בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 126 (227) 01/04/99

עסקי אוויר

רק 1,700 ק"מ מישראל

מטוס ההרקולס הראשון של חיל-האוויר, ובו 12 טונות ציוד רפואי, שקי שינה, אוהלים ומעילים, יצא במוצאי חג הפסח למקדוניה ואלבניה - שני המוקדים העיקריים של הפליטים האלבנים, שנמלטו מחבל קוסובו שבדרום יגוסלביה, מאימת החיילים הסרבים. ימים אחדים לאחר מכן יצאו לשם מטוסים נוספים של חיל-האוויר, ובהם בית-חולים שדה, כלי רכב, ציוד רפואי וכוחות הצלה. כתב הבטאון הצטרף לטיסת הסיוע הראשונה

ליאור שליין צילום: איציק אלהרר

שני ימים ושני לילות הלך נקיט מידזה עם שני ילדיו הקטנים ברגל, מקוסובו לאלבניה. חיילים סרבים, כך סיפר, הגיעו אל הכפר, כיתרו אותו ואילצו את כולם לעזוב. מידזה, מהכפר פייה שבדרום קוסובו, הוא בנאי במקצועו. יש לו שני ילדים: דוריאן בן שש וארלינט בן חמש. את האם הם לא מוצאים. אולי נשארה בכפר, אולי ברחה, אולי נהרגה.
כבר כמה ימים הם נמצאים במחנה הפליטים הצפוף בטיראנה, בירת אלבניה. מחנה הפליטים, הממוקם בלב העיר, היה התחנה האחרונה של משלחת הסיוע הישראלית, שיצאה במוצאי חג הפסח למסע בזק: מישראל למקדוניה, אחר-כך לאלבניה, ובחזרה ארצה.

יום שישי, 03:00 לפנות בוקר, בסיס חיל-האוויר בלוד

אל המועדון של טייסת "הפילים", טייסת הרקולס, מגיעים סגן רון וסגן עוז, ראשוני הטייסים. בסך הכל מונה הצוות ארבעה טייסים, שלושה נווטים ושלושה מכוננים. בטיסה בינלאומית, טיסה ארוכה, יש תחלופת צוותים. "אבל לא תהיה שום בעיה", אומר סגן רון. "הנתיבים בטוחים, שדות-התעופה שננחת בהם הם שדות מסודרים, גדולים, בינלאומיים".
תוך כדי ההתארגנות מתעניינים הטייסים במצבם של שלושת החיילים האמריקאים שנפלו בשבי יום קודם. החיילים, שיצאו לסיור בגבול קוסובו-מקדוניה, נלכדו על-ידי הסרבים במרחק מאות מטרים משדה-התעופה של סקופיה, בירת מקדוניה, שבו אנו עומדים לנחות בעוד שעות ספורות.
את המטען, 12 טונות של ציוד רפואי, שקי שינה, אוהלים ומעילים, סיימו אנשי יחידת ההעמסה של חיל-האוויר להעמיס כבר לפני יומיים. "כמות הציוד שהגיעה לטייסת התאימה לשלושה מטוסים", אומר רס"ן אמנון, סגן מפקד יחידת ההעמסה. "עיקר הבעיה היה הנפח. כל היחידה עבדה עד שלוש לפנות בוקר והצליחה לדחוס כמעט את הכל לתוך המטוס".
מטוס ההרקולס מספר 435 של חיל-האוויר עמד בקצה המסלול. בטן המטוס היתה מלאה עד אפס מקום בארגזים גדולים, עטופים ביריעות ניילון. מדבקות גדולות, בכחול-לבן, עם הכתובת AID FROM ISRAEL, הודבקו על הארגזים. מעט מאוד מקום נותר לאנשי המשלחת - צוות המטוס, אנשי משרד החוץ, מאבטחים ועיתונאים.
בראש המשלחת הישראלית עמד שר המדע, סילבן שלום. "הלב נקרע כאשר אנו רואים מדי ערב על המירקע את המראות הקשים", אמר. "עבורנו, הכאב גדול עוד יותר כבנים לעם היהודי, שזוכרים היטב מה קרה רק לפני 55 שנה".
05:42. המראה. הצפיפות במטוס גדולה. חלק מאנשי הצוות ישובים על הרצפה, אחרים שוכבים ברווח הצר שבין הארגזים לתקרת המטוס. הטיסה לסקופיה אורכת כשלוש שעות וחצי. במהלך השעה האחרונה מטיסים את המטוס מפקד חיל-האוויר, האלוף איתן בן-אליהו, ומפקד הטייסת, סא"ל דניאל.
"מבחינת הנתיב ומזג-האוויר, זו היתה טיסה פשוטה", אומר סא"ל דניאל. "אבל ההמראה היתה מאוד כבדה. 12 טונות ציוד, עם דלק לכל המסע - זה ממש על סף מיגבלת המשקל למטוס שיוצא לחו"ל. את רוב הדרך עשינו בגובה 18 אלף רגל, אבל במרחב האווירי של מקדוניה הוגבלנו על-ידי נאט"ו לגובה 15 אלף רגל".
באירופה, להזכירכם, מתנהלת מלחמה.

08:15 (שעון ישראל), שדה התעופה של סקופיה

שדה-התעופה של סקופיה בינוני בגודלו ודי שומם. שלושה מטוסים בלבד עומדים על המסלול: שני מטוסי בואינג של חברת התעופה הלאומית של מקדוניה ומטוס אנטונוב בולגרי.
מיד עם נחיתת ההרקולס של חיל-האוויר הגיעה מלגזה אל ירכתי המטוס, ופרקה מחצית מהמטען. "אתם המדינה הרביעית ששולחת לנו סיוע, אחרי תורכיה, גרמניה וסין", אומר בוריס טראיקובסקי, סגן שר החוץ המקדוני, שמקבל את פני המשלחת. "הסיוע הזה, מלבד הסמליות שבו, מאוד משמעותי. לפי האינפורמציה שקיבלנו, בימים הקרובים יגיעו למקדוניה אלפי פליטים. לכן העזרה שהגשתם לנו ממש קריטית".
הפליטים האלבנים לא מתקבלים במקדוניה בזרועות פתוחות. הם מרוכזים בשטח ההפקר בין קוסובו למקדוניה. "מקדוניה נמצאת כעת בעיצומו של משבר כלכלי קשה", מסבירה מריה נשוב, שרת המדע, "אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לעזור לפליטים. אנחנו לא יכולים לעזוב אותם לנפשם".
בסקופיה, בירת מקדוניה, כ-200 אלף תושבים. רק כ-170 איש מתוכם יהודים. בעבר היתה כאן קהילה יהודית מפוארת. "עצוב כאן", אומר האלוף בן-אליהו. "הזמן בסקופיה נעצר, העיר קפואה. עכשיו, הם קודם כל יצטרכו לצאת מהמשבר הזה".
אל הניידת שמלווה את מכוניתו של בן-אליהו מגיעה הודעה כי מפקד כוחות היבשה של צבא מקדוניה, בריגדיר-ג'נרל מילו מנולב, מבקש להיפגש עימו. מנולב ממתין בבגדים אזרחיים בפתח המטה הכללי, שנמצא מול הפרלמנט של מקדוניה. "כמה מטוסים יש לכם", שאל בן-אליהו. "אפס", ענה מנולב. "ומסוקים?", "גם לא, אין לנו חיל-אוויר. רק שני מטוסי 'זלין', (מטוסי אימון מתוצרת צ'כיה), שנמצאים ברשותנו".

11:03 - אין אישור להמריא

המרחק האווירי בין סקופיה לטיראנה, בירת אלבניה, התחנה הבאה במסע, קצר. טיסה ישירה תימשך 20 דקות. אבל כל התנועה האווירית לאלבניה נעשית מכיוון דרום, בגלל הגבלות נאט"ו, והעיקוף דרך שמי יוון יאריך את הדרך ב-350 מייל, ובשעה. ב-11:03 המנועים מופעלים, והמטוס מוכן להמראה. אבל אין אישור מהיוונים. 35 דקות ממתינים הטייסים, ולבסוף חוזרים לעמדה, מכבים מנועים וממלאים את המטוס ב-6,000 ליברות דלק. העיכוב הבלתי צפוי גורם ללחץ בקרב אנשי המשלחת. אם יתארך, ינחת המטוס בארץ אחרי כניסת השבת. ב-12:10 ניתן האישור המיוחל. עשרים דקות אחר-כך עוזבת המשלחת את סקופיה.

14:00- שדה-התעופה "רינאס" בטיראנה

על המסלול בשדה-התעופה "רינאס" שבטיראנה ניצב מטוס אחד בלבד, של חיל-האוויר הגרמני, אשר הביא, כמונו, סיוע. שיירת מכוניות, ובראשן שתי ניידות משטרה, המתינה למשלחת הישראלית.
למעט השיירה הישראלית, אין כמעט מכוניות ברחובות טיראנה. למעשה, אין כמעט אנשים ברחובות. מדי כמה דקות ניתן למצוא בצד הדרך ילדים רכובים על חמורים, לעתים רחוקות מכוניות בודדות, ישנות. הכבישים מלאי מהמורות, הנסיעה בטנדר נוחה אפילו פחות מהטיסה בהרקולס הצפוף.
בצידי הדרך אינסוף מכוניות מפורקות, כמעט עד השלד. פה ושם תחנות אוטובוס מנותצות. הכינוי "החצר האחורית של אירופה" מתחיל לקבל משמעות. לכל אורך הדרך בולטים הבונקרים, זכר למשטר הקומוניסטי, הפרנואידי ממש, של נשיא אלבניה הקודם, אנור הוג'ה. העוני זועק מכל פינה. אי אפשר אפילו לנסות לדמיין את ההשלכות שיהיו לעשרות אלפי פליטים חסרי כל שיתפזרו בעיר.
אלא שהתקפות כוחות נאט"ו מביאות, בינתיים, להגברת קצב זרימת הפליטים, בין השאר, לטיראנה. "מצד אחד זהו מבצע מאוד מרשים", אומר האלוף בן-אליהו. "כוחות נאט"ו פועלים בכל תנאי מזג-אוויר, ביום ובלילה. נבחרו מטרות טובות וקצב ההפצצות גבוה. אין עוד אינפורמציה לגבי הפגיעות, אבל זה עושה רושם טוב. מצד שני, ההפצצות מחזקות את הפגיעה באלבנים. עכשיו צריך לראות איך מביאים את המבצע הצבאי למצב של משא-ומתן, ולהפסקת הדבר הנורא שמתרחש כאן".
בלב העיר ממוקם אחד ממחנות הפליטים. מאות אוהלים ירוקים, קטנים, מסודרים בשורות. כ-2,000 איש שוהים במחנה, כולם הגיעו במהלך השבוע האחרון. בחלק מהאוהלים ישנים עשרה אנשים.
בקים מורינה, בן 18, הגיע לפני ארבעה ימים. הוא ברח יחד עם הוריו מהכפר פריזדן, הסמוך לגבול יגוסלביה-אלבניה. "הסרבים הגיעו לכפר, התחילו לירות והציבו בפנינו שתי ברירות", הוא מספר. "או לעזוב את קוסובו, או להיהרג. מי שלא האמין להם, נרצח". אחותו, בת 22, נשארה ככל הנראה בקוסובו. "אין לנו מושג איפה היא", אומרת ג'ילי, האם, בחוסר-אונים.

19:30, בסיס חיל-האוויר בלוד

מטוס ההרקולס מספר 435 נוחת בלוד, 14 שעות אחרי שהמריא. לא היתה זו הפעם הראשונה שממשלת ישראל שולחת מטוס סיוע לחו"ל. "אבל הפעם זה היה שונה", אומר שר המדע, סילבן שלום. "בלב אירופה, 55 שנה אחרי, חוזרים המראות של פליטים שנאלצים לברוח ולעזוב את הבית רק בשל העובדה שהם בני דת אחרת, או בני לאום אחר".
1,700 ק"מ מכאן, בטיראנה, ממשיך נקיט מידזה לחפש את אשתו. ילדיו הקטנים מתגעגעים אליה.

עוד באותו מדור

חייל מעולם אחר

הוא גדל בצרפת, עבר בגיל 18 ניתוח לב, ועלה ארצה לבדו. בגיל 21 נלחם כדי להתגייס לצבא, וניצח. ביום העצמאות יעניק נשיא המדינה לרב"ט סטפן כהן, בקרוב קצין בצה"ל, תעודת הערכה לחייל המצטיין

מחזור נוסף של בנות התגייס לנ"מ

בעקבות ההצלחה שנחל מחזור הגיוס הראשון של בנות-לוחמות בשורות מערך הנ"מ, התגייס לפני כחודש מחזור נוסף.