בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 193
גליון 193 30/06/10

כתבות

בדד אלך

תגיות: קורס טיס

רק פעם אחת בהיסטוריה של חיל–האוויר הישראלי סיים את קורס–הטיס חניך בודד. יוסי אביב נזכר ומספר על התהליך הארוך שהביא אותו בסופו של דבר לקבל את כנפי הטיס כאשר אין איש מלפניו, מאחוריו או מצדדיו

דנה רוסו

התצלומים מקורס–הטיס מסודרים בקפידה באלבום התמונות הכבד של יוסי אביב (אוורבוך), בוגר קורס–טיס מספר 30. מתחת מתנוססות כתוביות קטנות. באחד העמודים 27 חניכים מסודרים בשלוש שורות: "1958: קורס–טיס מספר 30 בתחילת השלב המכין".
התמונה הבאה: 10 חניכים מחייכים יושבים על כנף מטוס ההארוורד: "קורס–טיס מספר 30 בשלב הבסיסי". עמוד לאחר מכן, תשעה חניכים מאושרים בחזית מטוס הסטירמן: "קורס–טיס מספר 30 בשלב הראשוני".

יוסי אביב ממשיך לדפדף כמה עמודים ואז מופיעה התמונה האחרונה מהקורס, על מגרש המסדרים. יוסי אוורבוך, הבוגר היחיד של אותו קורס–טיס, עומד לבדו על המגרש. מתחת לתמונה מופיע הכיתוב: "1960: קורס–טיס מספר 30 מקבל כנפיים".

קורס–טיס אישי
קורס–טיס מספר 30, שהניב טייס בודד, התבצע בתקופת רגיעה. סיכומי מבצע "קדש" כבר נערמו לקבוצת מסמכים וזכרונות ומלחמה נוספת לא נראתה באופק. על–אף התזמון הנוח, הגורם לתפוקה הדלה של אותו קורס לא היה כרוך במצב הבטחוני. "למרות הרגיעה, חיל–האוויר נזקק לטייסים בצורה נואשת", מבהיר אביב. "עם כמות בוגרים דלה כל–כך, הוא לא יכול היה להיערך להתפתחויות משמעותיות". דווקא הגורמים הבירוקרטיים היו אלה שהובילו לתמונה של יוסי אביב לבדו על מגרש המסדרים.
מחזורי הגיוס לצה"ל באותה תקופה, כמו גם מחזורי הגיוס לקורס–טיס, התחלקו לשלוש קבוצות: גיוס יולי–אוגוסט, שהיווה את הקבוצה האיכותית ביותר של בוגרי התיכונים, גיוס נובמבר וגיוס פברואר שכונה "מאו–מאו" על שם המחתרת הקנייתית של ג'ומו קנייאטה. במחזור זה התגייס גם אוורבוך. "בפברואר הגיעו כל מי שלא סיים בתיכון ולא רכש השכלה", מסביר אביב, שהתגלגל למחזור הגיוס הזה דווקא מכיוון שקפץ כתה, וסיים את חוק לימודיו בגיל צעיר מהשאר.

מספר המתנדבים לקורס–הטיס באותה תקופה היה מועט, מה שהוביל לכך שפחות חניכים התחילו את הקורס, אך גם אחוז המסיימים אותו היה מצומצם יותר, כיוון ששיטת המיון לקורס הייתה בעייתית. אם היום, לאחר מסכת הבדיקות הרפואיות אותן עובר כל מועמד לקורס–טיס, הוא עובר גם סדרת בדיקות הבוחנות את התאמתו החברתית, הסתגלותו למצבים משתנים, עמידתו במצבי לחץ וכן את המוטיבציה שלו, הרי שבעבר המיון היה פשוט יותר ואפקטיבי פחות.

"לאחר שעברתי את הבדיקות הרפואיות, מוקד הבחינות לקורס–הטיס הנכסף היה הפסיכולוג", מחייך אביב ומוסיף: "היום הפסיכולוג הוא רק בדיקה אחת מני רבות שקובעות, בסופו של דבר, מי הם המועמדים המתאימים ביותר להיות טייסים". ואכן, המיונים לקורס–הטיס הלכו והתפתחו במשך השנים, מה שהוביל לעלייה באחוז הבוגרים. אך מה בכל זאת היו הנסיבות שהביאו לידי כך שדווקא מקורס 30, בפעם היחידה בתולדות חיל–האוויר, יצא רק טייס אחד?

כך קרה הדבר
קשה להאמין ואולי זו הייתה נבואה שהגשימה את עצמה, אבל כבר בשלב הבסיסי חבריו של אביב לקורס–הטיס צחקו ביניהם: "בטח אוורבוך יהיה היחיד שיסיים את הקורס". באותה תקופה החניכים ובמיוחד החניך אוורבוך, לא ייחסו משקל רב להלצה התמימה. "תמיד קיים חשש, בלבו של כל פרח–טיס, לאורך כל הקורס", מתוודה אביב. "ייתכן והשיפוט של אחרים לגבי היה אובייקטיבי יותר, אבל אף פעם לא הייתה לי יוהרה להאמין שאני מעל לאחרים. כל אחד נאלץ להתחבט עם החשש שקיים בנפשו והחשש שלי לא היה פחות משל שאר פרחי–הטיס".

27 חניכים התגייסו לקורס מספר 30 ושלושה חניכים שנפלו מהקורס הקודם הצטרפו אליו בשלבים מאוחרים יותר. בשלבים הראשונים, במהלך תקופת העומס של הלימודים התיאורטיים עד לשעות הלילה הקטנות, ההכנות לקראת הטיסה הראשונה והפעילות הפיזית הקשה, החל מספר החניכים להצטמצם, לאט אך בעקביות. כך קרה גם בשלבים המתקדמים יותר, בין טיסות על מטוסי סטירמן והארוורד ובמהלך האימונים האינטנסיביים שנערכו בחסותה של טייסת "הסילון הראשונה". בתום 16 חודשים ארוכים, נותרו שלושה חניכים חדורי מוטיבציה, איכותיים ומבטיחים לקראת השלב האחרון, אלא שלגורל היו תוכניות אחרות לגבי קורס–טיס מספר 30.

בחורף של שנת 1960 המריאו מבסיס רמת–דוד שלושה מטוסים ובתוכם שלושת החניכים האחרונים של הקורס: אליעזר כהן, שלמה דנציגר ויוסי אוורבוך. כבר בסוף מסלול ההמראה רבץ ענן קטן על הקרקע, אבל מהר מאוד הוא כיסה את כל האזור ואילץ את שלושת החניכים לנחות בבסיס תל–נוף.

"היה שם קיצור דרך", צוחק אביב, "כי אליעזר ירד מהטיסה הזו עם כאבי ראש חזקים והובהל לירפ"א (יחידת רפואה אווירית), שמוקמה באותה תקופה בתל–נוף". הבדיקה בירפ"א העלתה שכהן סובל מסינוסיטיס והוא נאלץ לסיים את טיסותיו במסגרת קורס 30. כהן סיים את קורס–הטיס עם המחזור הבא, קורס מספר 31, אבל בינתיים הוא הותיר שני עלים אחרונים על העץ של קורס מספר 30. "התחושה שהקורס ממשיך להצטמצם הייתה משונה ביותר", משחזר אביב. "נשארנו שני חניכים ועדיין לא יכולנו לחוש בטחון".
כמה ימים לפני סיום קורס–הטיס, באחד הלילות של אותו חורף 1960, יצאו החניכים, בליווי מדריכים, לטיסת ניווט. דנציגר טעה בניווט ומדריכו לטיסה החליט להפסיק אותה. למחרת נערך דיון לגביו, בו הוחלט לנפות גם אותו, רגע לפני שחצה את קו הסיום.
"שלושה ימים לפני סיום הקורס מצאתי את עצמי נפרד מבן–זוגי היחיד לקורס, אחרון הנושרים", מספר אביב. קורס–טיס מספר 30 הסתיים מוקדם מהצפוי. החניך היחיד של הקורס למד את החומר בקצב מהיר והמטוסים שעמדו פנויים, מיותמים מחניכים, אפשרו לימוד מעשי ואינטנסיבי. התאריך שנקבע למסדר הכנפיים לא השתנה וליוסי אביב נותר חודש שלם להמתין עד למסדר הכנפיים.

זוג כנפיים, בוגר אחד
הרגע של מסדר הכנפיים, לו מצפים לאורך כל הקורס ואליו נערכים בשורות מסודרות לאורך מגרש המסדרים, התארך במקרה של אוורבוך, שסיים את הקורס מוקדם ולבד, לחודש של  חוסר–מעש וחוסר–ציפייה.

"זו הייתה תקופה לא נעימה", נזכר אביב. "הפכתי להיות כזה שמצביעים עליו. הנה, ההוא שסיים לבד. בכל מקום שהייתי בו בחיל–האוויר, אנשים דיברו עלי". אביב החליט לנסות ו"למזער נזקים" וניסה להחליף את מסדר הכנפיים בהשקת כוסית במשרדו של מפקד החיל דאז, האלוף עזר ויצמן ז"ל.

"היה לי חודש להתבשל ברעיון של מסדר והחלטתי להציע לויצמן את מה שהצעתי כדי להיחלץ ממבוכה", מסביר אביב. "אני לא רואה בעובדה שסיימתי לבדי הישג אישי וזה לא מקור לגאווה. הסתכלתי על זה בקונטקסט החילי וחיל–האוויר, מן הסתם, קיווה לצרף לשורותיו יותר מבוגר אחד".

אבל נסיונותיו לא נשאו פרי. באותו חודש סיימו גם חמישה נווטים קורס משלהם והוחלט לאחד את שני המסדרים, שהיו נפרדים באותה תקופה.

מסדר הכנפיים, על–אף שהיה מצומצם ומנה רק טייס אחד, לא היה שונה מקודמיו. כבכל מסדר כנפיים באותה תקופה, הופיעה "שלישיית החותכים", שחבריה יעקב טרנר, אורי דקל ויאיר מאור ז"ל, נהגו להופיע בשיריהם המקוריים והמשעשעים. "קורס ה–30 כבר גמר, רק החניך המצטיין נשאר", הם זימרו באוזני הקהל. אולם, בקורס 30 אף אחד לא זכה בתואר "חניך מצטיין". "לא יכולתי להיות חניך מצטיין", מסביר אביב. "אם הייתי החניך המצטיין, אז הייתי גם החניך הגרוע ביותר וגם החניך הממוצע". המחסור בחניך מצטיין הוביל לבעיה לוגיסטית במסדר הכנפיים: "הנוהג היה שהחניך המצטיין מבין הטייסים מוביל את החוליה. מאחר ולא היה אחד כזה, צעדנו אני והנווטים כשישייה בלי ראש".

מהפכת הכנפיים האחידות
למרות שיוסי אביב היה החניך היחיד שעמד על מגרש המסדרים וקיבל כנפי–טיס, קורס מספר 30 הניב עוד שלושה טייסים קלים ומספר נווטים ומכוננים, אך אותם אנשי צוות–אוויר קיבלו כנפיים שונות. כנפי–הטיס לא היו אחידות בשני העשורים הראשונים בתולדותיו של חיל–האוויר, כך שחלק מהחניכים שנשרו מהקורס, עברו הסבה בטייסות השונות, מחוץ לכותלי בית–הספר לטיסה והפכו לטייסים על מטוסים קלים, נווטים ומכוננים.

אותם חניכים קיבלו כנפיים שונות בטקס נפרד. כך, למשל, טייסים קלים קיבלו כנפיים שבמרכזן האות ק'. "בזמני, רק מי שהוכשר להיות טייס קרב סיים את הקורס וקיבל את הכנפיים המוכרות לנו כיום", מסביר אביב. ייתכן שבמטרה לתקן את התמונה שהודבקה באלבום התמונות ונחרטה בזיכרונו של אביב, בה הוא עומד לבדו על מגרש המסדרים, הוא היה אחד ממובילי השינוי בחיל–האוויר, שהסתיים בקבלת ההחלטה לגבי הענקת הכנפיים האחידות לכל  אנשי צוות–האוויר.

בסוף שנות השישים פיקד אביב על טייסת קדם–מכין בבית–הספר לטיסה, שם מיין את החניכים אך היה גם אחראי להכשיר את אלה שלא נמצאו מתאימים להיות טייסי קרב והפכו לטייסים קלים. אותם חניכים קיבלו כנפי ק' ודרגת סמל. אלא שבאותה תקופה כבר החלה מלחמת ההתשה והטייסים הקלים השתתפו בה.

"הלחימה הייתה יומיומית, והטייסים הקלים נטלו חלק בקרב ואף נפגעו בחלק מן המקרים", מסביר אביב. בעקבות ההשתתפות הפעילה בלחימה, קמה תנועה של טייסים קלים שביקשו שיכירו בהם כטייסים מלאים. "גם אני תמכתי בתנועה הזו", מגלה אביב. "כמפקד טייסת בבית–הספר לטיסה, הרגשתי קשר לאותם טייסים ונלחמתי כדי שיקבלו כנפיים מלאות. מעבר לכך, הסיפור שלי, של קבלת כנפיים לבד, גרם לי להכיר בחשיבות הנושא".

מאבקם נשא פרי ואותם טייסים היו הראשונים, מבין הטייסים הקלים, לקבל כנפיים מלאות. מאוחר יותר, כשנווטים החלו להיות שותפים פעילים בצוות הקרב, המשיך המאבק עד שהתגבשה התפיסה לפיה צוות האוויר כולו יסיים את קורס–הטיס ויקבל כנפיים אחידות במגרש המסדרים.

כבר לא לבד
אם סגירת המעגל לא נעשתה עם קבלת ההחלטה על כנפיים אחידות, הרי שהיא התקיימה לפני מספר חודשים, כיובל לאחר סיום קורס–טיס מספר 30, במעמד קבלת כנפי הזהב. כמה ימים קודם לטקס, גילה יוסי לתדהמתו שכבר איננו הבוגר היחיד של קורס–הטיס מספר 30.

חניכים שנפלו באותה תקופה מקורס–הטיס ועברו הסבה לטייסים קלים או השתתפו בקורס נווטים, קיבלו לעיתים את הכנפיים תוך פחות משנתיים, כיוון שההסבה שעברו הייתה קצרה יותר מהקורס. כיום משויכים אנשי צוות–האוויר לקורס על–פי תאריך קבלת הכנפיים, ולכן נקשרים גם כמה חניכים מקורסים מאוחרים יותר לקורס מספר 30.
"כשהוזמנתי לטקס כנפי הזהב נאמר לי, להפתעתי, שאיני הבוגר היחיד ושבקורס שלי היו שבעה בוגרים", צוחק אביב.

"הייתי מופתע ובכלל לא הכרתי את כל השמות של הבוגרים, אבל פתאום נוספו שישה בוגרים לקורס שלי".

בין התמונות שכיסו את מסדרונות בית חיל–האוויר באותו טקס נתלתה, אמנם, גם תמונתו של הבוגר הבודד מקורס מספר 30 על מגרש המסדרים. אבל היום, 50 שנים מאוחר יותר, הוא כבר לא לבד.

עוד באותו מדור

עובר ערוץ

מפקד מערך הבקרה, אל"ם משה מנור, מסיים 27 שנים ארוכות ועמוסות בחיל–האוויר. במהלכן הספיק לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה, לשרת בכל יחידות הבקרה, לפקד על שתיים מהן, לנהל את הפעילות האווירית באסון השייטת ובלינץ' ברמאללה ואת כל זה הוא עשה מבלי לעבור קורס בקרים

"עוקץ" שלוף

בחודשים האחרונים מנהלת רוסיה מגעים למכירת מטוסי מיג–29 לסוריה, הזדמנות טובה להיזכר כי במהלך שנת 1997 נחתו בישראל, תחת מעטה כבד של חשאיות, שלושה מטוסי מיג–29 "פאלקרום" (עוקץ ברוסית). במשך מספר שבועות הטיסו אותם טייסי מנ"ט (מרכז ניסויי טיסה) מול טייסי קרב של חיל–האוויר בגיחות במהלכן נבחנו ביצועי מערכת הנשק של המיג