בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 134 (235) 01/08/00

כתבות

אבודים בחלל

אחרי רצף כשלונות של משימותיה לחקר המאדים וצניחה בתמיכה הלאומית בכל הנוגע לחקר החלל, מפרסמת נאס"א טיוטה ראשונה של התוכנית האסטרטגית שלה למאה ה-21. על-פניו, מדובר בתוכנית מחקר לטווח ארוך, המנוסחת בזהירות, כדי לא להרגיז את הקונגרס. בקריאה בין השורות מתגלה שנאס"א מתכננת מהפכה רעיונית וטכנולוגית שתשפיע על כולנו

נועם קרן

"כחלק מתוכנית הייעול של נאס"א, הסוכנות תמנה את חברי ועדות החקירה עוד לפני שיגורן של חלליות לחלל...", כך נכתב לאחרונה, בלעג מר, באחד מטורי הביקורת של העיתון רב-ההשפעה "וושינגטון-פוסט".
נאס"א, אחת מהסוכנויות הממשלתיות הבודדות המופקדות על הרחבת אופקי הידע האנושי, נמצאת בו-זמנית בין הפטיש לסדן ומול כיתת יורים. למדעני הסוכנות קשה להסביר מדוע אפשר להצדיק אובדן חלליות השוות מאות מיליוני דולרים ולהמשיך הלאה במרץ. הקהל הרחב לא מבין את ההצדקה. יחד איתם, חברי קונגרס קופצים על נאס"א ומנצלים את צליעתה כדי להנחית קיצוצים שלא רק פוגעים במשימות עתידיות לחקר החלל והתעופה, אלא גם במוראל של אנשי הסוכנות, שלוקחים את ההאשמות באופן אישי.
אובדן שתי חלליות שנשלחו למאדים: החללית לחקר האקלים בספטמבר 1999 ונחתת הקוטב חודשיים לאחר-מכן - השאיר גם את האופטימיסטים בנאס"א בלי תשובות. במקרה של החללית לחקר האקלים, מדובר בפרויקט שעלה למשלם המסים כ-165 מיליון דולר ונשרף באטמוספירה (של המאדים אמנם) בגלל טעות אנוש בהמרת מידות אורך של רגל ליחידות של מטרים. טעות ילדותית, לא? נאס"א, שרגילה לכינויים ברוח הבזבזנות, היומרה, וה"ניתוק מהקרקע", לא יודעת איך לבלוע גם את ה"ילדותית".
למזלה של הסוכנות, כלב השמירה שלה והעומד בראשה, דן גולדין, חזק ונחוש פי כמה מכלבי התקיפה בקונגרס. גולדין, שהוגדר לאחרונה כאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בוושינגטון, ניחן בכושר שרידות וחזון נדירים, שסוכנות החלל לא ידעה כמוהם שנים רבות. אולי זו גם הסיבה שהמנהלן האלמותי של הסוכנות מכהן בתפקידו זמן רב יותר מכל קודמיו.
שרידותו של גולדין מתבטאת בקשרים חזקים ורבי השפעה בבית הלבן, בקונגרס ובסנאט. אפילו מבקרי תוכנית החלל הקולניים ביותר משתתקים כאשר גולדין עולה לנאום. כשהוא מסיים לנאום, רובם נותרים עם לחלוחית בעיניים ועם רצון עז לתרום כמה שיותר למפעל התגליות שלו.

אז לאן בעצם ממריאים? זו השאלה העיקרית שמהדהדת בראשו של מי שקורא את מאות העמודים בתוכנית האסטרטגית של נאס"א למאה ה-21. יש שם הרבה טבלאות, שמחולקות לארבעת נושאי המחקר הראשיים של הסוכנות, שקיבלו כותרות מפוצצות: מיזם מדעי החלל, מיזם חקר החלל המאויש, מיזם טכנולוגיית התעופה והחלל והמיזם לחקר כדור-הארץ והסביבה. לצד המיזמים (Enterprise באנגלית, כמו החללית) השונים, מוצגות שש השאלות המרכזיות שנאס"א מופקדת על פתרונן; שאלה אחת לדוגמה היא "כיצד התפתח היקום, מה ראשיתו ומה יהיה סופו, כיצד התהוו הגלקסיות, מערכות השמש והכוכבים ומהם התהליכים שמניעים את היקום". נאס"א, כך אפשר להבין מהשאלה, שואפת לרדת לדעתו של אלוהים.
איך עושים זאת בפועל? ובכן, טבלת מיזם מדעי החלל שמחולקת למטרות לטווח קצר (2000-2005), בינוני (2006-2011) וארוך (2012-2025), מנסה להגדיר את השלבים השונים. נאס"א מתכננת שעד שנת 2025, תהיה לנו "הבנה מלאה ומעמיקה של הילת השמש (קורונה), באמצעות תצפיות מהקטבים של כדור-הארץ". זו רק דוגמה אחת אמנם, אבל ללא ספק לא מסוג הדברים שמעוררים השראה רבה בציבור הרחב.
הציבור עדיין רואה את נאס"א כגוף מסורבל וכבד. אם בעבר נתפסה נאס"א כמחוללת החלומות, הרי שהיום התפיסה היא יותר של משרפת כסף לא הגיונית שלא מניבה תוצאות. נתון מעניין הוא שגם אחרי כשלונות המאדים השונים, למעלה מ-%75 מהאוכלוסייה האמריקאית עדיין בעד חקר החלל והמאדים בפרט. הסקר, שהוצג באתר האינטרנט של רשת החדשות CNN, אינו מבטא את הסקרנות ויצר ההרפתקנות של משלם המסים האמריקאי. כשהציגו את השאלה לאדם הממוצע, הוא הצביע בעד, כי חשב שכך ייראה נאור ואינטלקטואל, הסביר אחד הפרשנים.
הישגי היום-יום של סוכנות החלל האמריקאית לא מצליחים לרגש את העולם כמו בעבר. הציבור התרגל לתגלית זו או אחרת, שמוגשת במופע יח"צנות מרהיב של נאס"א אחת לחצי שנה בערך. ההצגה הזו, שנמשכת כבר כמה שנים, אמורה להצדיק את תקציב המולטי-מיליארדים של הסוכנות. דוגמה טובה היא משימת הפאת'פיינדר - חללית קטנה עם רכב מחקר, שנחתה בהצלחה על המאדים וחקרה מטרים בודדים באיזור הנחיתה במשך כמה שבועות. אף אחת מהשאלות הגרנדיוזיות של נאס"א לא נענו; לא התגלו עדויות למים, גם לא לחיים ולא נפתרה תעלומת בריחת האטמוספירה של המאדים.
מה כן קיבלנו? חללית קטנה ומתוחכמת, שנחתה על-פני כוכב הלכת האדום בעזרת כריות אוויר ורכב שטח קטן וחמוד שצילם את הקרקע האדומה. אייטם מעולה לחדשות ולאתר אינטרנט עם עשרה מיליון כניסות ביום. בלי יותר מדי מדע. אם להשתמש בעגה עסקית, נאס"א איבדה את המעוף.
נאס"א נחה על זרי הדפנה של הפאת'פיינדר כבר ארבע שנים. זו היתה משימה, שלמרות חוסר חשיבותה היחסי מבחינה מדעית, הצליחה לעורר את ההתרגשות הציבורית כמעט כמו בימי "אפולו". אפילו ועדת החקירה המיוחדת שמונתה לבדוק את נסיבות ההיעלמות של שתי החלליות למאדים, נתבקשה להתייחס גם להצלחות של הסוכנות - והפאת'פיינדר הובאה כדוגמה.

 

כלב זקן, טריקים חדשים ועדת החקירה, שבין חבריה אפשר למנות את הגנרל רונלד פוגלמן (לשעבר מפקד חיל-האוויר האמריקאי) ועוד כתריסר חברים מכובדים לא פחות, הצליחה לומר משהו שרבים פחדו מלהזכיר בכלל - הרפורמה של גולדין עומדת מאחורי הכשלונות האחרונים.
זה לא שגולדין אחראי אישית לכשלונות, ממהרת הוועדה להזכיר. זה פשוט שנאס"א, הכלב הזקן, לא הגיבה ונערכה לטריקים החדשים מספיק טוב. גולדין, כדי להוציא את נאס"א מקפאון תפעולי ותגליתי, יזם את תוכנית ה"מהר יותר, זול יותר, טוב יותר", שהוחדרה במהירות-על לכל אגף ותת-מחלקה בנאס"א. המנטרה המשולשת הזו היא אקט ניהולי מבריק - אלא שאי אפשר לשנות את הלך חשיבתם של 40,000 עובדי נאס"א בן-רגע.
התוכנית של גולדין הכחידה למעשה את "חלליות מיליארד הדולר" ששוגרו פעם בעשור והחדירה קונספט חדש: חלליות קטנות, מתוחכמות, שייבנו במהרה (תוך שנה וחצי לכל היותר), בזול (125 מיליון דולר לכל היותר) ויחזירו תמורה מדעית גדולה. המצב בשטח התבטא בפרויקטים שלא תוקצבו בצורה מספקת. מרכזי השדה של נאס"א, ובראשם המעבדה הסילונית (JPL) המפורסמת, האחראית על בניית ותפעול החלליות לחקר מערכת השמש, מצאו עצמם במחסור רציני של מנהלי פרויקטים מיומנים ובעלי ניסיון. אם עד כה JPL היתה צריכה לנהל בין ארבע לחמש משימות בשנה, הרי שלאחרונה המרכז מצא את עצמו עם לא פחות מ-15 פרויקטים, הדורשים מנהלים מיומנים.
החללית לחקר האקלים ונחתת הקוטב אמנם בורכו במנהלי משימה מוכשרים מבחינה מקצועית - אך נטולי ניסיון "מבצעי". אותם מנהלים צעירים ומוכשרים חששו לדווח על בעיות תקציביות למטה נאס"א בוושינגטון, כדי להראות שהם יכולים לפעול במסגרת הכסף שתוקצב לפרויקט שלהם. התוצאה היתה חמורה. למעשה, מדובר בעבירה על חוק הזהב של משימות מחקר לחלל, לפיו "אם אתה לא מוכן - אל תשגר!" - ללא אפליה וללא הקלות. הרצון לעמוד בתקציב גרר לקיצוצים בתוכנית המבדקים של החלליות וויתור על מערכות גיבוי שונות. החלליות, שלא היו מוכנות, שוגרו - ואבדו.

 

המנטרה החדשה גולדין אינו חושש מביקורת. הוא אפילו מברך עליה. עוד ביום בו פורסמו מסקנות ועדת החקירה המיוחדת, מיהר גולדין לכנס מסיבת עיתונאים רבת-משתתפים (העיתונות מוקירה את הודעותיו הדרמטיות של מנהל נאס"א) והודיע קבל עם ועדה שהוא לוקח אחריות אישית מלאה על כל הכשלונות של נאס"א. את מספר האנשים שהיו פועלים באותה צורה אפשר למנות על אצבעות יד אחת, במיוחד כשמדובר בוושינגטון.
גולדין, למעשה, הודה בכך שדחף את "מהר יותר, זול יותר, טוב יותר", בהתלהבות רבה מדי. "אנחנו נלמד את הלקחים ואני מבטיח אישית שכשלונות כאלה לא יישנו", אמר. התוכנית האסטרטגית החדשה של נאס"א סולידית לכאורה. היא מכילה את כל מה שמצופה שתכיל - קידום נושא בטיחות בטיסה, אלטרנטיבה זולה למעבורת החלל והמשך המחקר המדעי המדוקדק. בלי חלליות גרנדיוזיות, בלי אנשים שיונחתו על המאדים, בלי לעצבן את מאשרי התקציבים בוושינגטון. זו התוכנית המוצגת לפוליטיקאים. התוכנית האמיתית של גולדין שואפת להרבה יותר מסתם הנחתת אנשים על המאדים, או הורדת רמת הרעש של מנועי מטוסי הנוסעים.
"מהר, זול וטוב" יוחלף במשולש חדש, סודי ומעורר השראה - ביוטכנולוגיה, נאנוטכנולוגיה וטכנולוגיית מידע. כן, הלוגו החדש אולי לא כל-כך קליט - אבל בעלי חברות סטרט-אפ יכולים להתחיל למכור את המניות, או לעבוד בשיתוף עם נאס"א; החל מלפני חודשיים היא הפכה לחברת הסטרט-אפ הגדולה בעולם. יש לה את המדענים והטכנאים הטובים ביותר, ולא פחות חשוב - 12 מיליארד דולר. כדי להבין את המנטרה החדשה ואת החזון, מומלץ להיכנס לאינטרנט ולשלוף את הנאום שנשא מר גולדין בפני בוגרי אוניברסיטת קל-טק (California Institute of Technology), שמוכרת ברחבי העולם כמצוינת במדעים וזו שאחראית על ניהול המעבדה הסילונית של נאס"א. הנאום שנקרא "מבט על העתיד" נשמע טריוויאלי, אבל האמת שהוא אינו פחות ממהפכני. גולדין מתאר בפירוט את מטרות נאס"א לעשרים השנים הבאות. התמונה המצטיירת מקריאת הנאום היא של חקר החלל, כפי שחקר החלל צריך להיות: מתוחכם מאוד, רציני ומניב תגליות מדעיות שעושות חשק לחיות לפחות עוד מאתיים שנה רק כדי לראות מה יבוא אחר-כך ומה יעשה המין האנושי עם הידע החדש שיושג.

 

חללית עם חוש הישרדות אגב, אף אחת מהתוכניות שגולדין מתאר לא נמצאת בתוכנית האסטרטגית של הסוכנות. על השאלה, למי להאמין - לגולדין או לתוכנית, קל לענות: לגולדין. היום, גולדין הוא נאס"א. וההפך. כמו-כן, קצת קשה להסביר לעוזר פרלמנטרי בקונגרס, למה בדיוק צריך חללית עם חוש הישרדות ויצר שמירה עצמית, תכונות שדרושות כדי להימנע מהסכנות הרבות הטמונות בחקר החלל. לפי התוכנית האסטרטגית, הכסף יושקע במדע טהור ומתקדם, ביוטכנולוגיה למשל. זהו רק נדבך אחד במשולש החדש, אבל הוא מייצג את פני הדברים שיש לצפות להם בשנים הקרובות.
אירופה - לא היבשת, אלא הירח השישי של כוכב-הלכת צדק, נתגלה לאחרונה כאחד המקומות הפוטנציאליים לגילוי חיים. הירח הקפוא טומן בחובו אוקיינוסים, מתחת למעטה קרח בעובי כמה קילומטרים. חללית המחקר שתישלח לשם תצטרך לחפור דרך אותה שכבת קרח, להפוך לצוללת כדי לשייט באוקיינוסים חבויים ואז - להפוך שוב למעין זוחל דמוי חרק ולפשפש, בעומק של עשרות קילומטרים ובלחץ עצום, כדי למצוא חיים בקרקעית אותם אוקיינוסים. לא חיים מבוססי פוטוסינתזה, מכיוון שאור השמש לא חודר את שכבות הקרח של אירופה, אלא צורות חיים פרימטיביות ואקזוטיות המבוססות על כימוסינתזה, כאלה הקיימות לצד גייזרים תת-מימיים בקרקעיות האוקיינוסים על כדור-הארץ.
החללית-צוללת-זחלן הזו, שתשוגר בעוד כמה שנים, אבל ללא ספק תשוגר, תצטרך להתמודד עם מכשולים נייחים וצפים (קרח), לצלול תחת כפור ותנאי לחץ שלא קיימים על כדור-הארץ - אחרי שיוט בוואקום של החלל, לפעול חודשים רבים ללא אור שמש או אור בכלל וכן למצוא, לסווג ולדעת אם היא גילתה משהו בעל משמעות. החללית צריכה לדעת להגן על עצמה, להיות בעלת כושר הישרדות, לתקן את עצמה, להיות סקרנית ולשנות את המבנה שלה לפי תנאי הסביבה המשתנים (חלל, קרח, מים).
בניסוי בתוך ניסוי, שנערך לפני כמה שנים, אפשר לראות עד כמה אנחנו רחוקים מהטכנולוגיה הדרושה למשימה כזו. הניסוי עצמו נערך על-ידי צוות מדענים של נאס"א, שהוציא את אחד מרכבי המחקר החלליים המתוחכמים ביותר בארסנל ל"סיבוב" בשדה ניסויים דמוי-מאדים בצפון קליפורניה.
המטרה היתה לראות האם התוכנה החדשה והמתוחכמת של רכב המחקר יכולה להתמודד עם משימה למציאת ממצאים מדעיים חשובים, ללא עזרה של אנשים בחדר בקרה. התוצאה: הרכב מצא וקיטלג אבנים מעניינות באיזור הניסוי. מה שלא המדענים ולא הרכב ידעו הוא שאיזור הניסוי נבחר במיוחד בגלל שהכיל עקבות מאובנות של צעדי דינוזאורים. הרכב פשוט חלף בגאווה מעל העקבות, בעודו מתייחס אליהם כאל מכשול טבעי. המדענים, מצדם, שמחו על כך שהרכב מתמודד יפה עם השטח הקשה. רק המנהלים הבכירים של נאס"א, שהיו בסוד העניינים, רצו לבכות. הם יכלו רק לחשוב על מצב דומה, בו רכב מחקר נוחת על המאדים, ונוסע בנון-שלאנטיות מעל עקבות של יצורים חיים.
גולדין לא רוצה שזה יקרה; חלליות הדור הבא, כלומר החלליות שעובדים עליהן ממש היום במעבדות של נאס"א, יורכבו מטכנולוגיות שאפילו סופרי מדע בידיוני חששו לכתוב עליהן. מושגים כמו "מכניקת קוואנטים" ו"לוגיקה מטושטשת", שלוקחים את ה-0 וה-1 של המחשבים היום קפיצה אדירה קדימה, יחד עם נאנוטכנולוגיה שתאפשר בניית חומרים חכמים, או ליתר דיוק גאוניים, שמשנים את צורתם ומתקנים את עצמם, יאפשרו לבנות חלליות שחושבות, וחשוב מכך - לומדות, מעבר למסגרת הפרמטרים שהוגדרה להן מראש. זה יהיה עידן של מכונות חוקרות עם חוש סקרנות. חללית שכל התיכנון והמבנה שלה מבוסס על מערכות ביולוגיות, מרמת התא, או הרכיבים הקטנים של החללית ועד האורגניזם השלם - החללית עצמה.
חשבון הנפש שנאס"א עשתה בעל כורחה הניב תוצאות מרשימות. ושלא תהיה טעות - זה לא חלום, אלא קורה ממש עכשיו. על ההשפעות של הדרך החדשה של נאס"א על חיי היום-יום - רפואה, חקלאות, תחבורה, פילוסופיה (מכונה חושבת עם כושר הישרדות וסקרנות), אריכטקטורה (בניינים מחומרים שמתקנים את עצמם) - אפשר רק לחלום, בינתיים. אבל צריך לזכור שעובדי נאס"א, וגולדין בראשם, הם בין האנשים היחידים בעולם שמקבלים משכורת כדי לחלום.

 

עוד באותו מדור

ביקור אורחים

הטייסים שלהם טסים מעל מדינה אחרת כמעט בכל יום, נוחתים בלב ים בלילות סערה חשוכים, לא מתראים עם משפחותיהם למשך חצי שנה - ועדיין נהנים מכל רגע. הצצה של יום אחד לחיי היומיום של אנשי הכוח האווירי של הצי האמריקאי, המשרתים על נושאת המטוסים הענקית "אייזנהאואר", שעגנה לאחרונה מול חופי חיפה

כמה בירות שותה קרנף?

זו השנה השלישית ברציפות שבה מתעורר באישון לילה, אי-שם באנגליה, כתב הבטאון לקול צעקותיו של יצחק נבו: "זכינו בקונקור דה אלגאנס!". גם השנה קצרה משלחת חיל-האוויר ל"איר טאטו 2000" - התצוגה האווירית הגדולה בעולם - שלל פרסים ומדליות. דם כחול, שמיים אפורים, הרבה פרופלרים והמון בירה היו בין מרכיביו של פסטיבל תעופה צבעוני שהחל בכמעט-מלחמה בין ישראל לקנדה