בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 197 27/02/11
לגליון זה מצורף בטאון חיל-האוויר לילדים

כתבות

זה היה סיפור של חורף

תגיות: מזג אוויר

דני רופ היה חזאי בחיל שהמתין עם צמרת צה"ל להתפזרות העננים במבצע "רגל עץ". תא"ל דוד ברקי, ראש להק מסוקים, חיפש יעד שהתחבא. אל"ם (מיל') ארנון לבושין צלל לתוך העננים כדי להפציץ את המטכ"ל הסורי ותא"ל (מיל') יעקב טרנר עבר חג סוכות סוער במיוחד. סיפורים על חיל כחול וימים אפורים

דנה רוסו צילום: כרמל הורוביץ

כמעט כל צבא בעולם נערך למסדר הזה מדי שנה. החיילים עוטים את המדים המיוחדים, את מעילי הפוך או העור ומסתדרים בשורות. הם שולחים יד אדומה וקרה אל המצח הקפוא ומצדיעים ביראת כבוד לאורח הקבוע, הגנרל שהכריע את טובי המצביאים בהיסטוריה, הלא הוא גנרל חורף.

בעוד העורף האזרחי מתמודד עם אסונות טבע כמו צונאמי וטורנדו, נתקלים אנשי הצבא במכשולים של גשם, סערה וראות לקויה בזמן אימונים ובמהלך הקרב וכך התפתחו טכניקות שונות להתמודדות עם הרודן הקודר. אחדים נלחמים בו, אחרים נכנעים לו ויש כאלה שכבר למדו לשתף איתו פעולה ומנצלים אותו כדי להפתיע, לפגוע או להתגונן מהיריב.

החורף מערים קשיים גם על חיל–האוויר. כדי להתמודד, מותקנים על כלי–הטיס מכשירים מתקדמים, הטייסים מתאמנים כדי להכיר מצבי טיסה קשים והמרכז המטאורולוגי של החיל מסייע בתחזיות והכנות והכל כדי ללמוד את החורף, לחזות אותו וגם לנצח אותו.

"למעשה, אתה רודף אחרי הטבע ואם מה שהסקת אכן מתקיים, אתה מרגיש שניצחת את הטבע. זו תחושה עילאית", מספר דני רופ, ששירת בעבר במרכז המטאורולוגיה של חיל–האוויר.

"בהקשר הצבאי התחושה חזקה עוד יותר, כי מזג–האוויר תופס חלק משמעותי במערכת השיקולים של המנהיגים והנתונים שאתה מעביר יכולים להכריע החלטות חשובות לכאן או לכאן".

מערכת היחסים הסוערת של חיל–האוויר עם החורף ידעה עליות ומורדות. קיימים מקרים רבים בהם שינה מזג–האוויר הסוער את כיוון הרוחות גם אצל אנשי החיל ופעמים רבות העכיר את מצב–רוחם. אנשי יחידת החיזוי משתדלים לתת תשובות כמה שיותר מדויקות, כמה שיותר זמן מראש ובעיקר יודעים להזהיר מהפתעות החורף.

עננים רחוקים

דני רופ שמע כבר מתחילת השירות הצבאי שלו, על כך שפעילות יחידת החיזוי משפיעה על החלטות בנוגע למבצעים חשובים של חיל–האוויר.

"כשהתגייסתי הסבירו לי את חשיבות תחום החיזוי וכדוגמה סיפרו לי שבגין דחה את היציאה לתקיפת הכור בעיראק כמה פעמים בהתאם לתחזית מזג–האוויר של היחידה", הוא נזכר. "זו גאוות יחידה, אתה מבין שאתה שותף".

אבל על בשרו הוא חווה מקרה דומה רק בשנה האחרונה לשירותו. "באותה תקופה אספנו תמונות לווין מאזור שלא בדיוק ידעתי מה קורה בו, כי זה היה מסווג. בדיעבד אני יודע שתכננו לתקוף את מפקדת אש"ף בתוניס".

המבצע, הלא הוא מבצע "רגל עץ", יצא לפועל באוקטובר 1985, בעקבות רצח של שלושה מטיילים ישראליים בקפריסין. חשיבותו הגדולה של המבצע, מלבד תקיפת היעד האסטרטגי, הייתה טמונה במרחק היעד: יותר מ–2,000 קילומטרים מישראל. זו התקיפה המרוחקת ביותר שביצע חיל–האוויר עד היום.

אלא שלפני ובמהלך המבצע, היו הקצינים הבכירים בצה"ל מתוחים, מצפים לשיתוף הפעולה של גרמי ורוחות השמיים.

"כבר דחו את המבצע בשל מזג–האוויר, אבל גם ביום המיועד השמיים לא היו חלקים", מספר רופ. "התחזית הייתה שתהיה עננות שכבתית עד עשר וחצי בבוקר ולאחר מכן יהיו חורים. אני זוכר את כל צמרת צה"ל בתחנת החיזוי, כולם מלאים באדרנלין. היה מתח עצום, כי כאשר המטוסים יצאו, עדיין הייתה עננות יציבה".

בשעה עשר וחצי, כפי שחזו חזאי היחידה, נוצרו חורים בעננים ומטוסי ה"בז" (F–15) של חיל–האוויר הצליחו להשחיל דרכם את הפצצות. "ההתרגשות הייתה גדולה והמבצע הצליח".

עם קצת עזרה

גם ראש להק מסוקים, תא"ל דוד ברקי, חווה מקרה דומה. כשהיה סמ"ט א' בטייסת היסעורים "דורסי הלילה", בשנת 1996 יצא יחד עם צוות מהטייסת למבצע מיוחד.

"התוואי הגיאוגרפי מאופיין בהרים גבוהים ועמקים עמוקים", מסביר תא"ל ברקי.

"כשעברנו את אחד המצוקים, התגלתה לנו תמונה יפהפייה, אבל בעייתית מאוד למשימה. הייתה עננות נמוכה שהתפרסה כמו שמיכה צפופה על השטח ההררי והאזור בו היינו אמורים לנחות היה מכוסה לחלוטין. אני חשבתי שהמשימה תבוטל, כי אי–אפשר לנחות, אבל בינתיים המשכנו לנווט ליעד מעל העננים".

מספר קילומטרים מאוחר יותר, סמוך לאזור הנחיתה המיועד, התגלו "קרעים" בשמיכת העננים הצפופה והוחלט לחדור אותה ולנחות. "הכוח פרק בצורה זריזה ומהר מאוד כבר טיפסנו חזרה לגובה", נזכר תא"ל ברקי.

"זה אחד המבצעים בהם מזג–האוויר יכול היה להשפיע בצורה מוחלטת, אבל יד המקרה יצרה עבורנו חור בענן בדיוק בנקודה המתאימה".

לא מוותר לעננים

בניגוד למבצעים כמו "רגל עץ", בהם ניתן לדחות את תאריך הפעולה בהתאם למזג–האוויר, הרי שבמהלך מלחמה לא תמיד יש זמן להתגמש. במלחמה, שיתוף הפעולה מצד מזג–האוויר חשוב מתמיד, כיוון ש"תזמון" הופכת להיות מילת המפתח.

במלחמת יום כיפור התקדמו כוחות הקרקע המצריים והסוריים במהירות לתוך שטח ישראל והסורים גם שיגרו טילי קרקע–קרקע מדגם "פרוג" לעבר העורף. חלק מהטילים פגעו בבסיס רמת דוד.

במטרה לשים קץ להתקפות הטילים ולהרתיע את ירדן מלהצטרף ללחימה, הוחלט לשלוח את חיל–האוויר ללב העיר דמשק לתקוף את המטכ"ל הסורי.

בשעה 11:30 בבוקר, ביומה הרביעי של המלחמה, יצאו שמונה מטוסי "פאנטום" לכיוון דמשק. לאחר שחצו את הרי לבנון והתקרבו למטרה, התגלתה לעיניי הטייסים תמונת מזג–אוויר קשה ובינתיים, אחד המטוסים נאלץ לחזור לבסיסו בשל תקלה טכנית.

"טסנו בגובה נמוך מעל הים במטרה לחמוק מהמכ"ם הסורי וככל שהתקרבנו למטרה הלך מזג–האוויר ונעשה גרוע יותר. בשלב מסוים הגענו לאזור שכולו מכוסה עננים", שיחזר אל"ם (מיל') ארנון לבושין שהוביל את המבנה, בראיון עבר לבטאון חיל–האוויר.

"העננים והרוחות יצרו תנאי טיסה בלתי נסבלים ותנאי ניווט בלתי אפשריים".

האתגר המטאורולוגי היווה מכשול רציני גם לאחרים. שמיניית מטוסים אחרת, שיצאה לכיוון החזית הסורית, הסתובבה בחזרה בשל תנאי מזג–האוויר ושמינייה נוספת שינתה את יעדה.

"למרות האינסטינקט הראשוני שאמר להסתובב ולחזור, החלטתי להמשיך בתקיפה", המשיך ושחזר אל"ם (מיל') לבושין.

"כאשר יצאנו מהעננים גיליתי שסטינו מנתיב הטיסה. למרבה המזל, הכנתי מספר אלטרנטיבות לזיהוי כך שלא הייתה בעיה להמשיך במשימה. הצלחנו להגיע ליעד בהפתעה, שחררנו את הפצצות והפגיעות היו מדויקות".

לאחר ההפצצה התרסק אחד ממטוסי הפאנטום בשטח סוריה כתוצאה מאש שנפתחה לעברו. הטייס, סרן דב שפיר ז"ל, נהרג ואילו הנווט, יעקב יעקובי, נפל בשבי הסורי. על אף האבידות הוגדר המבצע כהצלחה.

כתוצאה מההפצצה, נפגעו הקומות העליונות של מבנה המטכ"ל הסורי וגם חלקים ממפקדת חיל–האוויר. הסיפור הפך למורשת קרב בין טייסי החיל ולאחד מסיפורי הגבורה הבולטים בתולדות ישראל. אל"ם (מיל') לבושין והנווט אל"ם (מיל') ליאור אליעזר, זכו באות המופת על ביצוע התקיפה.

לא תמיד חבר

לפעמים, בימי החורף הקשים ביותר, טיסות אימונים מתבטלות ואנשי החיל הכחול נאלצים להשאר על הקרקע ולהמתין עד שוך הסערה. אבל לעיתים הסערה תוקפת גם על הקרקע, כמו ביום שבת, ה–17 באוקטובר 1997 בבסיס חצרים ובמוזיאון חיל–האוויר הסמוך אליו. "התאריך של 17–18 באוקטובר כבר נחרט בתודעתו של החזאי כתאריך מסוכן", צוחק רס"ן גיל שרמן, ראש גף חיזוי בחיל.

הסיבה לכך היא שפעמים רבות התרחש בתאריך הזה אירוע מזג–אוויר קשה.

תקופת המעבר בין הסתיו לחורף מאופיינת בהשפעות טרופיות: מערכת מזג–אוויר שמגיעה מדרום, מאזור קו המשווה ועולה דרך ים סוף. "בשפת החזאים אנחנו קוראים לה 'אפיק ים סוף'", מוסיף רס"ן שרמן.

"מה שקורה הרבה פעמים זה שבעקבות האפיק הזה, נוצר מזג–אוויר קשה: עננות פעילה, גשם ורוחות חזקות".

בשנת 1997 נפגש "אפיק ים סוף" עם מערכת מזג– אוויר חורפי שהגיעה מהים התיכון והמפגש הוליד גוש עננות מפותח בטווח של כמה קילומטרים: ממערב לעזה ועד מזרחה לחצרים.

"זה היה אירוע פתאומי מאוד", נזכר רס"ן שרמן.

"היה קשה לחזות את העוצמה כי חזאי יודע לחזות בסקאלה גסה, אבל במקרה הזה מדובר בכמה דונמים בודדים".

הנזקים שגרמה הסערה המרוכזת היו עצומים. מגדל הפיקוח בבסיס חצרים נפגע והזכוכיות נופצו, אבל הנפגע העיקרי היה המוזיאון. הסופה חלפה בדיוק דרך רחבת המטוסים במוזיאון ולמרות שנמשכה רק דקות אחדות, הותירה נזק רב.

"הכל כבר היה מוכן ליום המחרת. אלא שבשתיים בצהריים קיבלתי טלפון שסופה גדולה עברה במוזיאון. מיד יצאתי מביתי ודהרתי דרומה. כשהגעתי למוזיאון חשכו עיניי. גיליתי מטוסים הפוכים וגם סככה שהתרסקה וקברה תחתיה שלושה מטוסים קלים", משחזר תא"ל (מיל') יעקב טרנר, מפקד המוזיאון. "חול המועד סוכות זה אחד החגים החשובים למוזיאון, כי יש המון מבקרים ואנחנו מוציאים מטס לכבוד האירוע".

אולם באותה שנה פקדה את המוזיאון מבקרת אחת יותר מדי, לא מנומסת שהרסה את החגיגה לכולם. "למחרת עוד ליקקנו את הפצעים. המטס לא יצא לפועל אבל בכל זאת הגיעו אנשים למוזיאון. הסיפור התפרסם בכלי התקשורת, כך שבמקום לראות מטוסים, אנשים הגיעו לראות את החורבות".

סיפורים אלה הם רק דוגמא קטנה לעובדה כי גם היום, במאה ה–21, עם כל ההתקדמות הטכנולוגית, ממשיכים אמא טבע וגנרל חורף להטביע את חותמם על הפעילות האנושית.

עוד באותו מדור

בונג'ורנו עובדה

לאחר שצוותי אוויר ישראליים התאמנו עם צוותי אוויר איטלקיים בסרדיניה, הגיע ביקור הגומלין. צוותי קרקע ואוויר יחד עם מטוסי טורנאדו איטלקיים נחתו בבסיס עובדה והתאמנו במשך כשבוע עם חיל–האוויר הישראלי. האיטלקים למדו להתחמק מטילים, ליירט ולשתף פעולה ובעיקר נהנו מהאנשים החדשים שפגשו ומסביבת האימון הייחודית

הראש בעננים

יש אנשים שאוהבים כדורגל, יש אנשים שאוהבים כלבים ויש אנשים שרק רוצים לראות מטוס חולף דרך עדשה שקופה. קוראים להם "ספוטרים" והם מגיעים לשדות–תעופה מסיבות אחרות לגמרי מאלו של רוב האוכלוסייה. בכתבה שלפניכם הם מנסים להסביר איך מתאהבים במטוסים, איך מתקרבים אליהם ולמה הם ממש חייבים לראות המראות ונחיתות