בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 138 (239) 01/04/01

כתבות | נמר, דרקון

פרופ' אלי יופה, מומחה לצבא סין מהאוניברסיטה העברית: "הסינים מתכוננים לעימות עם ארה"ב, כנראה בעשור הבא"

תגיות: סין , תעופה עולמית

הסינים מעולם לא השלימו עם קיומה הנפרד של טאיוואן, והם מכינים את צבאם להתמודדות עם מעורבות אמריקאית, במקרה שיחליטו לפלוש לטאיוואן ולכבוש אותה. דרכם עדיין ארוכה, אבל חיזוק חיל-האוויר הוא הנדבך הראשון בבניית המוכנות להתנגשות במעצמת-העל. הסינים למדו היטב את התנהגותה של נאט"ו ביוגוסלביה ומסתבר, שהתוצאות דווקא עודדו אותם

אייל בירנברג וחגי גלבוע

פרופ' אלי יופה, מומחה לצבא סין ממכון טרומן באוניברסיטה העברית, מניח כי בעשור הקרוב עלול להתפתח עימות חזיתי בין ארצות-הברית וסין, על רקע התחממות צבאית אפשרית בין צבאות סין וטאיוואן. "מהשנים 1995-1996, פיתוח הצבא הסיני מביא בחשבון את ההנחה שביום מן הימים, אולי בעשור הבא, עלולה להתרחש התנגשות בין הצבאות הללו", אומר יופה. הרעיון של מלחמה כוללת מעולם לא הלהיב את הצבא הסיני. לכן דגלו הסינים תמיד בכך שגם אם עימות הוא בלתי-נמנע, יש לשמור אותו על "אש קטנה" - כדי להימנע ממלחמה כוללת, ואולי אף מעימות גרעיני. יחד עם זאת, בתנאים הנוכחיים, עלולים הסינים למצוא עצמם מול המעצמה החזקה בעולם, אם וכאשר זו תחליט להתערב במשבר שיתפתח באיזור.
לאורך השנים, כללה האסטרטגיה הסינית את בניית הצבא כך שיהיה מסוגל לנצח עימותים מקומיים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. "עימות בעצימות נמוכה", מסתבר, הוא לא רק מונח מקומי, אלא אסטרטגיה המלווה את צבא סין מאז אמצע שנות החמישים. ואכן, עד כה התרכזה סין בהכנה לעימותים מקומיים עם יריבות כטאיוואן והודו. המטרות שהציבה לעצמה היו פיתוח יכולת תגובה לפרובוקציות ויכולת הכנעה מהירה של האויב, כדי לשלול אפשרות של התערבות חיצונית.
החל משנת 1980, קידם דנג קסיופינג, מנהיג סין, השקפה שלפיה עם טכנולוגיה מודרנית ואסטרטגיה מדויקת יכולה סין לנצח מלחמות מקומיות בזמן קצר יחסית. קסיופינג הצביע על חיל-האוויר כיעד הראשון אותו תצטרך סין לפתח. הגישה הזו, שבאה לידי ביטוי גם היום, מכתיבה הקצאת משאבים גדלה והולכת.

פלישה לטאיוואן במהירות הבזק

"סין מפתחת כוח צבאי כדי שתהיה לה יכולת לפלוש לטאיוואן ולכבוש אותה. יחד עם זאת, הסינים מניחים שכל ניסיון כזה, אם לא יתבצע במהירות הבזק, יגרור מעורבות אמריקאית, בצורה זו או אחרת. בניין הכוח הצבאי נועד גם לניטרול המעורבות הזאת, כדי להפחית את הנזק שארצות-הברית יכולה להסב לסין", אומר פרופ' יופה.
אותו בניין כוח צבאי כולל גישה המכונה "RMA" (מהפך בראייה הצבאית). הגישה שהתחילה לתפוס תאוצה בתחילת שנות ה-90, צוברת תומכים. היא צופה עימות עם אויב בעל יתרון גדול, ארצות-הברית למשל, ומציעה התמודדות עם היתרונות של אותו אויב וניטרולו, על-ידי ניצול חסרונותיו. כך למשל, מדגימים אנשי האקדמיה העוסקים בנושא בסין: צי ארה"ב נהנה מיתרון עצום על-פני הצי הסיני. גישת ה-RMA טוענת שאפשר, למשל, "לעוור" את הצי באמצעות השחתת מערכות המידע שלו, וכך לנטרל את יתרונה היחסי של ארה"ב בים.
הצפייה מהצד במלחמת המפרץ בשנת 1991 חיזקה את תומכי ה-RMA בגישתם. המלחמה היתה דוגמה קלאסית עבור הסינים לאופן שבו עימות מקומי ומוגבל (שתיאורטית לפחות אמור לעבור ללא תקלות מיוחדות או אובדן כוח אדם משמעותי) הופך למלחמה בחזית רחבה מול קואליציה של מדינות שבראשן ארה"ב.
קברניטי סין מסתמכים באופן מסורתי על החשיבה כי הם בלתי ניתנים להכרעה טכנולוגית משתי סיבות: משאבים כמעט בלתי-נדלים של כוח אדם, והשטחים העצומים שעליהם משתרעת המדינה. במרוצת השנים, גיבשה סין אסטרטגיה הגנתית ללא שאיפות התקפיות. הדבר הוביל לבנייה והרחבה ניכרת של כוחות הקרקע, הכוחות הרגליים והמשוריינים. התקציבים להרחבת כוחות אלו נלקחו מכוחות אחרים וחיל-האוויר הסיני נשאר גדול מאוד, אך מיושן וחסר יכולת לייצר הכרעה במלחמה. ה-RMA הפך את הקערה על-פיה וגרם לסינים להבין את הצורך בהכרעה טכנולוגית בכלל ואווירית בפרט. חלק מההכרעה הטכנולוגית המדוברת בא לידי ביטוי בצורך בהחזקת פצצת גרעין. מאז אמצע שנות ה-50, מחזיקה סין בנשק גרעיני המשרת את הדוקטרינה הזו. סין היתה הראשונה שהצהירה כי במקרה של מלחמה כוללת, לא תשתמש בנשק הלא-קונבנציונלי שבידיה, אלא אם תותקף קודם בנשק דומה. ב-1993 הרכיב הצבא הסיני ועדה שתפקידה היה לכתוב מחדש את קווי המיתאר של האסטרטגיה הסינית. הוועדה סימנה נקודות עיקריות שבהן עלול להתפתח עימות מקומי: החופים הדרום-מזרחיים של המדינה, ים סין הדרומי ואיזור הגבול סין-הודו.
את הדגש בהתחמשות שמה הוועדה על הצי ועל חיל-האוויר, וגם על מאמצים לשמירה על היכולות הכוללות של כוחות הקרקע, שידרוג יכולות ההרתעה, יכולת תגובה מהירה וגיבוש מהיר של כוחות לצורך אותה תגובה.

ייצור מטוסים ברישיון רוסי

הרפורמה המומלצת של חיל-האוויר כללה את הוצאתם משירות של מטוסי קרב ישנים, כמו המיג-21 והמיג-19, שנותרו בשירות בין עשור לשניים מעבר לצפי שנקבע להם ורכישת מטוסים חדשים יותר כמו הסוחוי-27 והסוחוי-30. מטבע הדברים, מחירם של המטוסים החדשים יהיה גבוה, וכך יצטמצמו ממדי חיל-האוויר, כיוון שיירכשו פחות מטוסים מאלה שיוצאו משימוש.
"בעשור האחרון נמצא הצבא הסיני בתהליך של מודרניזציה. אחת הסיבות לכך היא החילופים הפוליטיים בסין בעשור האחרון, שגרמו להגדלת התקציב של הצבא. סיבה אחרת היא הקשרים הטובים שיש כיום בין רוסיה לסין. הסינים יכולים לקנות ציוד צבאי משופר, והם אכן עושים זאת. חלק מהמטוסים, כסוחוי-27 וסוחוי-30, הם קונים וחלק אחר - הם מייצרים בסין תחת רישיון רוסי. סין רוכשת מרוסיה גם אוניות, צוללות ומערכות נגד מטוסים", מוסיף פרופ' יופה.
"חיל-האוויר הוא נקודת התורפה של הסינים. עד שנות ה-80, דגלה האסטרטגיה הסינית ב'מלחמה עממית' - מלחמה עם מינימום של טכנולוגיה, ומקסימום הסתמכות על כוח אדם מיומן, מאורגן, שתתנהל על אדמתה של סין. התיכנונים לא הביאו בחשבון מלחמות מעבר לגבול, חוץ מאשר בהודו ובווייטנאם, מדינות הנמצאות בסמוך לגבול, ושאליהן אפשר להעביר כוחות בקלות יחסית. לכן, חיל-האוויר לא שיחק תפקיד חשוב בצבא הסיני והדגש הושם על הצבא היבשתי.
"מאמצע שנות השמונים", ממשיך יופה, "השתנתה הדוקטרינה הסינית. התחילו לדבר על מלחמות מעבר לגבולה של סין. זה מחייב כמובן חיל-אוויר איכותי".
המדיניות הסינית עד שנות ה-90 היתה הימנעות מרכישת נשק ובמקביל פיתוח עצמאי. "היה להם ניסיון מר עם הסובייטים. הסינים רכשו מהם נשק ולאחר-מכן לא יכלו לרכוש חלקי חילוף וטכנולוגיות בשל סכסוך", אומר יופה. נראה, כי לא היתה להם ברירה. "פיתוח עקבי ואפילו איטי של כל הצבא - מחייב יבוא טכנולוגיה צבאית".

מה למדו הסינים מהמערכה ביוגוסלביה?

"הסינים למדו ברצינות את המערכה האווירית ביוגוסלביה, והבינו שאותו כוח בדיוק עלול להיות מופנה נגדם בעתיד. הם חיזקו מאוד את המערך האווירי שלהם, בעיקר על-ידי רכש של טילי נ"מ מברית-המועצות. אבל הסינים הסיקו גם מסקנה הפוכה. הם הבינו שהשד לא נורא כל כך. ביוגוסלביה לקח לנאט"ו 78 ימים להכניע את מילושביץ'. וגם אז, הכניעה לא היתה מוחלטת. סין גדולה יותר מיוגוסלביה, ועומדים לרשותה יותר אמצעים.
"האמריקאים לא יוכלו לפעול עם בעלות-ברית, אם ירצו להפציץ את סין. הסינים מודעים לסכנה, אבל נחושים בדעתם שלא להניח לה לשתק אותם. גם אם הם יעשו פעולה, שתביא עליהם התקפה אמריקאית, הם יודעים שבכל מקרה זו תהיה מוגבלת".

אם וכאשר זה יקרה, כיצד מתכננת סין לכבוש את טאיוואן?

"יש שלוש אפשרויות: להכניע את טאיוואן על-ידי מצור ימי, מבצע מורכב וממושך שיגרור מעורבות אמריקאית. אפשרות שנייה היא התקפת טילים, אבל גם בה אין שום ביטחון; ההפצצות ביוגוסלביה למשל לא הובילו לכניעה יוגוסלבית. טילים יכולים בהחלט להרוס חלק גדול מהתשתית של טאיוואן ולהביא את הנהגתה להסכים לתנאים של סין: איחוד תחת ריבונות סינית, עם אוטונומיה רחבה לטאיוואן. האפשרות השלישית היא פשיטה. לפי הערכות מומחים, רק בעוד עשר שנים סין תוכל לחשוב על אפשרות כזאת. סין לא תצא למלחמה מחר, אלא אם טאיוואן תעשה שטות ותכריז לפתע על עצמאות", מסכם פרופ' יופה.

עוד באותו מדור

טאיוואן - הילד הרע של המהפכה העממית

במלחמת-העולם השנייה הם נלחמו יחד נגד היפנים. כשהסתיימה המלחמה הם חזרו להילחם זה בזה. הקומוניסטים ניצחו ואנשי צ'אנג קאי-שק פרשו והקימו את טאיוואן. מאז, הסינים לא מסוגלים להירגע

הענק מתעורר

אחרי הטבח בכיכר טיאננמן בשנת 1989, התנתקה סין מהמערב וחזרה, בתום נתק של 30 שנה, לשותפות אינטרסים עם ברית-המועצות, שהתבטאה בעיקר ברכש מאסיבי של מטוסים. רוב מטוסי הקרב שמפעיל חיל-האוויר הסיני מיועדים למשימות יירוט, כיוון שבאופן מסורתי נתפס תפקידו של חיל-האוויר הסיני כהגנתי. אולם בשנים האחרונות הקדיש חיל-האוויר מאמצים ניכרים כדי לשפר את יכולות התקיפה שלו. למטוס התקיפה העיקרי של החיל - ה-Q-5 - הצטרפו מטוסי תקיפה איכותיים יותר מתוצרת רוסית: סוחוי-27P וסוחוי-30MKK