 (242) 01/10/01

כתבות

מה שרואים משם, לא רואים מכאן

מאז הגיעו מסוקי האפאצ'י לחיל-האוויר, לפני יותר מעשר שנים, מקיימים מסוקי הקוברה והאפאצ'י אימונים משותפים באופן קבוע. הטייסים מתדרכים ביחד, טסים במבנים משולבים, מתאמנים זה עם זה בקרבות-אוויר וחוזרים לתחקר יחד. המטרה: שכל טייס מסק"ר יכיר את יתרונותיו וחסרונותיו של המסוק השני. "במלחמה, יכול להיות שנפעל באותו שדה קרב וייתכן שכדי לבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר, יהיה צורך לחבר בין שתי הפלטפורמות", אומר סרן נועם, טייס אפאצ'י

יואב רוזן ורן רוזנברג

על לוח המבצעים של אחת מטייסות האפאצ'י מופיע בסימון כחול: "שת"פ צפע". זו אחת הפעילויות שנקבעו להיום, בנוסף לאימונים שוטפים אחרים וכוננויות שונות שמחזיקה הטייסת.
סמוך לשעה עשר בבוקר, צפויים להגיע מסוקי קוברה (צפע) מכיוון צפון ולנחות על ליין המסוקים בבסיסם הדרומי של מסוקי האפאצ'י (פתן). המראה הזה - מסוקי קוברה ואפאצ'י יחד על רקע הנוף המדברי הצחיח - אמנם ייחודי, אך לא חריג. כשנה לאחר הגעתם של מסוקי האפאצ'י לארץ, ב-1991, החלו מסוקי הקוברה באימונים משותפים קבועים עם מסוקי האפאצ'י. האימונים המשותפים האלה, שנערכים כבר כעשר שנים, כוללים משימות תקיפה במבנים מעורבים וקרבות-אוויר בין מסוקי הקרב.
בחודשים האחרונים התאפיינו תקיפות המסוקים בשטחים בשיתוף פעולה הדוק בין טייסות הקוברה והאפאצ'י. בעבר פעלו שני סוגי המסוקים בגזרות נפרדות. עם הזמן, נוצר צורך בהפעלת המסוקים זה לצד זה, בגלל ריבוי היעדים לתקיפה תוך זמן קצר באותה גיזרה. עם זאת, לאימונים המשותפים לשני סוגי המסוקים יש מטרות נוספות, מלבד ההיכרות המבצעית. במהלך הטיסות המשותפות לומדים הטייסים לעמוד על ההבדלים בין שני סוגי המסוקים, וכאשר מדובר באימוני קרבות-אוויר - גם כיצד להותיר את עצמם במצב של יתרון על פני המסוק היריב, במטרה להפילו.

משימות דומות, ביצועים שונים

לחדר התדריכים של טייסת האפאצ'י מגיעים אנשי צוות משתי הטייסות המשתתפות. את התדריך יבצע טייס אפאצ'י, ואילו טייס קוברה יוסיף את הדגשים הרלוונטיים למסוק שלו. אחריו יתקיים תדריך מבנה, בהשתתפות הטייסים של כל מבנה מסוקים. בכל אימון כזה, שנערך כל פעם בין שתי טייסות מסק"ר שונות, משתתפים בדרך-כלל בין שניים לשלושה זוגות מכל טייסת. האימונים המשותפים מתבצעים באופן קבוע, לכל אורך השנה, אחת לכמה שבועות.
"משימות הקוברה ומשימות האפאצ'י הן די דומות", אומר סרן נועם, סמ"ט ב' של טייסת האפאצ'י. "אך הסיבה העיקרית לאימון המשותף היא כדי ללמוד איך כל אחד מבצע את משימותיו. האנשים הם שונים, הטייסות שונות, הפלטפורמות הן שונות - ולכן בכל מקום דברים נעשים קצת אחרת. הרבה פעמים אנחנו לומדים שלא בהכרח מה שאנחנו עושים, נעשה גם במקומות אחרים. זה ההישג הנדרש העיקרי באימון המשותף. גם במלחמה יכול להיות שנפעל באותו שדה קרב וייתכן מצב שעל-מנת לבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר - יהיה צורך לחבר בין שתי הפלטפורמות".
בין הקוברה לאפאצ'י קיימים, ראשית כל, ההבדלים הבולטים לעין: האפאצ'י שחור, גדול וכבד, לעומת הקוברה החומה, הקטנה ובעלת הגוף הצר. אך ישנם הבדלים נוספים. "לכל מסוק חימוש ייחודי משלו ולטווחים שונים. האפאצ'י, למשל, יכול לטוס לטווחים רחוקים יותר", מדגים סרן נועם. "האפאצ'י הוא מאסיבי, בעוד שהקוברה קטנה יותר ומוסווית טוב יותר. בשל כך היא פחות מאוימת במצבים מסוימים".
בסיום קורס-הטיס, מתחילים בוגרי מגמת מסוקי הקרב את קורס האימון המבצעי (קא"מ), במהלכו הם מתאמנים על מסוק הקוברה. כך, למעשה, נוצר אי-שוויון מסוים בין טייסי המסק"ר: בעוד שכל טייסי האפאצ'י טסו בעבר גם על קוברה, לא כל טייסי הקוברה - ובוודאי שלא הצעירים שבהם - הספיקו לטוס על אפאצ'י. אחת המטרות של האימון המשותף היא לגשר על חלק מהפערים שנוצרים כתוצאה מכך. "הטיסה במבנים מעורבים חשובה כדי להכיר בדיוק מה כל מסוק מסוגל לעשות", אומר סרן נועם.
"כשאתה טס במבנה של זוג מסוקי אפאצ'י וזוג מסוקי קוברה, אתה לא טס בדיוק כפי שהיית טס ברביעיית מסוקי אפאצ'י", הוא מוסיף. "אתה חושב לרגע: 'יש לי פה עוד זנב, שלא בהכרח יודע לעשות כל מה שאני עושה'. בטיסות כאלה אנחנו מדברים יותר בקשר, כדי שהתקשורת תהיה ברורה יותר מבדרך-כלל, ומשתדלים לבצע את הדברים בצורה מסודרת, כך שכולם יידעו לתפעל את כל המצבים".
"לכל סוג מסוק יש את היתרונות והחסרונות שלו", אומר רס"ן ירון, סמ"ט א' של טייסת האפאצ'י. "כמעט שאין הבדלים מהותיים, אלא הבדלים שנובעים משילוב היכולות הטקטיות של כל מסוק עם מיגבלות מערכת הנשק. אם לפשט את הדברים, ההבדל המהותי ביותר בין שני המסוקים, בסופו של דבר, הוא שאפאצ'י הוא אפאצ'י וקוברה היא קוברה. האחד ענק, השני פצפון, האחד עושה אבק כשהוא קרוב לקרקע, השני פחות. כל אחד רואה אחרת בלילה: טייסי האפאצ'י באמצעות מערכת הפליר, טייסי הקוברה באמצעות הז'ורנל. לקוברה יש טילים מונחי-כבל, לאפאצ'י יש טילים מונחי לייזר. לקוברות קל יותר לתפעל במצבים מסוימים, למשל בקרבות-אוויר.
"וזה בדיוק מה שאתה עושה באימונים המשותפים: מאתר את החסרונות והיתרונות במערכת הנשק שלך, ביחס למי שסביבך. חשוב שכל טייס יידע ויכיר אותם. טיסות משותפות עם מסוקים מסוגים שונים מחדדות את זה. בקרבות-אוויר, אחד האתגרים הוא ללמוד לנצל את היתרונות שלך ובמשולב להגיע למצב בו החסרונות של היריב מודגשים ומותירים אותו בעמדה נחותה יותר. אז אתה יכול להפיל אותו".

אותה מהירות, אותו גובה

"בטיסות במבנים משותפים, אתה לומד להכיר סגנון של טייסת", אומר רס"ן אורן, סמ"ט א' בטייסת קוברות. "לכל טייסת האופי שלה".
"זה נכון", מאשר רס"ן ירון, סמ"ט א' בטייסת אפאצ'י. "אפילו בין טייסות האפאצ'י יש הבדלים בתרבות הדיבור בקשר: טרמינולוגיה ייחודית, קודים אישיים שרק הטייסים בטייסת יודעים ומבינים. אין כאן עניין של מה טוב יותר ומה פחות; זה פשוט עניין של סגנון.
"לפעמים אני טס בטייסת אפאצ'י אחרת וכשאני חוזר מהטיסה, אני שואל את עצמי אם מה שהם עשו מצא חן בעיניי או לא. התשובה היא שחלק כן וחלק לא. מה שנראה לי, אני שוקל להכניס גם לטייסת שלי. בחלק מהמשימות, רוב האלמנטים נראים ונעשים בעיקרם באותה דרך, אך קיימים ניואנסים של טייסת; יש את אלה שישימו דגש על עבודת צוות במסוק, למשל, ויש כאלה שמדברים פחות בקשר.
"ההבדלים האלה, הניואנסים הקטנים, באים לידי ביטוי בכל דבר: בדרך בה מתדרכים, בנושאים בהם נותנים דגשים, כיצד המוביל מדבר בקשר למובלים, כיצד מדברים הטייסים בתוך המסוק", ממשיך ירון. "אחרי טיסה משותפת עם הקוברות, עורכים תחקיר, רואים מה הצליח ומה פחות. כל אחד חושב על מה שנעשה. מקשיבים אחד לשני. לאחר-מכן, כל אחד חוזר לטייסת שלו ותמיד מתנהלות שיחות והעברת רעיונות. חלקם הופכים לאלמנט בתורת הלחימה וחלקם נשארים בגדר התרשמות".
באימונים המשותפים לא ניתנת העדפה לטייס בעל ותק זה או אחר, ולכן משתתפים בהם טייסים מכל טייסות המסק"ר - צעירים ובכירים, מובלים ומובילים כאחד. "לא מדובר רק בהיכרות עם הפלטפורמות וביכולות שלהן", אומר רס"ן אורן. "אחד היתרונות בטיסות המשותפות הוא ההיכרות עם טייסים שמתדרכים אחרת, שמובילים אחרת, שטסים אחרת. אימונים כאלה מחברים בין הטייסות שמרכיבות את המערך כולו. הרבה יותר טוב לטוס כשאתה יודע עם מי אתה מדבר, מי עומד מאחורי הקול שבקשר. מלבד חוויית הטיסה, ישנה גם התחרותיות, שעושה טוב לטייסים. ובכל מקרה, חשוב לפתוח את העיניים לרגע.
"בטיסות כאלה, ההבדלים בין המסוקים מודגשים במיוחד: בגלל סוג הרוטור, האפאצ'י אגרסיבי יותר. הוא מאוד חד ומוחלט ויש לו יותר כוח. שמים לב לזה לפעמים, כשצריך לרחף באוויר. הקוברה עדינה יותר, מין בלרינה. איך שטסים איתה - כך מרגישים: אם תטוס חריף, תרגיש חריף. האפאצ'י סופג את התימרונים, אך מערכת הנשק שלו, למשל, פחות ידידותית למשתמש".
למטסים המשולבים של המסוקים אין כללי טיסה מיוחדים. "מלבד הדגשים שניתנים בתדריך המשותף, פשוט טסים באותה מהירות ובאותו גובה - ויוצאים לבצע את המשימות", מסביר רס"ן אורן. בצורה הבסיסית ביותר של האימונים המשותפים, בוחרים הטייסים שתי מטרות לתקיפה. את האחת יוביל זוג מסוקי האפאצ'י, את השנייה זוג הקוברות.
"אנחנו יושבים יחד וממציאים מיתארים משותפים", אומר רס"ן ירון. "עבור כל מטרה שרוצים להשיג, צריך לנצל את הפלטפורמה, כך שתיתן את התפוקה המירבית שלה. מתוך כך, נולדים שיתופי פעולה שונים. הטיסות המשותפות מאמנות בצורה טובה מאוד את הטייסים לעבודת מקלענות ושיתוף פעולה בתנאי לחץ - מצבים שקשה ליצור בתנאים אחרים".
המשימה השנייה באימונים המשותפים, קרבות-האוויר, נחשבת תחום חדש יחסית במערך המסק"ר. משימתם המרכזית של מסוקי הקרב היתה מאז ומעולם סיוע לכוחות הקרקע בהתמודדות עם כוחות שריון של האויב. במלחמת לבנון, כאשר פגעו מסוקי גאזל סוריים בכוחות שריון ישראליים, יצאו מסוקי הקרב של חיל-האוויר לראשונה ליירט מסוקי קרב של האויב. לאחר המלחמה, כאחד מלקחיה, החלו טייסות המסק"ר לפתח תורות לחימה מסודרות ללחימה נגד מסוקים. מאמצע שנות ה-80, הפכו אימוני אוויר-אוויר לחלק בלתי נפרד מתוכנית האימונים שלהן.
"באימון כזה, אתה מנצל את היתרונות שלך ומשתמש בחסרונות של המסוק שמולך כדי לנצח, אם מדובר במערכת הנשק שלרשותך או בתנאי השטח", מסביר סרן נועם, סמ"ט ב' של טייסת האפאצ'י. "משימת אוויר-אוויר במסוק קרב מחייבת יכולת מקלענות, תיפעול מבנה ומסוק, שיתוף פעולה ועבודת צוות ברמה הגבוהה ביותר. המשימה נערכת בתנאי לחץ, כשצריך לבצע את הפעולות מהר מאוד".
המשימה הזו, לדברי הטייסים, דורשת לרכז את כל היכולות לשיא: גם מהטייס וגם מטייס המשנה במושב הקדמי, המשמש כמקלען - גם בעבודת הצוות וגם בעבודת המבנה.
"באימוני אוויר-אוויר משותפים לאפאצ'י ולקוברה, היתרון הנוסף הוא שהרבה דברים שרואים משם, לא רואים מכאן", אומר סרן נועם. "כשאנחנו טסים רק במסגרת הטייסת, אחד מול השני, יש דברים שאנחנו כנראה עושים פחות טוב, מפני שקשה לנו לאתר אותם. כשמגיע מישהו מבחוץ ואומר לך איך זה נראה - אתה טס גבוה או נמוך מדי, אתה מדבר יותר או פחות מדי בקשר - מדובר בבונוס גדול מאוד. אם אתה חי בתוך בועה, אתה מפסיד הרבה דברים מסביב".

עוד באותו מדור

פריקים של שליטה

ב"בור", מרכז השליטה של חיל-האוויר, מתבצעת הפעילות השוטפת על-ידי קשל"טים, קציני שליטה. למרות התואר הנלווה לתפקיד, לא מדובר בקצינים, אלא בחיילים בשירות סדיר. עמוק בתוך האדמה, במשמרות ארוכות של 24 שעות, הם מפקחים על הפעילות המבצעית של החיל. כך נראה המקום שלא נח לרגע

מביט קדימה

14 שנים חלפו מאז תאונת הקוברה, שבה נהרג מפקד הטייסת, סא"ל ציון בר-אור ז"ל ונפצע קשה סג"מ יובל וגנר, אז טייס צעיר בראשית דרכו. מאז התאונה מרותק וגנר לכיסא גלגלים, בדיוק כמו אביו, שנפצע גם הוא במהלך שירותו הצבאי. כיום ממלא סא"ל יובל וגנר תפקיד בכיר ביחידת המחשבים של חיל-האוויר, מגדל את שלושת ילדיו ועומד בראש עמותת "נגישות ישראל", הדואגת לרווחת הנכים