בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 194 - בטאון חיל-האוויר
גליון 194 30/08/10
לגליון זה מצורף לוח שנה חגיגי

כתבות

אופק חדש

תגיות: חלל , אופק (לווין)

זה קורה רק פעם בכמה שנים: מדינת ישראל משגרת לווין לחלל. לווין הצילום הצבאי "אופק 9" שוגר משדה השיגור של יחידת ניסויי הטילים (ינ"ט) בבסיס פלמחים. עכשיו יש לישראל עוד נציג מתקדם ברחבי החלל. בטאון חיל–האוויר מביא הצצה אל תהליך השיגור ואל האנשים שלא מפסיקים לחלום

יובל שוהם, צילום: יונתן מור והתעשייה אווירית


כשהספירה לאחור מתחילה, האורות כבים. רק המסכים נשארים בוהקים בעלטה הכמעט מוחלטת. יחד עם החושך משתרר גם השקט. הקולות היחידים שנשמעים הם דיבורים קצרים, קטועים, ענייניים, בין אנשי הצוות. כשהם נשאלים למה אולם הפיקוד מחשיך, הם משיבים שכך רואים את המסכים טוב יותר. אולי, ואולי זה גם הרצון ליצור תחושה של מתח, אדרנלין, שכולם יהיו מפוקסים יותר וממוקדים במטרה. אולי זה כדי שכולם יבינו: זה לא עוד אימון או עוד הכנה, הפעם זה רגע האמת, שעת הש'. כשהיא מגיעה, ממריא טיל המשגר לאוויר באש ותמרות עשן, נושא את "אופק 9" לווין הצילום הצבאי החדש של ישראל.


מעל הים
אין הרבה מדינות בעולם בעלות יכולת לשגר לוויינים לחלל. למעשה, פחות מעשר מדינות חברות ב"מועדון החלל" היוקרתי, אחת מהן היא ישראל וכנראה שגם איראן בדרכה להצטרף. כיום משייטים במרחבים הריקים של החלל שמונה לוויינים מתוצרת ישראל, מהם שלושה לוויני צילום ואיסוף צבאיים, מסדרת "אופק": אופק 5, אופק 7 ואופק 9. כל השלושה שוגרו מיחידת ניסויי הטילים.
שיגור לווין אינו דבר של מה בכך. מלבד כסף, טכנולוגיה וידע, צריך גם מרחבים גדולים לשיגור, נושא שמדינת ישראל הצרה אינה מבורכת בו. מצד שני, ישראל גובלת בים התיכון ועל כן, שטח השיגור הוא רצועת חוף נרחבת בבסיס פלמחים. השטח הזה, המכונה בפני אנשי ינ"ט "שדה הניסוי" או "השדה", משמש את ינ"ט לכל הניסויים שהיא עורכת ולשיגורי הלוויינים. ינ"ט אחראית על שיגור הלוויין בעזרת טיל משגר ולאחר שהוא נכנס למסלול שלו בחלל, האחריות עליו עוברת ליחידת מודיעין מיוחדת, שתמשיך לתפעל אותו במשך שנים רבות.


"התפקיד של ינ"ט בשיגור הלוויין מתרכז בשלושה תחומים מרכזיים", מסביר סא"ל בועז, ראש תחום ניסויים ביחידה. "הראשון הוא תחום הבטיחות. אנחנו נותנים מעטפת בטיחותית לשיגור. אנחנו יודעים בכל רגע ורגע איפה טיל המשגר נמצא ויודעים להשמיד אותו אם הוא חורג מגבולות גזרה מוגדרים מראש. בזמן השיגור יושב באולם הפיקוד קצין בטיחות אווירי, שאחראי על השמדת הטיל במקרה של סכנה בטיחותית.
"התחום השני הוא עיבוד הנתונים. יש הרבה מאוד נתוני טלמטריה שמועברים מהטיל לקרקע בזמן השיגור. תחנות הטלמטריה של שדה הניסוי קולטות את כל הנתונים, המידע והפרמטרים השונים ואנו מעבדים אותם ומעבירים ליצרני המערכת לצורך המשך לימוד ותחקור. התחום השלישי הוא ניהול האירוע. מדובר באירוע לאומי, עם סגירות קרקעיות, ימיות ואוויריות, סריקות רחוקות בים, הסטה של נתיבי טיסה ושיתוף פעולה בין חיל–האוויר, חיל–הים ופיקוד העורף. יש פה מורכבות גבוהה מאוד".


"ההחלטה העיקרית שנצטרך לקבל על עצמנו היא האם מותר ומתי לשגר", מוסיף סא"ל בועז. "יש הרבה אילוצים שבסופו של דבר כולם צריכים להתקיים כדי שנגיד שהכל תקין ומותר לשגר. יש הרבה אירועים ותקלות שיכולים להתרחש: רוחות חזקות יותר ממה שחשבנו, עננות, מישהו נכנס פתאום לסגירת הבטיחות, תקלה במערכות ועוד ועוד. המטרה שלנו היא להביא את כל האילוצים הללו לנקודה שאפשר יהיה לשגר".
פרמטר נוסף שהופך את שיגור הלוויין לאתגר גדול עוד יותר, הוא כיוון השיגור. בעוד ששאר מדינות העולם משגרות לוויינים לכיוון מזרח, עם סיבוב כדור הארץ, למדינת ישראל אין הרבה ברירות והיא נאלצת לשגר לכיוון ההפוך, לכיוון הים. שיגור עם כיוון סיבוב כדור הארץ מעניק עוד מהירות ואנרגיה לטיל המשגר, אבל, כפי שסא"ל בועז מסביר: "אין לנו שום אפשרות לשגר מזרחה. אנחנו מוקפים ביבשות ולכן אנחנו חייבים לשגר לכיוון הים, נגד סיבוב כדור הארץ".


לא רחוקים מנאס"א
משדה הניסוי של ינ"ט ניבט נוף מרשים: ים כחול, חולות זהובים וצמחייה פראית צפופה. כמה ימים לפני השיגור, מתנדב סגן אורן, קצין ביחידה, לעשות לנו סיור בשדה הגדול, על שלל מערכותיו המשוכללות.
מערכות מכ"ם, מערכות אופטיות, תחנות טלמטריה ומחשוב, כולן פרוסות ברחבי השדה וייקחו חלק בתהליך שיגור הלוויין. בנאס"א מקנאים? "הם לא מקנאים בנו", מחייך קצין בתחנת הטלמטריה, "אבל אנחנו לא רחוקים מהם".
 "כל התחנות הקרקעיות 'מדברות' אחת עם השנייה וכולן מחוברות במערכות קשר לאולם הפיקוד", מסביר סגן אורן. מרחוק, ניתן להבחין בטיל המשגר עצמו, עומד בודד באמצע החולות, גבוה ורם.
טיל משגר בנוי משלושה חלקים: בחלק הקדמי ביותר, החופה, נמצא הלוויין עצמו, מגולגל ומכונס בתוך עצמו. כשיגיע לחלל, יפרוס את שתי כנפיו, המורכבות מלוחות סולאריים. שני החלקים האחרים הם למעשה מיכלי דלק, אשר מתנתקים בשלב מסויים ונופלים לים, במרחק של מאות קילומטרים משטח המדינה.


"צריך לוודא שהאיזורים הללו נקיים לגמרי מכלי–שיט ומטוסים", אומר סא"ל בועז. "חלק מהם נמצאים בקרבת מדינות עויינות".
לקראת יום השיגור נערכו בינ"ט תרגילים, אימונים והכנות רבות, כדי שברגע האמת הכל יעבוד כמו שצריך ולא יהיו אי–הבנות. עשרות בעלי תפקידים שונים מהיחידה לוקחים חלק בשיגור, כגון טכנאים, בקרים, מפענחים ועוד מגוון רחב של בעלי תחומי אחריות אחרים. חלקם ישבו ביום הניסוי באולם הפיקוד עצמו, יימחו זיעה ממצחם וחלקם יקפאו במזגנים בתוך התחנות והמערכות השונות בשדה הניסוי עצמו.
כולם ביחידה מדברים על עבודת צוות, בלעדיה שיגור שכזה לא יכול לצאת לפועל. "אף פעם אתה לא עובד לבד", אומר רס"ן יגאל פודברזסקי, מפקד גף מנהלים טכניים. "הצוות הופך למשפחה לשלושה חודשים, כל אחד קשור בשני".
בטיחות לפני הכל
כשלון הוא אף פעם לא דבר נעים, אבל כשמדובר בשיגור לווין, אירוע המתרחש בממוצע פעם בשלוש שנים, הכשלון צורב שבעתיים. לפני השיגור, אנשי ינ"ט ידעו היטב שהם צריכים להתכונן למקרה גרוע, גם מבחינה נפשית. ההיסטוריה של הלוויינים מראה כי הסיכוי לכישלון אינו נמוך כל–כך. "יש או לוויין, או לוו–ים", צוחק אחד מאנשי היחידה שמוצא דרך לא רעה להתמודד עם הלחץ. 
"המשימה שלנו היא לוודא שגם אם יש כשלון במערכת עצמה, כלומר בלווין או בטיל המשגר, הטיל לא יחרוג מגבולות הגזרה שנקבעו", אומר בועז.
חלק מאנשי ינ"ט נזכרים בכישלון שיגור לווין GPS של נאס"א, כשטיל השיגור מסוג Delta II התפוצץ שניות ספורות לאחר שיגורו. בסרטונים ברחבי האינטרנט ניתן לראות בבירור את הפיצוץ האדיר, את כדורי האש שצנחו אל הקרקע כמו גשם של אש, כשהחום מצליח להתיך את המכוניות והמבנים שהיו על האדמה והאיזור כולו נראה כמו זירת קרב.
אין ספק שאנשי ינ"ט ראו גם הם את התמונות, אבל כולם מקווים שסצינת האימה הזו, לא תחזור על עצמה בישראל.  
"אני רגוע", מעיד רס"ן רז לוי, מפקד גף מנהלי ניסויים ביחידה, המשמש כמנהל השיגור. "תקלה בשדה הניסוי היא מקרה קיצוני מאוד. אנחנו עושים תהליך שיבטיח שההסתברות לתקלה כזו תהיה קטנה ביותר. אם לא הייתי רגוע, הייתי עוצר ועושה חשיבה מחדש".


אבל בסופו של דבר, הכל נגמר בטוב. לאחר דחיות מרובות של תאריך השיגור, נקבע היום הגורלי ל–22 ביוני. השיגור עבר בהצלחה.
"השיגור היה מדהים. למרות הדחיות המרובות חיכינו בסבלנות לרגע המיוחל", מעיד רס"ן יואל, רמ"ד לוויני איסוף בענף לוויינות וחלל. "אירוע שכזה לא קורה בכל יום וזו תחושה אדירה של סיפוק".
"אני עובד על השיגור כבר שנה שלמה", אומר סרן עידן אמסלם, המנהל הטכני של השיגור, האחראי על כלל המערכות והכלים בשדה. "זה כמו הבייבי שלך שאוטוטו יוצא. כולם קשורים מאוד ללוויין". סא"ל שלמה, שהיה רע"ן לוויינות וחלל בזמן השיגור, אומר שמבחינת הפרמטרים של השיגור והכנסת הלוויין למסלולו, השיגור היה כמעט אופטימלי.


"מבינים את המשמעות"
אז מה הן המשמעויות מאחורי התהליך המורכב של שיגור לווין לחלל? אילו עוד דברים יכולה מדינת ישראל להרוויח מהשיגור, חוץ מכיסוי נרחב יותר ל"אזורי עניין" שלה? קודם כל, הרתעה. "אנחנו נמצאים במקום מתקדם מאוד ב'מועדון החלל', גם מבחינת טכנולוגיה וגם מבחינת הידע", מסביר סא"ל בועז.
אבל סא"ל בועז לא שוכח גם את המסר הפנימי שהשיגור מעביר: "זו בהחלט גאווה למדינה וצריך להוריד את הכובע בפני התעשיות הבטחוניות. גם כאן ביחידה אנשים מבינים את המשמעות של מה שהם עושים ומשקיעים את כל זמנם ומרצם. זו פסגה בקריירה ובעבודה שלנו".
אנשי ינ"ט מעידים שהם בהחלט מתרגשים, אבל כשהאולם מחשיך והספירה לאחור מתחילה, הם לא מרשים זאת לעצמם. אחרי הכל, קור רוח ושליטה עצמית הם דברים שחובה להצטייד בהם באירוע שכזה ואחרי שהכל הצליח, כשאפשר כבר להרים את כוס השמפניה, יש למדינת ישראל עוד זוג עיניים המביטות למקומות שאי אפשר לראות בשום דרך אחרת.


לא לשכוח: "והחלל"
עכשיו, אחרי שאופק 9 מוצב בחלל, הוא כבר שולח תמונות ראשונות לתחנת הבקרה הקרקעית, שמועברות לפענוח. שלושה ימים בלבד לאחר השיגור התקבלו התמונות הראשונות.
"האיכות מדהימה", אומר סא"ל שלמה, רע"ן לוויינות וחלל לשעבר. "כולם כאן רצו לראות אותן ולהתרשם. חיל–האוויר וחיל המודיעין הם הצרכנים העיקריים והמשמעותיים ביותר של הלווין והצילומים שלו".
"הלווין דורש טיפול ותחזוקה שוטפים", ממשיך סא"ל שלמה. "הוא נכנס למצבי חירום, מתרחשות בו תקלות והוא גם עלול להתנגש בלווינים או עצמים אחרים בחלל. ברגע שקורה דבר כזה, השליטה על הלווין עוברת לתעשייה האווירית ושם יש קצין מהענף שאחראי לתקן את הנזק".


ומה עם אופק 10, שמפותח בימים אלו בתעשייה האווירית? "הוא יהיה בעל רזולוציה גבוהה יותר, בעל כושר כיסוי גבוה יותר ומדויק הרבה יותר". אומר רס"ן יואל, רמ"ד לוויני איסוף.
חיל–האוויר, ככה כולם קוראים ל"זרוע האוויר והחלל". לפעמים קל לשכוח שגם לחלל יש נתח משמעותי בתוך החיל. "כשאני אומר שאני ראש ענף חלל, הרבה אנשים מרימים גבה ושואלים 'מה? מה לישראל ולחלל?'" אומר סא"ל שלמה ומחייך. "בחו"ל מבינים היטב שאנחנו מעצמת חלל, אבל לצערי המודעות בארץ נמוכה ויש הרגשה שתחום החלל לא מודגש מבחינה תודעתית. אני מקווה שבעקבות השיגור האחרון והשיגורים הבאים שעוד יבואו, כולם יגידו 'חיל–האוויר' ולא ישכחו להוסיף: 'והחלל'".

עוד באותו מדור

אלון ברק והמסוק

טייס ללא מטוס

אנשי היי–טק, מוזיקאים, טייסים, ילדים, צעירים, מבוגרים במרכז, בצפון, בדרום, אז והיום. תחום הטיסנאות בישראל פרוס מהטיסנאי הצעיר ביותר ועד לוותיק ביותר וביניהם טיסנאים שהמירו את התחביב למקצוע ומצאו שעולם שלם פותח דלתותיו בפני כל מי שרוצה להמריא

זה שלנו

הוא היה מטוס הקרב הישראלי האחרון, החמיץ במעט את מלחמת יום הכיפורים והחזיר בגדול במלחמת לבנון הראשונה. במלאת 35 שנים מהצגת הכפיר ועם כניסתו לשירות של מוצר כחול–לבן אחר, מל"ט האיתן, אפשר להסתכל אחורה ולבדוק את התפתחות תעשיית המטוסים הישראלית