בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 135 (236) 01/10/00

כתבות

סרט מלחמה

רס"ן (מיל') אילן פרנק (בתמונה), הוא טייס יסעור לשעבר שזכה בצל"ש מפקד חיל-האוויר על פינוי נועז של כוח צנחנים תחת אש בלבנון בשנת .1981 כיום, הוא במאי סרטים ומתגורר בארה"ב. לאחרונה, שודרה בטלוויזיה "ציפורי טרף - מסוקי קרב", סדרת התעודה שביים עבור "דיסקברי", הסוקרת טייסות מסוקים בכל העולם ובוחנת את הקשר בין מנטאליות לטיסה

חגי גלבוע צילום: גיורא נוימן

בלילה שבין ה-19 ל-20 ביולי 1981, יצא רס"ן (מיל') אילן פרנק למבצע המסוכן ביותר בחייו: פינוי מעומק לבנון של כוח צנחנים, שהלך והסתבך והסתיים רק באור ראשון בשדה-התעופה בחיפה. 19 שנים אחרי, עדיין תחת הרושם של הנסיגה מלבנון, זוכר פרנק את הדקות הקשות שעברו עליו בתא הטייס של היסעור. הוא זוכר גם את האש העזה, שנורתה עליו מן הגבעות סביב מקום הנחיתה. רק מאוחר נודע לו, שירו עליו מששה מקורות נ"מ שונים.
כאשר הנחית את הכוח בשלום, פנה אליו מפקד הגדוד דאז, תא"ל (מיל') זאב זכרין: "היינו מבינים אם היית שב לאחור ולא מחלץ אותנו. זו היתה כמעט פעולת התאבדות. הערכנו שאנחנו הולכים למות באותו לילה".
הוא השתחרר מן הצבא בשנת 1985. בתפקידו האחרון בטייסת היסעורים - "הסופר פרלון", היה מפקד גף מבצעים. מיד לאחר-מכן, נסע לארה"ב ושינה כיוון ב-180 מעלות. שם, במסלול אקדמי כמעט בלתי אפשרי, למד בו-זמנית קולנוע, טלוויזיה ומשחק באוניברסיטת סן-פרנסיסקו. לאחר שלוש שנים, חזר לארץ ושימש עוזר במאי בסדרה זרה בשם "חום טרופי". מכאן החלה הקריירה שלו להתגלגל. השלב הבא עבורו היה בימוי הסדרה "ציפורי טרף - מסוקי קרב" לערוץ התעודה "דיסקברי". הסדרה, ששודרה לאחרונה בארץ, מתמקדת בטייסות מסוקי סער וקרב בחילות-אוויר שונים ברחבי העולם. היא מנסה להשליך מן המנטאליות המאפיינת כל ארץ על אופי הפעילות של הטייסת שנבחרה בה; מישראל, גרמניה וארה"ב למשל, ועד מדינות כמו ירדן וטייוואן. בכולן - המקצוענות והדיוק הם הדבר הראשון במעלה. ההבדלים נמצאים בשוליים, בעיקר בשיטות העבודה ובמסורת.

הגנראל היה חניך תורןאילן פרנק התגייס ב-1975 והתנדב לקורס-טיס. לקראת סוף שלב המכין התגלתה אצלו בעיה רפואית והוא נאלץ להפסיק לטוס למשך שלושה שבועות. "כשחזרתי, הייתי צריך להשלים בפרק זמן קצר כמות אדירה של חומר. בשלב מסוים, קרא לי מפקד הגף ואמר לי שייאלצו לקרקע אותי. כלומר, שאאלץ לחזור על השלב מההתחלה. 'תעביר אותי למסוקים', אמרתי, 'וככה אתם תהיו מרוצים ואני אהיה מרוצה'. הם היו מרוצים, כך הגעתי למסוקים".
את השנה השנייה של הקורס, שנת הטיסה, העביר פרנק בארה"ב. "נסעתי לבית-הספר למסוקים בפורט-ראקר יחד עם עוד שלושה ישראלים. ידענו שאם שולחים אותנו לשם, אז כנראה שנסיים את הקורס. אני זוכר את השנה הזו כחוויה מופלאה. הכרתי שם קצינים מכל העולם. בכיתה שלי היו נורבגי, כמה גרמנים, קצין מרוקאי והמון אמריקאים".
מאוחר יותר, כאשר יתחיל בבימוי סדרת המסוקים, תתרום לו השנה ההיא לא מעט. "הסתובבתי בעולם בכל מיני בסיסים שכוחי-אל, ובכל מקום תמיד מצאתי מישהו שהכרתי מקורס-הטיס בארה"ב". כך הוא מצא גם את הגנרל קודי, מפקד חטיבה 160, החטיבה האווירית המיוחדת של צבא ארצות-הברית.
חטיבה 160, במילים פשוטות, היא חיבור בין סיירת מטכ"ל וטייסת מובחרת, המפעילה עשרות מסוקים מסוגים שונים. "קודי, ששימש אז בקורס כחניך תורן, התברר לי כאחד הגיבורים האמריקאים במלחמת המפרץ, כאשר פיקד על טייסת אפאצ'י. רציתי לנסות להגיע דרכו ליחידה הסודית הזו, והנה הוא המפקד. מדהים".
לאחר השנה בארה"ב חזר פרנק לארץ ונשלח לקורס-אימון מתקדם (קא"מ) על מסוק בל-205. לאחר-מכן, הגיע לטייסת ה"סופר-פרלון". "הגעתי בתקופה קשה מאוד ליסעור, אחרי שתי תאונות נוראיות. אחת בבקעה, ואחת בקיבוץ גת. הם היו בחור שחור, נפילה אטומית. כוחות קרקע לא רצו לעלות על היסעורים. השמישות היתה נוראית. הדבר הראשון שאני זוכר הוא שהסתכלתי על המסוק העצום הזה ולא הבנתי איך הוא מסוגל להמריא.
"באמצע כל הבלגן, נחת מפקד טייסת חדש וקשוח, אל"מ (מיל') ישראל יהלום, שהגיע באמצע הקדנציה מ'טייסת הבלים הדרומית', עליה פיקד. מיד התחלנו להתכונן למבצע ענק, שהשתיקה עדיין יפה לו. מבצע שמתכוננים אליו כמה חודשים ומבצעים בלילה אחד. נחתנו עם הזריחה בשדה-התעופה עציון, מפקד חיל-האוויר ושר הביטחון כבר חיכו לנו. מאותו רגע, היסעורים הפכו ל-F-15 של המסוקים".

 

בצהרי היום מאוחר יותר, עבר לבית-הספר לטיסה ושימש כמדריך למשך שנה וחצי. במקביל, פעל כהצ"ח (הצבת חירום) בטייסת. לאחר כמה חודשים, נקרא פרנק לבצע את המשימה הנועזת ביותר שלו, עליה זכה לקבל את צל"ש מפקד חיל-האוויר, אלוף (מיל’) אביהו בן-נון.
אותו יום החל בצורה שגרתית עבור פרנק. "בערך בצהריים, הגיע אלי טלפון מהטייסת. אמרו לי שמתכננים מבצע מיוחד ורוצים שאהיה בכוח החילוץ". ב-19 ביולי 1981 החלה חטיבת הצנחנים בביצוע מבצע "צילצל". היעד - מטרת מחבלים, דרומית לעיירה מזרעת אל מצילה, חמישה קילומטרים דרומית-מזרחית לשפך הזהרני. "המטרה היתה להרוג מחבלים, לפגוע בתשתיות ולשבש תנועתם באיזור", אומר תא"ל (מיל’) אריק מורן, מי שהיה אז סגן מפקד חטיבה 35. "פגענו במבנים ובאמצעי לחימה שונים שהיו שם".
בפעילות האווירית המאסיבית שהתרחשה במהלך המבצע, השתתפו מטוסים ומסוקים רבים. בין השאר, שישה מסוקי אנפה, מטוסי סקייהוק שהטילו נורים לכל אורך הלילה, מטוסי דקוטה וכן כוחות חילוץ של 669, שהוצבו בכוננות.
לששת היסעורים מטייסת היסעור של פרנק, שלקחו חלק במבצע בלילה שבין ה-19 ל-20 ביולי, היה תפקיד פשוט יחסית: שלושה מהם היו אמורים להכניס את הכוחות ושלושת האחרים היו אמורים לחלץ אותם מעומק השטח לכשיסיימו את המבצע, לפנות-בוקר.

 

הזיקוקים שלפני הצל"ש "כשהגעתי לטייסת, כולם כבר התאמנו לקראת המבצע", משחזר פרנק. "הספקתי לקיים אימון אחד בלבד. הרעיון היה שבסביבות שבע בערב ייכנסו שלושה מסוקים וינחיתו כוח של הצנחנים בשלושה יעדים: שניים קרובים ואחד מרוחק. מאוחר יותר, אחרי שיסיים הכוח את המשימה, אנחנו נבוא לאסוף אותם. לא צפינו בעיות מיוחדות. הזהירו אותנו מתותח נ"מ, שאמור היה להיות מוצב באיזור, אבל זה לא היה דבר יוצא דופן".
הנחתת הכוח עברה ללא כל תקלות, פרט לטיל RPG, שנורה לעבר היסעורים אחרי ההמראה מן השטח והתפוצץ ביניהם. בתוך איזור הלחימה, לעומת זאת, הסתבך הכוח הקרקעי קשות, כאשר נורתה לעברו אש חזקה מכל הכיוונים. יוסי טהר, קצין המבצעים של החטיבה, נהרג בפעולה.
"כעת, לאחר שחזרו שלושת המסוקים הראשונים, האווירה היתה מתוחה. מיד לאחר-מכן, הלכנו לישון והתכוננו להזנקה, שהיתה צפויה להעיר אותנו בסביבות השעה אחת בלילה. הוזנקנו. שלושה מסוקים. במסוק שלי נמצא גם מעוז, ששימש כנווט ובועז, המכונאי המוטס. טסנו במבנה בגובה רב. מיד כשחצינו את הגבול הבחנו בהבזקי אורות. לא פחדנו, אף אחד לא יכול היה להגיע אלינו. בשלב מסוים התפצלנו. שני המסוקים חילצו את הכוח מאיזור אחד והמסוק שלי, בודד, מאיזור אחר.
"הנמכנו מאוד, כמעט נגענו בצמרות העצים, כדי לא להתגלות במכ"ם. חשבנו שטעינו בניווט. קשה מאוד לנווט בלבנון משום שהשטח מאוד אחיד, כמעט לא משתנה. קראנו לכוח והתחלנו בשלבי התחברות אליו. קראתי להם ברדיו. לאחר-מכן, ביקשתי שינצנצו לי עם פנס וידליקו את הטרפז, כדי שאוכל לנחות".
כבתוך חלום, הבחין לפתע פרנק באש אימים מכל הכיוונים האפשריים. "תותחי נ"מ החלו להפגיז אותנו בקצב אש אדיר. השמיים התמלאו בזיקוקים. קשה לתאר מחזה כזה. בנסיבות אחרות יכולתי לחשוב שזה פנטסטי, כמו ביום העצמאות. אני מתייעץ עם הנווט שלי בקשר, והוא שואל אותי: 'מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו?' הוא, בחור הגיוני, מציע שנחזור. אני מבקש מהמכונאי המוטס לסגור את השריונים. אנחנו נכנסים. הידיעה שמחכים לי שם חיילים לחילוץ לא איפשרה לי לעשות אחורה פנה ולחזור הביתה.
"נכנסתי נגד הרוח וניצלתי את מה שהמסוק יכול לתת לי. ביצעתי מין אקרובטיקה כזאת ונכנסתי לטרפז הפוך. מיד כשנחתתי ביצעתי סיבסוב על המקום והורדתי את הראמפה, כדי לאפשר לחיילים להיכנס".
בעוד פרנק מנחית את המסוק, נמשכות היריות. "אני נוחת ומסתכל על השמיים, שמוארים עדיין בצבעים זוהרים. אני מבחין בכדורים נותבים בצבע אדום עז ובתותח ההוא, שהזהירו אותנו מפניו, שמשגר פגזים בצבע כתום עם רעש מפחיד.
"אני מתפלל בלב. רק שייכנסו מהר. בדרך-כלל הבעיה באימונים עם כוחות חי"ר היא שלוקח להם הרבה זמן להיכנס למסוק ולהיקשר. זה אחד הדברים שחוזרים עליו תמיד בתחקירים משותפים. מיד כשפתחתי את הראמפה הם נשאבו פנימה, קיבלתי מכה ממפקד הכוח והמראתי, כמו מעלית, להתרחק כמה שיותר מהר מהדבר הזה. ועכשיו יש את הפחד שתמיד קיים בלב, שאולי שכחנו מישהו. מקווים שלא שכחנו אף אחד. אנחנו ממריאים ונוחתים בחיפה".
עם הנחיתה באור ראשון, מבחין פרנק בהמולה סביבו. "הדבר הראשון שאני חושב עליו הוא מה לא עשיתי בסדר. אנשים מתרכזים סביבי וכולם אומרים לי את אותו הדבר: 'לא חשבנו שתצאו בחיים מהלילה הזה'. רק אז הבנתי את העוצמה של מה שקרה שם. זה היה ממש נס. הכל יכול היה להסתיים אחרת לגמרי, עם מסוק מרוסק ועשרים וחמישה לוחמים הרוגים".

 

מת במשך חמש-עשרה דקות ב-1982, ביקש פרנק להשתחרר מן הצבא לצורך לימודים. מלחמת לבנון תפסה אותו לא מוכן. הוא הוחתם לארבעה חודשים נוספים. "טסנו בלבנון המון. עברנו כל מגבלה אפשרית. לעיתים טסנו אפילו שמונה שעות ברציפות. הפעילות היתה כל-כך אינטנסיבית שבכל הזדמנות שהיתה פשוט הלכנו לישון.
"הייתי פעם הרוג ל-15 דקות", הוא מספר. באמצע משימה של הובלת לוחמים, הוא שמע בקשר שיש פצוע בנקודה קרובה. "עשיתי הקפה ונכנסתי לנחיתה במשטח. מיד כשנחתתי, הבחנתי בנזילה של שמן הידראולי. אם הייתי נשאר עוד שתי דקות על המשטח, לא הייתי מסוגל להמריא.
"שמעתי מישהו מוכר בקשר. ידעתי שזה טייס אנפה בתצורה של פצועים. ביקשתי שייתן לי לעזוב את המשטח וייכנס מהר. שתי דקות אחר-כך, אני שומע בקשר שהתרסק מסוק. מאותו מקום ממנו המראתי ראו עשן.
"הייתי היסעור היחיד בלבנון באותו זמן. הדיווח שהגיע לחפ"ק שלנו בצפון הוא שיסעור התרסק. הודיעו למפקד הטייסת שנהרגתי. שנה מאוחר יותר, הוא אמר לי, שזה היה הרגע הקשה ביותר שלו בטייסת. רק מאוחר יותר, נתקבלה ההודעה שזה היה מסוק אנפה ולא יסעור".

 

ציפורי הטרף ומנורת הנפט הוא החל לעבוד על סדרת המסוקים "ציפורי טרף - מסוקי קרב" מיד לאחר שסיים את הלימודים בארה"ב. "היו לי מעט חומרים מוקדמים של מסוקים מסרט טייסת ישן שצילמתי. שלחתי את החומרים האלה ל'דיסקברי', והם מיד נדלקו". תהליך העבודה היה מורכב: פרנק אסף חומרים וערך תחקיר בד בבד עם הצילומים עצמם, שהתרחשו במקומות שונים בעולם. לירדן למשל, הוא לא הגיע, אלא שלח צוות צילום.
"דבר שאני מצטער עליו מאוד משום שהם הפרו סיכום מוקדם שהיה לי איתם. במקום לחשוף בפני הצוות שלי את הדברים האמיתיים, ביימו להם שם מין תרגיל קומאנדו מגוחך עם מסוקי בל-205 מיושנים".
את ארה"ב ייצגה בסרט טייסת אפאצ'י של צבא היבשה. "הזווית של הטייסת הזו, לפחות מנקודת המבט שלי, היא מרתקת. מדובר בטייסים שחיים בשדה כל הזמן. הם צבועים, לבושים בירוק וחיים באוהלים. אותי זה הקסים. דווקא מכיוון שאני בא מחיל-האוויר, ואני מכיר את השוקו בבוקר ואת המיזוג במועדון.
"נכנסתי לאוהל באמצע הלילה והבחנתי במנורת נפט. התחלתי לפתח שיחה עם כמה טייסים. הצגתי את עצמי כטייס של חיל-האוויר, והם התחברו אליי מיד. יש להם הרבה מאוד הערכה לחיל-האוויר הישראלי. אלה היו שלוש שעות מאוד אינטימיות בהן דיברנו על הכל: החל מתקלות ואיבוד חברים, אהבה לטיסה, ובעיקר גירושין. רובם גרושים, משום שהם מבלים חצי מהזמן בשדה".
פרנק צילם גם שתי טייסות מסוקים טייוואניות. האחת, של מסוקי "קאיווה וורייר", מסוק הדומה לסייפן והשנייה של מסוקי סופר-קוברה. "הטייוואנים היו מאוד מעניינים. מצד אחד, הם בנויים על פטריוטיזם ומשמעת. מצד שני, התכונה הבולטת שלהם היא נאיביות. הם בטוחים שהם יכולים לנצח את סין בכל יום בשבוע.
"הכל מאוד קשוח בטייוואן. מכריחים את הטייסים ללכת למטוס בזוגות, והמנטליות הזו משולבת עם בודהיזם. בכל טייסת יש את ה'סמיילינג בודהה', שהוא הסמל הבודהיסטי. בחדר האוכל תלויות סיסמאות שונות. מצד אחד, תוכל לראות שלטים שקוראים לחברות, לאהבה, ולשמירה על ערכי המשפחה. מצד שני שלטים קשים שקוראים לשפיכת דם האויב ולהגנה על המולדת. הם לא לוקחים שבויים, למשל.

 

הרוטור גילח את העץ "לגרמניה ניגשתי מנקודה קצת שונה", מספר פרנק. "שכן אחרי מלחמת העולם השנייה אסור לה להיות התקפית. לכן, טייסת מסוקי הקרב שצילמתי, מסוקי בולקו, היא מתוך הגדרה אינה התקפית, אלא הגנתית. מסוק קרב הוא אולי הכלי הכי רצחני שיש. הוא אינו יכול להיות 'הגנתי'.
”מסוקים בגרמניה מאוד חמקנים. הם טסים נמוך מאוד, בתוך ואדיות, קרוב לעצים, כמעט בלי פחד. אני זוכר שצילמנו סצינה מסויימת עם שני מסוקים, ואמרתי לצלם איך אני רוצה שהוא יקלוט את התמונה. פתאום אני שומע רעש. מסתבר שאחד המסוקים פגע עם הרוטור בעץ וגילח אותו. בארץ על המקום היו סוגרים הכל. היה נגרם בלגן גדול, והיו מעלים את הטייס למשפט. אנחנו המשכנו כרגיל.
"כמה שעות אחר-כך, באתי אל הטייס ואמרתי לו: 'שמע, אני מקווה שלא יעשו לך בעיות עם מה שקרה היום'. הוא הסתכל עלי בחיוך ותהה: 'מה קרה היום?'. החזרתי לו חיוך ואמרתי שגם אני לא יודע. זו המנטאליות, ועם זה בעצם מתעסק הסרט".
עבור העתיד הוא מתכנן הפתעה: סדרת דרמה סטייל "טירונות" על טייסת מסוקים, שתפיק ככל הנראה חברת "גלובוס גרופ". אולם החלום הגדול שלו הוא לביים סרט באורך מלא עם אחת החברות האמריקאיות הגדולות. תקציב עדיין אין, אבל מודל חיקוי יש ויש: הבמאי האוסטרלי סקוט היקס, שביים עבור "דיסקברי" סדרה תיעודית על צוללות ומיד אחר-כך ביים את הסרט הנודע "ניצוצות".

 

עוד באותו מדור

היום שבו תיפתח המזוודה

הדו"ח המצמרר שלהלן מתאר ביובש טכני את הדרך אל סוף העולם, באמצעות גלגוליה השונים של המזוודה הגרעינית, מאז סוף מלחמת-העולם השנייה ועד ימינו אלה החדשות הטובות הן, שעם סיום המלחמה הקרה ב-1990 וביטול הכוננויות הגרעיניות, עברו המיפקדות המעופפות הסבה למשימות חילוץ והצלה אזרחיות החדשות הפחות טובות, שגם היום, אם יחליט נשיא ארה"ב שהגיע הרגע להפעיל את המערך הגרעיני - יהיה בצד השני של הקו מישהו שייענה לקריאה

מי שמביט בי מאחור

תפקידיו של המכונאי המוטס רבים: להגן על המסוק מפני התקפות חיצוניות, לסייע בחילוץ פצועים, לתאם את הקשר עם כוחות הקרקע ולדאוג לתחזוקתו השוטפת של המסוק. כתבת הבטאון הצטרפה לתרגיל חילוץ משותף עם לוחמי יחידת 669, שבו מילאו מכונאים מוטסים תפקיד מרכזי וזכו להסמכה כמעט-סופית, בדרכם למבצעיות מלאהתפקידיו של המכונאי המוטס רבים: להגן על המסוק מפני התקפות חיצוניות, לסייע בחילוץ פצועים, לתאם את הקשר עם כוחות הקרקע ולדאוג לתחזוקתו השוטפת של המסוק. כתבת הבטאון הצטרפה לתרגיל חילוץ משותף עם לוחמי יחידת 669, שבו מילאו מכונאים מוטסים תפקיד מרכזי וזכו להסמכה כמעט-סופית, בדרכם למבצעיות מלאה