בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 197 27/02/11
לגליון זה מצורף בטאון חיל-האוויר לילדים

כתבות

טכנאי ממדרגה ראשונה

תגיות: המערך הטכני

מאות טכנאי דרג א' משרתים בטייסות החיל השונות. בודקים, מחמשים, מכינים להמראה ומבצעים כל פעולה אפשרית כדי לשמור על חיי הטייסים וכשירות המטוסים. את דרכם הם מתחילים בתשעה שבועות בבסיס הטכני ותוך זמן קצר הופכים מבני נוער צעירים לטכנאים המבצעים תפקידים עם אחריות עצומה

טל מיכאל צילום: כרמל הורוביץ

אז איך נראה "מסלול ההמראה" בטכני שהופך אותם למקצועיים? ומה מספיקים ללמוד בפרק זמן כל כך קצר? גם אני הסתקרנתי והצטרפתי לקורס דרג א' F–16. מצאתי את עצמי עומד מול מטוס נץ (F–16A/B) אפור שיצא משימוש בשנות התשעים.

"זו באמת לא בעיה להבין איך זה עובד", אמר רב"ט טל לוי, מש"ק הקורסים בדרג א' שמממשיך להסתובב איתי מסביב למטוס. "מתחת לכנפיים יש ארבעה חיבורים להארקה. הנה, תראה בעצמך".

התכופפתי מעט בנסיון להידחס מתחת לכנף ומיששתי את הברזל הקפוא כדי למצוא את החיבור. "הנה זה", הצביע טל. "אתה רואה? יש כאן חיבור וסימן של שלושה פסים, הסמל הידוע של ההארקה".

"הסימן המוסכם משיעורי פיזיקה?", חשבתי לעצמי. "כנראה לא יהיה מסובך להבין את זה". טל המשיך להסתובב בהתלהבות מסביב למטוס, "אני ממהר להמשך יום המיונים אבל אתה חייב לראות את זה", הוא הציץ מאחורי צינור הפליטה. "אלה מעצורי הצלילה, הם יושבים כאן ממש ליד ההגה האחורי, הגה הגובה. הם נפתחים כמו מקור ומורידים משמעותית את מהירות המטוס. הנה תראה, הם נפתחים ככה".

טל ניסה לפתוח את מקור המתכת ביד אחת ומיד רתם גם את היד השנייה למאמץ. "רגע אחד. עוד שנייה זה ייפתח", הוא אמר ומקור המתכת נפתח בבת אחת, יורק מי גשמים שהצטברו לכל עבר ומטביע את המדים המכובסים של תחילת השבוע באמבט בוץ ולכלוך. רמז דק לכך שהגיע הזמן לעבור לסרבל כחול ולהתחיל את יום העבודה.

מוטיבציה וידע

אחרי שסיימנו את ההיכרות הבסיסית עם המטוס, טל לקח אותי למשרד בו יושבים המפקדים והצוות של קורס "דרג א' F–16". "תכיר, זאת סמ"ר גל אדרי, מפקדת מקצוע בקורס שלך", טל הציג אותי בפניה ופנה להמשיך בסידורי יום א'. "נעים מאוד", גל חייכה והזמינה אותי להתיישב מולה. פתאום הבנתי: הקורס מתחיל עכשיו.

"אנחנו נצרף אותך לקורס דרג א' קדם צבאי, כלומר קורס של חבר'ה איכותיים מאוד שבחרו להגיע לכאן לפני הגיוס ונפתח פעמיים בשנה בלבד", מספרת גל, בעצמה בוגרת הקורס שהגיעה אליו מתוך רצון להשפיע ומתגאה בכך שהדריכה עד כה חמישה קורסים ללא נשירת חניכים. "אורך הקורס הוא תשעה שבועות ובשנה יוצאים ממנו קרוב ל–700 איש. במהלכו החניכים לומדים, נבחנים ומוסמכים בצורה עיונית ומעשית על כל פעולות האחזקה של דרג א' בשלבים השונים. בסיום הקורס החניכים מבצעים מבחן DI סופי, ומפוזרים בטייסות השונות ברחבי הארץ".

סמ"ר שני גנטמן גם היא מפקדת מקצוע בקורס, ישבה איתנו במהלך השיחה ועכשיו הנהנה בהסכמה. "לאורך כל הקורס אנחנו מנסים להחדיר בחניכים מוטיבציה ולגרום להם להבין שהתפקיד שלהם חשוב בצורה בלתי רגילה. אף אחד לא רוצה לדעת מה מרגישים כשהמטוס שבדקת לא חוזר, אנחנו מנסים לגרום להבין את התחושות האלו ואת החשיבות של המקצוע".

הדלת נפתחה ולמשרד נכנסה בחורה גבוהה עם שיער ארוך לבושה בסרבל כחול. "אגב, זאת הולכת להיות המפקדת שלך", שני חייכה. "תכיר את סתיו".   

סמוי בקורס

לאחר שרב"ט סתיו סמו, או ליתר דיוק המפקדת, עיכלה את הימצאות כתב סמוי בקורס, עשינו היכרות קצרה ויצאנו לדרך.

"בעצם אנחנו צריכים למצוא לך סיפור כיסוי", סתיו אמרה. "זו תהיה בעיה, אבל אפשר לומר שאתה חייל לפני קצונה טכנית". הסכמנו ושמנו פעמינו לכיתה. "עכשיו החניכים בארוחת בוקר, לא הספקנו לעשות גיבוש אז הם החליטו להביא עוגות ועוגיות ולעשות חצי שעה הפסקה, הם חבר'ה מדהימים וישמחו לקבל אותך".

הרגשתי איך הלחץ מתחיל לפעפע בבטן, ממש כמו הפרפרים שמסתובבים בגוף ביום שמתחילים משהו חדש. "רגע", סתיו עצרה אותי. "סגור ת'מעיל שלך! זה לא תקני".

נכנסנו לכיתה הומת אדם, נערים ונערות ישבו מסביב לשולחנות שחוברו יחד ואכלו "עוגות הבית". הרגשתי שכמה עיניים נוטשות את הצלחות העמוסות וננעצות בסתיו ובי ופתאום מישהו נעמד בבהלה.

"לקבלת המפקדת, קורס דרג א' יימתח להקשב", נשמעה הצעקה. שקט השתרר בכיתה. "תכירו את טל", סתיו אמרה, הפעם בטון פיקודי. "הוא יהיה איתכם כאן בשבוע הקרוב, תתייחסו אליו כאחד מכם. חוץ מזה יש לכם כמה דקות לסיים את הארוחה ולארגן את הכיתה לשיעור".

סתיו יצאה מהכיתה, סגרה את הדלת והשאירה אותי לענות על שאלות סקרניות. "מה אתה עושה פה?", שאלו כמה ביחד ואני גמגמתי את התשובה המפוברקת עליה התאמנתי. "אני יוצא לקצונה טכנית, בינתיים אני צריך לעבור הסמכה".

"נו אז מה דעתך עד עכשיו? נכון שהמפקדת נחמדה?", שאל אחד מהנערים והושיט לעברי את ידו. "תשאל אותנו כל מה שאתה צריך, אגב קוראים לי מאור". לחצתי את ידו והודיתי לו. "המפקדת באה! תתחילו לארגן", נשמעה צעקה נוספת של אילן, החניך התורן.

שיעור בסינית

סתיו נכנסה לכיתה ואילן מבקש מכולם להימתח. "אור, שחר ושני לחדר של הצוות", פוקדת סתיו.

"למה היא קוראת להם?", שאלה זו שישבה מאחורי. "היו להם מבחנים להדרכה לא? בטח הולכים לתת להם תשובות". כמעט מכל קורס בטכני נשלחים חניכים בהמלצת מפקדיהם לקורס פיקוד והדרכה. החניכים שיעברו את המבחנים הקשים, ייצאו לקורס בן מספר חודשים ובסופו יצוותו למשך חודשיים לטייסת. בתום הזמן, יחזרו המדריכים הטריים לטכני ויעבירו קורסים בתחום אותו למדו.

סתיו הרגיעה את הכיתה בכמה קריאות שקט וביקשה מאילן "למתוח" את החניכים שוב. "עכשיו אחרי שנרגעתם אפשר להתחיל", היא הפעילה את המקרן ופתחה את המצגות של החומר החדש.

"היום נלמד על המערכות והצרכנים של שמן הידראולי במטוס. זה לא פשוט והמבחן המעשי שלכם יהיה כבר מחר. אתם חייבים להתרכז ולהוציא מחברות". אז הבנתי שאט אט חלום הטכנאות מתרחק ממני. ככל שהשיעור ממשיך והמושגים הופכים מסובכים, הסרבל הכחול הופך לאשליה.

"אני אחזור על זה שוב", מדגישה סתיו. "במטוס יש שתי מערכות הידראוליות, A ו–B, מערכת A חשובה יותר ואחראית גם על ה–FFP. במערכת B נמצא בין היתר ה–JFS". הסינית הזו הוציאה אותי מהריכוז, אבל הכרחתי את עצמי להמשיך לכתוב, כי אם כולם מהנהנים בהסכמה, כנראה שלא מסובך לקלוט את החומר. חניך עם זקן שישב לידי ניסה להסביר לי את המושגים ובאופן זה או אחר, התחלתי לקלוט אותם.

"כולם הבינו?", סתיו קטעה את הרצף המחשבתי והשאירה אותי פעור פה. "מצוין. אחרי ארוחת צהריים נתחיל לעבוד במוסך".

שותה שמן

חיכינו למפקדת בשלשות בכניסה להאנגר הענק. אחרי ההליכה בשלשות לארוחת הצהריים ואחרי אינספור חזרות על החומר שסיימתי ללמוד לפני שעה קלה, הייתי מוכן להסתער על בטן המטוס.

"אתה מבין?", שואלת אור שעמדה בשלשה מימיני. "היא רוצה שנגיש שישה מבחנים בכתב ליום חמישי הקרוב ונסיים את המבחן המעשי על שמן הידראולי עד מחר".

"המפקדת מגיעה!", צעק אילן. "לקבלת המפקדת, קורס דרג א' יימתח להקשב". סתיו נעמדה מולנו והעבירה תדריך קצר לפני הכניסה למוסך. עברנו על נהלי הבטיחות ושמענו מה הולך לקרות היום.

מפקד של אחת מארבע הכיתות המקבילות בקורס פתח את דלת הברזל של המוסך, והאור החורפי חדר פנימה, שוטף את האולם האפל. מבין הדלתות הכבדות בצבץ אפו של מטוס ברק (F–16C/D) ומיד אחריו פרץ מהמוסך גם גל ריח חריף של שמן. שינסתי מותניים, הוצאתי את המחברת, נכנסתי למוסך ונזכרתי בבעיה קטנה: אני אלרגי לשמן.

לקח זמן קצר להתגבר על הריח, אבל מיד הצטרפתי לקבוצה שעמדה מסביב לכנף הימנית של מטוס הברק, ליד הקבוצה של המפקד רב"ט אבירם בוקובזה, אחת מתוך כמה קבוצות לימוד שהיו במקביל במוסך.

"לפני שממלאים שמן במערכת ההידראולית אנחנו בודקים את מצב השמן במצברים של המנוע הסילוני הקטן", אבירם הסביר ונעלם מאחורי גלגל המטוס הימני. "אתם רואים? פה מאחורי הגלגל נמצאים שני שעונים, צריך שכל אחד מהם יצביע על 3,000. אם הם לא מצביעים על 3,000 נצטרך להתחיל לפמפם שמן למטוס".

ניסיתי לתחוב את הראש מתחת לבטן המטוס ולהתקרב לשעונים ואבדתי בסבך הכבלים והצינורות. חוטי חשמל אפורים וצהובים, צינורות דקיקים ועשרות כפתורים ושעונים ממלאים את התא הפתוח, שעל פניו נראה כמו קופסא שנועדה לאחסן את הגלגל באוויר.

"המטוס הוא מנוע אחד גדול", אבירם חייך ונעלם בצידו השני של המטוס. "בואו לכאן, עכשיו נראה איך מעבירים שמן מהמיכל למנוע הסילוני הקטן". אבירם גרר אחריו עגלה גדולה עם שמן ורדרד והתמקם מתחת לכנף השמאלית.

"עד עכשיו למישהו יש שאלות?", הוא שאל, וחניך אחד הצביע.

"המפקד, מה נעשה בחורף שיהיה לנו קר בטייסת?" ואכן, הקור מבחוץ החל לחדור למוסך והגשם דפק בפראות על גג המתכת. "אין שום בעיה", מחייך אבירם ונראה כי זכרון חם חלף במחשבתו. "מחכים שהמטוס ינחת ורצים כמה שיותר מהר לבדוק את הלהבים בכונס האוויר. בחורף כל כך חם שם שתמיד כמה טכנאים מתנדבים לבדוק אותם. כולם נדחסים בכונס במשך שעות, רק כדי להתחמם מעט".

לאחר שאבירם וסתיו חזרו על שיעור השמן ההידראולי שוב ושוב ומפקדים אחרים העבירו שיעורי שמן מנוע לכל המעוניין, יצאנו מהמוסך לערב החשוך. אילן החניך התורן מתח אותנו, הסתדרנו בשלשות וסתיו הגיעה.

"נלך עכשיו לחדר האוכל, שומרים על שלשות מסודרות. בשעה שמונה וחצי אחרי ארוחת ערב, כולכם מוכנים למסדר בחדרים", היא מתדרכת. "קדימה" ואנחנו התחלנו לצעוד על קיבתנו לעבר הארוחה הממתינה.

אחרי הפירה והריבה של ארוחת הערב, הגיע הזמן להתחיל להתכונן למסדרים בחדרים. מכאן, החניכים ימשיכו לשק"ם, לחדרים ולמקלחות בעוד הערב העמוס של המדריכים רק יתחיל.

רגע האמת

הלילה קצר. בשעה 22:00 הולכים לישון מותשים מהיום שהיה ובשעה 5:00 מתעוררים ליום החדש. ארוחת בוקר, מסדרים בחדרים, מסדר דגל ברחבה ומיד שלשות בדרך למוסך. בכניסה למוסך, סתיו הורתה לנו לשבת וללמוד מהדפים ומהמחברות, לסיים את שיעורי הבית ולהתכונן היטב להסמכה המעשית שתגיע במהלך היום.

"אחרי שתסיימו פה, נחזור שוב על ההכנות להסמכה המעשית במוסך", היא אמרה ופנתה בחזרה למוסך ואנחנו התחלנו ללמוד.

"הגאים, FFP, מעצורי צלילה", ניסיתי לשנן את הרשימה שוב ושוב. "הגאים, FFP, מעצורי צלילה, כני נסע ו–JFS". אחרי שעה קלה של חזרות על החומר, קלטתי אותו והתחלנו לבחון אחד את השני בעל–פה. תוך זמן קצר, התחילו הוויכוחים המלומדים. "אמרתי לך שה–JFS לא שייך לשם!", מרים מישהו את הקול מאחורי ותגובה נוספת עלתה מקדימה. השקט שהופר עורר את תשומת ליבו של אחד המפקדים שהגיע כדי להרגיע ולענות על שאלות. "טוב עכשיו תכנסו לחזרות מעשיות במוסך", הוא אמר וכולנו נכנסנו, מתפצלים שוב לקבוצות ומחפשים מקום חמים מתחת לאחד המטוסים.

המפקד אבירם נכנס שוב למוסך עם עגלת השמן והתמקם מתחת לכנפו הימנית של מטוס הנץ. "כל מי שלא בטוח שהוא יודע את החומר על שמן הידראולי, שיגיע לפה", הוא קרא וחמישה מאיתנו התקבצו מסביבו. "נתחיל שוב בבדיקת שעוני הלחץ של מצברי ה–JFS. אחרי זה נעביר שמן ל–JFS בהנחה וצריך ואז נתחיל במילוי השמן".

השלבים שביצענו גם אתמול עברו באופן חלק ומשם התקדמנו לתהליך מילוי שמן במיכלי השמן. "יש כאן תא מתחת לכנף הימנית של המטוס. בגלל הסימטריה של המטוס התא נמצא גם מתחת לכנף השמאלית".

אבירם פתח את התא והצביע על טבלת מתכת שהוברגה לדופן התא. "בטבלה כתובות טמפרטורות המתאימות לאחד השעונים כאן ולחצים לפיהם צריך למלא. זה באמת לא עניין כל כך מסובך". אחרי כמה חזרות הצלחתי להבין את נושא מילוי השמן ההידראולי והרשיתי לעצמי לקפוץ לקבוצה אחרת ולתרגל מעט מילוי שמן מנוע.

"מי לא עבר עדיין הסמכה על מילוי שמן הידראולי?", קרא אחד המפקדים בצדו השני של המוסך. מסתבר שבשעה שנסחפתי בחומר, רוב החניכים כבר הספיקו להיבחן.

"אני", קראתי ורצתי לעברו. עוד מעט יגיע המבחן שייקבע האם אני מוסמך או לא. הלחץ החל לגאות והדיבורים על המבחן מסביב רק העלו את מפלס הלחץ.

ההסמכה שלי תהיה אישית, על כל המשתמע מכך. הקבוצה האחרונה שנבחנה עזבה את המוסך וסמ"ר גל אדרי קראה לי. לפי הפרצופים של חברי הקבוצה, כולם עברו ואצלי, רגע לפני תחילת המבחן, התחיל הבלקאאוט שהשליך אותי חזרה לימי התיכון.

גל ניסתה להרגיע, "תנשום, תתארגן ותראה שאתה יודע מצוין. בשביל זה חזרנו על החומר כל כך הרבה בימים האחרונים, כדי שברגע האמת לא תוותרו". נעמדנו מתחת לכנף השמאלית של המטוס וגל פתחה את תאי מילוי השמן ההידראולי. "מה יש לנו כאן?", היא שאלה ואני התחלתי בהסבר מגמגם שלאט לאט נעשה שוטף. עברנו על המערכות השונות הניזונות משמן הידראולי, על אופן המילוי, על טבלאות המתכת שמוסתרות בתאים ועל משמעויות השעונים.

"מצוין!", גל עצרה אותי בשלב בו התחלתי להיגרר לנושאים אחרים. "עברת את ההסמכה בצורה יוצאת דופן", היא חייכה ואני התחלתי להתרגש שוב.

ביציאה מהמוסך כולם עמדו מול סתיו בשלשות. ואני ניסיתי להידחק מאחורה, לפינה החשוכה בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. "נו איך היה?", שאל אותי החניך שעמד לידי. עוד לפני שהספקתי לענות, קטע אותי קולה של סתיו.
"נלך עכשיו לחדר האוכל. תסתובבו לכיוון ההליכה", היא פקדה.

"כן המפקדת!", ענינו ביחד והתחלנו לצעוד על בטן ריקה. רעבים למזון, אך שבעים מיום נוסף של לימודים, מבחנים והסמכות.

עוד באותו מדור

לנצח את הפחד

פחד גבהים אינו מושג המתקשר בדרך כלל עם אנשי צוות אוויר, אבל מה עושים אלה שנמצאים בקוקפיט ודווקא סובלים ממנו? בחיל–האוויר וגם באזרחות יודעים שרבים סובלים מפחד גבהים ולכן פיתחו כלים להתמודדות ולטיפול

למרות הכל

חודשיים אחרי שהתחיל את קורס–הטיס, התבשר סרן (מיל') רועי כי מחלת הסרטן התגלתה בריאותיו. כנגד כל הסיכויים הוא התגבר על המחלה, שב לקורס–הטיס וסיים כטייס מסק"ר. אבל מיד אחרי מלחמת לבנון השנייה הודיעו לו כי בשל סיבוכים שקשורים למחלה, לא יוכל להמשיך לטוס. אז הוא הלך להטיס כטב"מים. איש אחד כנגד כל הסיכויים המוכיח שוב כי אין גבול לרצון