בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 138 (239) 01/04/01

כתבות

הופלו בחלקו

תגיות: יאיר כפרי , מערך הבקרה , יחידת בקרה אווירית , הפלות

ב-26 שנות שירותו בחיל-האוויר היה אל"מ (מיל') יאיר כפרי שותף, מעמדתו בכסא הבקר, להפלת 43 מיגים - הישג ההופך אותו לאלוף הפלות בלתי מעורער. הוא היחיד ששירת בכל יחידות-הבקרה של החיל והצליח להפיל מיגים בכל אחת מהיחידות והדרגות. לקראת סוף שירותו רשם הישג נוסף כשהיה קצין הבקרה היחיד שפיקד על בסיס טיסה מבצעי

אנדה מסלר צילום: אמיר מודן

יום ה-29 ליולי 1981 החל בצורה סטנדרטית. זה היה עניין שבשגרה באותה תקופה: כל יום-יומיים מחבלים היו תוקפים בצפון וחיל-האוויר היה יוצא לפעולת גמול. מדי פעם חיל-האוויר הסורי התערב והיו מתפתחים קרבות אוויר. למעשה, נוצר נוהל קבוע של זוג או רביעיית מטוסי תקיפה, מלווה בפטרול חיפוי של מטוסי F-15 שהמתינו מעל הים. המצב היה מוכר היטב, גם ביחידת הבקרה הצפונית, שניהלה את ההתקפות. אל"מ (מיל') יאיר כפרי, מפקד היחידה, ישב במשרד באותו בוקר וביקש מסגנו שיעדכן אותו במתרחש. כאשר הסורים הזניקו מטוסי תקיפה והמצב החל להתחמם, ניגש לעמדות הבקרים. בדרך הספיק עוד לשמוע שצועקים בקול, מכל הכיוונים, "למפגש". מילת הקסם, לדברי כפרי, שכל בקר יירוט מחכה לה - הפקודה שאומרת להביא את המטוסים שלנו ליירט את מטוסי האויב.
"הסתכלתי עם שאר הבקרים על המסכים וראינו שהפקודה פשוט לא עוברת למטוסים. הלחץ היה עצום והחלטתי לרוץ מהר לבקר היירוט", נזכר כפרי. "עמדתי מאחוריו וראיתי שהוא לא מגיב. ההוראה ניתנה, הטייסים במטוסים שאלו בלי הרף 'מה קורה?' והמיגים נראו בבירור על המסך. לא היה זמן להחליף את הבקר, אז מהמקום שעמדתי, בעזרת מספר פרטי מידע שקיבלתי באוזניות, לקחתי במהירות את המטוסים שלנו ליירוט". במהלך הקרב התברר שמדובר, בין היתר, גם במטוס מיג-25. היתה זו הפעם הראשונה בארץ, שקרב אוויר מול מיג-25 התרחש בגובה רגיל. הטייס הסורי היה כה בטוח בעצמו, שהוא פנה ישירות לעבר מטוסי היירוט המחפים ואפילו לא הפריע למטוסי התקיפה - מעשה תמוה ולא מקובל.
"נתתי לטייסים את הכיוונים ואת המטרה. כאשר הטייס המוביל הודיע שהוא נעול עליה, אמרתי לו שהוא רשאי לאש חופשית. המשמעות היא שאני לוקח עלי את האחריות לטוב ולרע. אם זה מטוס אויב וגם אם, חס וחלילה, זו טעות ומדובר במטוס שלנו. די מפחיד לחשוב על זה, אבל בדיעבד זה היה מיג-25 והוא הופל. היתה זו הפעם הראשונה בה הופל מטוס באש חופשית. המשכנו לרדוף אחרי שני מטוסי מיג-21 שברחו לתוך סוריה. באותו זמן, בן-זוגו של המיג-25 שהופל, עשה סיבוב כדי לתקוף את המטוסים שלנו מכיוון לא צפוי. אנחנו לא ידענו על כך בשלב הזה. לבסוף, הוחלט להפסיק את המרדף אחרי המיגים בעומק סוריה ולחזור לארץ.
"המיג-25 השני בנה בדיוק על המהלך הזה והופיע מול המטוסים הישראליים מכיוון ישראל. אני הבחנתי בהבהוב של שבריר שנייה על המסך והבנתי מה מתרחש. נתתי מייד התראה למטוסים שלנו והפניתי אותם אליו. הם הבחינו במיג והמיג שהבחין בהם, שיגר לעברם". כפרי עוצר לרגע ונושם לרווחה. למרות שעברו כעשרים שנה מאותו קרב, עדיין ניכרת התרגשות בקולו. "המטוסים שלנו הצליחו לשבור ולרדוף אחרי המיג, שהמשיך עמוק לתוך סוריה. בקשר ניתנה הנחיה לנתק מגע וקליטת המכ"ם החלה להיטשטש. הוחלט להפסיק את המרדף, למרות שהמיג כמעט הופל".

הספיק לפנות גופות של בקרים מצרים מלבד הפעם הראשונה שבה הופל מיג-25 בקרב אוויר בגובה רגיל והפעם הראשונה בה ניתנה הוראת "אש חופשית" במהלך קרב, היתה זו גם ההפלה האחרונה של כפרי - הפלה מספר 43. כאן אולי כדאי לחזור כמה צעדים לאחור, לחיל-האוויר של שנות הששים. אל"מ (מיל') יאיר כפרי, 53, התחיל את דרכו בחיל-האוויר ביולי .1965 כפרי, מושבניק מבית-יצחק, התגייס ישירות לקורס-טיס יחד עם אחד מחבריו הטובים לכיתה, יששכר נווה ז"ל. בשלב לימודי הקרקע הודח בשל מה שהוגדר כ"אי השקעה מספקת". נווה סיים את הקורס כטייס קרב. כפרי החליט להצטרף למערך הבקרה והחל כעבור שבוע את קורס הבקרה הבסיסי. מהר מאוד שלחו אותו להיות עוזר בקר (חשב יירוט) בבור של חיל-האוויר בקריה. ב-66', סיים בהצלחה את קורס קציני הבקרה ובאפריל 67' קיבל את דרגת הסג"ם המיוחלת. היה זה חודשיים לפני מלחמת ששת הימים, אשר במהלכה שירת ביחידת הבקרה הדרומית.
"זו היתה יחידה קטנה מאוד עם 7-8 בקרים. כבקר מתחיל הייתי אמור בעיקר לעקוב אחרי שאר הבקרים וללמוד", הוא מספר. "אך בגלל שפרצה מייד מלחמה, ביצעתי משימות שעוד לא הייתי אמור לבצע. נתנו לי פעם אפילו להחזיק עמדה. כבקר משנה, הייתי עד להרבה הפלות. הכל היה חדש ומאוד מעניין עבורי. הבעיה היתה שהמלחמה עיכבה את מבחן ההסמכה שלי. נדנדתי כל הזמן למפקד היחידה עד שההזדמנות שלי הגיעה בדמות זוג מטוסי מיראז' שהוצאו לטיסת אוורור. לשני הטייסים: מפקד הטייסת, סא"ל רן פקר וסמ"ט א', רס"ן אשר שניר ז"ל, נאמר שזה מבחן ההסמכה של בקר צעיר. "אני זוכר", אומר כפרי בחיוך, "שהם ניסו לעזור לי. האמת היא, שבמבט לאחור, היירוטים שביצעתי לא היו מוצלחים במיוחד. הייתי מתוח והתרגשתי מאוד. אבל תגובות הטייסים בקשר היו תמיד 'כל הכבוד, בקר' או 'זה היה מצוין'. בסוף, עברתי את המבחן", הוא מציין ומוסיף, "לא מעט בזכותם".
עם סיום המלחמה הוקמה יחידת בקרה חדשה ברפידים, על חורבותיה של יחידה מצרית שהיתה במקום. כפרי הופנה אליה. כאחד מחלוצי היחידה, הספיק אפילו לפנות גופות של בקרים מצרים ששירתו ביחידה. התנאים, כצפוי, לא היו משובחים. הלינה היתה באוהלים, חדר- האוכל גם הוא היה באוהל ושודרג מאוחר יותר לפחון. המקלחות והשירותים מוקמו בפחונים, עשרות מטרים מהם והחום היה בלתי-נסבל. כאן ביצע כפרי את ההפלה העצמאית הראשונה שלו במאי 1969.

 

מלחמת מוחות בינך לבין בקר אלמוני אי-שם "החזקתי פיטרול של זוג מיראז'ים מעל סואץ והבחנתי ברביעייה של מטוסי מיג-21 שטסה מפורט-סעיד דרומה לאורך התעלה. המוביל של הזוג שלי היה אשר שניר ז"ל. בקר נוסף החזיק זוג שהוביל רן פקר. הכוונה שלי היתה לקחת את זוג המיראז'ים ליירוט. התיכנון: להחזיק אותם נמוך כדי שלא ייראו על-ידי המצרים ואז, ברגע הנכון, לתת הוראה של טיפוס לגובה כדי לקחת אותם לעמדת יירוט. אני הייתי בדרום התעלה והמבנה השני היה בצפונה, כאשר פקר עלה על הקשר שלי וביקש לעבור אלי, כי הבקר שלו לא הסכים לקחת אותם ליירוט. הסכמתי. את מבינה, הייתי חייב להם", הוא אומר ומחייך. "אלו היו זוג הטייסים שעזרו לי לעבור את מבחן ההסמכה. זה היה רגע תשלום החוב הישן ופרעתי אותו בגדול". כך יצא שדווקא היירוט הראשון שלו היה יירוט מורכב עם שני מבנים בו-זמנית. שני המבנים הגיעו למיגים משני כיוונים שונים והתפתח קרב אוויר שבמהלכו נפלו שלושה מיגים.
"מאוד קשה לתאר את ההרגשה של ביצוע יירוט מוצלח, למי שלא חווה את זה", מסביר כפרי. "מאוחר יותר למדתי גם שהפרפרים בבטן, ההתרגשות והאדרנלין, הם לא רק תופעות לוואי של ההפלה הראשונה אלא של כל הפלה. קיימת מלחמת מוחות בינך לבין בקר אלמוני אי-שם שמנסה לעשות לך בדיוק את מה שאתה מנסה לעשות לו. למטוסים של אז לא היו מכ"ם או אמצעים מתקדמים אחרים ולכן חלק נכבד מהניווט ביצע הבקר, שתפקידו היה מרכזי הרבה יותר. הוא היה 'העיניים' של הטייס. האמת היא שההתרגשות היא אותה התרגשות והפחד והזיעה זהים, למרות שיושבים בביטחון על כסא בבונקר, לבושים במדי דקרון והמטוסים מיוצגים על-ידי נקודות על המסך.
"אך שיא המתח הוא ברגעים שבהם המטוסים הובאו לנקודת המפגש ונשאר רק להמתין ולראות את התוצאות. זה החלק הכי בעייתי, כי כל עוד אתה שותף, מדבר, צועק, מנחה ונותן הוראות אין מתח, רק עבודה. בזמן שאין כבר מה לעשות והכל כמעט נתון בידיו של הטייס, ההתרגשות מורגשת הכי הרבה. מייד לאחר-מכן, אם יש מזל, מגיעה תחושת ההקלה העצומה, כשהטייס מדווח שהוא בסדר ואולי אפילו הפיל מיגים. יותר מאוחר מגיע תור החיבוקים והנשיקות בין הבקרים וגם מסיבות הטייסת והשמפניה".

 

הפיל שלישיית מיגים בזמן שהחליף בקר שהלך לרגע לשירותים בתחילת מלחמת ההתשה, כפרי חזר ליחידת האם שלו בדרום. כאן הבהירו לו מלכתחילה שיש ביחידה בקרי יירוט ללא הפלות שצריכים לקבל את ההזדמנות שלהם. הוא את שלו כבר קיבל. "הסכמתי", הוא נזכר. "המצחיק הוא ששיבצו אותי רק כאשר באמת לא היה סיכוי שיתרחש משהו. איכשהו, תמיד אז זה התרחש. אני זוכר שהתקיים יום לחימה מרוכז בסיני ב-11 בספטמבר 1969, שבו שובצתי רק פעמיים. פעם אחת ביקשו ממני להחליף בקר שישב כבר שעות ארוכות כדי שייצא לאכול ארוחת-צהריים. בזמן שאכל, המצב התחמם והפלתי שלושה מיגים בקרב-אוויר. האנשים ביחידה לא יכלו להאמין וסירבו לשבץ אותי עד לקראת הערב, כאשר לא היה סיכוי להתפתחות נוספת והבקרים התעייפו. שוב, ממש באור האחרון, הפלתי זוג מטוסי סוחוי-7. חמשת המטוסים האלו היו ההפלות היחידות של היחידה באותו יום לחימה מאומץ".
לכן, לא מפתיע במיוחד, שכאשר נדרש בקר להדרכה ביחידה הצפונית, ניצלו את ההזדמנות כדי לשלוח לשם את כפרי. גם בצפון התנהלה תחרות בין הבקרים על הישיבה בעמדות היירוט. בדיוק כמו בטייסות המבצעיות, תלוי בכל יחידת בקרה לוח הפלות, המהווה מקור גאווה לא קטן לבקרים. "הגעתי לצפון על תקן מדריך עם שמונה הפלות רשומות, בזמן שהיו להם בקרי יירוט ותיקים ללא הפלות", הוא ממשיך. "שוב פעם, הסכמתי לסגת מעמדות היירוט. בשלב הזה, כבר ידעתי היטב שבשורה התחתונה דרוש מזל ותזמון ולכן המתנתי לתורי". המזל לא איכזב אותו גם הפעם. מספיק לציין, שהצליח להפיל שלישיית מיגים בזמן שהחליף בקר שהלך לרגע לשירותים. בחלוף כמה דקות, כשהבקר חזר, הוא לא יכול היה להאמין.
אחרי קדנציה נוספת בסיני, חזר ליחידה הצפונית בסוף שנת 71' לשמונה שנים. נראה כאילו לעשרות השנים שעברו מאז, לא היתה כל השפעה על זכרונו של כפרי. הוא זוכר את הכל בדיוק ולפרטים. "הייתי שותף באותה תקופה בקרב-אוויר המוני, שבמהלכו נפלו 12 מיגים ב-13 לספטמבר 1973. הכל התחיל בצילום שגרתי של שני זוגות פאנטומים ישראליים בצפון סוריה בגובה רב". הליווי נעשה גם הוא על-ידי מטוסי פאנטום. המוביל היה תא"ל (מיל') יפתח ספקטור. כאשר הוזנקה שמינייה של מטוסי מיג-21 ליירט את מטוסי חיל-האוויר, כפרי החל לתכנן יירוט משלו. התוצאה היתה קרב בקנה-מידה ענק, שבמהלכו הצטרפו מטוסים נוספים משני הצדדים. בסיבוב הראשון התוצאה היתה 8:0 לטובתנו. אך בסיבוב השני נפל לנו מטוס והטייס נטש בים. במהלך החילוץ, שהצליח בסופו של דבר, התפתח קרב אוויר נוסף וארבעה מיגים נוספים נפלו. כפרי היה אחראי על שלושה מטוסים. פחות מחודש לאחר-מכן, החלה מלחמת יום-כיפור.

 

"המסך התמלא בבת אחת בעשרות מטוסי אויב" השעה היתה רבע לשתיים ביום שבת. איש ביחידה הצפונית לא חשב על האפשרות שתפרוץ מלחמה. מפקד היחידה היה בתדריך בתל-אביב. "אני ישבתי מול מסך ריק כאשר כמה בנות ביחידה ניגשו אלי וטענו שהן רואות נתיבים עוינים על-גבי המסכים שלהן", הוא נזכר. "לא יכולתי להאמין. הייתי בטוח שמדובר בתקלה. אבל אחרי כמה שניות נדהמתי לגלות שהמסך שלי התמלא בבת אחת בעשרות מטוסי אוייב, שכנראה משכו לגובה בבת אחת. לנו לא היה אפילו מטוס אחד באוויר. מייד נתתי הוראה, שלדעתי לא ניתנה עד אז ומאז, לסוללות ההוק: אמרתי להם שלנו אין בכלל מטוסים באוויר והם יכולים לשגר על כל מטוס שהם רואים. כך החלה עבורי מלחמת יום כיפור, עם המכנסיים למטה", הוא אומר בלא מעט צער.
נווה, חברו הוותיק של כפרי עוד מימי בית-הספר, שאפילו מספריהם האישיים היו עוקבים, התחתן חודש בלבד לפני פרוץ המלחמה עם אחותו של כפרי, ניצה, והפך לגיסו. בשבע בערב של היום הראשון למלחמה שוחחו שני החברים על מעשיהם באותו יום. נווה היה באותו זמן טייס פאנטום חדש. "הוא סיפר לי על התקיפות שביצע באותו יום, על המלחמה מהצד שלו ועל חברים שנפצעו או נהרגו ביום הראשון", מספר כפרי.
"למחרת בבוקר, בערך בשש, בישר לי מפקד היחידה שנווה נהרג מפגיעת טיל קרקע-אוויר בתקיפת הגשרים בתעלת סואץ. הוא ניסה לנחות נחיתת-אונס בחצרים בלא הצלחה ונהרג עם הנווט, סגן דדי זילברמן ז"ל. מפקד היחידה אמר לי ללכת הביתה ולעזור למשפחה. לאחר שיקול מהיר ידעתי שאני נשאר ביחידה ולא זז מעמדות היירוט. אני זוכר שביצעתי עשרות יירוטים ברציפות וגמרתי את המלחמה עם 20 הפלות - הכל מהאמביציה שהחדיר בי המוות הפתאומי של נווה בראשית המלחמה".
עם סיום שירותו ביחידה הצפונית, עבר להיות מפקד היחידה האחרון בסיני. לפי חוזה השלום בין ישראל ומצרים עמדה היחידה להתפנות יחד עם כל שטח סיני. כמפקד היחידה, כפרי היה מנהל הפינוי. "במקביל לעבודת הבקרה היומיומית שנמשכה כרגיל ביחידה, צריך היה להעביר כל מכשיר וכל בורג למרכז. בסוף, נותרה מהיחידה רק תלולית חול. ממש סגירת מעגל", אומר כפרי ונאנח. "היה מאוד קשה לעזוב מקום שליוויתי אותו מראשיתו והיו גם דמעות", הוא מודה. כאשר רצו לארגן מסיבה לפני העזיבה לכל בוגרי היחידה, כפרי התנגד בתוקף. עבורו לא היתה שום סיבה למסיבה, להיפך.

 

מלחמת לבנון נראתה רק כתרגיל נוסף שאריות היחידה בסיני היוו בסיס לפתיחת יחידת בקרה חדשה במרכז. גם את מפקד היחידה, כפרי, הביאו מסיני. כמושבניק הרגיל בעבודת כפיים, הוא סלל בעצמו את דרך הפטרולים סביב היחידה בלילות, בטרקטור שהשאיר בסביבה קבלן מקומי. לאחר שנתיים כמפקד היחידה, המהלך המתבקש הבא היה יציאה ללימודים. אך כאשר הוא נשאל אם יעדיף במקום זאת לפקד על היחידה הצפונית, הסכים מייד. בזמן שהגיע ליחידה ביוני 81', המלחמה היתה רק שאלה של זמן. ואכן, מהר מאוד פרצה מלחמת לבנון. מאוחר יותר יתאר כפרי את פיקודו על היחידה כפסגת הקריירה שלו.
"ההפתעה והטראומה של מלחמת יום כיפור לימדה אותי איך אסור להתחיל מלחמה. לכן, כמפקד יחידת הבקרה הצפונית עסקתי באינספור הכנות ותרגילים. יצא לי ממש שם של משוגע בקרב החיילים ביחידה, ולא לשווא", מציין כפרי בחיוך. "ברגע האמת, כאשר לבסוף פרצה מלחמת לבנון, היא נראתה לכל החיילים ביחידה כמו תרגיל נוסף. הלחץ על היחידה היה עצום, כי כל המלחמה התרחשה בשטח מאוד קטן בצפון. חיל-האוויר ניסה בבת אחת גם להתגונן מפני תקיפות של הסורים, גם לחלץ, גם להוביל כוחות, גם לבצע גיחות צילום, גם לסייע לכוחות היבשה וגם לתקוף טילים. מבחינתנו, זה אמר עבודה בתפוקה מלאה מסביב לשעון. סך-הכל התוצאות של המלחמה היו מדהימות. בקרבות אוויר זה מגיע ל-0:85 לטובתנו. מבלי להיכנס לשאלות המדיניות, המלחמה היתה הצלחה גדולה עבורנו", הוא מסכם.
אחת המשימות הקשות ביותר שחיל-האוויר נתקל בה במהלך המלחמה היה מטוס מיג-25 סורר, שביצע גיחות צילום בגובה ובמהירויות גבוהות מעל כוחות צה"ל. מאמצים אדירים הושקעו בהפלתו, החל מהעלאת טילי הוק ללבנון ועד לבחירת האנשים הבכירים והמקצועיים ביותר כדי להתמודד עמו בכל התראה שהתקבלה מהמודיעין. לאחר עשרות נסיונות כושלים, ב-31 באוגוסט 1982 בשעה שבע בבוקר, הוא הופיע לפתע מעל כוחותינו.
"בגלל שלא היתה שום היערכות, ניתן לי אור ירוק לבצע את כל מה שאני מוצא לנכון. הנבחרת שעמדה לרשותי כללה בקרית צעירה, שרק הגיעה ליחידה והספיקה לקבל הסמכה רק לעמדות ההוק, ובקר יירוט ממשמרת הלילה. אבל באופן מפתיע זה הצליח דווקא הפעם", נזכר כפרי. "טילי ההוק התפוצצו בדיוק מתחת למטוס וגרמו לו לאבד במהירות גובה. זה בדיוק מה שנדרש למטוסי ה-F-15 כדי לשגר לעברו ולפגוע בו. אחרי הצהריים, כאשר נסעתי לתחקיר, כבר הביאו את שיברי המטוס ויכולנו לנשום לרווחה".
עם סיום שנתיים עמוסות פעילות בצפון, הובילה דרכו של כפרי ישירות לתפקידי פיקוד במטה, אך אלו לא משכו אותו במיוחד. "רציתי להיות מפקד בשטח עם קשר ישיר לחיילים ולעמדות הבקרה המבצעיות", הוא מסביר. לכן לפני שניגש לתפקיד המטה הראשון שלו כסגן מפקד יחידות הבקרה, ביקש להשתתף בקורס בקרים מוטסים. "כולם הסתכלו עלי בצורה משונה, כי מדובר בקורס לסג"מים ואני כבר הייתי סגן-אלוף, אחרי פיקוד על כמה יחידות בקרה. אך לבסוף נעתרו לי ועשיתי את הקורס בלי הנחות, יחד עם בקרים שהיו חניכיי מתפקידי הפיקוד הקודמים. לא תמיד היה קל, אבל היתה הרבה הנאה בחזרה לספסל הלימודים כסגן-אלוף".

 

"מספיק להתקשר יום לפני ואני מתייצב למילואים" בגיל 38, יצא לבסוף כפרי ללימודים אקדמיים באוניברסיטת בר-אילן. גם כאן לא הלך בנתיב המקובל ובחר ללמוד דווקא קרימינולוגיה. למה לא כלכלה ומחשבים כמו כולם, תשאלו. "זה מקצוע מעניין עם אופק ועתיד פתוחים שמאוד משך אותי", עונה כפרי בפשטות. מהלימודים חזר בדרגת אל"מ לתפקיד שאויש לראשונה על-ידי בקר, מפקד בית-הספר למקצועות התעופה (ביסמ"ת). בתקופת פיקודו, ולא במקרה, עבר בית-הספר דירה מחפץ-חיים לבסיס עובדה בדרום. משם, הדרך היתה קצרה למינויו כמפקד בסיס עובדה - תקדים במינוי קצין ממערך הבקרה, שאינו איש צוות אוויר, למפקד בסיס מבצעי.
"תמיד חיפשתי את המקומות עם הכי הרבה פעילות ועשייה, כי זה מה שיוצר את העניין בתפקיד. מהבחינה הזו, הפיקוד על בסיס עובדה היה מעבר לכל מה שציפיתי. מעולם לא פיקדתי על בסיס או התעסקתי בשיכוני משפחות ובפריסות. לראשונה גם זכיתי לגור עם המשפחה שלי בשיכון משפחות", הוא מספר. אחרי שנתיים כמפקד בסיס ו-26 שנים בחיל-האוויר, החליט להשתחרר ולנסות גם את החיים האזרחיים. אך כבר במהלך חופשת השחרור שלו, פרצה מלחמת המפרץ והוא פנה ליחידת הבקרה המרכזית שריכזה את רוב הפעילות במהלך המלחמה. בסוף, חזר לביתו בבית-יצחק במאי 91', כאשר גילו והפלותיו כמעט שווים.
"במשך תקופה ארוכה אחר-כך רק נהניתי מהחיים: יצאתי לטיולים וניסיתי לבלות כמה שיותר עם אשתי, יהודית ושלושת הילדים שלי. אולי כדי להשלים את מה שלא הספקתי לעשות בצבא. באותו זמן החלטתי גם שאם אעבוד זה יהיה רק במכנסיים קצרים ובסנדלים, במשהו שלא מחייב נסיעות ארוכות ופקקים. כך ניהלתי במשך חמש שנים את הרשות המקומית בבית יצחק, תפקיד שאינו שונה מהותית מפיקוד על בסיס.
"עתה, התחלתי לעסוק בתחום הגישור, שעוסק בפתרון סכסוכים, מחלוקות ותביעות ללא צורך בבתי-משפט. חוץ מזה אני עוד עושה מילואים. כולם יודעים שאין צורך לשלוח לי צו הביתה, מספיק להתקשר יום לפני ואני מתייצב. מבחינתי, עד שלא יגידו לי שאין בי צורך יותר ושאני זקן מדי, אמשיך לעשות מילואים. כמעט כל מערך הבקרה של היום גדל אצלי ואני נהנה מכל רגע".
לא הרבה לאחר שהשתחרר, החלו ילדיו להתגייס. אייל, הבכור, בן 21, הלך למודיעין ומיכל, 20, משרתת בחיל-האוויר. לאלון, הצעיר בחבורה, יש עוד שלוש שנים לגיוס. אבל כפרי לא בונה על דור ב' במערך הבקרה ומסתפק במפגשים עם הבקרים הצעירים של היום לצורך חינוך וסיפורי מורשת. אלה לא "המפגשים" של אז, אך גם בהם יש קסם.

 

עוד באותו מדור

חיל-האוויר הסיני: היסטוריה - 40 השנים הראשונות - 1949-1989

נתוניו המספריים היבשים של חיל-האוויר הסיני היו אמורים לקנות למדינת הענק מקום טוב במועדון מעצמות-העל: בחיל השלישי בגודלו בעולם משרתים כ-370,000 חיילים ויותר מ-4,000 מטוסים ממריאים מ-52 שדות-תעופה. אולם, רק בשנים האחרונות החל חיל-האוויר הסיני בתהליך מאסיבי של רכש מטוסים מתקדמים, בעיקר מתוצרת רוסית. לאחרונה, החליטה הנהגת המדינה גם על הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון. המטרה - להניע תהליך של מודרניזציה, שיכין את הצבא לעימות אפשרי עם ארה"ב, סביב הנושא הרגיש של עצמאות טאיוואן. על ההיסטוריה של חיל-האוויר הסיני, על מבנהו המיוחד והחשיבה האסטרטגית של העומדים בראשו, על ציודו והתעשייה המקיפה אותו - במוסף המיוחד שלפניכם

בגלל הרוח

אחרי יומיים של סופות חול עזות, גשמים ועננות כבדה, זכו כמה מאות חיילי נ"מ ישראלים ואמריקאים לשגר לאוויר טילי פטריוט בזה אחר זה, שהפכו לפטריית זיקוקים ענקית בשמי הנגב. המטווח הישראלי-אמריקאי המשותף היה שיאו של תרגיל רחב-היקף שנערך לאחרונה בדרום הארץ. צוות הבטאון שהצטרף לתרגיל, חיכה בסבלנות ללחיצה על הכפתור האדום - וגילה שהוא בכלל לבן