בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 136 (237) 01/12/00

כתבות | 43 יום במדבר - עשור למלחמת המפרץ

כך הוכנעה המערכת "קארי"

בינואר 91', ערב פקיעת האולטימטום האמריקאי האחרון, נוצר צורך לנטרל בדחיפות את מערכת ההגנה האווירית המתוחכמת של עיראק, כדי לפתוח במיתקפה. 1. מומחי הסוכנות לביטחון לאומי ניסו להחדיר למחשב העיראקי וירוס כדי להשביתו. אחרי שלושה ניסיונות, התוכנית נכשלה.2. תוכננה חדירת כוחות מיוחדים לניטרול תחנת התראה אחת לפחות, כדי ליצור ברצף של כיסוי המכ"ם "חור", שדרכו יעברו מטוסים פנימה. התוכנית נכשלה. 3. תוכנית שלישית שילבה מסוקי אפאצ'י ומסוקי MH-53J פייב-לאו למשימות מיוחדות, החודרים בלילה ומשמידים תחנת התראה. ההצלחה היתה מסחררת

נועם אופיר ואייל בירנברג

מספר חודשים אחרי פלישת צבא עיראק לכווית, באוגוסט 1990, הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם, על תאריך אולטימטום לנסיגת הכוחות העיראקיים - ה-15 בינואר 1991. במקביל, החלו להיערך בצבא האמריקאי למיתקפה אווירית ראשונית על עיראק, אם זו לא תסיג את כוחותיה עד מועד האולטימטום. המיתקפה האווירית, טענו מומחים מהצבא האמריקאי ומהפנטגון, תהיה חייבת להתחיל בניטרול מערך ההגנה האווירי של עיראק. המומחים החלו ללמוד כיצד זו בנויה. המערכת, שכונתה "קארי" (Qari, כלומר המילה Iraq כשהיא מאויתת במהופך), נחשבה בתחילת שנות ה-90 למתוחכמת מסוגה בקרב מדינות ערב. המערכת, שתוכננה על-ידי מהנדסים צרפתים, חילקה את עיראק לחמש גזרות, כל אחת מבוקרת על-ידי מרכז מבצעים. תיכנון המערכה האווירית האמריקאית כלל את הפצצת מרכזי המבצעים הללו.
כל מרכז מבצעים כזה היה מחובר לתחנות להתראה-מוקדמת, שהיו פרוסות לאורך הגבול. במקרה של חדירה למרחב האווירי העיראקי, היו אמורות תחנות ההתראה להעביר את המידע למרכז המבצעים בגיזרה. שם ייבחן אופי האיום ובשעת הצורך - ישוגרו בהתאם מטוסי יירוט או טילי נ"מ לעבר המטרות.
כדי להצליח במשימה של הפצצת מרכזי המבצעים היה צורך במציאת נקודת חולשה במערכת ההתראה. האמריקאים גילו כי שטח כיסוי המכ"ם של תחנות ההתראה אינו חופף, כך ש"הוצאה משימוש" של תחנה אחת יגרור אחריו "חור" בכיסוי המכ"ם. ההחלטה שהתקבלה היתה לנצל את נקודת התורפה הזו, וליצור "חור" שדרכו יוכלו מטוסי בעלות-הברית לתקוף בעיראק, בלי שיתגלו.

מי לעזאזל אישר ל"כומתות הירוקות" לתקוף?

כשהתברר שצבא עיראק משמיש משגרי טילי סקאד, כדי לשגר אותם לעבר ישראל, החליטו מתכנני המערכה האווירית כי משגרי הטילים יהיו בין המטרות הראשונות להפצצה. כדי לתקוף היה צורך ביצירת אותו "חור", דהיינו ניטרול לפחות תחנת התראה אחת. הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב (NSA) ניסתה למנוע שימוש בתוכנית פעולה התקפית; במקום זאת, ניסו המומחים בסוכנות להחדיר וירוסי מחשב למערכת ההגנה האווירית העיראקית. אחרי ניסיון שלישי לא מוצלח להחדרת וירוס - הפעם בעזרת שבב שהתקינו סוכנים - נואשו המומחים. קווי המיתאר של התוכנית ההתקפית הסתמנו כך: יש צורך למצוא פירצה בתחום כיסוי מערך המכ"ם העיראקי. דרך אותה פירצה יחדרו כוחות מיוחדים ויוציאו מכלל שימוש את אחת מתחנות ההתראה. חיסול התחנה יפתח צוהר למיתקפה אווירית.
במהלך גיחת מודיעין, גילה מטוס ביון מסוג RC-135 את הפירצה, שמיקומה היה במערך המכ"ם הדרום-מערבי, בין שתי תחנות התראה; האחת, המזרחית יותר, מוקמה כ-32 קילומטרים בתוך הגבול העיראקי וקיבלה מהאמריקאים את שם הקוד "קליפורניה". השנייה, מוקמה כ-56 קילומטרים מערבית לתחנת "קליפורניה", כ-24 קילומטרים בתוך הגבול, וקיבלה את שם הקוד "נבאדה". אם יחוסלו שתיהן, הבטיחו המומחים, יווצר "חור" של בין 13 ל-48 קילומטרים, דרכו יוכלו המטוסים לחדור ולתקוף.
בריגדיר ג'נרל באסטר גלוסון, ראש תיכנון המערכה האווירית, הציג בראשית ספטמבר 1990 את התוכנית בפני מפקד הכוחות במפרץ, הגנרל נורמן שוורצקופף. במצגת התייחס גלוסון גם לתקיפת תחנות ההתראה, אולם לא פירט כיצד יותקפו התחנות. שוורצקופף אישר את המערכה האווירית בשלמותה ובכללה את תקיפת תחנות ההתראה. מאוחר יותר, הבין גלוסון כי הכלי המתאים ביותר לתקיפת התחנות, מטוסי ה-F-117A, ישמשו למטרות אחרות. הוא העביר את המשימה לידי "הכומתות הירוקות", הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב.
בשלב הזה זומן גלוסון יחד עם קולונל ג'סי ג'ונסון, האחראי על המבצעים המיוחדים, לבירור: "מי לעזאזל אישר ל'כומתות הירוקות' לתקוף את המכ"מים?" שאל שוורצקופף בזעם. הוא אמנם אישר את תקיפת תחנות המכ"ם, אולם סבר שבשלב כה מוקדם פעולה קרקעית לא באה בחשבון. "אין לנו דרך אחרת?" שאל שוורצקופף. גלוסון השיב כי יבדוק אפשרות של שימוש במסוקים.
ג'ונסון, שחזר למיפקדתו, ישב עם קולונל ג'ורג' גריי, מפקד הכנף ה-1 של הכוחות המיוחדים של חיל-האוויר האמריקאי. יחד ניסו לתכנן תקיפה מוסקת. גריי האמין שמסוקי ה-MH-53J פייב-לאו (גרסה מתקדמת יותר של היסעור הישראלי), המצוידים במערכות ניווט אלקטרוניות מהמדויקות בעולם, יוכלו לשמש כ"מורי דרך" מצוינים לכוח שיתקוף את המכ"מים. הם יוכלו לטוס נמוך, מתחת לשטח כיסוי המכ"ם, אולם יזדקקו לכוח אש רציני, שכן הם אינם חמושים. בעודו חושב על אמצעי התקיפה במשימה הבחין גריי בשורת מסוקי אפאצ'י מהדיוויזיה המוטסת ה-.101 השניים החליטו לנסות שיתוף פעולה מוזר בין שני המסוקים, שמעולם לא התאמנו יחד. עד מהרה שותפו בסוד העניינים גם קולונל דיק קודי, מפקד גדוד מסוקי האפאצ'י ולוטננט קולונל ריץ' קומר, מפקד טייסת "הצרעות הירוקות" (טייסת הכוחות המיוחדים ה-20 של חיל-האוויר האמריקאי), שתחת פיקודו הופעלו מסוקי הפייב-לאו.

כמו עיוור אחרי כלב-נחייה

השעה 02:39 של ה-17 בינואר נקבעה כשעת ה"שין" לביצוע התקיפה. ב-02:41, על-פי התיכנון, יחדור כוח משימה, שמורכב מכ-20 מטוסים: F-15E סטרייק איגל, EF-111 ראייבן, ו-F-14 טומקט, דרך "החור" במערך המכ"ם. הכוח יגיע לאיזור בסיס H-2 במערב עיראק בשעה 03:02 וישמיד את המשגרים הנייחים של טילי הקרקע-קרקע. השעה 03:00 נקבעה כשעה שבה תיפתח המערכה האווירית. בשעה 03:00 היו אמורים מטוסי ה-F-117A לחדור את הגבול העיראקי לכיוון הבירה בגדד ולהפציצה. הפער בן שתי הדקות בין המיתקפה על הבירה לבין מיתקפה על משגרי הטילים, לא יאפשר לבגדד להורות על שיגור הטילים.
בכל מקרה, התיזמון חייב היה להיות מדויק. שכן אם המכ"מים ייפגעו מאוחר או מוקדם מדי, או שלא במקביל, הם יוכלו להעביר התראה לבגדד, וזו תיערך לתקיפות. כדי לתת מענה חלקי למצב שבו תחנות המכ"ם לא ייפגעו בתיזמון המדויק החליט הפיקוד המרכזי, שבמשך תקופה ארוכה לפני הפתיחה במבצע יטוסו מטוסי ה-F-117A, מטוסי תידלוק ומטוסים נוספים, קרוב לגבול העיראקי. הטיסות יתבצעו על בסיס יומי - כך שביום המיתקפה, כשהעיראקים יזהו את המטוסים, הם יניחו לזמן-מה כי מדובר בטיסות אימונים שגרתיות. קולונל גריי הציג בפני הפיקוד העליון, ובפני שוורצקופף עצמו, את התוכנית, כשהוא משוכנע בהצלחתה. שוורצקופף היה מעט ספקן, אך הורה לגריי להתחיל באימונים. "ההחלטה", כך אמר, "תבוא רק אחרי שאראה למה אתם מסוגלים". שוורצקופף הורה לו גם לקמץ בשימוש בטילי ההלפייר היקרים במשך תוכנית האימונים. גריי עמד לצאת מהחדר, אבל שוורצקופף עצר אותו: "אל תדפוק את זה", אמר. מסוקי הפייב-לאו והאפאצ'י החלו להתאמן יחד במדבריות מדרום לשדה-התעופה הסעודי הבינלאומי "המלך פאהד", שם שוכנת מיפקדת הכוחות האמריקאיים המרכזית. לשתי הטייסות לא הוסברה מטרת האימונים. נאמר להם רק שעליהם לגבש דפוסי פעולה משותפים. הם טסו צמוד למיתאר הקרקע, לומדים לנוע במבנה מדויק בשעות הלילה. צוותי הפייב-לאו למדו לאתר נקודות ציון וטייסי האפאצ'י למדו לעקוב אחריהם בעזרת מערכת ה-FLIR, שאיתרה את פליטות החום של מנועי מסוקי הפייב-לאו, כמו עיוור העוקב אחר כלב-הנחייה. מאוחר יותר, החלו הטייסות להתרכז כל אחת בחלקה במבצע. באמצעות צילומי לוויין, בנו צוותי האפאצ'י מודלים של שתי תחנות המכ"ם. תותחני האפאצ'י למדו לזהות את המטרות שאותן יתקפו. טייסי הפייב-לאו למדו את הרוחות ואת דפוסי מזג-האוויר, כדי להימנע מהפתעות.

במקלות זוהרים מבטן המסוק

כעת צצה בעיה נוספת: הדיוק בנקודת הציון האחרונה חייב להיות מושלם. מסוקי האפאצ'י מוכרחים לעמוד בנקודה המדויקת בשעה 02:37. מחשב האפאצ'י ידע בדיוק היכן נמצאות המטרות, אולם היה עליו לדעת בוודאות את מיקומו של המסוק. טעות במיקום תגרור ירי שלא לעבר המטרה, או לחילופין, צוות הטייסים ייאלץ לאתר את המטרה באופן ידני - פעולה שתעלה זמן יקר ועלולה לשבש את התוכנית. מערכות הניווט של האפאצ'י לא היו מסוגלות לאתר את המיקום המדויק, אולם מערכות הפייב-לאו ידעו לבצע זאת. הבעיה היחידה - כיצד יסמנו מסוקי הפייב-לאו את המיקום המדויק למסוקי האפאצ'י, כשעליהם לשמור על דממת אלחוט? את הפתרון המפליא בפשטותו העלה אחד מטייסי האפאצ'י: כאשר ירחף הפייב-לאו מעל הנקודה המדויקת יטיל אחד מאנשי הצוות אגד של מקלות זוהרים (Chemical Light Sticks). מסוקי האפאצ'י ירחפו מעל המקלות וירכשו את המטרות באופן אוטומטי. השיטה נוסתה בכמה הדמיות והתגלתה כמוצלחת. שש הדמיות של המבצע נערכו וכולן היו מוצלחות; "החזרה הגנרלית" נערכה באחד הלילות של סוף חודש נובמבר 1990. שישה טילי הלפייר נורו בה - בעלות כוללת של 252 אלף דולר. כעת נותר רק לשכנע את הפיקוד העליון. בסוף דצמבר טסו גריי וג'ונסון להציג בפני הגנרל שוורצקופף את פרטי המבצע. תוצאות האימונים וההדמיות נפרשו על השולחן. גריי הביע את הערכתו שהתוכנית לא תיכשל. "האם אתה יכול להבטיח לי הצלחה במאת האחוזים?" שאל שוורצקופף. "כן, אדוני", היתה תשובתו של גריי.
המבצע אושר. הטייסות המשיכו באימונים המשותפים ובראשית ינואר נמסרה לטייסים המטרה האמיתית של המבצע. ב-14 בינואר הועברו מסוקי האפאצ'י והפייב-לאו לשדה-התעופה הסעודי אל-ג'וף, שנמצא כ-208 קילומטרים דרומית לגבול סעודיה-עיראק. כך יהיו קרובים יותר למטרות בבוא הפקודה. התחושה היתה שזו עשויה לבוא בכל רגע.

הלשון תפורה מסביב לנעל

ב-16 בינואר 1991, יום לאחר פקיעת מועד האולטימטום של בעלות-הברית לעיראק, בשעה 15:00, קיבלו קולונל ריץ' קומר, מפקד טייסת "הצרעות הירוקות", וקולונל בן אורל, המפקד בפועל של הכנף ה-1 של הכוחות המיוחדים, טלפון בהול: "המבצע יוצא לדרך הלילה. אתם יוצאים הלילה לעיראק", נאמר להם.
בשעה 16:30 נפגשו אנשי טייסת הפייב-לאו לתדריך. קומר ניסה לטעת באנשיו תחושת ביטחון. "המלחמה מתחילה הלילה", אמר, "שעת ה'שין' היא 03:00. הפייב-לאו ממריאים ב-01:00". קומר הציג שמונה אנשים נוספים. היו אלה אנשי חילוץ מיוחדים (PJ - Pararescue Jumpers) שהתמחו בחילוצים מוסקים. לכל צוות פייב-לאו, שמנה ששה אנשים, נוספו שני אנשי חילוץ.
מסוקי האפאצ'י ומסוקי הפייב-לאו התאגדו תחת כוח-משימה שכונה "נורמאנדי" וחולקו לשני צוותים: הכוח ה"לבן", שייתקוף את התחנה המכונה "קליפורניה", והכוח ה"אדום", שייתקוף את תחנת "נבאדה". כל כוח מנה ארבעה מסוקי אפאצ'י ושני מסוקי פייב-לאו. תדריכים נערכו, תוכניות טיסה חילופית לשעת חירום הותוו ונתיבי מילוט הוזכרו.
קומר שם דגש רב על סודיות המבצע. בלשון ציורית אמר לאנשיו: "אם אתפוס מישהו מטלפן הביתה, אני אישית אתלוש לו את הלשון ואתפור לו אותה לנעל, שיצטרך ללכת עליה". החיילים צחקו, אך המתח היה רב. בשעה 23:30 עברו הטייסים את התידרוך האחרון. מייג'ור בוב ליאוניק מונה למפקד הכוח ה"לבן", וקפטן קובי מרטין מונה למפקד הכוח ה"אדום". החיילים החלו בהכנות.
ראשונים המריאו מסוקי הפייב-לאו, כשכוח האפאצ'י מאחוריהם. הם טסו בתוך המרחב האווירי הסעודי בגובה של כ-30 מטר מעל מיתאר הקרקע. התותחן האחורי של הפייב-לאו דיווח באופן שוטף על מבנה האפאצ'י שמאחור. 32 קילומטרים צפונית מזרחית לאל-ג'וף, שדה-התעופה ממנו המריאו, פירקו הטייסים את המבנה ובחנו את התותחים. כל אחד משלושת תותחי הפייב-לאו ירה כשישה כדורים, ואישר כי הנשק מתפקד כהלכה.
קומר, שהצטרף כטייס המשנה של ליאוניק באחד ממסוקי הפייב-לאו בצוות ה"לבן" ופיקד על המבצע, ניסה ליצור קשר עם הפיקוד המרכזי, כדי לקבל אישור להמשיך. דרך התקשורת היתה מערכת קשר לווינית שהותקנה בכל אחד ממסוקי הפייב-לאו. המערכת לא תיפקדה, בכל המסוקים. המצב היה קשה והמתח רב - ללא דרך ליצירת קשר, לא יוכל הפיקוד המרכזי לתת פקודת "חזור". קומר נשאל על-ידי אנשי הכוח מה לעשות כעת. "אנחנו הולכים לפתוח במלחמה בעצמנו. אני רק מקווה שכל השאר יצטרפו אלינו", ענה.
כמה דקות מאוחר יותר גילה קומר כשל במערכת הניווט שבמסוק שלו. לאחר שהבין כי לא יוכל להתגבר על התקלה, העביר את ההובלה למסוק השני בצוות ה"לבן", שעליו פיקד קפטן מייק קינגסלי. במשך 23 הדקות שלאחר-מכן, עסק צוותו של קומר בעדכון ידני של מערכות הניווט, כדי לחזור למסלול. כשנפתרה בעיית הניווט, המשיך קומר בנסיונות לחדש קשר עם הפיקוד המרכזי. כעבור זמן קצר, גילה כי קודם לטיסה הוכנסו למערכת קודים לא נכונים להצפנת הקשר. קומר ניסה כמה קודים אחרים. אחד מהם התאים. כחמש דקות לפני הכניסה לגבול העיראקי, קיבל הכוח אישור סופי לתקיפה. ב-17 בינואר, בשעה 02:12, חדרו מסוקי הכוח ה"לבן" למרחב האווירי של עיראק, כשבעקבותיהם מסוקי הכוח ה"אדום".

"אני לא רואה יותר מטרות"

נקודת הציון האחרונה של הכוח ה"לבן" נמצאה 16 קילומטרים דרומית למטרה. ב-02:36 הושלכה חבילה של מקלות זוהרים מזנב מסוק הפייב-לאו של קפטן קינגסלי. שני מסוקי הפייב-לאו שברו דרומה ומרגע זה צפו בתקיפה כקהל בסרט. צוותי החילוץ במסוקי הפייב-לאו היו דרוכים מחשש שאחד ממסוקי האפאצ'י יזוהה ויופל. הטייסים יכלו לזהות בבירור את מיתחם המכ"ם מוקף הגדר שהשתרע לאורך של כ-1.6 קילומטרים. במקום היו שבע מערכות מכ"ם סובייטיות להתראה מוקדמת ולרכישת מטרות עבור טילי נ"מ: שני מכ"מי P-15 פלאט-פייס, שני P-12 ספון-רסט, שני P-15M סקוואט-אייז ומכ"ם טרופו סקאטר אחד. מערכות המכ"ם היו שקועות למחצה בחול, ומוגנו באמצעות כמה תותחי נ"מ.
מסוקי האפאצ'י החלו לסמן את מטרותיהם בלייזר. כל תותחן ידע בדיוק היכן מטרותיו. הכל, מלבד ההתרגשות שאחזה בכולם, דמה לאימונים על המודלים. לוטננט תומאס דרו, מפקד מסוקי האפאצ'י בכוח ה"לבן", הורה לרביעיית מסוקי האפאצ'י להסתדר בשורה. כאשר נותרו עשר שניות לשיגור הטילים היפר דרו את דממת האלחוט:
"מחלקה! ב-10", שידר. חמש שניות חלפו ואחד מטייסי האפאצ'י צעק בקשר: "הנה אחד בשבילך, סדאם". ובתוך שניות החלו כל ארבעת המסוקים לשגר טילי הלפייר תוך שהם מתקרבים אל המטרות של תחנת ההתראה "קליפורניה". בשלב זה הורה לוטננט דרו לשנות טקטיקה, והמסוקים החלו לירות רקטות לעבר תותחי הנ"מ. לבסוף ירו מטח של אלפי פגזי 30 מ"מ.
"אני לא יכול לראות יותר מטרות באיזור שלי", הודיע דרו בקשר. שבע שניות מאוחר יותר סיים הצוות ה"אדום" את השמדת "נבאדה". הצוותים, שספגו אש רבה, השתוללו משמחה, אולם מיהרו להסתלק מהמקום.
שם-הקוד אותו אמורים היו לשדר מפקדי הצוותים עם ביצוע המשימה, הורכב משני אלמנטים - שם המטרה, "קליפורניה" או "נבאדה", וסיומת המציינת את מצבה של המטרה:"אלפא" - המסמלת שהמטרה הושמדה לחלוטין. "בראבו" - המסמלת שהמטרה הוצאה מכלל שימוש, אולם נותרה ברת-תיקון. ו"צ'ארלי" - המסמלת פגיעה במטרה. "האם אתם יכולים לאשר 'נבאדה' - 'אלפא'?" פנה קומר בקשר לצוות ה"אדום". "כן, 'נבאדה, 'אלפא'", נשמע קול עונה בקשר.

"קליפורניה" - "אלפא", "נבאדה" - "אלפא"

במיפקדה חיכו גריי וג'ונסון לאישור. השעה היתה 02:39 וכוח-המשימה של מטוסי ה-F-15E חצה ממש באותם רגעים את הגבול העיראקי. אם התחנות הושמדו כמתוכנן, לא יתגלה הכוח. אם לא הושמדו, הכוח יהיה בבעיה אמיתית. אי ודאות שררה למשך כמה רגעים. הטלפון צילצל. מן העבר השני היה הגנרל שוורצקופף. "מה עם מילות הקוד? איפה הן לעזאזל?" שאל. בהפרש של שניות בקע ממערכת הקשר שבפיקוד קולו הנרגש של קומר: "'קליפורניה' - 'אלפא', 'נבאדה' - 'אלפא'". מיד אחר-כך הוצפה מערכת הקשר הלווייני בשאלות. "האם אנחנו במלחמה?" שאלו. כל מפקד בעל גישה למכשיר הקשר הלווייני ניסה להתקשר לקומר, שכבר לא שמע את השאלות. "תרדו כולם מהרדיו. יש לנו מלחמה להילחם", ענתה בקרית זריזה בפיקוד המרכזי, שנחלצה לעזרתו של קומר.
כעת היה על כוח המסוקים לחזור לשדה-התעופה אל-ג'וף. הדרך חזרה היתה מסוכנת יותר והכוחות נאלצו להתחמק כמה פעמים מאש מנשק קל. לעבר אחד ממסוקי הכוח ה"אדום" נורו שני טילי כתף מסוג SA-7. תותחן הזנב שלו זיהה את יציאת הטילים והמסוק הטיל נורים, שהטעו את טילי הכתף.
כעבור כמה שעות נחתו כל המסוקים בשלום באל-ג'וף. כוח "נורמאנדי" הצליח במשימתו. בשלב מסוים הוצפו שמי בגדד באש נ"מ שנורתה לכל עבר, אולם מצאה שמיים ריקים. רק דקות מאוחר יותר, בשעה 03:00, כפי שתוכנן, החלו מטוסי ה-F-117A לתקוף יעדים בבגדד. בשעה 03:02, תקפו מטוסי ה-F-15E את משגרי הטילים הנייחים באיזור תחנת השאיבה H-2 בקרבת גבול ירדן. בזכות השבתת מערכת ההתראה, אף אחד מהמטוסים לא התגלה בחדירתו לתוך שטחה של עיראק. אש הנ"מ נורתה רק בעיצומה של המתקפה.

עוד באותו מדור

המספרים

מג"ד: "כאן קודקוד"

מג"ד: "כאן קודקוד". האם קיבלת אישור? עבור".טייס: "קיבלתי אישור. נכנס לביצוע. נותן לך צרור אחד על המטרה".בימי שגרה עוסקת היחידה לשיתוף פעולה בקשר שבין חיל-האוויר וכוחות הקרקע: אימונים, תרגילים, סדנאות, השתלמויות - כל מה שיכול לשפר את הקשר בין הכחולים לירוקים. מאז פרוץ המהומות בשטחים, עוסקים אנשי היחידה בניהול ובתיאום שיתוף הפעולה בתנאי מלחמה. מזניקים מסוקים, מתאמים את התקיפות, הפינויים, הסיורים האוויריים, ולמעשה את כל מה שנוגע להפעלת הכוחות מהאוויר