בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 126 (227) 01/04/99

כתבות

הכל נשאר במשפחה

תרגיל רב-חילי - שבו משתתפים כוחות חי"ר, שריון, תותחנים, הנדסה, נ"מ וחיל-האוויר - נותן הזדמנות טובה לכל המעורבים להכיר את הכוחות האחרים שאיתם יצטרכו לשתף פעולה במצב מלחמה. צוות הבטאון הצטרף לתרגיל, שהוא גם השלב האחרון בהכשרת קצינים קרביים במערך השדה. את ההצגה גנב הנ"מ, בשיגור טיל צ'פארל (שיירט פצצת תאורה)

דרור גלוברמן צילום: גולן מקס


"מסגרות זווית, כאן קודקוד זווית. בוקר טוב, נוע, נוע, סוף". כמה דקות לפני השעה שש בבוקר והעלטה מסביב עוד לא מראה סימני התבהרות. גם הקור המקפיא של פברואר בדרום הנגב אינו מרפה. רעש של מנוע טנק פוצע את השקט שלפני עלות השחר. אחרי דקה או שתיים מצטרף טנק נוסף, ועוד אחד. באפילה השוררת קשה לאתר את מיקומם; הבזק מסנוור של אור לבן מפר את החושך. אחרי כמה שניות מחריש את האוזניים קול פיצוץ. פגז ראשון נורה, ואחריו עוד אחד. אחרי כמה דקות מתחילים השמיים להתבהר, אבל על הקרקע רוחשים קולות נפץ ופטריות עשן מיתמרות מעל מקומות הפגיעה. עם הזריחה שוטפים את נחל פארן עשרות טנקים ונגמ"שים מסוגים שונים ומסתערים לעבר יעדי הכיבוש.
התרגיל הרב-חילי (רב"ח) הוא השלב האחרון בהכשרת קצינים קרביים במערך חילות-השדה של צה"ל. משתתפים בו צוערי חיל-הרגלים, השריון, התותחנים, ההנדסה, הנ"מ ויחידות מיוחדות. פרחי-הטיס וצוערי קורס חובלים לא נוטלים בו חלק. את חיל-האוויר מייצגים בעיקר צוערי מערך הנ"מ, ועוד כמה יוצאי דופן, אליהם נגיע בהמשך.
בשבועיים האחרונים שלפני קבלת הדרגה הנכספת, מתכנסים כל הצוערים בבסיס שיזפון שסמוך לאילת, לקריעה אחרונה וסופית בהחלט. במשך שבוע וחצי הם מתאמנים ומתכוננים לקראת שני תרגילים מסכמים, שיבואו בסוף השבוע השני. צוערי החי"ר מסיימים בזה את קורס קציני החי"ר שנמשך חצי שנה ונערך בבה"ד 1, בית-הספר לקצינים. קורס הקצינים של שאר החילות (ה"אג"מיים") מורכב משני חלקים - חודשיים משותפים בבה"ד 1 וארבעה חודשים של השלמה חילית - פרק מקצועי נפרד לכל חיל.

כמו בסרטי מלחמה

אחרי בישול ארוך במיץ של עצמם, ניתנת לצוערים הזדמנות להכיר חילות אחרים, מערכות נשק אחרות ואנשים אחרים. לדעת צוערים רבים, זהו החלק היותר- מעניין של הכשרתם כקצינים לוחמים. לדעת צה"ל, הדרך הטובה ביותר לערוך ביניהם הכרות מעמיקה היא - כמובן - לנהל תרגיל מלחמה בזעיר אנפין, כשכל כוח ממלא את יעודו המקצועי כחלק מכוח צבאי משולב. "הגאווה הפרטית בשיוך החילי שלך נפגמת קצת", מודים צוערי חי"ר, "כשאתה רואה איזו עוצמה ויכולת יש גם לכוחות אחרים. תמיד חשבנו שיעד אויב ייכבש רק על-ידי החי"רניקים, ורק כאן למעשה הבנו את החשיבות של שאר הכוחות ואת החיוניות שלהם לביצוע המשימה". עוד לא סג"מ, וכבר נשמעים כמו מישהו שהנהג האישי מחכה לו בפז'ו 605 מצוחצחת.
כמו בסרטי מלחמה ישנים, נראה הטור הפורץ עם אור ראשון לנחל הרחב כערב רב של כלי משחית רועשים ומעלי אבק ועשן. הוא מורכב מטנקי מרכבה סימן-2 ומרכבה סימן-3 וטנקי מג"ח-6 ומג"ח-7 של חיל-השריון, ונגמ"שי M-113 (ברדלס) של חיל-הרגלים. לצופה מקרוב נגלית עובדה מפתיעה: גם כשהטנקים דוהרים בשטח מלא תלוליות, ותובת הטנק (חלקו התחתון) מיטלטלת קשות - קנה התותח נשאר מכוון לאותו כיוון, לא זז מילימטר, כאילו הוא בכלל לא מחובר לטנק. תשאלו כל איש שריון, וזה ייראה לו ברור מאליו, אחרת איך היה אפשר לירות תוך כדי תנועה? אבל למי שלא ראה טנקים דוהרים כמה עשרות מטרים ממנו, לוקח זמן להתרגל לתמונה הלא-הגיונית הזו.
חיל-ההנדסה מטיל למערכה כמה מהכלים היותר מוזרים למראה. הפומה, נגמ"ש מיוחד לפריצת שדות מוקשים, ה-D-9, דחפור ענק ומאוד-מאוד מכוער לפריצת מכשולים, וגשרים ניידים מסוגים שונים, ביניהם טג"ש (טנק-גישור) וגשר-פי, וכן הצפ"ש - "צפע-שריון", המיועד לפיצוץ שדות מוקשים. על הגבעות מסביב פרוסות רקטות MLRS ותותחי 155 מילימטר של חיל-התותחנים, מערכות נמר"ש - נגמ"ש מרגמה שמונים-ואחת (מילימטר). צפ"ש, טג"ש, נמר"ש - הרבה ראשי תיבות יש להם, לירוקים. מערך הנ"מ פורס את המערכות להגנה קצרת טווח - מחבט, וולקן, צ'פארל וצוותי סטינגר ומקדם עמדות בהתאם להתקדמות מהלך הפריצה.
כאמור, לכל אלו קדמו שבוע וחצי של הכנות. המג"ד - מפקד קורס קציני שריון - מעביר פקודה לכל הכוחות. הצוערים מחולקים למחלקות ולפלוגות לפי החילות השונים ומנהלים תדריכים ומשחקי מלחמה בימים שלפני התרגיל. בכל מחלקה מתמנה אחד הצוערים כמ"מ ומייד מתנוססת על פניו ארשת חשיבות, כשהוא מסתובב ברחבי מחלקתו אנה ואנה, בידיו דפדפת נייר פתוחה ועט ב'שלוף'. הוא מתאם ומוודא עם 'חייליו', עם המ"מ המקביל ועם המ"פ כמה שיותר פרטים לפני פרוץ המלחמה הגדולה. הנושא שנקרא "סגירות אחרונות" מקבל נפח עצום - זה לא הזמן לשכוח או לפספס משהו, כשהדרגה אוטוטו על הכתף.

שאלות ותשובות סביב שולחן החול


שלב מרכזי בתכנון הוא השו"ח - שולחן החול. צוערי הקורס מקבלים את המג"ד ב'הקשב' מתוח ובהצדעה, ומתרכזים סביב שתי תלוליות חול, מוקפות בסרט לבן ומסומנות במקלות קטנים ועליהם פיסות קרטונים בצבעים שונים. התלוליות מדמות את שטח הלחימה, הקרטונים מסמנים את הכוחות השונים, ואחד אחרי השני עולים 'מפקדי הכוחות' ומתדרכים את שאר הצוערים לגבי מהלכי המתקפה המתוכננת.
"מחלקה 2 תגיע לציר 'אגואנדה', תחכה להשתלטות של 'אשכנזי' על יעד 'יונה', ותחצה את ציר 'אשקלוני' בדרכה ל'יפה'", ככה זה נשמע. אחד אחרי השני עולים מפקדי פלוגות השריון, החי"ר, ההנדסה, הנ"מ, התותחנים, ה-MLRS ופלוגת הסיור. הצוערים אוחזים במפות מנוילנות, מסמנים בטושים בצבעים שונים את צירי החדירה. המג"ד מתקיל בשאלות, אבל צוערים בסוף הקורס אינם מסוג האנשים שיחפפו בהכנות - והתשובות מוכנות עוד לפני שהשאלה נזרקת לאוויר במלואה.
אחר-כך ניגשים אל שולחן חול גדול יותר. עכשיו משחק כל צוער תפקיד של טנק או נגמ"ש, והולך קדימה ואחורה על גבי התלוליות בהתאם לתוכנית. המטרה היא לוודא שכל אחד יודע מה הוא עושה, בגלל סדר הכוחות הגדול והמורכבות של התרגיל. בשלב הבא יוצאים עם ג'יפים לשטח, "תרגיל טקטי" בעגה המקומית, ומשחקים שוב את אותו המשחק, הפעם בשטח האמיתי. קשה להתפלא שאחר-כך הכל דופק כמו שעון שוויצרי.
"התרגילים הרב-חיליים הם אחד הלקחים ממלחמת לבנון", מספר צוער השריון אהרון שוורץ מכפר-יונה. "לומדים לאהוב את זה". בין מחלקות טנקי המרכבה ומחלקות טנקי המג"ח קיימת יריבות, שנגררת עוד מגדודי השריון. זו מזכירה מעט את היריבות בין טייסות ה-F-16 וה-F-15. על המג"ח ממנו ירד אהרון מולבשת מערכת חיצונית, המורכבת מסמן לייזר וקולטים רבים לקרני לייזר. הסמן מחובר לתותח ויורה קרן לייזר, שמחליפה את הפגז, על טנק המדמה אויב. הקולטים שעל הטנק מסמנים לצוות אם הטנק "נפגע" מטנק אחר. לכל טנק יש מערכת כזו, וכך אפשר להתאמן בקרב שריון אמיתי ולתחקר מאוחר יותר את התרגיל.
"זה לא סוד שהמרכבות טובות יותר", מודה אהרון, תוך שהוא עוזב לרגע את תחזוקת המג"ח שלו והודף את מחאות חבריו לצוות. "אבל זו פעם ראשונה שהם מנצחים אותנו לכל אורך הקורס. היריבות בינינו גדולה, אבל אחרי השירים והירידות, יש הערכה הדדית. כחייל במג"חים, אני יכול לומר שככל שהכלי שלך טוב פחות, כך המוטיבציה גדולה יותר, ורמת האילתור גבוהה יותר". עתידות? "ואני מקווה לחזור להיות מ"מ בגדוד בהמשך".
"יש סיפוק אדיר, בסוף, כשרואים מעבר פתוח. אתה מבין את החשיבות שלך", מסביר צוער ההנדסה איציק קסטרו, מטירת-הכרמל. "30 טנקים מחפים עליך כדי שתעשה את העבודה שלך, ואתה יודע שכל האוגדה תלויה בך. הבועה שחיינו בה עד עכשיו מתפוצצת, והתמונה הכללית מסתדרת".
צוער שלומי רינג, מיחידת חי"ר מובחרת, מוכן להודות שהרב"ח שינה חלק מתפיסת עולמו בקשר לכוחות אחרים. "ראיתי איזו עבודה חשובה ומסוכנת עושים מסוקי הסער. הובלת כוחות, מירדפים. הדעה המוקדמת שלי על חיל-האוויר היתה קיצונית במיוחד, אבל עכשיו אתה מבין שיש עוד כוחות חשובים פרט לך עצמך. חשבתי שחיילי הנ"מ יושבים במשרד. כאן ראיתי אותם רצים עם משקלים, פורסים ומסתווים".

וגם מסוקי קרב והרקולסים

כדי להמחיש לצוערים את תפקידו של חיל-האוויר, מתכננים אנשי היחידה לשיתוף פעולה, ובראשם רס"ן עופר, תרחישים שונים לשילוב כוחות אוויריים בתרגילים השונים. מסוקי קרב מבצעים תרגילי דו"צ מעל ראשיהם של הצוערים, מסוקי הסער מובילים כוחות, נושאים מטענים, ומפנים נפגעים כחלק מהתרגיל. מטוסי הקרב מדגימים את יכולותיהם בתצוגת הדגמה מיוחדת, שנערכת בשבוע הראשון, ובה מדגימים כל החילות את יכולותיהם השונות. בדרך-כלל משתתפים גם מטוסי הרקולס, שמצניחים אספקה ב"אזורי הקרבות".
עבור צוערי מערך הנ"מ זו הזדמנות כמעט חד-פעמית להכיר כוחות אחרים. "באימונים אין כוחות לעבוד מולם", מסביר צוער דן גלילי. "המפקדים מדמים את הסיטואציות שתיתקל בהן במציאות. כאן אתה מביא את זה לידי ביטוי, כאשר אותה פקודה יורדת מהמג"ד למ"פ ואלינו. אנחנו עובדים עם המ"מים של כל החילות. לומדים לשלב את טכניקות הלחימה שכל צוער לומד בחיל שלו. זה מה שיהיה במצב לחימה. לפעמים צריך להתחשב, לראות את הצד של החייל העמית שלך כדי שהוא יוכל לבצע את המשימה שלו טוב יותר. לא לשנות את פריסת הכלי שלך כמה מאות מטרים מערבה, כדי לא להפריע למ"מ השריון לבצע את המשימה שלו.
"בתור חייל אתה לא מבין את היכולות של כל כלי וכל יחידה, ואיך זה בא לידי ביטוי, ובזה ייחודו של הרב"ח. צוער שעתיד להיות קצין צריך להכיר את היכולות והצרכים של שאר החילות, כדי שיוכל לבצע איתם את השת"פ, והצבא יעבוד כמיקשה אחת. זה לא ברור מאליו, כי לכל יחידה יש שיטות אימון ונורמות שונות".
צוערי הנ"מ והתותחנים, מסתבר, חולקים סוג מסוים של תסכול. "מי שבקו הראשון רואים אותו מסתער, פורץ ליעד", מסביר צוער דן הופמן. "התותחנים והנ"מ נמצאים מאחור. התותחנים מרככים את היעד בהפצצה מוקדמת לפני ההסתערות, והנ"מ מגן מפני מטוסים ומסוקים בזמן הפעולה. רק אחרי שראו פתאום אפאצ'י תוקף אותם, התחילו כולם לחפש את הנ"מ".
כמו שאמר דן, סוללות הנ"מ לא מתאמנות עם כוחות אחרים, ולכן החיילים לא מכירים אותם. מצד שני, גם חייל שריון או חי"ר ממוצע לא מכיר את מערכות הנ"מ ורבים מהם פוגשים בהן לראשונה ברב"ח. את אחת האטרקציות המרכזיות מספק הצ'פארל. עם תחילת התנועה בציר 'אשקלוני', התפוצצה באוויר פצצת תאורה, שדימתה מטוס תקיפה. כעבור כמה שניות יצא לעברה טיל צ'פארל, ופגע בה פגיעה ישירה. מי שאף פעם לא ראה תמונה כזו - ומסתבר שלא חסרים כאלה בין שורות הצוערים - מתרשם, ומאוד.
בסקר אטרקציות קצר שנערך בין צוערים מחילות שונים, לקח הצ'פארל את כל הקופה, ובגדול. "הרשימו אותי כוחות השריון, ובעיקר הנ"מ", אומר צוער אייל פינק, בוגר פלוגת "צבר" בחטיבת גבעתי. "כל הטילים האלו הם דברים שאנחנו לא מכירים, לא מתעסקים איתם. איך קוראים לזה?" הוא פונה אל חברו לצוות. "צ'פארל" נשמעת התשובה. "צ'פארל" הוא מהנהן.
בזמן שנשאר בין התרגילים ממשיכים הצוערים לטפל בנגמ"שים, במקלעים ובכלי הנשק האישיים במרץ רב. שלא כמו בטייסות, כאן המכונאים מטפלים כמעט אך ורק בתקלות, מה שבהחלט לא אומר שידיהם אינן מלאות עבודה, גריז ולכלוך. ועם זאת, בכל מה שקשור בתחזוקה שוטפת וטיפולים קבועים, הלוחמים - במקרה הזה הצוערים - הם האחראים והנושאים בעול. בין שלל חובשי הכומתות האדומות, החומות, הסגולות, הירוקות והשחורות שמטפלים בנגמ"שי כוח החי"ר, מצאנו כומתה כחולה, ומתחתיה את גדי, צוער מפלוגת החי"ר.
גדי הוא לוחם מיחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל-האוויר (יחידת 669). הוא התגייס במרס 96', סיים בהצלחה את מסלול ההכשרה ביחידה, ואחרי שנתיים וחצי בצבא יצא לקורס קצינים. את קורס הקצינים עוברים לוחמי היחידה במסגרת קורס קציני החי"ר שמתקיים בבה"ד 1. פתאום, למשך כחצי שנה, מוצאים עצמם אנשי היחידה שקועים עמוק בלב העשייה והמנטליות הצה"לית. עכשיו, כשהדרגה ועמה החזרה ליחידה ולחיל-האוויר קרובים, אפשר לשמוע יותר משמץ של געגוע בדבריו. "זה שוק לא קטן", הוא אומר בחיוך, ומוודא שתפס מרחק ביטחון משאר חבריו לנגמ"ש לפני שהוא ממשיך. "הראש שונה. פחות פתוחים. הם גם פחות מאורגנים מחיל-האוויר, אין מה לעשות".

מאיפה גדי מכיר את המסוק?

"זו הפעם הראשונה שאני נתקל במושגים כמו 'תרגיל פלוגתי', 'תרגיל גדודי'. פעם ראשונה שאני נפגש עם כל מיני אמצעי-לחימה, ששאר הצוערים כבר מיומנים בהפעלתם: נגמ"ש, מקלע כבד. גם להם זו פגישה ראשונה עם מישהו כמוני. הם לא יודעים כלום ממש. אני צריך להסביר מה זו היחידה, מה זה חילוץ. אני ממש מרגיש כמו עוף מוזר, כי באתי מחיל-האוויר, ועוד יותר כי זו היחידה הספציפית שלי, 669".
בזמן שירותו כחייל ביחידה, השתתף גדי במספר חילוצים, ביניהם גם מלבנון. זו למעשה הזירה היחידה בה נפגשים הכוחות האלה שוב, הפעם בתנאי קרב. "כשיש חילוצים ופינויים מלבנון, המחולצים הם הרי אנשים מגדודי החי"ר. כל חילוץ הוא כמו שת"פ". לכן, הוא מסביר, יש ערך לעובדה שקצינים ביחידה עוברים את קורס הקצינים יחד עם צוערי חי"ר, למרות ש"רוב האמצעים שאני רואה לא קשורים בכלל למשימה שלי, זה יותר לידע כללי". ספק אם יש עוד רבים שהיו מוכנים לשפוך כל כך הרבה זיעה בשביל קצת ידע כללי.
בתרגיל האחרון, ביום האחרון של הרב"ח, משתתף גם מסוק יסעור, שמתרגל עם כוחות החי"ר הנחתת מסוק ופינוי פצועים. את הפצועים מדמים מספר צוערים מתנדבים, שנחבשים ומתחברים לצינורות אינפוזיה כיאות. אחרי שנחת בשטח, עולה למסוק בריצה מכר ותיק, אוחז באלונקה ועליה אחד מחבריו, ראשו חבוש ולזרועו מחוברת שקית נוזלים. "בתרגיל הזה התנדבתי להיות פצוע בתאג"ד (תחנת איסוף פצועים גדודית)", מנסה גדי לגבור בצעקות על רעש המנוע תוך שהוא מסדיר את הנשימה, "כדי לעזור בטיפול בפצועים ולהעמיס אותם על המסוק". הנה, לידע ולניסיון של העוף המוזר יש פתאום ביקוש. חלק מההכשרה ביחידה כולל קורס חובשים, ומנסיונו גדי מכיר את המסוק מצוין. הוא ביצע חילוצים מיסעור ומבלק-הוק. אגב, אחיו, סרן רן, הוא קברניט בלק-הוק. "עוד לא יצא לנו לטוס יחד", סיפר קודם, אבל כנראה שהוא לא צריך את הקומבינות של אחיו כדי לטוס.
במיומנות ובזריזות הוא פותח את אחד המושבים, משכיב עליו את הפצוע, תולה את שקית הנוזלים על וו שהוא מאלתר ופונה לסייע לאחרים. קושר לאחד את הרתמה, מסדר לשני את הקסדה על הראש, מסייע למכונאי המוטס בתליית האלונקות על קיר המסוק. המכונאי מן הסתם לא הספיק להבין מאיפה יודע אחד מצוערי החי"ר איך משחררים רתמות מתקרת המסוק כדי לחבר אותן לאלונקה (בשטח לא מסתובבים עם הכומתות). אבל גדי כבר פתח לעצמו את דלת המסוק, קפץ החוצה, סגר אותה ונעלם בשטח.

עוד באותו מדור

עניינים בוערים

ב-98' נשרפו 72 אלף דונם יער וחורש, ב-97' 24 אלף וב-96' 64 אלף. האפשרות של כיבוי שריפות מהאוויר, באמצעות מסוקים או מטוסים, מועדפת כמובן על כולם. לאחרונה, המליצה ועדה חדשה לחכור שני מטוסי "קנדאייר" אמפיביים, שיצטרפו למאבקם של מסוקי חיל-האוויר ומטוסי חברת "כים-ניר" בשריפות. הבעיה: מחירו של מטוס "קנדאייר" חדש הוא 30 מיליון דולר, תקציב נציבות הכבאות השנתי - 20 מיליון שקל. שיהיה חם כבר אמרנו?

נורדים על הנילוס

בעיצומה של מלחמת ההתשה, נשלחו מטוסי תובלה מסוג נורד לעומק מצרים, כדי לתקוף שני גשרים מעל הנילוס. זו היתה הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות בה נשלחו מטוסי תובלה למשימת הפצצה. אחד הנורדים לא זיהה את המטרה ותקף בטעות גשר אחר. חצי שנה מאוחר יותר שוב נשלחו שני נורדים, למשימה דומה. הפעם טמנו להם המצרים מלכודת, ופגעו בשניהם. שני מטוסי הנורד - האחד מקרטע באיטיות בעזרת מנוע בודד, והשני טס על טיפות הדלק האחרונות לאחר שנפגע במיכל הדלק - הצליחו לנחות בשן ובעין בבסיס אבו-רודס שבסיני