בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 131 (232) 01/02/00

עסקי אוויר | מיומנו של אסטרונאוט

"עבודת צוות - סוד הפעולה וההצלחה"

תגיות: חלל

בארבע השנים האחרונות עלה מספר האסטרונאוטים לכ-170 והסיכויים להשתתף במשימה פוחתים. האסטרונאוטית האחרונה מקורס שהתחיל בשנת 1995, טרם טסה לחלל. מקורס מספר 16, שהחל להתאמן בשנת 1996 ובו 44 אסטרונאוטים - רק ארבעה טסו עד היום. הבדיחה הרווחת בין החבר'ה היא שהם מקווים לטוס לחלל בפעם הראשונה בגיל שבו ג'ון גלן טס בפעם האחרונה (76!)

שלום לכולם,
בפעם האחרונה סיפרתי לכם על צוות טיסת מעבורת החלל STS-103, שהיתה הטיסה האחרונה בשנה החולפת. ובכן, למרות הקשיים והדחיות הרבות בזמן השיגור, המריאה המעבורת לחלל והצוות ביצע את עבודות התיקון לטלסקופ החלל "האבל" בצורה מוצלחת.
לכל המתעניינים - באתר של נאס"א באינטרנט ניתן כבר לצפות בתמונות המדהימות שמשדר אלינו הטלסקופ מאז שתוקן. טיסת המעבורת STS-103 סיכמה את שנת 1999, שבה שוגרו לחלל רק שלוש טיסות! זהו קצב הטיסות הנמוך ביותר בעשור האחרון. מאז שנת 92' שיגרה נאס"א מדי שנה שבע או שמונה טיסות, עד שנת 98', בה שוגרו רק חמש טיסות. וב-99', כאמור, רק שלוש טיסות.
ככל הנראה, שנת 2000 אינה צופנת בחובה חידוש והעלאת קצב הטיסות. להערכתי צפויות בין שלוש לארבע טיסות. הסיבה העיקרית להאטת קצב הטיסות היא מעבר מתוכנית טיסות מחקר של המעבורת, שהסתיימה למעשה בשנת 98', לתוכנית בניית תחנת החלל הבינלאומית שהחלה בשלהי 98' וצפויה להימשך עוד כשש שנים.
בניית תחנת החלל היתה אמורה להגביר מעט את קצב הטיסות, אולם התוכנית מתעכבת מאוד ומדי כמה חודשים מצטברת דחייה נוספת בלוח הזמנים. למעשה, שוגרו עד היום שלוש טיסות בתוכנית תחנת החלל הבינלאומית הראשונה על-ידי טיל רוסי לא מאויש ושתיים נוספות בטיסות של מעבורת החלל. שני הרכיבים הראשונים של התחנה משייטים בחלל יותר משנה. הרכיב השלישי, רכיב השירות (Service Module), שהוא למעשה הרכיב שיאפשר את איוש התחנה באסטרונאוטים, מתעכב בבנייה ובשיגור (באחריות הרוסים).
כיוון שתוכנית הבנייה של התחנה היא טורית כל הטיסות מתעכבות. לעיכובים אלו השפעה רבה על המתרחש בין כתלי משרד האסטרונאוטים. האסטרונאוטים משוועים לטוס ונמצאים במעין סטגנציה. כיוון שהאימון לקראת טיסה אורך כשנה, כמה צוותים כבר החלו מזמן את האימון לטיסותיהם, אולם הטיסות נדחות שוב ושוב.
לעומתם, האסטרונאוטים האחרים, שטרם אוישו לטיסות - מסתכלים באכזבה כיצד שוב ושוב מתרחק מועד איושם האפשרי. אם מוסיפים על כך את העובדה שבארבע השנים האחרונות עלה מספר האסטרונאוטים מכמאה לכ-170, ניתן להבין שסיכויי אסטרונאוט "טרי" להיות מאויש לטיסה מאוד נמוכים.
לדוגמה - האסטרונאוטית האחרונה מקורס שהתחיל בשנת 1995, טרם טסה לחלל. שלא לדבר על קורס מספר 16, שהחל להתאמן בשנת 1996 ובו 44 אסטרונאוטים - רק ארבעה מהם טסו עד היום! ובוודאי שאין מה לדבר על קורס 17, אליו אני סופחתי, שהחל באימונים ב-1998. הבדיחה הרווחת בין החבר'ה היא שהם מקווים לטוס בפעם הראשונה בגיל שבו ג'ון גלן טס בפעם האחרונה (76!).
נשאלת כמובן השאלה - ראשית, מדוע פתחו קורסים כל כך גדולים בפעמים האחרונות. ושנית אז מה עושים כל האסטרונאוטים בינתיים? התשובה לכך היא, שהמדיניות של נאס"א היתה להגדיל את מספר האסטרונאוטים, בעיקר כדי שיהיו מספיק אנשים לתמוך בפיתוח תחנת החלל בתפקידים טכניים ומבצעיים.
וזה אכן מה שעושים האסטרונאוטים בין האימונים והטיסות - משתתפים בצוותי הפיתוח של תחנת החלל (והמעבורת), תוך ייצוג המשתמש המבצעי (בדומה לעבודת מחלקת אמל"ח בחיל-האוויר). לאחרונה גם אני הצטרפתי לצוות העוסק בתוכנית השבחת המעבורת. הצוות עוסק בתוכנית השבחה אוויונית שהמניע העיקרי שלה הוא שיפור בטיחות הטיסה.
במקביל לתוכנית ההשבחה המקיפה יותר, עוסק הצוות בתוכנית השבחה קטנה ליישום תוך כשנתיים - שהיא למעשה "בלוק שינויים" בתוכנות של מעבורת החלל - בדיוק כפי שמתבצע בלוק שינויים במטוסי ומסוקי חיל-האוויר.
מספר האנשים ואיכותם, כמות הזמן המושקעת בתיכנון הבלוק ועומק הירידה לפרטים לגבי כל "פיפס" - מדהימה ממש. אני, כאיש חיל-האוויר, כמובן מיד שואל את עצמי האם זוהי השיטה הטובה והיעילה ביותר? התשובה היא שהשיטה הזו תואמת את דפוסי העבודה, הניהול וההיקפים בארה"ב ומתאימה להם - אך אינה מתאימה לארצנו שלנו.
על כל פנים - מעניין לראות את התהליכים ושיטות העבודה של נאס"א וניתן ללמוד מהם דברים רבים. לאחרונה שוגרה המעבורת "אנדבר" לחלל, כשעל סיפונה צוות של שישה אסטרונאוטים - ארבעה אמריקאים, יפני וגרמני. האסטרונאוט הגרמני, גרהרד תיהל, הוא חבר טוב ומשפחותינו מיודדות. הוזמנו לצפות בשיגור על-ידי משפחתו.
הזדמן לי להשתתף באחד מהסימולאטורים של הצוות במהלך האימונים לטיסה, סימולאטור שתירגל במשך ארבע שעות את שלב השיגור וההמראה, כאשר בכל פעם האסטרונאוטים נדרשים להתמודד עם תקלות שונות. למרות שהצוות "הופצץ" ברצף תקלות חמורות מדי כמה שניות הוא הצליח, בעבודת צוות ראויה לציון, להיחלץ מהמצב הקשה.
אגב, בשבועיים האחרונים השתתפתי בתחקירי הטיסה הקודמת, STS-103, ומעניין היה לשמוע את תפיסת העולם של מפקד המשימה (שזו היתה לו טיסה שישית לחלל) האומרת שכל פעולה של איש צוות במעבורת מגובה תמיד בזוג עיניים נוסף של אסטרונאוט אחר, המוודא שאכן נעשית הפעולה הנכונה. תפיסת עולם כזו כמובן מגבירה מאוד את עומס העבודה של הצוות, אך לטענתו, הוכיחה את עצמה; הצוות, שחיבר במהלך הטיסה למעלה מאלף קונקטורים שונים, לא טעה ולו פעם אחת. עבודת צוות זהו סוד הפעולה וההצלחה כאן בנאס"א.
ועד הפעם הבאה, להתראות
אל"מ אילן רמון

עוד באותו מדור

עיסקת מטוסי ה- F-16I יצאה לדרך

לפני כחודש, ב- 14 בינואר, קיבלה חברת "לוקהיד-מרטין" את החוזה לייצור מטוס ה- F-16I עבור חיל-האוויר הישראלי. החוזה, שהוגש לחברה ממשרד ההגנה האמריקאי, בא בעקבות ההסכם שנחתם בין ממשלת ישראל לממשלת ארה"ב בחודש ספטמבר האחרון. במקביל, נשלח צוות ישראלי גדול לארה"ב בכדי ללוות את הפרויקט.

חיל-האוויר ישדרג 12 מסוקי אפאצ'י לגירסת הלונגבאו

בעיסקת הרכש הראשונה יוסבו 12 מסוקים, בעלות של כ-400 מיליון דולר. מאוחר יותר ייבחן שידרוג של 12 מסוקים נוספים