בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 134 (235) 01/08/00

עסקי אוויר

"החלטתי שדווקא עכשיו אני חייב להתעקש ולהמשיך"

עבור סגן אהוד, שסיים את קורס-הטיס לפני חודשיים, הדרך אל הכנפיים היתה קשה וארוכה יותר מלאחרים. הוא החל את שירותו הצבאי כחמש מסוקים, יצא לקורס קצינים, שובץ כשליש בטייסת הרקולס ורק אז, בגיל 21, התנדב לקורס-טיס. אהוד, שהתייתם מאביו בגיל חמש, איבד במהלך הקורס את אמו. הוא החליט להמשיך הלאה, סיים בהצלחה את הקורס ושובץ כנווט בטייסת ה-F-15I

נועם קרן

סגן אהוד (23) חלם מאז ומתמיד להגיע לקורס-טיס. כשהתגייס לצה"ל, לפני חמש שנים, נאלץ לדחות את הגשמת החלום.
"באותה תקופה חלתה אמי במחלת הסרטן", הוא מספר. "לא רציתי להיעדר מהבית תקופה ארוכה. ידעתי שאצטרך לתמוך באמי ולהיות לצידה".
בגיל חמש התייתם אהוד מאביו, שנפטר ממחלת לב. בתיכון למד חשמל ואלקטרוניקה, ולכן הוצע לו עם גיוסו לשרת במערך הטכני של חיל-האוויר. לאחר שסיים קורס חמשי מסוקים, הוצב בגף הטכני של טייסת היסעורים "דורסי הלילה". אחרי כשנה בתפקיד, זומן אהוד למבדקי קצונה. הוא סיים בהצלחה את הקורס והוצב כשליש בטייסת "הציפור הצהובה", טייסת הרקולס. "אחרי כמה חודשים בתפקיד, הרגשתי שאני ממצה את עצמי", הוא מספר. "בדיוק באותה תקופה החל מצבה הבריאותי של אמי להשתפר וראיתי שנפתחת בפני הזדמנות להגשים את החלום. תמיד ידעתי שאני רוצה להתנדב לקורס-טיס, אבל אחרי שלוש שנים בצבא, לא הייתי בטוח שאצליח להתקבל לקורס".
אחרי כמה פניות לענף צוות-אוויר, אושרה בקשתו של אהוד והוא נשלח למבדקי טיס, אותם עבר בהצלחה. "זו היתה חוויה מאוד מעניינת עבורי כקצין, להוריד את דרגות הסגן ולשים כותפות של חניך. בשלב הזה אתה עוד לא ממש מתכנן קדימה. אתה נהנה מהפייפרים, סופג חוויות, אבל עדיין יש איתך מאות חניכים ואסור לפתח ציפיות".
כעבור כמה חודשים, החל מצבה הבריאותי של אמו להידרדר. "שקלתי לחתום על ויתור", הוא מודה. "כשהתייעצתי עם המפקד שלי בקורס הוא ביקש שאמשיך הלאה, ואם ארגיש שאני לא עומד בזה, תמיד אוכל לעזוב. זו היתה תקופה מאוד קשה. בשבתות הייתי נוסע לתל-השומר לשבת לצד אמי, וביום ראשון חוזר לבסיס ולניווטים של השלב הבסיסי בקורס".
באפריל 1999, עם סיום השלב הבסיסי בקורס-טיס, הכריעה מחלת הסרטן את שולמית, אמו של אהוד. "כשישבתי שבעה, מפקד הצוות שלי בקורס היה בטוח שאני אחליט לעזוב את הקורס. מבחינתי, ההיפך היה הנכון. חשבתי שדווקא עכשיו אני חייב להתעקש ולהמשיך. כשאתה בסוף השלב הבסיסי ועברת חצי מהקורס, אתה חושב אחרת. כבר יש רק כמאה חניכים, שעשרות מתוכם יהפכו לאנשי צוות-אוויר. פתאום החלום נראה קרוב להגשמה.
"ברור שהיה לי קשה להמשיך. זה לא דבר קל לחזור משבעה ולהתחיל ללמוד בד"ח לצוקית. היום אני בטוח שעשיתי את הצעד הנכון כשהתעקשתי והמשכתי אחרי שאמי נפטרה. הקורס גם נתן לי מסגרת, שעזרה לי להיות מרוכז ולהתעסק פחות בדברים שמסביב. מעין ריפוי בעיסוק".
כשסיים את קורס-הטיס, כנווט קרב, הגיעו לטקס קבלת הכנפיים בני משפחתו ורבים מחבריו. "בטקס המסורתי שמתקיים אחרי המסדר, המכונה 'כנף לאמא', בו מתכנסים כל החניכים, יחד עם המדריכים, ומעניקים גם לאימהות כנפיים, היה לי קצת עצוב. במקרה שלי, אחותי הגדולה קיבלה את הכנפיים, והיתה גאה ומאושרת עד השמיים".
עכשיו, לאחר שהוצב כנווט בטייסת ה-F-15I, הוא יכול לקחת אוויר, להסתכל לרגע אחורה ולסכם את שנותיו בחיל-האוויר עד כה. "מבחינתי, להיות חמש זו תרומה, וגם להיות שליש טייסת זו תרומה. אבל אם אפשר להיות איש צוות-אוויר, בחוד החנית של הלחימה - זה עדיף. צריך תמיד לשאוף ליותר, וזה דורש סבלנות ואמונה".

עוד באותו מדור

הפרויקט של אפי בצלאל

נא להכיר: רס"ן אפי בצלאל, הקצין האחראי על קליטת מטוסי ה-F-16I. בגיל 12 עלה מאפגניסטן, בלי הוריו ובלי לדעת קרוא וכתוב. בגיל 18 התגייס לצבא ושירת כחשמלאי מטוסים. עתה, 24 שנים אחרי שהתגייס ועם תואר ראשון במדעי החברה, מקבל לידיו בצלאל את אחד התפקידים המעניינים במטה חיל-האוויר

מטוסי ההרקולס מתודלקים באוויר - גם מבואינג-707 וגם ממטוסי הרקולס אחרים

מטוסי ההרקולס מתודלקים באוויר - גם מבואינג-707 וגם ממטוסי הרקולס אחרים בשנים האחרונות התאים חיל-האוויר את מטוסי ההרקולס שלו לתידלוק אווירי, הן על-ידי מטוסי בואינג-707 והן על-ידי מטוסי הרקולס אחרים. בכך הפך חיל-האוויר הישראלי ליחיד בעולם המשתמש בשתי צורות התידלוק. "באמצעות היכולת הזו, טווח הטיסה של ההרקולס הוא למעשה אינסופי", אומר רס"ן אסף, טייס הרקולס. "זו, למעשה, הזרוע הארוכה של חיל-האוויר"