בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 138 (239) 01/04/01

כתבות | נמר, דרקון

הענק מתעורר

תגיות: סין , תעופה עולמית

אחרי הטבח בכיכר טיאננמן בשנת 1989, התנתקה סין מהמערב וחזרה, בתום נתק של 30 שנה, לשותפות אינטרסים עם ברית-המועצות, שהתבטאה בעיקר ברכש מאסיבי של מטוסים. רוב מטוסי הקרב שמפעיל חיל-האוויר הסיני מיועדים למשימות יירוט, כיוון שבאופן מסורתי נתפס תפקידו של חיל-האוויר הסיני כהגנתי. אולם בשנים האחרונות הקדיש חיל-האוויר מאמצים ניכרים כדי לשפר את יכולות התקיפה שלו. למטוס התקיפה העיקרי של החיל - ה-Q-5 - הצטרפו מטוסי תקיפה איכותיים יותר מתוצרת רוסית: סוחוי-27P וסוחוי-30MKK

חגי גלבוע

מבט מעמיק על חיל-האוויר הסיני כיום מגלה את התמונה הבאה: זהו חיל ענק, המושפע גם כיום מהקיום רב-השנים של סין בצל ברית-המועצות.
לפי אתר האינטרנט של פדרציית המדענים האמריקאית (FAS), מפעיל חיל-האוויר הסיני כ-4,000 כלי-טיס: 3,000 מטוסי קרב, 300 מפציצים, 425 מטוסי תובלה וכ-225 מסוקים. סדר-גודל אדיר, ללא ספק.
בשנים האחרונות החל חיל-האוויר הסיני במהלך עמוק של מודרניזציה, שמתבטא ברכש מטוסים וברפורמה אירגונית מקיפה.

כל הטייסים - חברי מפלגה גם בתחילת האלף השלישי עדיין מורגשת מעורבות המפלגה בכל תחומי החיים בסין וגם חיל-האוויר הסיני עדיין מושפע ממעורבות זו. כמו הצבא כולו, הוא כפוף ל"וועדה הצבאית המרכזית" של המפלגה, גוף שבראשו עומד ז'יאנג זמין, נשיא המדינה.
בראש מיפקדת חיל-האוויר הסיני עומדים מפקד בדרגת אלוף וקומיסר פוליטי בדרגת תת-אלוף. הקומיסר הוא חלק ממנגנון פיקוח מפלגתי, שנוסד בתוך הצבא לאחר הקמתו. בראש המנגנון נמצאת המחלקה הפוליטית במטה הכללי של הצבא. למחלקה זו כפופים כל הגופים הפוליטיים ותפקידה להיות "העיניים והאוזניים" של המפלגה בצבא.
"לצד כל מפקד בצבא הסיני, ניצב צל בדמות קומיסר פוליטי", אומר תא"ל (מיל') חנן גפן, לשעבר הנספח הצבאי של צה"ל בסין. "כל החלטה, גם בתחום מקצועי, מתקבלת במשותף על-ידי שני הקצינים יחד". באופן עקרוני, אמור הקומיסר לעסוק בעיקר בעניינים מינהלתיים: נושאי כוח-אדם וביטחון-שדה. אולם בפועל, המצב שונה. "הקומיסר נמצא לא רק באותה דרגה פורמלית כמו המפקד, אלא גם באותה דרגת בכירות כמותו", אומר תא"ל (מיל') גפן.
לפי הוראות האגף הפוליטי, חייבים כל הטייסים בחיל-האוויר הסיני להיות חברי מפלגה. דבר זה מעיד על המעמד המיוחד לו זוכה הטייס בסין. "טייסים אמורים לשמש מודל לחיקוי לאלפי צעירים ולעודד אותם להצטרף למפלגה", אומר גפן. חברות במפלגה היא גם תנאי לקידום מקצועי בצבא הסיני. "כל קצין מדרגת סגן-אלוף ומעלה מחויב להצטרף למפלגה כדי להתקדם בשרשרת הפיקוד".
למפקד חיל-האוויר ארבעה סגנים צבאיים. כל אחד מהם אמון על אחד הנושאים הבאים: אימון, מבצעים, הגנה אווירית וציוד. לצד אלה, נמצאים שני סגני-קומיסר, עוזריו של הקומיסר הראשי. במטה חיל-האוויר פועלות ארבע מחלקות גדולות: מיפקדה, מחלקה פוליטית, מחלקה לוגיסטית ומחלקת הנדסה אווירונאוטית. חיל-האוויר עצמו מחולק לשבע תת-מיפקדות על-פי שבעה אזורים גיאוגרפיים שונים: שנחאי, בייג'ין, לאנז'ו, נאנג'ינג, גואנזגו, גיזאן וצ'נגדו. כל איזור הוא אוטונומי ומהווה מעין "צבא קטן". בין השאר יש בו יחידות "אוויריות", יחידות טק"א (טילי קרקע-אוויר), יחידות ארטילריה נגד מטוסים, חטיבות לוחמים מוטסות ויחידות תמיכה.
"לכל תת-מיפקדה יש אוטונומיה גדולה יחסית בתוך חיל-האוויר", אומר תא"ל (מיל') גפן. "כל איזור מפעיל בית-ספר טכני ובית-ספר לטיסה וקובע את תוכנית ההדרכה באופן עצמאי. כמו כן, אחראי כל איזור לספק לעצמו שירותים שונים ולדאוג לשירותי הרווחה שלו".
חיל-האוויר מפעיל 45 יחידות "אוויריות", כל אחת כוללת שלוש יחידות קטנות יותר. לכל יחידה קטנה יש בין 70 ל-90 מפציצים, או בין 70 ל-124 מטוסי יירוט. טייסות חיל-האוויר הסיני קטנות יחסית ובנויות על-פי המודל הסובייטי המסורתי. כל טייסת מורכבת משלושה גפים נפרדים וכל גף מפעיל בין שלושה לארבעה מטוסים. בסך-הכל, יחד עם מטוסים שאינם במצב טיסה, קיימים בכל טייסת בין 12-15 מטוסים.

 

מערך הקרב: בעיקר מטוסי יירוט מטוס הקרב הבולט ביותר במספרו בחיל-האוויר הסיני הוא ה-J-6, הנגזרת הסינית של מטוס המיג-19 הסובייטי. חיל-האוויר הסיני מפעיל כ-1,800 מטוסים מסוג זה, אשר משמשים בעיקר ליירוט. בנוסף, הוא מפעיל גם גירסה דו-מושבית של המטוס, אשר משמשת להדרכה.
מטוס קרב בולט נוסף בחיל הוא ה-J-7 (נגזרת סינית של מטוס המיג-21). חיל-האוויר הסיני מפעיל כ-500 מטוסים מסוג זה, גם הם משמשים לרוב למשימות יירוט. את ה-J-7 מבקשים הסינים להחליף בעתיד במטוס ה-J-10, פרי פיתוחה של התעשייה הסינית.
רוב מטוסי הקרב שמפעיל חיל-האוויר הסיני מיועדים למשימות יירוט ולא למשימות תקיפה או הפצצה. הסיבה לכך היא שבאופן מסורתי נתפס תפקידו של חיל-האוויר הסיני כהגנתי. תפיסה זו היא חלק מאסטרטגיה כוללת המניחה ששטחיה הנרחבים של סין ומספר תושביה העצום, לא יאפשרו לאף מדינה, חזקה ככל שתהיה, לכבוש את סין. בשנים האחרונות שינה חיל-האוויר את הגישה הזו. החיל מעוניין לשמר את יכולותיו ההגנתיות, אולם במקביל לחזק את אופיו ההתקפי.
ואכן, בשנים האחרונות עושה חיל-האוויר הסיני מאמצים ניכרים לשפר את יכולות התקיפה שלו. מטוס התקיפה העיקרי של החיל כיום הוא ה-Q-5 )נגזרת של מטוס ה-J-6(, אולם למטוס זה הצטרפו מטוסי תקיפה איכותיים יותר מתוצרת רוסית: סוחוי-27P וסוחוי-30MKK. "מרבית הסד"כ של חיל-האוויר הסיני מבוסס על נגזרות של מטוסים סובייטיים משנות ה-50 וה-60", אומר פרופ' אלי יופה, מומחה לצבא סין מהאוניברסיטה העברית. "גם כיום ממשיך החיל להפעיל מטוסים כמו מיג-15 ומיג-.17 כתוצאה מכך, נאלץ חיל-האוויר הסיני לקרקע בשנים האחרונות מטוסים רבים". ואכן, לפי מאמר שפורסם ביומון העם הסיני בשנת 1998, בשני העשורים שחלפו הוציא חיל-האוויר הסיני משירות כ-6,000 מטוסים בשל התיישנות.

 

שובה של האופציה הרוסית בשנת 1989, מיד לאחר הטבח בכיכר טיאננמן, הודיע ג'ורג בוש, נשיאה לשעבר של ארה"ב, על הטלת אמברגו צבאי על סין. באותה עת היו שתי המדינות על סיפו של פרק חדש ומעודד ביחסים ביניהן. כמה שנים קודם-לכן, הסכימו ארה"ב וסין על תוכנית "פנינת השלום", לפיתוח משותף ראשון מסוגו של מטוס קרב עבור חיל-האוויר הסיני. לאחר אירועי הכיכר, הורה הנשיא האמריקאי להפסיק את התוכנית. שנה לאחר-מכן היא בוטלה.
במקביל להתרחקות בין סין למערב, החלו היחסים בין מוסקבה ובייג'ין להתחמם. בתום נתק של 30 שנה, חזרה סין לשותפות אינטרסים עם רוסיה. זו התבטאה בעיקר ברכש מאסיבי של מטוסים.
בתחילת שנות ה-90 רכשה סין מרוסיה 250 מטוסי סוחוי-27P ו-38 מטוסי סוחוי-30MKK. הסוחוי-27P הינו מטוס רב-משימתי, בעל יכולת פעולה בתנאי אל-ראות, המצטיין במשימות תקיפה ארוכות-טווח. 50 המטוסים הראשונים הועברו לסין כבר בשנת 1996 והוצבו בבסיס ווהו שבמחוז אנהוי, כ-800 קילומטר מגבול טאיוואן. בשנת 1998 ניזוקו חמישה מהמטוסים באופן קשה לאחר שסופת טייפון משתוללת פגעה בבסיס. הנזק למטוסים הוערך בעשרות מיליוני דולרים. באופן שיטתי, מתנים הסינים חתימה על עסקאות רכש עם רוסיה בייצור מקומי. לכן, בשנים הקרובות אמורה התעשייה הסינית לייצר בעצמה כ-200 מטוסי סוחוי-27P נוספים, ברישיון רוסי.
הסוחוי-30MKK עדיין לא נמצא ברשות הסינים. ככל הידוע, אמור המטוס להישלח לסין רק באמצע השנה הבאה. המטוס החדש יסמן קפיצת מדרגה משמעותית עבור הסינים ויהיה מטוס הקרב הראשון של חיל-האוויר, שיפעיל מערכות של נשק חכם.

 

מפציצים אסטרטגיים ומפציצים טקטיים למרות השיפור שחל ביכולות התקיפה של חיל-האוויר הסיני בשנים האחרונות, עדיין אין לו מטוסים יעודיים לתידלוק אווירי. לפיכך, הוא אינו יכול לפעול בטווחים רחוקים, מעבר למעגל המדינות המקיפות את תחומי סין. הסינים מנסים בשנים האחרונות להסב כמה מטוסי תובלה מסוג IL-76 ומפציצים מסוג H-6 למשימה זו. מאמצים רבים מושקעים בנושא זה ולאחרונה אף הקימו הסינים בסיס הדרכה מיוחד, המיועד להכשיר טייסים למשימה זו.
יכולת ההפצצה של חיל-האוויר הסיני מושתתת על כמאה מפציצים אסטרטגיים מסוג H-6 (נגזרת סינית של מטוס הטופולב Tu-16), המעניקים לו בין השאר את יכולת התגובה הגרעינית, אותה רכש כבר בשנות ה-50. לצד אלה, פועלים בחיל-האוויר הסיני כ-200 מפציצים טקטיים לטווח קצר מסוג H-5 (נגזרת ל-IL-28 הסובייטי). מערך התובלה של חיל-האוויר הסיני כולל אמנם למעלה מ-400 מטוסים, אולם חלקם הגדול, כ-300 מטוסי אנטונוב An-2, נמצא בידי הסינים מאז מלחמת האזרחים בשנת .1949 כמו מערך הקרב הסיני, גם מערך התובלה מבוסס על מטוסים סובייטיים. כך לדוגמה, האנטונוב An-24 והאנטונוב An-12, המכונים בסין Y-7 ו-Y-8. בשנים האחרונות, רכשה סין מרוסיה 14 מטוסי תובלה מסוג איליושין Il-76. ככל הנראה, מטוסים אלה הם מטוסי הסילון היחידים במערך התובלה הכבדה של הסינים. בנוסף, מפעיל חיל-האוויר הסיני חמישה מטוסי "קנדאיר" קטנים יותר, אשר משמשים לתובלה של אישים רמי מעלה.
מערך ההדרכה הסיני מושתת על מאות מטוסי בוכנה מסוג CJ-6. מטוס זה משרת בחיל-האוויר כבר למעלה מארבעה עשורים ולא נראה כי ייצא בקרוב משירות. לצורכי אימון מתקדם מפעיל החיל גירסאות אימון דו-מושביות למטוסי הקרב הבולטים שברשותו: JJ-6, JJ-5 ו-JJ-7. סין, בשיתוף עם פקיסטן, מפתחת כיום את הדור הבא של מטוסי ההדרכה שלה: מטוס בשם K-8, אשר עתיד להיכנס לשימוש כבר בשנים הקרובות.
חיל-האוויר הסיני מפעיל גם כוח לא מבוטל של מסוקים. כוח זה כולל בעיקר מסוקי תובלה מיושנים מסוג מי-4, שנבנים בסין ברישיון רוסי. למרות זאת, כוח המסוקים העיקרי של סין אינו שייך לחיל-האוויר דווקא, אלא לצבא-היבשה. בשנת 1988, בשל רפורמה אירגונית, הוחלט להעביר את רוב המסוקים, ששירתו עד אז בחיל-האוויר לשליטת צבא-היבשה. מיפקדת כוח המסוקים החדש הוצבה בבסיס הצבא בטונג-שיאן, בסמוך לבייג'ין.
כיום מפעיל הצבא כ-400 מסוקי תובלה, שתפקידם לסייע לכוחות הקרקע במשימות שונות ולהעניק להם תמיכה לוגיסטית. בין השאר, מפעיל הצבא מסוקי סער מסוג מי-8 ומסוקי תובלה קלה מסוג מי-4 ו-Z-9, אשר משמשים למשימות כגון חיפוש והצלה. במהלך שנות ה-80 העבירה ארה"ב לסין כ-20 מסוקי בלק-הוק. לאחר הטבח בכיכר טייאננמן חדלה ארה"ב לספק לסין חלקי חילוף עבור המסוקים וכתוצאה מכך הקטינה מאוד את שמישותם. כמו כן ביטלה ארה"ב משלוח מתוכנן של שישה מסוקי CH-47 צ'ינוק, שהיו אמורים להגיע לסין.
לצד מסוקי התובלה, קיים בצבא גם כוח התקפי של מסוקי קרב מסוג SA342L-1 גאזל, נגד שריון. במסגרת תוכנית המודרניזציה, מתכנן הצבא להכניס בעתיד לשירות מסוקי קרב רבים נוספים.
גם הצי הסיני מפעיל כוח אווירי. בין השאר, משרתים בו מטוסי H-5 ו-H-6 בתצורה מיוחדת נגד ספינות, מטוסי קרב, המשרתים גם בחיל-האוויר כמו J-6, J-5, ו-Q-5, ומפציצים. כוחות אלה פועלים מבסיסים קרקעיים השייכים לצי. הצי מפעיל גם שני סוגים של מסוקים ימיים, Z-8 ו-Z-9, הממריאים ונוחתים בלב-ים על גבי המשחתות וספינות הטילים הסיניות. הסינים גם מעוניינים לרכוש נושאת מטוסים, שתעניק להם יתרון אסטרטגי על פני ציים אחרים.

 

52 בסיסים, 370 אלף חיילים בחיל-האוויר הסיני משרתים כיום כ-370 אלף חיילים, שהם 15 אחוזים מכלל כוח-האדם המשרת בצבא. "על אף גודלו של הצבא הסיני, רמת החיילים בו מפתיעה לטובה", אומר תא"ל (מיל') חנן גפן. "הסינים בוחרים אנשים באופן מאוד סלקטיבי ומצרפים רבים מהם לתוכניות הכשרה מיוחדות, הכוללות בין השאר לימודים אקדמיים. כתוצאה מכך, חלק גדול מהחיילים משרתים בצבא שירות ארוך טווח, עד גיל הפרישה".
המשכורות בצבא הסיני, אגב, אינן גבוהות במיוחד. קצינים בכירים בסין עשויים להשתכר בין 300-400 דולר בחודש. "עם זאת", אומר תא"ל )מיל'( גפן, "לנושאי תפקידים ממלכתיים מספקת המדינה צרכים בסיסיים רבים כמו דיור, אנרגיה ואפילו מצרכי מזון".
תוכנית האימונים של חיל-האוויר הסיני מבוססת על הדוקטרינה הסובייטית. הטייסים כמעט ולא טסים בתנאי אל-ראות, ממעטים בגיחות ניווט ואינם זוכים לפתח יכולות טיסה אינדיבידואליות. כאשר מתאמנים הטייסים הסינים בקרבות-אוויר, הם ממלאים פקודות מדויקות, שמגיעות מבקר היושב על הקרקע ומנהל את הקרב. זאת לעומת חילות-אוויר מערביים, בהם במהלך קרב, מתמצה תפקיד הבקר בהכוונת הטייס לנקודת מוצא טובה.
באופן כללי, ממעטים הסינים להתאמן: טייסי הפצצה טסים כ-80 שעות טיסה בשנה, טייסי קרב בין 100-110 שעות וטייסי תקיפה כ-150 שעות בממוצע. נתונים אלה נמוכים יחסית למקובל בחילות-אוויר מערביים. בארה"ב, למשל, טסים טייסי קרב כ-180 שעות טיסה בשנה.
חיל-האוויר הסיני מפעיל 52 בסיסים ברחבי סין. מרבית הבסיסים רחוקים מאוד מהגבול וממוקמים בדרך כלל ליד ערים גדולות, כדי לספק להן הגנה אווירית. במסגרת תפקידו כנספח צבאי, ביקר תא"ל (מיל') חנן גפן במספר בסיסים של חיל-האוויר הסיני. הוא מתאר אותם כנקיים מאוד, מסודרים ומודרניים. מראה אחד נחרט בזכרונו: "שורות ארוכות-ארוכות של מטוסים ומפציצים. חלק מן המטוסים נראים כאילו לא הפעילו אותם מעולם", הוא מסכם.

 

עוד באותו מדור

תעשייה: MADE IN CHINA

התעשייה הצבאית הסינית בולטת בפיתוח טילים, בעיקר נגד ספינות. סין פיתחה גם כמה דגמי טילים בליסטיים נושאי ראשי-חץ גרעיניים, לרבות טילים בין-יבשתיים, טילים ניידים וטילים המשוגרים מצוללות

חיל-האוויר הסיני: מתכוננים ל"עידן חדש של לוחמת היי-טק"

האוצר הסיני הכריז על גידול של כמעט 18 אחוזים בתקציב הביטחון לשנת 2001: המשך תהליך מודרניזציה של הצבא והגדלה משמעותית של משכורות החיילים