בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 139 (240) 01/06/01

כתבות | בין קשמיר לפקיסטן

הם לא עושים רק סרטים

תגיות: חילות אוויר זרים

סיפורה של התעשייה האווירית ההודית עובר דרך שני מטוסים: ה"מארוט" - מטוס תקיפה וסיוע שהמריא לראשונה ב-61', לקח חלק בלחימה נגד פקיסטן והוחלף ב-85' במיג-23. המטוס השני הוא ה-LCA מטוס קרב קל שההודים עמלים מ-83' על פיתוחו - אך למרות ההשקעה המסיבית, עתידו נראה עגום

נועם אופיר

ה-4 בינואר 2001 ייזכר בתולדות התעשייה האווירית ההודית כיום חג. 17 שנים לאחר שהוחל בפיתוחו, המריא ה-LCA , מטוס הקרב הקל ההודי, לטיסת הבכורה שלו. חמש שנים מאז נערך טקס הגלילה שלו הצליח המטוס ההודי לבצע מה שרבים הטילו ספק אם יתרחש אי פעם. 20 דקות נמשכה הטיסה שהוכתרה כהצלחה מלאה. הישג מרשים - אין ספק. אבל, השאלה הגדולה שנותרה עדיין פתוחה היא האם ה-LCA יראה עוד הרבה "זמן אוויר" בעתיד.
בניגוד למה שרבים נוטים לחשוב, ה-LCA קטן המידות אינו הניסיון הראשון של התעשייה האווירית של הודו לייצר מטוס קרב מתיכנון מקורי. אבל, בחיל-האוויר ההודי מקווים שה-LCA יצליח יותר מקודמו.
מטוס הקרב ההודי הראשון מתיכנון מקורי, ה-HF-24 מארוט, המריא לטיסת הבכורה שלו ביוני 1961. המטוס, שנועד לשמש בעיקר למשימות תקיפה וסיוע לכוחות הקרקע, תוכנן על-ידי צוות הודי בראשותו של המהנדס הגרמני הנודע קורט טאנק, שפיתח גם את מטוסי הפוקה-וולף הנודעים ממלחמת-העולם השנייה.
כבר מההתחלה סבל פרויקט ה"מארוט" מבעיות רבות, שהיו צפויות לאור היעדר ידע וניסיון מתאימים בתעשייה האווירית ההודית, אז, בראשית דרכה. הבעיה הגדולה ביותר של המטוס ההודי, שעתידה להביא לכך שהפרויקט כמעט והוכתר ככשלון מוחלט, היתה היעדר מנוע מתאים. ההודים בחנו כמה מנועים מתוצרת אנגליה ורוסיה ובסוף בחרו דווקא במנוע מתוצרת - מצרים! ממשלת מצרים בחנה באותו הזמן את האפשרות לייצר מטוס קרב ובנוסף גם את המנוע שלו. בסופו של דבר נטשו המצרים את הרעיון הגרנדיוזי וההודים מצאו את עצמם בלי מנוע למטוס הקרב שלהם.
ה"מארוט" נכנס לשירות מבצעי בחיל-האוויר ההודי בסוף שנות ה-60 כשהוא מצויד בשני מנועים מתוצרת אנגליה, שלא סיפקו די דחף - מה שפגע קשות בביצועי המטוס. בסך-הכל סיפקה חברת "הינדוסטאן", יצרנית ה"מארוט", 147 מטוסים, 18 מתוכם מגירסת אימונים דו-מושבית.
מטוסי ה"מארוט" זכו לקחת חלק פעיל במלחמה עם פקיסטן בשלהי שנת 1971. המטוסים ביצעו מספר רב של גיחות תקיפה נגד יעדים פקיסטניים והשיגו תוצאות טובות. במהלך הקרבות הופלו ארבעה מטוסים מאש נ"מ ועוד שניים הושמדו על הקרקע אחרי שבסיסם הותקף על-ידי מטוסי קרב פקיסטניים.
בשנת 1985 הוצאו אחרוני מטוסי ה"מארוט" מהשירות, כשהם מוחלפים על-ידי גירסת התקיפה של מטוס המיג-23 הסובייטי. אבל, בינתיים, החלה בתעשייה ההודית העבודה על פיתוח מטוס קרב חדש.

מטוס חדש - במקום המיג-21 פרויקט ה-LCA התחיל באופן רשמי ב-1983, כאשר חיל-האוויר ההודי חיפש מטוס קרב קל שיוכל להחליף את צי מטוסי המיג-21 המיושן. התכונות הנדרשות מהמטוס החדש היו יכולת תימרון גבוהה, מערכות אוויוניות מתקדמות לרבות מכ"ם רב-תכליתי ופליר, תחזוקה פשוטה וזולה וחשוב לא פחות - תג מחיר נמוך.
באופן טבעי נבחרה חברת "הינדוסטאן" לתפקיד הקבלן הראשי בייצור המטוס החדש. בנוסף, חמישה קבלני-משנה הודים קיבלו על עצמם חלקים שונים בפרויקט. למרות הרצון לשמור על עצמאות בפיתוח המטוס החדש, הכירו ההודים בעובדה שיצטרכו סיוע מיצרניות זרות בתחומים בהם הם נעדרו יכולת טכנולוגית. כך לדוגמה, הוחלט שמטוסי הניסוי הראשונים יצוידו במנוע F404 של "ג'נרל אלקטריק" כדוגמת זה המותקן במטוס ה-F/A-18 . המטוסים הסדרתיים אגב, אמורים להיות מצוידים במנוע מתיכנון מקומי המכונה "קאברי". כמו כן, פיתוח מערכת בקרת טיסה דיגיטלית נמסר לחברה אמריקאית.
למרות שמלכתחילה אמור היה ה-LCA להיות מטוס פשוט יחסית, נתקלו ההודים בבעיות קשות. פיתוחו של מטוס קרב מתקדם הוא מלאכה מסובכת גם עבור מדינות מתקדמות בעלות הרבה ניסיון בתחום ובוודאי עבור הודו. בנובמבר 1995 הוצג ה-LCA לראשונה במהלך טקס מרשים ונראה היה שהפרויקט עולה על פסים נכונים. אבל, הסנקציות שהטילה ארה"ב על הודו בעקבות סדרת הניסויים הגרעיניים שערכה במאי 1998 פגעו בפרויקט פגיעה קשה. חברות אמריקאיות, שהיו אחראיות על ייצור רכיבים שונים למטוס, נאלצו להשהות את מעורבותן. וכך - רק בינואר האחרון הצליחו ההודים לבצע את טיסת הבכורה, שאמורה היתה להתקיים כמעט חמש שנים קודם.
"הודו הצטרפה היום למועדון האקסלוסיבי של שבע או שמונה מדינות שיש להן את היכולת לייצר מטוס קרב על-קולי", אמר בגאווה שר ההגנה ההודי דאז, ג'ורג'ס פרננדז, בעקבות טיסת הבכורה של ה-LCA. מפקד חיל-האוויר ההודי, איר-צ'יף מרשל א. י. טיפניס, היה זהיר יותר - "יש לנו עוד פסגות רבות לכבוש, כדי להבטיח שהמטוס ימצא את מקומו בשורה הראשונה של מטוסי הקרב בעולם", אמר. לדברי מקורות הודיים, נדרשות עוד בערך שש שנים בטרם יוכל ה-LCA להיכנס לשירות מבצעי בחיל-האוויר ההודי. על-פי התוכנית הקיימת, ייוצרו ששה מטוסי ניסוי, השלישי שבהם אמור להיות הראשון שיצויד במנוע ה"קאברי" שפותח בהודו. המטוס השישי, שעתיד לטוס ב-2003, אמור להיות מטוס דו-מושבי לצרכי אימון.

 

לשירות - אולי בשנת 2010 אם התוכנית תעלה יפה, מעוניין חיל-האוויר ההודי להחליף את 200 מטוסי המיג-21 המיושנים שלו במטוסי LCA, אבל סיכוייו של הפרויקט לשרוד לוטים בערפל. עד כה השקיעו ההודים בפרויקט 25 מיליארד רופיות - שווה ערך ליותר מחצי מיליארד דולר והיום הם מחפשים שותפות זרות שתסייענה להם בפיתוח המטוס ובהכנתו לייצור סדרתי.
ועדה פרלמנטרית הודית, שבחנה את הפרויקט במהלך השנה שעברה, הגיעה למסקנה שה-LCA לא צפוי להיכנס לשירות לפני שנת 2010 ואולי אפילו 2015. ספק אם חיל-האוויר ההודי, הזקוק די בדחיפות למטוסי קרב חדשים, יוכל להמתין זמן כה רב. ה-LCA , כך נראה, יישאר בגדר ניסיון נועז של התעשייה ההודית להצליח במקום שבו גם גדולות ממנה כשלו.
לצד תעשיית המטוסים, התפתחה בהודו גם תעשיית מסוקים קטנה. עיקר הניסיון ההודי בתחום נרכש במהלך ייצור מקומי ברשיון של מסוקים צרפתיים קלים, דוגמת האלואט.
באמצע שנות ה-80 החלה חברת "הינדוסטאן", שייצרה את המסוקים הצרפתיים, בתיכנון עצמאי של מסוק קל עבור הזרועות השונים של הצבא ההודי. בתיכנון המסוק, המכונה ALH, "מסוק קל מתקדם", נעזרו ההודים בסיוע של תעשיות מסוקים בגרמניה וצרפת. ה-ALH , שערך את טיסת הבכורה שלו באוגוסט 1992, אמור להיות מפותח במספר דגמים עבור הצבא, חיל-הים וחיל-האוויר. המסוק הרב-משימתי אמור לשמש למשימות תובלה, סיור, תקיפה יבשתית ואפילו גירסה מיוחדת ללוחמה בצוללות ובספינות.

 

האויבת הגדולה בטווח פגיעה

באופן לא מפתיע, התחום העיקרי שבו השקיעה הודו את מיטב המוחות והתקציבים שלה היה תחום ההרתעה האסטרטגית, לרבות ההרתעה הגרעינית. ההודים פיתחו בכוחות עצמם מספר דגמי טילים בליסטיים שיעדם, במקרה של מלחמה, הוא מטרות צבאיות ואסטרטגיות בעומק פקיסטן.
הטיל הבליסטי הראשון שפותח בהודו הוא הפרית'ווי (אדמה בהינדית) ששוגר לראשונה בפברואר 1988. הדגם המקורי של הטיל הפשוט נקלט בשורות הצבא וטווחו, כ-150 ק"מ, מאפשר לו לכסות כרבע משטחה של פקיסטן. הדגם המשופר, הפרית'ווי-2, תוכנן עבור חיל-האוויר ההודי וטווחו, 250 ק"מ, מאפשר לו לתקוף מטרות במחצית משטח פקיסטן. הארכת הטווח של הטיל באה על חשבון גודל ראש-הקרב הקונבנציונלי שלו שהוקטן מטון לכחצי טון.
הטיל המתקדם ביותר שפותח באופן עצמאי, הוא האגני (אש בהינדית), המתבסס על טכנולוגיה שמשמשת את משגר הלוויינים שפותח בתעשייה ההודית. האגני הוא אחד הרכיבים החשובים במערך ההרתעה האסטרטגי ההודי, שכן טווחו, 2,500 ק"מ, מאפשר פגיעה במטרות בכל רחבי פקיסטן ואפילו בחלקה הדרומי של סין.
שיגור הניסוי הראשון של האגני נערך במאי 1989. שנים אחר-כך בוצע ניסוי ראשון בגירסה המשופרת אגני-2 שטווחו נאמד בין 2,000 ל-3,000 ק"מ, כשהוא נושא ראש-נפץ במשקל של טון.
הן הפרית'ווי והן האגני מצוידים בראשי-נפץ קונבנציונליים, אולם ההודים עוסקים בפיתוח ראשים גרעיניים עבורם. טילים אלה מהווים את אחד הרכיבים החשובים ביותר בארסנל הגרעיני של הודו ולכן פיתוח דורות מתקדמים שלהם, המצויים כיום על לוח השרטוט, נראה כמעט מובטח. כך לדוגמה, פרטים שהתפרסמו לאחרונה מעלים שבכוונתה של הודו לערוך בחודש ינואר הקרוב ניסוי ראשון בטיל ביניבשתי, המכונה אגני-4, שטווחו 5,000 ק"מ. בשנת 2003 צפוי ניסוי ראשון של דגם משופר נוסף, שיהיה יעיל לטווח של 12,000 ק"מ ויותר.
הניסיון שנצבר בפיתוח הטילים הבליסטיים בשילוב עם ידע שנרכש במדינות זרות תרם לפיתוח תעשיית טילים עצמאית בהודו. התעשייה ההודית פיתחה כמה דגמים של טילי קרקע-אוויר, אוויר-אוויר ואוויר-קרקע, אשר מרביתם מתבססים על מערכות קיימות מתוצרת חוץ. לפי שעה, מדובר במערכות פשוטות מאוד, אך בידי ההודים מצוי כיום הידע והניסיון לפתח מערכות מתקדמות יותר והשאלה הגדולה היא האם ימצאו לכך התקציבים הגדולים הדרושים.

עוד באותו מדור

"כשהודו תחתום על ההסכם לאיסור ניסויים גרעיניים, היא תוכל לרכוש מטוסים מארה"ב"

עקב חשש מהשתלטות צבאית על המערכת האזרחית, שלוש הזרועות הצבאיות בהודו מופרדות זו מזו. לא בטוח שלהודים יהיה כסף לרכישת מטוסים אמריקאיים מתקדמים. ההודים התפעלו מאוד מתקיפת הכור העיראקי ובפקיסטן נפוצו זמן רב שמועות שמבצע דומה מתוכנן לגבי הכור הגרעיני הפקיסטני. מאזן האימה הגרעיני בין הודו לפקיסטן הוא היום גורם היציבות הראשון במעלה באיזור

ללא חניית ביניים

על רקע התגברות האיומים ממדינות עימות מרוחקות, הפכו הטיסות לטווחים ארוכים לרלוונטיות יותר בשנים האחרונות. מדובר במשימות לא שכיחות, שתיכנונן מורכב וביצוען תובעני. חיל-האוויר עוסק בהתמדה בהגדלת טווחי הפעולה של כל מטוסיו, ולאחרונה אף עיגן את נושא האימונים ארוכי-הטווח בסדנה מיוחדת. הטיסות מונוטוניות, מעל שטחים לא מוכרים, והסמכות והאחריות מוטלות במלואן על כתפי המוביל