בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 196 02/01/11

כתבות

קפוץ!

יש להם שבוע אחד בלבד לרכוש את היכולת, בה הם מקווים לא להשתמש לעולם: לצנוח בשטח אויב. פרחי הטיס לומדים במהלך קורס הצניחה מתי פותחים מצנח רזרבי, על מה חושבים בדרך למטה, איך לא לשבור רגל בנחיתה ומה הדרך הכי טובה להירגע, רגע לפני שאתה קופץ ממטוס

יהונתן מרוז צילום: יונתן מור

יום שלישי, אחת בצהריים. לו מישהו היה מסתכל על בית-הספר לצניחה ממעוף הציפור, היה רואה עשרות כובעי טמבל נרגשים ממלאים את רחבת האוהלים. "כולם מרגישים טוב?" שואל המדריך ונענה בשאגת "כן!" מהדהדת.

פרחי הטיס מתחילים לצעוד אל היעד בשלשות מסודרות.

יום שלישי הזה אינו ככל הימים. היום הם הולכים להתנסות בפעם הראשונה (ובתקווה האחרונה), בצניחה מכלי-טיס. בתום שבוע של לימודים הם עוברים מבחן מסכם שלא ישכחו ומקבלים זוג כנפיים ראשון כסוף ונכסף: כנפי צניחה.

את הזוג השני הם יקבלו, לפחות אלו מביניהם שיצליחו להחזיק מעמד, בערך בעוד שנתיים.

הם עולים על מטוס הקרנף, ומטפסים לגובה ממנו נראים החולות של שטח הצניחה כמו שטיח ענק. עכשיו זה הם, יחד עם המצנח הראשי, הרזרבי והקסדה, מול עצמם.

מדריך לקופץ

כמו כל חייל שלומד לצנוח, גם פרחי הטיס לומדים את התורה כולה במרכז להטסה והכשרות מיוחדות (מרהו"ם), הסמוך לבסיס תל-נוף. בשעה שחבריהם ליחידות הלוחמות עוברים קורס צניחה מבצעי, הכולל צניחות ביום ובלילה, עם ציוד ואפילו צניחה בשטח לא מוכר כדי לתרגל כינוס מבצעי על הקרקע, עוברים פרחי הטיס קורס צניחה בסיסי בן שבוע.

בתום הקורס הם מבצעים צניחת יום אחת, ללא ציוד. פרחי טיס הם החיילים היחידים בצה"ל שזקוקים לצניחה אחת בלבד כדי להיות זכאים לכנפי הצניחה.

בין השאר, מלמד קורס הצניחה להכיר את המצנח ולהשתמש בו, איך להתנהג בתוך המטוס ומחוצה לו וחשוב מכל, איך לנחות. החניכים עוברים שיעורים עיוניים ותרגילים מעשיים על מתקנים בגובה רב.

בנוסף, הם לומדים לבצע "גלגול צנחנים", שמטרתו לחלק את עוצמת החבטה של הפגיעה בקרקע על פני כמה איברים בגוף וכך להקטין את הנזק. סרן ג', מפקד קורס בסיסי בבית-הספר לטיסה, מזכיר: "אם חניך יצטרך לנטוש מטוס בשטח אויב, השלב השני בנטישה אחרי שהוא ימשוך את הידית, יתרחש כשהוא תלוי על מצנח בין שמיים לארץ. צריך לדעת איך לעשות את זה ואיך לגעת בקרקע, כדי שהשהייה שלו בשטח אויב לא תעבור עם רגל שבורה".

קופצים על ההזדמנות

למרות המשמעת הקפדנית והעובדה שהקורס מכין אותם לקראת תרחיש גרוע, חניכי קורס-טיס דווקא רואים בצניחה הזדמנות לגיוון בקשיים ובמכשולים בקורס.

סרן ג': "זה קצת מוציא אותם מהמסגרת ומשנה לרגע את האווירה. אם בשלב הבסיסי הם רגילים לנווט, לעשות 70-80 ק"מ בכל שבוע ולעסוק בפעילות אינטנסיבית, פה הם עושים בעיקר גלגולים ותרגולים על המתקנים. לדעתי הם תופסים את הצניחה בתור משהו מהנה, חווייתי ושובר שגרה".

יחד עם ההנאה, בבית-הספר לצניחה מבקשים להזכיר שלא מדובר כאן בקורס "צ'ופר", בפרט לא עבור אלה שזירת פעולתם העיקרית נמצאת באוויר.

מפקד בית-הספר לצניחה, רס"ן יניב מור-יוסף: "קורס הצניחה, גם אם לפעמים הוא נתפס כקורס שמשרת את רוח הלוחם ולא רק את נושא הכשירות המבצעית, הוא עדיין קורס שדורש ממך משאבים לא פשוטים, פיזית ובעיקר מנטאלית. היכולת לקפוץ ממטוס, לעשות פעולה כל-כך מנוגדת לדחף האנושי להגן על עצמך, היא משהו שמצריך ממך הרבה כוחות. מה שמיוחד מאוד בהכשרה של חייל להיות צנחן, הוא שמביאים אותו למצב שבו הוא נדרש לתפקד לגמרי לבד. אי אפשר להגיד לו לנסות עוד פעם. מהרגע שהוא יוצא מהמטוס, הצנחן לעצמו וכל הידע והמיומנות שהוא רכש באימונים הקרקעיים נדרשים לבוא לידי ביטוי".

רוצים לקרוא עוד? לחצו כאן