בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 139 (240) 01/06/01

כתבות

קצת מעל הביקיני

תגיות: תעופה עולמית

שלושה מיליון צופים הצטופפו בתחילת חודש מאי על חופי פורט-לודרדייל שטופי השמש כדי לצפות באקסטרוואגנדה אווירית בת יומיים. המופע האווירי הגדול מסוגו בעולם נערך כדי להראות לציבור האמריקאי כיצד מושקעים כספי המיסים שלו ולא פחות חשוב - כדי לשכנע את הנוער השזוף של פלורידה להתגייס לחיל-האוויר. ההצלחה בינתיים - אדירה

נועם קרן, פורט-לודרדייל

אם חשבתם שהמפגן האווירי ביום העצמאות הוא מחזה מרשים, נסו לתאר שלושים מופעים אוויריים, הנדחסים לשבע שעות, מול אחד החופים הפופולריים בעולם. חופי פורט-לודרדייל, שבימים כתיקונם הם מלאים באלפי תיירים ומקומיים המשתזפים בהם בכל דגמי הביקיני והחוטיני, הכילו בקושי את מאות אלפי האנשים שהגיעו כדי לצפות ב"מופע האוויר והים 2001". עד מהרה, הפך האספלט הלוהט של האוטוסטרדה הסמוכה להמשכו הטבעי של החוף, עשרות מטרים מקו המים.
במקביל לבידור אווירי מרהיב ושיזוף המוני, המופע שירת גם את מבצעי הגיוס החדשניים של זרועות הצבא האמריקאי. מה הקשר? העובדות מדברות בעד עצמן: בשנת 1995, לפני קיומו של המופע הראשון, היה אחוז הגיוס בפלורידה מהנמוכים בארה"ב. מאז תחילת מסורת מופעי האוויר והים, עלה אחוז המתגייסים מדי שנה. המופע של שנת 2000 הביא עימו %115 ממספר תקני המתגייסים שלו נזקק הצבא.

כל הארץ דגלים דגלים האמריקאים הם אומה פטריוטית. למרות שרק אחוז קטן מהאוכלוסייה שירת או משרת בצבא, העם אוהב להפגין את אהבתו לחיילים. כך נוצר "שבוע ההצדעה הלאומי לצבא האמריקאי" - מעין הפנינג רב-גוני שמארגן ה-USO, המקביל לאגודה למען החייל הישראלית. השנה, שנתו השביעית של מופע האוויר והים, התקיימו שני האירועים במקביל. התוצאה, הפגנת נוכחות מרשימה של צופים שנהרו לדרום פלורידה מרחבי ארה"ב, במיטב בגדי-הים, שחלק גדול מהם נשא את מוטיב הדגל האמריקאי.
אמצעי התקשורת האמריקאיים, שהפטריוטיזם שלהם אינו נופל מזה של האוכלוסייה, התגייסו במבצע פירסומי מדהים, כדי להפיץ את השמועה על האירוע הקרב. חודשיים לפני מופע האוויר והים, כבר אפשר היה להבחין בשלטי פרסומת שנתלו ברחבי העיר ובמודעות צבעוניות שפורסמו בכל העיתונים היומיים. הגדילו לעשות תחנות הטלוויזיה המקומיות ששידרו קדימונים לאירוע. בראשן - "ערוץ 10" של פלורידה, שהבטיח שידור מיוחד בן חמש שעות, וקיים.
התמורה להשקעה היתה ברורה. התפקדות מרשימה מצד הצופים סיפקה קהל יעד ענק שהוצף מהבוקר ועד הערב בפרסומות ל-30 נותני החסויות לאירוע. בין השמות הגדולים שתרמו להפקה: חברת-התעופה "אמריקאן אירליינס", חברת הצילום "פוג'י", ענקית הדלק "שברון" וחברות נוספות כדוגמת "מוטורולה" ו"איי טי אנד טי".
את היומיים הססגוניים קידמו בואן של 11 משחתות, סיירות ונחתות של הצי האמריקאי, שעגנו בנמל פורט-לודרדייל כשבוע לפני תחילת המופע. בין הספינות שפתחו שערים לקהל הרחב, עגנה גם ה-USS BATAAN, ספינת תקיפה אמפיבית ענקית שתפקיד 1,100 אנשי צוותה הוא להנחית מאות חיילים וכלי רכב על חופי אויב. סך-הכל, למעלה מ-5,000 מלחים וקצינים במדים לבנים מגוהצים הציפו במהלך השבוע את אזורי המועדונים והפאבים של פורט-לודרדייל. כמו בסצינה מסרט הוליוודי ישן, בכל פינה נראה מלח עם כתובת קעקע של יחידתו על זרועו, בעודו מלביש כובע מלחים על ראשה של נערה נרגשת. ואם לא די בהערצת הבנות או הבנים כדי לשכנע את הנוער האמריקאי להתגייס, יש לצבא האמריקאי תוכנית גיבוי. למעשה, נוכחות צבאית - צבעונית מהרגיל - שהאפילה גם על שלטי הפרסומת הגדולים ביותר. מסתבר שבמאה ה-21 אין די בססמאות כמו "הצטרף לצי - ראה את העולם" או "המארינס - המעטים, הגאים". גם צבעי ההסוואה הלאקונים אינם מה שהיו פעם. את הכניסה לדוכני הפרסום של חיל-הים, חיל-הנחתים, חיל-האוויר וצבא היבשה של ארה"ב מקדמים ג'יפים מסוג "האמר", לא בצבע הסוואה ירקרק, אלא בשחור ובצהוב זרחניים.
לכל אורך כביש הגישה המרכזי לחוף פורט-לודרדייל, הוקמו אותן פינות מידע והחתמת מתגייסים, מאוישים בטייסים, לוחמים וטכנאים. אותם דוכנים מיועדים לפתות את המתגייס הצעיר (גילאים 25-17, במקרה של חיל-האוויר האמריקאי) להתגייס. מיגוון הגימיקים מרשים למדי: המארינס, למשל, לא הסתפקו בהאמר הצבעוני, אלא הקימו גירסה מוקטנת של בסיס אימונים. את הכניסה ל"בסיס" קידמה בברכה בובה מתנפחת בגובה שבעה מטרים, בדמות סמל תרגילים מאיים, שלראשו אותו כובע ירוק מפורסם ושטוח שוליים.
לרגלי אותו חייל מנופח, מחכים החיילים האמיתיים, שבאופן לא מפתיע נראים לא פחות מפחידים. לבושים במכנסי הסוואה, טי-שירטס שחורים ומצוידים במגאפונים, המדריכים מתגרים בעוברים ושבים לבוא ולנסות את כוחם בסידרת תרגילים. האמיצים הנענים להזמנה זוכים לבילוי נוסח שכיבות שמיכה, מתח וטיפוס על קיר גבוה. אלו שאפסו כוחותיהם זוכים לטיפול "מעודד" מהמדריכים, בעוד מאות צופים מתקבצים מסביב ומריעים. אלו שהצליחו לסיים את המסלול מתקבלים במבטי הערצה על-ידי חבריהם, שלא לדבר על חברותיהן. טירונות נוסח אמריקה.
אבל לא רק המארינס התייצבו בפלורידה עם תצוגה אינטראקטיבית. חיל-האוויר האמריקאי הביא עימו תצוגה ניידת, תחת הכותרת "חוויות חיל-האוויר". התצוגה, חלק ממאמץ הגיוס החדש של החיל, הגיעה לפלורידה בשתי משאיות ענק אדומות, מקושטות במוטיבים חיל-אוויריים. אחת המשאיות נושאת מטוס F-16, שהורכב בחוצות המפגן האווירי.
המשאית השנייה נפתחת למעין מוזיאון חווייתי נייד, הכולל סימולאטורים של המטוסים. על צידי המשאיות מורכבים מסכי ענק שהקרינו סרטי תדמית עם צילומים של "ציפורי הרעם" - הצוות האירובאטי של חיל-האוויר האמריקאי ושל מטוס ה-F-22, מטוס הקרב החדש ביותר של החיל. בעיצומו של יום המפגן האווירי השתרך התור לדוכני חיל-האוויר לאורך מאות מטרים ואלפי הורים וילדיהם נהרו לעבר המשאיות. הגימיק, ככל הנראה, עבד. מגייסי חיל-האוויר נראו עמוסים לעייפה בעודם מסתובבים בין התורים וממלאים טפסי מידע למתגייסים פוטנציאליים. שין טאקר הוא עוף מוזר וגם אלוף העולם בטיסה אירובאטית. מתוך יותר ממאה כלי-הטיס שהופיעו בחלק האווירי של "מפגן האוויר והים 2001", טאקר זכה למירב התשואות. טאקר, שבכלל פחד מטיסה, החליט להילחם בפוביה בצורה מקורית וקיבל את שיעור הטיסה הראשון שלו בשנת 1968. לרוע מזלו, אפילו לאחר שקיבל את רשיון-הטיס שלו, עדיין חשש בכל פעם שהתקרב למטוס. ברוח קרבית, ויש האומרים במזוכיזם אמיתי, נרשם טאקר לקורס טיסה אירובאטית בשנת 1973.
מאז, הספיק להפוך לאחד מאמני הטיסה הנחשבים בעולם, ולבוחן אירובאטי, המאשר מפגנים מהסוג הנועז מטעם מינהל התעופה האמריקאי. רשימת הפרסים בהם זכה ארוכה מכדי לפרט, אך אפשר לסכם שאף טייס אירובאטי לפניו לא זכה ברבים כל-כך. טאקר קוצר גביעים שנה אחרי שנה ולעיתים כמה במקביל.
מטוסו של טאקר, "פיטס" S-2S דו-כנפי, הוא יחיד מסוגו בעולם וכולל שידרוגים מגוונים, המאפשרים למטוס ולטייס שבתוכו לשרוד בלחצים עצומים, הנוצרים במהלך המופע שזכה לכינוי "הריקוד השמיימי". צבעו האדום הנועז של המטוס משתלב היטב במופע המסחרר. נראה שמאות אלפי הצופים שחזו בטאקר, החזיקו את נשימתם למשך 13 דקות המופע. בין תרגיליו האהובים, טאקר מתעלל קשות במטוסו, תוך שהוא נוסק בטיסה אנכית לגובה אלפיים רגל ומתחיל לצנוח תוך שזנבו מופנה מטה בטיסה הפוכה, במהירות 160 קמ"ש. לאחר שהוא ניצל מטבילה במי האוקיינוס במירווח של שנייה, ממשיך טאקר בסדרת סחרורים מרהיבה.
בעוד שקהל הצופים נתקף בבחילה רק מלהביט במטוסו של טאקר המתגרה בחוקי הפיסיקה, הטייס עצמו, כך נראה, לא הרגיש טוב יותר מימיו. תוך שהוא מבצע סיחרורי "ראש פטיש" - מעין צלילה מאוזנת תוך סיבסוב המטוס - טאקר מדבר אל הקהל מבעד למערכת הכריזה ומספר כמה הוא נהנה. בין סיחרור ללולאה ולגילגול, טאקר חולף מול הקהל ב-350 קמ"ש, בגובה 30 רגל מעל לגלים. לתשומת-לבם של קוראינו טייסי הקרב - במפגן אירובאטי ממוצע, טאקר מתמודד עם 10.5 ג'י חיובי ו-7.5 ג'י שלילי. כדי לא להתעלף עשרות פעמים במהלך המופע, טאקר, שצבר עד כה למעלה מ-18,000 שעות טיסה, שומר בקנאות על שיגרת אימונים יומית בחדר כושר.

 

"יס דריל סרג'נט!"

 

רוק אנד רול

 

עוד קאובוי באוויר לפני שהקהל מספיק להתאושש ממופע האימים של טאקר, איאן גרום, קאובוי אווירי נוסף, תופס את הבמה. גרום, שבעברו היה מומחה השקעות בוול-סטריט, עבר הסבה מקצועית לטיסה אירובאטית לפני 27 שנים. מטוסו של גרום, סוחוי-31 רוסי, נחשב למטוס האירובאטי המתקדם בעולם: הוא בנוי מטיטניום, קוולאר ופלדת אל-חלד ומצויד במנוע 410 כוחות-סוס, כנפיים המסוגלות לעמוד בכוח של ג'י חיובי גבוה במיוחד והגאים מיוחדים לתימרונים חדים. המומחיות של גרום הוא תימרון שגורם למטוס הסוחוי לעמוד במקומו, תלוי באוויר, כאילו מוחזק בחוט בלתי-נראה. בעוד שאגת המנוע המתאמץ נשמעת למרחקים, גרום ממשיך בנסיקה לגובה של 4,000 רגל ואז - צלילה בזווית חדה תוך גלגול המטוס 28 פעמים! התרגיל, שנקרא "סנפ-רול", הופך את הטייס לערימת בגדים המסתחררת בתוך מכונת כביסה. אחרי ש"כובס" בקפידה, גרום ממשיך בתרגיל הנקרא "יו-יו", שבו זנב המטוס מתנדנד מצד אל צד תוך צניחת המטוס בטיסה אנכית לכיוון הים.
את החלק האזרחי של המופע האירובאטי השלימו טום ריגטי, שהטיס מטוס מיג-15 הצבוע בכסף ואדום מנצנצים, סטיב ריצ'י שהחריש את אוזני הקהל ביעפים קרובים במטוס פאנטום ושני צוותים אירובאטיים: "הברון האדום" בארבעה מטוסי סופר-סטירמן וצוות "לימה לימה" בשישה מטוסי "ביצ'קרפט" T-34 מנטור צהובים.

 

כובשים את פורט-לודרדייל צבא ארה"ב יוצג במפגן האוויר והים על-ידי כמעט כל המטוסים שבארסנל. ה-F-14 משוך הכנפיים של חיל-הים האמריקאי הרהיב בטיסות נמוכות, ה-F-15E של חיל-האוויר החריש את הצופים במבעריו ושני מטוסי A-10 "קוטלי הטנקים" ביצעו דואט מלחמתי של טיסה פסטורלית והפגנת ירי מפוצצת מתותחי וולקן.
את ארבעים הדקות העמוסות ביותר סיפק הצוות האירובאטי המפורסם ביותר - "ציפורי הרעם" של חיל-האוויר האמריקאי. ששת מטוסי ה-F-16 הפליאו בתרגיל אחר תרגיל של מיומנות אווירית. "ציפורי הרעם" זכו גם לחשיפה התקשורתית הגדולה במפגן, עם כתבות נרחבות שפורסמו במהלך השבוע על טייסי הצוות ו-120 החיילים שתומכים במופע הראווה של חיל-האוויר האמריקאי.
את החידוש המרענן סיפקו "ציפורי השלג", הצוות האירובאטי של חיל-האוויר המלכותי הקנדי. הקנדים הוכיחו שאינם נופלים מהאמריקאים, עם מופע של תשעה מטוסי CR-114 TUTOR קנדיים, מטוסי אימון סילוניים שדומים במטרתם לצוקית החיל-אווירית שלנו. הצוות האירובאטי הקנדי משתייך לטייסת 431 שמילאה תפקידי הפצצה מעל גרמניה במלחמת-העולם השנייה. כיום, זהו הצוות היחיד בצפון-אמריקה, המבצע המראה ונחיתה של תשעה מטוסים במקביל. בין ההמראה לנחיתה, "ציפורי השלג" הדגימו את תמרון השושנה, בו תשעת המטוסים טסים אחד לעבר השני, נוסקים במקביל ואז נפרדים במפגן מרהיב של עשן צבעוני. תמרון נוסף כולל טיסה של חמש "ציפורי שלג" בשורה, תוך סיבוב אחיד סביב המטוס המרכזי והיפרדות שלושת המטוסים במרכז.
מחיאות הכפיים שלהן זכו הקנדים, העידו על איכות המופע המרהיב, על אחת כמה וכמה בהתחשב ביחס הציני של האמריקאים לשכניהם בצפון. חיל-האוויר האמריקאי לא ויתר והמשיך להדהים את הקהל, הפעם עם מפציצים כבדים. תמיד נחמד לראות את ענק הענקים, ה-B-52 על כנפיו העצומות ושמונה מנועיו, מתמרן בכבדות. אולם את ההשתאות האמיתית סיפקו שני מפציצי B-1B "לאנסר", שהגיחו משום מקום וחלפו במהירות עצומה, עשרות מטרים מול הקהל ובגובה אפס. הענקים החלקלקים האפילו לרגע את השמיים תוך שהם מפילים מתדהמה רוכבים מאופניהם ומפעילים אזעקות של מכוניות ברדיוס של קילומטרים.
על-אף כל אלה, את ההצגה גנב כתמיד המטוס היקר בעולם, ה-B-2, המפציץ החמקן. בניגוד לפאנטום, ל-F-15 ולשאר מטוסי הקרב והמפציצים, את ה-B-2 לא שמענו, למרות שחלף עשרות מטרים מעל ראשי הקהל. השתיקה המלכותית השאירה את מאות אלפי הצופים פעורי-פה תוך שהם עוקבים, מהופנטים למחצה, אחרי המטוס העב"מי במעופו. "מה זה?" היתה השאלה הנפוצה בקרב הקהל, בעוד ה-B-2 ביצע תימרונים במשך עשר דקות תמימות, כשהוא לעיתים כמעט נעלם מהעין בגלל צלליתו הדקיקה.
את החזית הצבאית השלימו פלוגות מארינס שהסתערו על החוף, תוך שהם עוצרים מדי דקה למחיאות כפיים מהקהל, לענות על שאלות מ-700 העיתונאים שסיקרו את המפגן ולחלוקת מידע על גיוס לחיל.
לקראת השקיעה, כשתג העיתונות כבר הוכנס לתיק, ניגש אלי רב"ט מפלוגת הגיוס של חיל-האוויר האמריקאי. "בחור, חשבת פעם להצטרף לחיל-האוויר?" שאל ושלף ערכת גיוס, לפני שהספקתי למצמץ. "האמת היא שכבר שירתתי", עניתי והוספתי בגאווה "אני סמל ראשון במילואים". "באמת? באיזה בסיס שירתת, אדוני?" שאל רב"ט רוברטס, תוך שהוא חצי נמתח להקשב. "זה... משהו סודי", עניתי ללא היסוס.

 

עוד באותו מדור

חיל-האוויר ההודי: היסטוריה - מימי הבריטים ועד מירוץ החימוש

חיל-האוויר ההודי החל להתפתח עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת, אבל צבר נפח בעיקר במהלך מלחמת-העולם השנייה, כשהבריטים גייסו כל כוח אפשרי למאבק בנאצים. גם אחרי קבלת העצמאות בשנת 1950, המשיך החיל להשתכלל, אבל התנופה האמיתית מתרחשת במקביל להחרפת הסכסוך עם פקיסטן

השטח העצום מחייב העדפת כמות על איכות

חיל-האוויר ההודי הוא אחד הגדולים והחזקים בעולם; המדינה השישית בתבל בגודל שטחה מחזיקה את חיל-האוויר הרביעי בגודלו בעולם והשני בגודלו באסיה, אחרי סין. למרות שיש ברשותו קרוב ל-1,300 כלי-טיס: 835 מטוסי קרב, 60 מסוקי תקיפה, 154 מטוסי אימון ו-232 מטוסי תובלה, חיל-האוויר ההודי ממשיך להתפתח. הבעיות המרכזיות: שיעור גבוה מדי של תאונות ותנאי מזג-אוויר קשים